וולף נולד בעיר הכינגן (Hechingen), בפרובינציה של הוהנצולרן (מדינת באדן-וירטמברג של היום). הוא היה בנו של הסופר והרופא פרידריך וולף ואשתו השנייה, אֶלְזָה דְרַיְיבְּהוֹלְץ,[1] ואחיו הגדול של במאי הסרטים קונרד וולף. אמו הייתה נוצרייה ואביו יהודי, צאצא למגורשי ספרד שהגיעו לגרמניה דרך הולנד במאה ה-17,[2] שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית של גרמניה. לאחר עליית היטלר לשלטון, היגרה המשפחה לשווייץ ומשם למוסקבה, בשל דעותיו הפוליטיות ומוצאו של אבי המשפחה.
בתקופת גלותו, וולף למד תחילה בבית הספר הגרמני ע"ש קארל ליבקנכט ואחר כך בבית ספר רוסי. עם סיום לימודיו בבית הספר החל לימודים במכון להנדסת מטוסים במוסקבה. המכון על תלמידיו פונה לעיר אלמה אטה לאחר שגרמניה התקיפה את ברית המועצות במלחמת העולם השנייה. באלמה אטה נצטווה וולף להצטרף לקומינטרן, ובמסגרת זו קיבל הכנה, כמו רבים אחרים, לעבודה חשאית מאחורי קווי האויב.
בשנת 1953, בהיותו בגיל 30, נמנה עם מייסדיו של שירות מודיעין החוץ של המשרד לביטחון המדינה בגרמניה המזרחית, אשר נודע בכינויו ה"שטאזי". כראש השירות, וולף רשם לזכותו הצלחות כבירות בהחדרת אלפי מרגלים למוסדות השלטון, לחוגי הפוליטיקה והעסקים של גרמניה המערבית. המקרה המפורסם ביותר היה זה של המרגל גינתר גיום (Günter Guillaume), אשר הביא את הקץ לשלטונו של קנצלר גרמניה המערבית וילי ברנדט. בשנות השבעים ניהל וולף גם מבצע שנועד לתמוך בקבוצות נאו-נאציות במערב, מתוך כוונה לפגוע ביציבות המשטר ולהציג את המדינה האחרת כחממה לימין הקיצוני, בניגוד לגרמניה המזרחית האנטי-פאשיסטית.[3]
במשך רוב שנות עבודתו נודע וולף בכינוי "האיש ללא פנים", משום שהצליח להישאר אנונימי מבלי שלזרועות המודיעין המערביות תהיה תמונה שלו. זרועות הביון המערביות לא ידעו את מראה פניו של ראש שירות הריגול של גרמניה המזרחית עד שנת 1978, כאשר צולם בעת שביקר בשוודיה. עריק מזרח גרמני בשם ורנר שטילר הוא שזיהה לשירות הריגול הנגדי המערב גרמני את וולף מתוך התמונה בה צולם.
וולף פרש ממשרתו בשנת 1986 במטרה להמשיך את עבודת הכתיבה שבה החל אחיו קונראד, בתיאור סיפור חינוכם במוסקבה בשנות השלושים. הספר "טרויקה" (Troika) התפרסם באותו היום בגרמניה המערבית ובגרמניה המזרחית. לאזרחי גרמניה המזרחית היה וולף סמל לשינויים העוברים על ארצם, כיוון שתמך בקו ליברלי ובמדיניות הגלאסנוסט והפרסטרויקה של מיכאיל גורבצ'וב מנהיג ברית המועצות. ממשיכו בראש שירות הביון היה ורנר גרוסמן (Werner Großmann).
זמן קצר לפני איחוד גרמניה נמלט וולף מן המדינה וביקש מקלט מדיני ברוסיה ובאוסטריה. משכשל בניסיונו זה, הוא שב לגרמניה, שם נאסר על ידי המשטרה הגרמנית. וולף טען שסירב להצעה של ה-CIA האמריקאי לערוק לארצות הברית. בשנת 1993 הוא הורשע בבית המשפט המחוזי הגבוה בעיר דיסלדורף בעוון בגידה ונידון לשש שנות מאסר. פסק הדין בוטל בערעור בבית המשפט הפלילי הפדרלי של גרמניה מן הנימוק שוולף פעל מתוך טריטוריה של מדינה עצמאית באותה העת, גרמניה המזרחית. בשנת 1997 הוא הורשע בעבירות של כליאת שווא, כפייה ופגיעה גופנית, ונידון לשנתיים מאסר על תנאי. בנוסף, הוא נשפט אף לשלושה ימי מאסר על סירובו להעיד נגד פאול גרהרד פלמיג (Paul Gerhard Flämig).
בריאיון שהעניק לעיתון "הארץ" סיפר וולף כי שקל לבקש מקלט מדיני בישראל, אולם בעצת ידידים נמנע לעשות זאת, משהבין כי ישראל לא תקבלו.[4]
בין קוראיו של הסופר ג'ון לה קארה יש המשערים כי דמותו של רב-המרגלים "קארלה" בספריו "החפרפרת" "התלמיד המכובד" ו"כל אנשי סמיילי", מבוססת על דמותו של וולף[5]. הסופר עצמו רמז כי כך הוא הדבר מספר פעמים בעבר[6], אולם סירב להודות בכך בבירור, אף כאשר רואיין בעקבות מותו של וולף.
לקריאה נוספת
בעברית ראה אור ספרו האוטוביוגרפי של מרקוס וולף "איש ללא פנים" בהוצאת מעריב.
.svg){kind=logo}
