מקוק סרטנים

מקוק סרטנים
מצב שימור
מצב שימור: בסכנת הכחדה סכנת הכחדה (EN)
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
סדרה:	פרימטים
תת־סדרה:	קופים צרי אף
משפחה:	קופים בעלי זנב
תת־משפחה:	גנונים
סוג:	מקוק
מין:	מקוק סרטנים
שם מדעי
Macaca fascicularis ‏ראפלס, 1821
תחום תפוצה

מָקוֹק הַסַּרְטָנִים^[1] (שם מדעי: Macaca fascicularis, ידוע גם כמקוק ארוך זנב) הוא מין הקוף הנפוץ ביותר בדרום-מזרח אסיה. הוא נפוץ מבנגלדש דרומה עד לאיי אינדונזיה, ומזרחה, עד לפיליפינים.

אזור מחיה, תזונה ומראה

מקוק סרטנים אוחז בפרי

מקוק הסרטנים חי ביערות מכל הסוגים: ראשוני, משני, יערות חזרן, דקלים, מנגרובים ועוד, אך הוא נפוץ ביותר ביערות ביצה. בשנים האחרונות נצפו פלישות של מקוקי סרטנים למטעים. המין הוא שוכן העצים המובהק ביותר מבין כל מיני המקוק – מחקרים העלו שהוא אינו יורד מהעצים לתקופות העולות על 5 דקות, לצורך גישה למים.

מקוק הסרטנים, כעולה משמו, ניזון מסרטנים, אותם הוא שולה ממימי נהרות ואגמים. עיקר מזונו הוא פירות, אך הוא ניזון גם מעלים, חרקים, עשב, גרעינים, פרחים ועוד.

לקופי מקוק הסרטנים פרוות גוף בצבע אפור-חום עד חום אדמדם. בטנם בהירה מגבם. פניהם בצבע אפור-חום, והם בעלי כיסי לחיים וזיפי לחיים. הם מתאפיינים בזנב ארוך שעשוי להגיע עד לאורך של 65 ס"מ, יותר מאורך גופם (40–47 ס"מ, ללא הזנב).

במין דו צורתיות זוויגית בולטת – הזכרים גדולים מהנקבות (5–8 ק"ג לעומת 3–4 ק"ג, בהתאמה), לזכרים שפמים, ולנקבות זקנים.

חברה

קבוצת מקוקי סרטנים בתאילנד

תקריב פנים של מקוק סרטנים

גור של מקוק ארוך-זנב בג'ונגל הקופים בפלורידה

מקוק הסרטנים חי בקבוצות חברתיות מעורבות, המורכבות מזכרים רבים ומנקבות רבות. בקבוצה הממוצעת כשישה זכרים וכתשע נקבות, אך גודל הקבוצה נע משישה פריטים ועד חמישים ושמונה^{[דרוש מקור][מפני ש...]}.

הזכרים עוזבים את הקבוצה עם הגיעם לבגרות מינית, בין גיל 4 ל-6 שנים, ומצטרפים לקבוצות של רווקים או לקבוצות דו-מיניות חדשות. המסע בבדידות מקבוצה לקבוצה מסוכן לזכרים, ובגינו תוחלת חייהם נמוכה מזו של הנקבות. לאחר שהצטרף לקבוצה מעורבת יישאר הזכר מחוץ להיררכיה עד גיל 7 לערך, שאז עליו למצוא את מקומו בהיררכיה הליניארית הברורה הקיימת בין הזכרים. ההיררכיה נקבעת על פי גודל, גיל ויכולות לחימה. הזכרים הבכירים נהנים מגישה רבה יותר לנקבות, ולכן רוב הצעירים בקבוצה הם צאצאיהם – בין חצי ל-80% מהצעירים הם צאצאיו של זכר האלפא, וכ-20% הם צאצאיו של זכר הביתא, השני לו בהייררכיה הקבוצתית. זכרים מנסים לתפוס את עמדת ההובלה באזור גיל 9. אם אחד הזכרים מצליח, אלו שהיו שווים לו בעבר נודדים לקבוצה אחרת וינסו לתפוס בה את הבכורה. זכר שוהה בקבוצה אחת כ-45 חודשים בממוצע. לאחר השתלטות כזו, קורים לעיתים רבות מקרים של קטל עוללים (אנ') – הזכר הורג את כל הצעירים שבוודאות אינם צאצאיו, כדי להחיש את הביוץ של הנקבות.

הנקבות, שנשארות באותה הקבוצה במשך כל חייהן, מהוות את הליבה של הקבוצה. הן חיות בתת-קבוצות מטריליניאליות בתוך קבוצת האם, ומקיימות ביניהן היררכיה נפרדת מזו של הזכרים, הנקבעת באופנים אחרים. ניתן לדעת את מיקומה של נקבה במדרג ההיררכי באמצעות מספר אינדיקטורים – סירוק (נמוכות דרגה נוהגות להשקיע זמן רב בסירוק גבוהות דרגה), חשיפת שיניים (נמוכות דרגה נוהגות לחשוף שיניים אל עבר גבוהות דרגה) ותפיסת מקום אכילה – גבוהות דרגה נוהגות להחליף את נמוכות הדרגה, אם אלו מצאו אתר אכילה מוצלח.

בעת פגישה בין שתי קבוצות של מקוקי סרטנים, אלימות היא נדירה. אם לא הצליחו להימנע זו מחברתה של זו, מתגרות הקבוצות זו בזו באמצעות צעקות וקפיצה על ענפים, כאשר זכר האלפא הוא זה שמוביל את ההתגרות בכל קבוצה.

מקוקי הסרטנים הם ייחודיים בין הפרימטים הלא-אנושיים בכך שנצפתה אצלם התנהגות נלמדת שניתן לכנותה "תרבות". במקרה מסוים נצפתה נקבת מקוק סרטנים כאשר היא שוטפת חול מעל בטטה שאספה – התנהגות ייחודית לזמנה. ארבע וחצי שנים לאחר מכן, 18% מהקופים בקבוצה ו79% מהקופים הצעירים למדו לשטוף את החול מעל הבטטות שלהם. שמונה שנים לאחר מכן ידעו כל הקופים שנולדו לאחר האירוע לשטוף את החול מהבטטות שלהם. דפוס למידה דומה נצפה גם בקשר להפרדת גרעיני חיטה מחול באמצעות הטבלתם במים ואיסוף גרעיני החיטה, שצפו.

רבייה

אם ובן

פוריות נקבות מקוק הסרטנים קשורה לדירוגה ההיררכי בקבוצתה – נקבות בכירות מתעברות פעמים רבות יותר במהלך חייהן מנקבות זוטרות. ההתעברות עונתית, ומשתנה לפי האזור – בסומטרה עיקר ההמלטות התרחשו בקיץ ובסתיו (יולי–נובמבר), בעוד בג'אווה המערבית התרחשו עיקר ההמלטות בינואר–פברואר.

הביוץ מתאפיין בנפיחות העור באברי המין, בסימנים פרומוניים וב"קריאות הזדווגות" אופייניות. הנקבות מזדווגות מספר פעמים ביום בתקופת הפוריות שלהן, רובן המכריע עם זכר האלפא, שמקפיד להישאר בטווח של עד חמישה מטרים מהנקבות הפוריות ולהרחיק מהן זכרים אחרים.

162 יום לאחר ההזדווגות תלד נקבת המקוק גור אחד. הנקבה היא המטפלת העיקרית בו, והיא מגוננת עליו ביותר ואינה מניחה לו לעזוב את אחיזתה בשבועות הראשונים לאחר ההמלטה. הנקבות האחרות מתעניינות ביותר בוולדות חדשים, ועלולות לחטוף אותם מאימותיהם. גור שנחטף ולא חזר לאמו במהרה, ימות. בגיל 4 חודשים לערך, הגור מתחיל לפתח עצמאות ולהתרחק מאמו, שמתחילה להראות את סימני המחזור החודשי שוב.

81% מגורי מקוק הסרטנים מגיעים לגיל שנה, ו-68% מגיעים לגיל ארבע שנים. כשהם מגיעים לגיל זה, שבו הם כבר כמעט בוגרים, הזכרים מתחילים להראות עניין בהם ולשחק עימם.

ניסויים בקופי מקוק סרטנים

קופי מקוק הסרטנים הם חברותיים ומסתגלים לסביבה אנושית^[2], ונעשה בהם שימוש רב בניסויים, במיוחד ניסויים הקשורים למחלות מערכת העצבים. בגלל הדמיון הפיזיולוגי של קופים לבני אדם, חלק מהפתוגנים המסוכנים לאדם מסוכנים גם לקופים אלה. קופים אלה ידועים כנשאים של וירוס הרפס B ‏(herpesvirus simiae), שהדביק כמה עובדי מעבדות^[3]. קופי מאוריציוס אינם נגועים בווירוס זה, לכן נחשקים על ידי הנסיינים^[4]. קופי מקוק הסרטנים מנוצלים גם בניסויים של טיסות חלל. הניסויים בקופי מקוק הסרטנים והקופים האחרים נתונים לביקורת קשה בטענה שהם אכזריים במיוחד והתועלת המדעית שלהם מוטלת בספק^[5]. אחד המקרים החמורים שהתפרסמו על ניסויים במקוק הסרטנים הוא המקרה של 17 קופים ששוחררו ממעבדת סילבר ספרינג בארצות הברית (Silver Spring monkeys)^[6].

מקוק סרטנים שקיבל את השם דומישן (Domitian), שצולם במצלמת סתר בתוך מעבדת הניסויים של סילבר ספרינג

מעריכים שעשרות אלפי פרימטים, רובם מקוקים, משמשים מדי שנה לניסויים. ב-2014 יובאו לארצות הברית 21,768 קופי מקוק סרטנים לעריכת ניסויים^[7]. החוק הישראלי מתיר ניסויים בקופים לרבות קופי אדם, בכפוף להגבלות.

מצב שימור

מרחב התפוצה של מקוק סרטנים משתרע על שטחים נרחבים בדרום-מזרח אסיה והוא השלישי בגודלו מבין הפרימטים, אחרי אלה של האדם ומקוק רזוס^[8]. ציד מקוקי סרטנים בווייטנאם, קמבודיה ודרום סין לצורכי יצוא היווה בעבר איום על יציבות אוכלוסייתם, אולם כיום הם מוגנים תחת הנספח השני לאמנת וושינגטון, המבטיח יצוא מבוקר של מקוקי סרטנים שנולדו בחוות רבייה ייעודיות.

מקוקי סרטנים הובאו על ידי האדם למאוריציוס, פלאו, הונג קונג וחלקים מאינדונזיה, שם הם התרבו במהרה בהיעדר הטורפים הגדולים המגבילים את תפוצתם בסביבת מחייתם הטבעית. הנזק הכבד שהם מחוללים למגוון הביולוגי המקומי הביא להימנותם ברשימת "מאה המינים הפולשים האיומים ביותר"^[2]. בין האמצעים הננקטים לצמצום אוכלוסייתם - ציד, הסגר ואמצעי מניעה חיסוניים^[2].

אוכלוסיית מקוקי הסרטנים שהתנחלה במאוריציוס ידועה כנקייה מנגיף הרפס B‏ (herpesvirus simiae) המסוגל להדביק בני אדם ולחולל בהם פגיעה קשה במערכת העצבים המרכזית. ללא אבחון מהיר וטיפול מתאים מגיע שיעור התמותה מהדבקה כעין זו לכדי 80%. לאור זאת, קיימת העדפה לשימוש במקוקי סרטנים שמקורם במאוריציוס.

לקריאה נוספת

• Visalberghi, E. & Fragaszy, D. (1990). Food-washing behaviour in tufted capuchin monkeys, Cebus apella, and crab-eating macaques, Macaca fasicularis. Animal Behaviour, 40, 829-836.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מקוק סרטנים בוויקישיתוף

• מקוק סרטנים, באתר ITIS (באנגלית)
• מקוק סרטנים, באתר NCBI (באנגלית)
• מקוק סרטנים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
• מקוק סרטנים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
• מקוק סרטנים, באתר GBIF (באנגלית)
• מקוק סרטנים באתר Primate Information Network (באנגלית)
• מקוק סרטנים באתר הרשימה האדומה של IUCN (באנגלית)

הערות שוליים

1. מָקוֹק הַסַּרְטָנִים במילון בעלי חיים: נכר (תשל"ב), 1972, באתר האקדמיה ללשון העברית
2. ISSG Database: Ecology of Macaca fascicularis
3. Gumert, MD; Fuentes A; Jones-Engel, L. (2011).Monkeys on the Edge: Ecology and Management of Long-tailed Macaques and their Interface with Humans. Cambridge University Press.]
4. Monkeys on the Edge: Ecology and Management of Long-Tailed Macaques , ע' 243
5. Normalising the Unthinkable: The Ethics of Using Animals in Research
6. Blum, Deborah (13 October 1994). The Monkey Wars
7. U.S. primate import statistics for 2014
8. Macaca fascicularis range map, iucnredlist