מקדש אוואם

מקדש אוואם
معبد أوام

שרידי מקדש אוואם
אתר מורשת עולמית
אתרי ממלכת סבא העתיקה האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2023, לפי קריטריונים 3 ו-4 שטח האתר 66.4 דונם[1] שטח אזור החיץ 53.8 דונם חלק מתוך אתרי ממלכת סבא העתיקה שנים בסיכון 2023 –
מידות
שטח	36.2 הקטאר
היסטוריה
בונה	ממלכת סבא
נבנה	1500 לפנה"ס – 1200 לפנה"ס
מיקום
מדינה	תימן תימן
קואורדינטות	15°24′15″N 45°21′21″E
(למפת תימן מוגדלת)   צנעא עדן איב סעדה סיאון אל-מוכלא תעז אל-חודיידה אל-ע'יט'ה סוקוטרה ערב הסעודית עומאן סומליה ג'יבוטי אר. א. מפרץ עדן ים סוף מקדש אוואם (למפת תימן רגילה)   צנעא עדן איב סעדה סיאון אל-מוכלא תעז אל-חודיידה אל-ע'יט'ה סוקוטרה ערב הסעודית עומאן סומליה ג'יבוטי אר. א. מפרץ עדן ים סוף מקדש אוואם

מקדש אוואם (בערבית: معبد أوام, או גם محرم بلقيس ("מוחרם בילקיס") - "מקדש מלכת שבא") הם שרידי מקדש סבאי שהיה מוקדש לאלוהות העיקרית של סבא, אלמקה (המכונה לעיתים קרובות "אדון אוואם"^[2]), ליד העיר מאריב, בתימן של ימינו. המקדש ממוקם 7 קילומטרים דרומית-מזרחית למאריב העתיקה, והוא נבנה בפאתי העיר. אף על פי שבדרך כלל מקומות קדושים מרכזיים של ממלכת סבא מוקמו מחוץ למרכזים עירוניים, מיקומו נקבע כנראה מסיבות של פרטיות דתית, וכדי להקל על ניהול הטקסים על ידי הגעת צליינים מאזורים מרוחקים בשטחי ממלכת סבא. דפוסים כאלה נצפים במספר מקדשים באל-ג'וף ובחצרמוות.

בתקופה הפרה-אסלאמית התאספו צליינים רבים בעיר מאריב ופנו אל מקדש אלמקה של חרנום שבעיר כדי לבצע את הטקסים הפולחניים שלהם, והמשיכו אל מקדש אוואם בדרך התהלוכה.

ב-2023 הוכרזו המקדש ואתרים נוספים באזור הקשורים לממלכת סבא כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו בסיכון.^[3]

ארכאולוגיה

הכתובת העתיקה ביותר שנמצאה במתחם הייתה בהתייחסות לבניין המתחם האדיר של המקדש הידוע בשם "החומה הגדולה של אוואם" מאת מוקריב ידעיל דריה הראשון באמצע המאה ה-7 לפנה"ס. מציין תקופה מוקדמת בהרבה של בניית המקדש. הכתובת של ידא'יל נחרתה מחוץ לקיר, ויש בה את הנוסח הבא:

ידעיל דריה, בן סומהואלאי, מוקריב של סבא, גידר את אוואם, מקדש אלמקה, כאשר הקריב לעתור ו[כאשר] הקים את הקהילה [מאוחדת] כולה על ידי אל ופטרון וחוזה ואמנ[ה סודית. על ידי עתור וע"י חבס וע"י] אלמקה.

— The Ancient Near East: An Anthology of Texts and Pictures^[4]

החלק הגדול ביותר של המקדש תפוס על ידי חצר בלתי מוגנת המוקפת בחומת אבן שצורתה סגלגלה לא אחידה. על הקיר הפנימי של האולם היו כמה עשרות כתובות חשובות ביותר משלהי התקופה של ממלכת סבא.

חפירה חלקית של אולם הפריסטיל (חצר מוקפת אכסדרת עמודים) של אוואם בשנים 1951–1952 על ידי הקרן האמריקנית לחקר האדם (American Foundation for the Study of Man, בראשי תיבות AFSM), בהנהגת הארכאולוג האמריקאי ונדל פיליפס (אנ'), פינתה את חצר הכניסה כמעט לחלוטין וגילתה תגליות רבות, כמו פסלי ברונזה מפורטים, והשימוש בכניסה הדרומית בקיר הסגלגל לטקסי הטהרות לפני הכניסה להיכל הפנימי המרכזי (נאוס).^[5]

תוכנית המקדש

המקדש מוקם באתר מבודד ותפקד בעיקר כאזור קדוש דתי. הסיומת של שם המקום, 'אומ (מקום מקלט), מסמלת את אותה קדושה המשויכת למקדש. קיימת אפשרות שהמקדש התפתח ממקדש קטן למתחם עצום הכולל מבנים רבים הקשורים למקדש, כלומר בתים לכוהנים, חדרי עזר, בתי מלאכה לעובדי מתכת, בית קברות המחובר למקדש, ואזור מגורים המהווים את המובלעת המוגנת. מחקרים גאומורפולוגיים הראו כי מקדש אוואם הוקם על במה טבעית גבוהה, מה שהופך אותו למרשים עוד יותר עבור הצופים. הגישה למתחם נשלטה על ידי דלתות המובילות לסדרות היררכיות של חצרות ואולמות ששימשו אזורי מעבר.

המקדש עצמו היה מכוון לשמש העולה (צפון-מזרח) והורכב משמונה עמודי פרופיליאום המסמנים את הכניסה, ואחריהם אולם פריסטילי גדול מלבני, ומתחם מוקף חומה מסיבי בצורת אליפסה עם מבנים חיצוניים מקושרים אחרים (בית קברות סמוך). עמודים הם המאפיין הארכיטקטוני הנרחב ביותר בשימוש במבנים דתיים עתיקים בדרום חצי האי ערב. ייתכן שאולם הפריסטיל שיקף את הפרופיליאום בעל 8 העמודים. יש בו 32 עמודים (4 × 8) בתוך אולם הפריסטיל, ו-64 חלונות עיוורים (חלונות מדומים) שקועים (8 × 8).

פסלים של שוורים, סוסים ובני אדם מברונזה היו מחוברים לשערי הכניסה של המקדש. היבטים רבים של העיטור: ציורים גאומטריים וציורים של דמויות, פסלים, אבנים גדולות ומסותתות במדויק, כתובות חרותות בדיוק צבועות באדום ואפריזים קישוטיים יפהפיים בחלק החיצוני של הקיר, נועדו להרשים את המבקרים ולמלא אותם ביראת כבוד בנוכחות האל.

תוכנית אולם הפריסטיל

אולם הפריסטיל

לאולם יש צורה מלבנית למחצה, עם כניסה של פרופיליאום מונוליתי בן 8 עמודים, שבראשם מגרעת מרובעת שנועדה לתמוך בארכיטרב. היקפו של אולם הפריסטיל כ-42 מטרים × 19 מטרים ולצדו קצה המתחם בצורת אליפסה בקירותיו החיצוניים המערביים והמזרחיים. פנים המבנה מכיל ספרייה גדולה של גושי אבן חרותים ו-64 חלונות עיוורים כפולים אנכיים עם 32 עמודים עשויים מונולית בודד למעט שניים שפעם תמכו בקורות אבן.

נראה שהמספר 8 משקף מספר קדוש, שכן הוא משמש בכניסה, בעמודים פנימיים (8×4) ובחלונות העיוורים (8×8). נראה כי מבנים עתיקים מדרום חצי האי ערב, כולל אולם הפריסטיל של מקדש אוואם, תוכננו מראש על פי מערכת של מידות שנקבעו במקום ניצול מלא של החלל. חפירת AFSM בחצר המרוצפת חשפה מספר כתובות בכתב דרום-ערבי עתיק, קבוצה של כותרות עמודים שבורות, לוחות ברונזה, מזבחות ופסלי חרס רבים, יחד עם חרסים המתוארכים בערך ל-1500–1200 לפני הספירה.

המבקרים במקדש היו מחויבים לעבור דרך הנספח, ואז דרך שער של שלוש כניסות לאולם הפריסטיל. ניתן היה לסגור את השער במידת הצורך.

תעלת מים גלויה עשויה בהט עברה דרך האולם ואל אגן ברונזה (69 × 200 סנטימטרים) שהוצב בחדר לצורכי טיהור. המים נפלו על הרצפה כמו מזרקה, והם נפלו כל כך הרבה זמן ובעוצמה כזו שבסופו של דבר חצבו דרכם דרך אגן נחושת שהונח מתחת ולאחר מכן לתוך האבן עצמה.

המתחם הסגלגל המוקף חומה

שחזור השער הצפון מערבי, נגיש רק לכוהנים

חבר AFSM מעתיק כתובת מהקיר החיצוני של המקדש בסיוע מקומיים

המתחם היה מתוחם על ידי חומה מסיבית בצורת אליפסה שמאגף את אולם הפריסטיל מאגפיו המערבי והמזרחי, החומה הייתה באורך של כ-757 מטרים וגובה 13 מטרים בערך, אולם לא ניתן לקבוע את הגובה המקורי בוודאות, וקשה להעריך את היקפה המלא.

במקדש ובסמוך אליו התגלו מאות כתובות, רק מעטות העוסקות ישירות בבניית המקדש. אחד המונחים ששימשו לכינוי המקדש היה "גובן"; מקדש האורקל. המקדש כולל במה מוגבהת בתוך השטח המקודש של המקדש המייצג תל קדמון, מה שהופך אותו למרשים יותר במבט מרחוק. מחקירה ארכאולוגית נראה כי נבנה מקום פולחני סביב מעיין בתוך הקודש.

המקדש הסגלגל נגיש משני שערים, או דרך השער הצפון-מערבי, או מאולם הפריסטיל, שהאחרון היה הכניסה הראשית, ואילו הראשון נבנה אך ורק עבור כוהנים. שער שלישי התגלה על ידי AFSM, אך זה הוגבל לשימוש בטקסי קבורה מכיוון שהוא היה הכניסה לבית הקברות, וניתן היה לגשת אליו רק מחלקו הפנימי של המקדש הסגלגל.

מתחם המקדש הסגלגל היה החלק העיקרי והקדוש של מקדש אוואם. זה היה שטח פתוח המכיל כמה מבנים, חצרות ומעיינות. רוב הטקסים נערכו במקדש הסגלגל, ולפי כתובות שבאיות, היה ביתו של אלמקה. קדושה זו מתבטאת בקיומם של שלושה מקומות לטהרה ולביצוע טיהור לפני הכניסה למרחבים המקודשים, בעיקר בית המקדש הסגלגל (בית המגורים של אלמקה). הניקיון מודגש על ידי הכתובות שהתגלו העוסקות בטוהר הגשמי והרוחני של המתפללים. מספר כתובות מעידות שאדם שנכנס למקדש מבלי לבצע טקסי טהרה, יסבול מהשלכות קשות. אם כי לא מוזכר מידע מפורט לגבי פעולת הטהרה בכתובות השבאיות.

בית הקברות

בית הקברות של אוואם

בית הקברות מהמאה ה-7 לפנה"ס צמוד למקדש הסגלגל, וכנראה הגישה אליו הייתה רק ממנו. מעריכים שבית הקברות כולל כ-20,000 קברים במהלך תקופת השימוש הארוכה שלו. אותה תקופה ארוכה יצרה יישוב מתים גדול, שבו מעברים ורחובות מחלקים את הקברים. קברי בית הקברות היו מבנים רבי קומות (עד ארבע) שנבנו באמצעות גושי אבן גיר מלוטשים ומסותתים להפליא. הקירות החיצוניים היו מעוטרים לעיתים באפריזים ותבליטים נמוכים של פני המת.

על פי כתובות בכתב דרום-ערבי עתיק בית הקברות נודע בשם "מחרם גנזטן" (מובלעת קדושה של בית הקברות). למרות קדושת בית הקברות, לא נמצאו במתחם עודפי שרידים אפיגרפיים לטקסים הפולחניים. ככל הנראה הטקסים נערכו במתחם המקדש הסגלגל, ואז היו נכנסים לבית הקברות שבו התקיימו טקסים נוספים לפני הקבורה.

זכרם של המתים נשמר על ידי הצבת ייצוגים פיסוליים שלהם על קבריהם, תוך רישום נפוץ של שמותיהם.

ראו גם

• מקדש בראן

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מקדש אוואם בוויקישיתוף

• Temple of Awwam – באתר Madain Project (באנגלית)

הערות שוליים

1. UNESCO Executive Summary
2. A. V. Korotaev (1996). Pre-Islamic Yemen: Socio-political Organization of the Sabaean Cultural Area in the 2nd and 3rd Centuries AD. Otto Harrassowitz Verlag. p. 82. ISBN 978-3-447-03679-5.
3. "Landmarks of Ancient Kingdom of Saba, Marib (Yemen) added to UNESCO's World Heritage List". UNESCO (באנגלית). 2023-01-25. נבדק ב-2023-02-05.
4. Pritchard, James B.; Fleming, Daniel E. (28 בנובמבר 2010). The Ancient Near East: An Anthology of Texts and Pictures. Princeton University Press. p. 313. ISBN 0-691-14726-4 – via Google Books.
5. Bromiley, Geoffrey W. (1979). The International Standard Bible Encyclopedia. Wm. B. Eerdmans Publishing. p. 245. ISBN 978-0-8028-3781-3 – via Google Books.