כל אנשי סמיילי (באנגלית: Smiley's People) הוא מותחן ריגול מאת הסופר הבריטיג'ון לה קארה, שיצא לאור בשנת 1979, ונחשב לאחד מן הספרים החשובים בז'אנר ספרות הריגול. זהו הספר השלישי והחותם את טרילוגיית קארלה, הכוללת גם את הספר הראשון "החפרפרת" ואת ספר ההמשך "התלמיד המכובד". בספר מתחקה איש הביון הבריטי, ג'ורג' סמיילי, אחר רב המרגלים הסובייטי, "קארלה", ומנהל כנגדו את השלב המכריע בקרב המוחות שהחל בספר הראשון בסדרה, "החפרפרת", ומנהל לבסוף מבצע חשאי מורכב ביותר כדי להביסו אחת ולתמיד.
בשנת 1959 הצטרף דייוויד קורנוול לשירות הביון הבריטי[1]. בשנת 1961 התפרסם, ספרו הראשון, "Call for the dead" (תורגם לעברית כ"חיוג אל השאול") תחת שם העט "ג'ון לה קארה". קורנוול שירת כסוכן חשאי בגרמניה, תחת הכיסוי של דיפלומט בריטי[2]. הוא נחשף כאשר המרגל המפורסם ביותר של התקופה, סוכן הק.ג.ב.קים פילבי, העביר את שמו למפעיליו הרוסים[3]. עקב כך שב קורנוול, לבריטניה בשנת 1964, פרש מן השירות ועבר לעבוד כסופר במשרה מלאה תחת שם העט ג'ון לה קארה. לימים העיד כי תקופת שירותו בשירות החשאי הבריטי הייתה מאושרת ומלאת תחושת שליחות וסיפוק[4]. כמו כן סיפר קורנוול כי את ההשראה לעלילת ספרו המרגל שחזר מן הכפור קיבל מתקופת שירותו כסוכן חשאי בבון שבגרמניה[5].
כספריו האחרים של לה קארה, עמד הספר בניגוד לספריו של סופר הריגול המצליח של אותה תקופה, איאן פלמינג, שיצר את דמותו של ג'יימס בונד. דמויותיו של לה קארה מורכבות יותר, אפלות ולעיתים גם שפלות יותר. עולמו לא חולק לשחור ולבן, טובים ורעים. לאורכו של הספר ניכר כי הדמויות, ובראשן גיבור הספר, ג'ורג' סמיילי, מצויות בקונפליקט פנימי עמוק עקב הצורך לבצע מעשים שהם בגדר "רע הכרחי" כדי להתגבר על העומדים מולם. לה קארה הראה לקהל קוראיו שעולם הריגול הוא מורכב, מלוכלך ואפל הרבה יותר מעולמו הזוהר של בונד[6].
בספר הראשון בטרילוגיה, "החפרפרת", שב סמיילי, ראש לשכתו של ראש השירות החשאי הבריטי ואחד מחמשת בכיריו, מפרישה ועמד בראש חקירה ממושכת ומצוד אחר חפרפרת בצמרת המודיעין הבריטי, הפועל למען ה"מרכז" המוסקבאי (כך מכנה לה קארה בספריו את ארגון ה-KGB) ומופעל על ידי רב המרגלים הסובייטי, "קארלה". את ההשראה לדמותו של "קארלה" קיבל לה קארה, ככל הנראה, על פי דמותם של מרקוס וולף[9] ובכיר הק.ג.ב.רם קראסילניקוב[10]. שמו האמיתי של "קארלה", המכונה כך על שום רשת הביון הראשונה שניהל במלחמת האזרחים בספרד, נותר מסתורי ונחשף - ברמז שקל להחמיץ - רק בספר הסיום של הטרילוגיה[11].
סמיילי פגש אישית בקארלה בשנת 1955 עת היה "קארלה" עצור בניו דלהי ועל סמיילי הוטל לחקור אותו בניסיון לשכנעו לערוק. החקירה לא התנהלה כמתוכנן. משום שסמיילי לא חש בטוב וכיוון שבגידותיה של אשתו, שבאותה עת נאפה עם רקדן בלט, העיבו על שיקול דעתו. "קארלה" הצטייר בעיניו כאיש קטן ורזה, וכקנאי באמונתו בקומוניזם ובנאמנותו לברית המועצות וסירב לדבר עמו במשך כל החקירה. לבסוף קם "קארלה" וביקש לשוב לתאו, ובכך בעצם הבהיר כי הוא מסרב לערוק למערב. בטרם יצא נטל עמו "קארלה" את מציתו של סמיילי, מתנה מאשתו[12]. בהמשך הספר בפרט ובטרילוגיה בכלל משמש המצית כאמצעי לזיהויו של "קארלה". לאורך הטרילוגיה כולה סמיילי משוכנע כי קנאותו של "קארלה" אינה הופכת אותו לחסין מפניהם, וכי אף שלכאורה הצליח "קארלה" לפגוע אנושות בשירות החשאי הבריטי, קנאות זו שלו תהיה לו לרועץ[13]. לאורך השנים הצליח "קארלה" להקדים את סמיילי ולהשיג יתרון על פניו בכל צעד ושעל, בין היתר משום שהנחה את סוכנו ב"כיכר", ביל היידון, להיעשות למאהבה של אן, אשתו של סמיילי.
בסיומה של חקירה ממושכת לכד סמיילי את הבוגד, אשר היה ביל היידון, ראש "תחנת לונדון" (כך מכנה לה קארה בספר את אגף המבצעים בשירות המודיעין החשאי הבריטי) וחברו של סמיילי. לאחר מכן נתבקש סמיילי לשוב לשירות כראש השירות בפועל ולשקמו מן החורבן המבצעי שהמיטה עליו הבגידה של היידון. סמיילי נאלץ לפרוש מן השירות לאחר ששימש כראש השירות החשאי בפועל והשלים מבצע מוצלח בהונג קונג בשל מזימה בין האחראים עליו, חלק מפקודיו שחתרו תחתיו וה"דודנים" (כך מכנה לה קארה בספריו את סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית) למנות לראש ה-MI6 אדם מבשרה של נאט"ו.
גיוסו של סמיילי לחקירת רצח
עלילת הספר, המתרחשת במהלך המלחמה הקרה, נפתחת כאשר שר החוץ לענייני מודיעין, אוליבר לייקון, מזעיק את ג'ורג' סמיילי, ראש השירות החשאי בפועל, אשר פרש מן ה"כיכר" (כך מכנה לה קארה בספריו את ה-MI6, ארגון הביון הבריטי, וזאת משום שבספריו בניין המפקדה הראשית של הארגון שוכן בכיכר קיימברידג' שבלונדון. במציאות שוכן מטה הארגון, מאז 1995, בווקסהול שבלונדון, על גדת נהר התמזה), כדי לזהות את גופתו של ולדימיר, גנרל סובייטי בכיר ממוצא אסטוני אשר פעל כסוכן בעבור סמיילי במוסקבה ולבסוף ערק למערב, אשר נרצח בפארק והוא בדרכו לפגישה עם מפעילו מטעם ה"כיכר".
חקירת הרצח הופכת למסע ציד
לאחר שסמיילי מזהה את גופתו של ולדימיר הוא פוגש בתת-השר לייקון ובסוכן הצעיר מוסטין. מוסטין מספר לסמיילי כי ולדימיר פנה ל"כיכר", זמן רב לאחר שערק למערב וחדל לשמש כסוכן פעיל, ואמר כי לו מידע הנוגע ל"קארלה", אותו כינה "איש החול", על שום אגדה גרמנית עתיקה[14]. מוסטין מוסיף ואומר כי לוולדימיר היו שתי הוכחות וכי הוא תבע שלמרות שהפגישה נערכת בלונדון היא תתנהל על פי "תקנות מוסקבה", אשר הם כללי הזהירות המחייבים סוכנים הפועלים בארצות יעד[15]. אוליבר לייקון מבקש מסמיילי לסגור את הקצוות בנוגע למותו של ולדימיר, במטרה לנקות את "הכיכר" מכל קשר. סמיילי מסכים, אולם במקום לסייע לשירות החשאי לנקות את עצמו, הוא פותח בחקירה נמרצת לאורך ימים ארוכים, נטולי שינה. צעד צעד הוא מתחקה אחר המתנקשים של ה"מרכז", ואחר ההודעה אותה ניסה ולדימיר להעביר ובגינה נרצח. סמיילי חוקר את חברי הרשת של ולדימיר ואת קצין המבצעים של השירות החשאי שהפעיל אותה, עמיתו הוותיק טובי אסתרהזי. אף כי טובי מסתייג מהחקירה של סמיילי, ואף מטיל בגלוי ספק בחוקיותה, הוא מוסר לבסוף לסמיילי את קצה החוט החיוני, ומפציר בפני סמיילי כי ימנה את טובי ל"שמרטף" שלו בחקירתו (כך מכנה לה קארה בספריו שומרי ראש ומאבטחים)[16].
חקירתו של סמיילי, שהחלה בלונדון, מרחיקה לאזורי הכפר הבריטי, ומשם עד המבורג ופריז. בהמבורג מגלה סמיילי שחשדו האינסטינקטיבי היה נכון - ולדימיר השיג מידע מפליל ומרשיע הנוגע ל"קארלה". לקארלה ישנה בת חולת נפש, ובמאמץ לתת לה טיפול נאות ניצל קארלה את משאבי מחלקת הריגול שלו ואישפז אותה במוסד מוּבחר בברן שבשווייץ. מידע זה, אם ייחשף למתחריו של קארלה בשירות הביון הסובייטי, לא רק שיהרוס את קארלה, הוא גם יביא לכך שביתו תינטש. סמיילי מצליח לגלות מיהו איש הקשר של קארלה למטרת העברת התשלומים למוסד האשפוז - יועץ סובייטי בשם גרגורייב. כעת, כשההוכחות המרשיעות בכיסו ובידו קצה חוט, יכול סמיילי לנצלן על מנת לסחוט או להרוס את קארלה, ולהביסו סופית בקרב המוחות אותו הם מנהלים מאז פגישתם הראשונה בדלהי ב-1955.
הציד הופך למבצע סחיטה
סמיילי חושף את התגלית בפני ראש השירות החשאי הבריטי, סול אנדרבי, ומפתה אותו בסיכוי להשיג אוצר בלום של מידע חשאי מחקירת קארלה, ובכך לשקם את מעמדו המעורער של "הכיכר". אנדרבי מאשר לסמיילי לפעול בנושא ואף לקבל מימון ללא הגבלה, אולם רק באופן עצמאי ללא גיבוי רשמי מה"כיכר". או אז יוצא סמיילי למשימתו האחרונה, ומגייס לשם כך את כל אלו שפעלו איתו במבצעים חשאיים לאורך הקריירה שלו, ובהם המפקח מנדל, בעברו איש הסקוטלנד יארד, פיטר גוילאם[17], עוזרו מימים ימימה וסוכן חשאי מיומן בזכות עצמו[18], וכן טובי אסתרהזי, לשעבר מפקד אגף יחידת "מדליקי הפנסים" (כך מכנה לה קארה בספריו את האגף הממונה על ביצוע מעקב סמוי והטמנת מכשירי ציתות תצפית והאזנת סתר), המביא עמו את אנשיו הנאמנים פאולי סקורדנו וניק דה-סילסקי. במבצע מתוחכם עליו מנצח סמיילי[19] חוטפים טובי וצוותו את גריגורייב, יועץ כלכלי בשגרירותברית המועצות היישר מרחוב סואן בברן[20]. בחקירתו מתוודה גריגורייב בפני סמיילי על המבצע החשאי של "קארלה" ועל הנערה המאושפזת בקליניקה. לבסוף מבקר סמיילי בקליניקה ופוגש בנערה, טטיאנה. לאחר מכן שולח סמיילי מכתב אישי ל"קארלה" באמצעות בלדר ובו הוא מאיים על קארלה שאם לא יערוק למערב ויחשוף את כל הידוע לו על המודיעין הסובייטי, יחשוף סמיילי את הפרשה כולה בפני הממונים על "קארלה" בביון הסובייטי, דבר שיבטיח את חיסולו של קארלה וגרוע מזה - יגרום להפקרת בתו חולת הנפש לגורל איום.
הפרק האחרון של הספר מתרחש בברלין החצויה, מתאר במעין הומאז' לפרק הסיום של הספר המרגל שחזר מן הכפור, את עריקתו הכפויה של "קארלה" למערב, כשהוא חוצה, את המחסום שבחומת ברלין. סמיילי ניצב שם והם פוגשים זה במבטו של זה אולם אינם מדברים. "קארלה" שומט את המצית שלקח מסמיילי בשעתו, בדלהי, אולם סמיילי אינו מרימו והולך משם, מלווה בפיטר גוילאם[21]. בכך מסתיים הספר, אך בהערה בספר מאוחר יותר מתאר סמיילי חקירה שחקר הוא עצמו את קארלה אחרי העריקה במילים "דו-שיח של נפשות פגועות"[22]
שמו של הספר נגזר מן העובדה שבמבצעו האחרון קורא אליו סמיילי את אנשיו ומוביל אותם למשימה אחת אחרונה.
מהדורות בעברית
כל אנשי סמיילי / ג'ון לה קארה; עברית: עדית זרטל, הוצאת זמורה ביתן, 1982.
עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה
"כל אנשי סמיילי" זכה לעיבוד למיני סדרה טלוויזיונית על ידי BBC, את דמותו של סמיילי, איש השירות החשאי הבריטי, גילם השחקן אלק גינס ואילו את "קארלה", רב המרגלים של הק.ג.ב., גילם השחקן פטריק סטיוארט.
^ג'ון לה קארה, המרגל שחזר מן הכפור, הוצאת זמורה ביתן, 1983, עמוד 185, "'זאת מלחמה,' השיב לימאס, 'מלחמה לא-נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצומצם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני-אדם חפים מפשע, אני מסכים. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות - המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה".
^ג'ון לה קארה, החפרפרת, הוצאת זמורה ביתן, 1975, עמוד 270, "בהעבירו את השפופרת לצד השמאלי שלו, הוא שלף מן הכיס הפנימי של מקטרונו את האקדוח, שם כבר הרס את בטנת-המשי המצוינת. הוא מצא את הניצרה, ולרגע השתעשע ברעיון שאין הוא יודע באיזה כיוון פותחים ובאיזה כיוון סוגרים. הוא שלף את המחסנית והחזירה למקומה, ונזכר שעשה זאת מאות פעמים בתנועה, במטווח-לילה בסאראט לפני המלחמה; הוא זכר שיורים תמיד בשתי ידיים, אדוני, אחת אוחזת באקדוח ואחת במחסנית, אדוני;".
^ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 179, "גרמניה הייתה טבעו השני, אפילו נשמתו השנייה. בנעוריו, הייתה הספרות שלה אהבתו ותורתו. הוא יכול ללבוש את שפתה כמו מדים ודבר במלוא עזותה. ואף-על-פי-כן, חש סכנה בכל צעד שלו, שכן כאיש צעיר בילה סמיילי את מחצית ימי המלחמה כאן באימה הבודדה של המרגל, ותודעת היותו בארץ-אויב השתרשה בו לתמיד. בנעוריו הכיר את המבורג כעיר-נמל עשירה ושופעת חן, אשר הסתירה את נשמתה הקלילה מאחורי אדרת של אנגליות; בבגרותו הכירה כעיר שהונחתה אל חשכת ימי-הביניים באלף מפציצים מן האוויר".
^ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 263, " 'ברכות, אלכסנדרה בוריסובנה', היא שמעה אותו לוחש, כולו מבוכה, לואט את שם אביה כאילו היה זה סוד מדינה."
^ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 209, "לא, קארלה אינו חסין-מאש, מפני שהוא פאנאטי. וביום מן הימים, אם תהיה לי נגיעה כלשהי לזה, יביא חוסר המתינות הזה לנפילתו".
^ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 176, "אגדה גרמנית שוולדי ליקט באסטוניה מפי אחד מאבותיו הגרמנים. 'קארלה הוא איש-החול שלנו. כל מי שמתקרב אליו יותר מדי נופלת עליו מן תרדמה'."
^ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 83, "הוכחות. הוכחות שהיו יקרות מכדי לשלוח אותן בדואר. הוא הביא דבר-מה. שני דברים. לא רק בתוך ראשו. בתוך כיסו. ופעל לפי 'תקנות מוסקבה'. תקנות שהוחדרו לראשו של הגנרל מיום גיוסו כעריק בפועל. על ידי סמיילי עצמו, לא אחר, וכן על ידי קצין המבצעים המקומי שלו. תקנות שהומצאו כדי להשאירו בחיים; ולמען הישרדותה של הרשת שלו. סמיילי חש בהתרגשות הלופתת את קיבתו כמו קבס. 'תקנות מוסקבה' אומרות שאם אתה נושא איתך מסר, עליך לשאת גם אמצעים להיפטר ממנו! דבר זה, יהיה מוסווה או מוסתר כאשר יהיה - נקודת מיקרו, כתב-סתר, סרט צילום לא מפותח, כל אחת מאותן מאות דרכים מסוכנות, דקדקניות - כחפץ, הוא חייב להיות הדבר הראשון והקל ביותר בהישג-יד, והפחות מעורר-חשד כאשר הוא מושלך!"
^ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 151, "היה שלום, ג'ורג'. אם תצטרך שמרטף הונגרי באחד הימים, קרא לי. שומע? אם אתה מתחיל להתעסק עם שרץ כמו אוטו לייפציג, אז מוטב ששרץ כמו טובי ישמור עליך."
^ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 215, "גוילאם, יש להוסיף, היה אתלט, צרפתי למחצה, אבל יותר אנגלי בשל כך; הוא היה דק-גזרה וכמעט יפה-תואר - אבל אף שלחם בכך לאורך כל הדרך, הוא היה גם קרוב לחמישים, פרשת-מים שרק קריירות בודדות של אנשי-שדה מזדקנים שורדות לאחריה".
^ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 217, "אם היה זה גוילאם שאותו רצו, הוא לא התכוון לאכזב אותם. הוא בא לא-חמוש; לא הייתה לו ברירה. לשומרי-הבית של הכיכר הייתה אימה קדושה מפני כלי-נשק, והאקדח הלא-כשר שלו היה בשידה לצד המידה, שם הם מצאו אותו בוודאי זה כבר".
^ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 273, "בהחליקו קדימה, זינק דה-סילסקי אל המושב האחורי של המכונית וסקורדנו דחף את גריגורייב מיד אחריו, אחר-כך התיישב לצידו וסגר בחבטה את הדלת. טובי נכנס למושב שליד הנהג; הנהגת הייתה אחת מבנות מיינרצהאגן. טובי אמר לה בגרמנית לנסוע בזהירות ולמען האל זכרי שזה יום-ראשון בברן".
^ג'ון לה קארה, כל אנשי סמיילי, הוצאת זמורה ביתן, 1982, עמוד 315, "'ג'ורג', ניצחת,' אמר גוילאם בעת שהלכו לאיטם לעבר המכונית. 'האמנם?' אמר סמיילי. 'כן. כן, טוב, אני משער שכן'."
^ג'ון לה קארה, "הצליין החשאי", הוצאת ככנרת 1991, עמ' 231
