נח נולד בפילדלפיה ב-14 ביולי1785, להורים יהודים, אביו שהיה ממוצא גרמני, היגר לארצות הברית ולחם במלחמת העצמאות של ארצות הברית, אימו שהייתה ממוצא פורטוגזי, הייתה מצאצאי ד"ר שמואל נוניז, יהודי אנוס שנמלט מאימי האינקוויזיציה, מפורטוגל, למה שהייתה אז עדיין מושבה ספרדית של יבשת אמריקה, וחזר שם ליהדותו. תחילה התיישב בג'ורג'יה, לאחר מכן נדד לצ'ארלסטון שבדרום קרוליינה, שם הקים את משפחתו והיה לחבר בקהילה היהודית המקומית. אביה של אימו, רוברט פיליפס, היה מעוזריו של וושינגטון במלחמת העצמאות.
לאחר נישואיהם עברו בני הזוג להתגורר בפילדלפיה שם נולדה בתם, יהודית, לאחר מכן נולד בנם, נח. זמן קצר לאחר היוולדו אמו נפטרה, האב שבור הלב התקשה לגדלם לבדו והם נמסרו לידי הורי האם. לאחר שנואש מלמצוא עבודה, החליט האב לחזור חזרה לגרמניה. כשגדל נח, שחינוכו העברי היה דל, ייעד אותו סבו למקצוע הצורפות אולם יכולותיו במקצוע לא הרשימו. בגיל 22, לאחר מות סבו, הוא עזב את הבית והחל ללמוד עריכת דין בצ'ארלסטון, תוך כדי פיתוח קריירות מקבילות כעיתונאי וכפוליטיקאי. הוא הצטרף למפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, אחת משתי המפלגות הגדולות באותה תקופה.
הוא היה פטריוט מסור וב-1812, בהיותו בן 26, כתב מאמרי מערכת חריפים שקראו למלחמה עם בריטניה. באותו זמן גם הגיש בקשה למזכיר המדינה להתמנות כקונסול של ארצות הברית. הוא ציין בהבלטה את מוצאו היהודי, וטען שהדבר ירשים את הבוחרים היהודים ואת אומות העולם: "להוכיח למעצמות הזרות כי ממשלתנו, במינויה המקצועיים, אינה נשלטת על ידי הבחנות דתיות". הוא מונה כקונסול בריגה (אז חלק מרוסיה) אולם סירב, לאחר ביקור קצר בו נתקל באנטישמיות מצד הממשל המקומי. הוא לימד הוראה בצ'ארלסטון והמשיך בלימודי המשפטים. בשנת 1813 מונה כקונסול בתוניס, שם קיבל משימה לפעול לשחרורם של אזרחים אמריקנים שנשבו על ידי שליט אלג'יריה. האזרחים שוחררו, אולם נח הואשם כי בזבז כסף רב. הוא ראה במעשהו ביטוי לחשיבות במסורת היהודית לעקרון פדיון שבויים. בסופו של דבר ישב בתוניס שישה חודשים בלבד מתוך שלוש שנותיו כקונסול. נח האמין כי שחרורו המוקדם מהתפקיד על ידי מזכיר המדינה דאז ג'יימס מונרו נבע מדעות קדומות. הוא ציטט את מונרו שכתב כי "בעת מינוייך כקונסול בתוניס לא היה ידוע כי דתך תהווה מכשול במילוי תפקידך הקונסולרי". נח שב לניו יורק וכתב מסמך בן 128 עמודים המתאר את תקופת שהותו בתוניס, במסמך הוא מוחה על פיטוריו שהוא ראה כפגיעה קשה בזכויות האזרח ובאופיה הדמוקרטי של ארצות הברית. הנשיא ג'יימס מדיסון השיב לו כי הצעד שנעשה אינו קשור לדתו.[1]
נח חזר לניו יורק, שם כתב בעיתון שניהל דודו, ה"נשיונל אדבוקט". לאחר מכן ערך והקים שורה של עיתונים: "ניו יורק נשיונל אדבוקט", "נשיונל אדוורטיזר", "הקוורייר", "ניו יורק אנקווירר", "האיוונינג סטאר" ו"הסנדיי טיימס".
הוא נבחר לתפקיד השריף של ניו יורק ותפקיד "surveyor of the city's port" ושימש גם כשופט. בשנים 1827–1828 שימש כיושב ראש של האגודה הפוליטית טמאני הול, שתמכה במפלגה הדמוקרטית והייתה בעל השפעה רבה בעיר ניו יורק.
מרדכי מנואל נח מת משבץ בשנת 1851. לווייתו בעיר ניו יורק הייתה רבת משתתפים ועיתונים רבים הקדישו למותו את העמוד הראשי. הוא נקבר בבית הקברות "שארית ישראל" של הקהילה הפורטוגזית בניו יורק הנמצא במנהטן.
נח שאף להביא לתחייתו של העם היהודי ובשנת 1819 הוציא כרוז ליהודי העולם לבוא ולהקים בית יהודי ליהודים בארצות הברית מכיוון שארץ ישראל נשלטת על ידי המוסלמים. ב-1820 החל במשא ומתן לקניית האי גרנד איילנד דרומית למפלי ניאגרה, בסמוך לבאפלו שבארצות-הברית וקרוב לגבול עם קנדה. שאיפתו הייתה למשוך לשם סוחרים ובנקאים יהודים שיבינו את ההזדמנויות בפרויקט וחקלאים ממזרח אירופה שיעבדו את האדמה. המטרה הייתה להקים מדינה ליהודים שתתווסף למדינות הקיימות בארצות-הברית[3].
האי גרנד איילנד ששטחו 86 קילומטרים רבועים נקנה בשנת 1815 על ידי מדינת ניו יורק מידי האינדיאנים, ונח רכש שליש ממנו, וקיבל אופציה לרכישת שני השלישים האחרים. נח האמין כי בבנייה לגובה ניתן יהיה לשכן באי שישה מיליון יהודים.[4]
בשנת 1825 נערך טקס מפואר בן מאות מוזמנים, רובם נוצרים ומקצתם יהודים, בכנסיית סן פול בבאפלו. על רקע האורטוריה "יהודה המכבי" של הנדל, וכשהוא לבוש בגלימה סגולה ותליון מזהב שנלקחו מתיאטרון, הכתיר עצמו נח כ"שופט ישראל" של העיר החדשה אררט. הוא נשא נאום בו הכריז על הקמת בית לעם היהודי, והציג את אבן הפינה ליישוב החדש עליה נכתב בעברית: "שמע ישראל יי אלוהינו יי אחד" ובאנגלית:
אררט, עיר מקלט ליהודים, נוסדה בידי מרדכי מנואל נח, בחודש תשרי 5586 (התקפ"ו), ספטמבר 1825, בשנת ה-50 לעצמאותה של אמריקה
האירוע הגרנדיוזי השיג את מטרתו וזכה לתשומת לב רבה מצד עיתונים באמריקה ואירופה, אולם היהודים לא נענו לקריאתו ולעגו לו כמשיח מטעם עצמו או כמי שמחפש הזדמנויות להרוויח על גבם של היהודים, אף רבנים דוגמת רבי רפאל מילדולה יצאו נגדו ולא הסכימו ליוזמתו.[5]
רק בסוף המאה ה-19 החל גל הגירה המוני של מיליוני יהודים שהיגרו ממזרח-אירופה לארצות-הברית, אך הם בחרו ביעדים שונים, ולא בהתיישבות קולקטיבית לאומית על פי חזונו של נח.
בגרנד איילנד אין קהילה יהודית או בית כנסת, אך אבן הפינה שהקים נח שמורה בתצוגה הקבועה במוזיאון ההיסטורי של באפלו.
שנים לאחר מכן הגיע נח למסקנה שתחיית היהודים אפשרית רק בארץ ישראל וקרא למעצמות המערב, תחילה צרפת ואנגליה ולאחר מכן אמריקה, לסייע ליהודים. בשנת 1837, עשרות שנים לפני הרצל, כתב:
היהודים צריכם לעשות משהו עבור עצמם... סוריה [הכוונה לארץ ישראל] תחזור ליהודים בדרך של רכישה... בחסותן של צרפת ובריטניה... אכלוסה של סוריה מחדש... [הוא] מעשי והגיוני.
ישראל זנגוויל תיאר את קורותיה של מדינת אררט בסיפור קצר בשם "תיבת נח" שפרסם בשנת 1899.
הסופר שמשון ארדברג (ערדבערג) פרסם בשנת 1951רומן על חייו: "מרדכי עמנואל נח: טרוימער פון גאולה אין אמעריקע" ("מרדכי עמנואל נח: חלומות על גאולה באמריקה").
הסופר יוחנן טברסקי פרסם בשנת תשי"ד את "איפה ארץ אררט?: רומן מחיי מרדכי עמנואל נוח".
הסופרת נאוה סמל כתבה את ספרה "אישראל" 2005 בהשראת סיפור רעיון הקמת מדינה ליהודים באי גרנד איילנד.
כתביו
פאול ואלקסיס (1812), מחזה
היא תהיה חיילת (1819) She Would Be a Soldier, מחזה שהועלה על הבמות במשך שנים רבות, ועוסק באישה הבוחרת להתחזות לגבר ולהתגייס לצבא על מנת לא להינשא ולהיות קרובה לאהובה
המצור על טריפולי (1821) The Siege of Tripoli, מחזה
מריון או הגיבור מאגם ג'ורג (1822) Marion; or, The Hero of Lake George
The Grecian Captive, (1822), מחזה
Discourse on the Evidence of the American Indians Being the Descendants of the Lost Tribes of Israel, (1837), ספר המנסה להראות כי האינדיאנים הם מצאצאי עשרת השבטים האבודים
Discourse on the Restoration of the Jews, (1844), דן באפשרות חזרתם של היהודים לארץ ישראל
לקריאה נוספת
מרדכי זאב רייזין, 'מרדכי עמנואל נח', השלח, י (קרקוב: אחיאסף, תרס"ד)
מרדכי עמנואל נח : נדפס ראשונה ב"השלח" כרך יג ... ויצא לאור מחדש בתקונים ובהוספת ספר המסעות אשר כתב מ"ע נח בתרגום עברי מאת מרדכי זאב רייזין, ורשה: אחיאסף, תרס"ו 1905
חיים אורלן, 'חזון תקומת ישראל אשר חזה מרדכי עמנואל נח', בתוך: זבולון רביד (עורך), ספר שרפשטיין: מאסף לדברי חינוך, מחקר וספרות יפה, מוגש לפרופיסור צבי שרפשטיין למלאת לו שמונים וחמש שנים, תל אביב: ועד היובל בניו-יורק והסתדרות המורים בישראל, תש"ל 1970, עמ' 241–262
משה אביגדור שולוס, '"המדינות היהודיות" של מרדכי עמנואל נח והדיקאבריסטים', הדאר נה (תשל"ו), עמ' 276–277, 324–325
