מֶסְקִי שִׁיבְּרוּ (נולדה ב-29 בספטמבר 1967) היא שחקנית, במאית, יוצרת וסופרת ישראלית. השחקנית יוצאת אתיופיה הראשונה בישראל. מייסדת ומנהלת סטודיו למשחק לילדים ולנוער.
ביוגרפיה
שיברו נולדה, גדלה והתחנכה באדיס אבבה, בירת אתיופיה, בשם מֶסְקֶרְם לגסה (מסקרם הוא חודש בלוח השנה האתיופי שחל בסביבות חודש תשרי ונחשב זמן של שפע והתחדשות), כבת השלישית למשפחה משכילה בת שמונה ילדים. אביה היה רופא במקצועו ואימה, חרות טקלה – אחות מיילדת שהייתה אסירת ציון וישבה במשך כשנתיים בכלא האתיופי על שעזרה להעלות יהודים לישראל. כל שבעת אחיה קיבלו השכלה גבוהה ולכולם תארים אקדמיים. שיברו התחנכה בבית ספר מעורב ליהודים, לנוצרים ולמוסלמים, ובריאיון סיפרה כי היחסים בין היהודים לנוצרים באתיופיה היו מתוחים. בני הקהילה היו מציינים מועדים יהודיים בהיחבא, מפחד להתנכלויות מצד שכניהם, ומדינת ישראל הייתה מסייעת ברכישת מצרכים הדרושים לחג, כדוגמת המצות בפסח. כמו כן תיארה שיברו כי נמנעה מאכילת בשר בבתי זרים מפאת כשרות.
בשנת 1985, כשהייתה שיברו בת 18, היא עלתה לישראל עם אחותה. באותה תקופה, בין מבצע משה למבצע שלמה, היו נהוגות כמה שיטות שבאמצעותן העלו יהודים ארצה. בשיטה שבה הועלתה שיברו לארץ נאמר כי היא קיבלה מלגה ללימודי מחשבים בישראל למשך ארבע שנים. כאשר הגיעה לארץ שוכנה בקיבוץ בארות יצחק, למדה עברית באולפן ומאוחר יותר הדריכה ילדים בחיפה. שני אחיה הגדולים עלו כארבע שנים לפניה, ובעקבותיה עלו לארץ שאר בני משפחתה וכיום כולם מתגוררים בישראל.
בוגרת בית הספר לקולנוע ולתיאטרון של דוד גרינברג, הסטודיו למשחק ניסן נתיב ו־ICCM, המכללה הבינלאומית למאמנים ומנטורים.
הספר הראשון שלה ושל אפרים סידון, "תעלולי אבא גברהנה", יצא לאור ב־2013. בשנת 2021 הוציאה את ספרה השני, "אניקה".
קריירת המשחק והבימוי
שיברו אהבה לשחק עוד בגיל צעיר וכבר באתיופיה הייתה חברה בלהקה מקומית, כדוגמת צעירי תל אביב. בארץ הייתה לשחקנית המקצוענית הראשונה ממוצא אתיופי.
לאורך הקריירה שיחקה שיברו במספר רב של הצגות תיאטרון. בשנת 1994 העלתה את הצגת היחיד הראשונה שלה "שירת הנחמדים", שאותה כתבה עם עמית ליאור, שגם ביים. שיברו השתתפה בתיאטרונטו וזכתה בציון לשבח. ב־2006 העלתה בצוותא את הצגת היחיד "לאישה", בבימויו של יבגני קושניר, וזכתה לשבחים רבים על משחקה. בהצגה הוצגו עשרה מונולוגים של עשר דמויות מפתח במחזאות העולמית: יוליה מ"רומיאו ויוליה", קתרינה מ"אילוף הסוררת" של ויליאם שייקספיר, אלווירה מ"דון ז'ואן" של מולייר, נינה מ"בת השחף" של אנטון צ'כוב, הטבחית מ"כריתת ראש" של חנוך לוין, נורה מ"בית הבובות" של הנריק איבסן, סטלה מ"שירת הלוויתן" של אנתוני מינגלה, ואלרי מ"רחוב" של ג'ים קרטרייט, שרונה מ"גן עדן רדום" של הלל מיטלפונקט, והאישה הבודדה והחולנית מ"ברנשים וחתיכות", המבוסס על סיפוריו של דיימון ראניון. ב־2008 שיחקה בהצגת יחיד לילדים על פי ספרו של אפרים סידון "הקרב הראשון בנחל קשישון". ב־2017 הופיעה בהצגת יחיד באנגלית, בשילוב מוזיקה אתיופית, ב"פסטיבל השלום" באדינבורו שבסקוטלנד. בשנת 2018 כתבה וביימה הצגה לנוער בפסטיבל עכו.
שיברו שיחקה לצד דובי גל וניצה שאול בסרטו של אלי קנר "מי האבא?" מ־1996. בין היתר שיחקה בסדרות הטלוויזיה "ארץ קטנה – איש גדול" של אברהם הפנר, ששודרה ב־1998, "זינזאנה" של חיים בוזגלו, ששודרה בשנים 1999–2005 בערוץ 2, ו"השכונה". נוסף על כך השתתפה בתוכנית הילדים "רחוב סומסום", שבה שיתפו פעולה שחקנים יהודים וערבים. שיחקה בסדרה "בתולות" ובסדרה לנוער "התחנה" בהוט. בשנת 2017 החלה לשחק בסדרה "נבסו" בערוץ 2, בתפקיד אלמיטו צ'לצ'או, וב"מקרה ומקרו" בערוץ IETV.
שיברו היא כלת פרס שחקנית השנה ביום האישה הבינלאומי מטעם עיריית תל אביב-יפו לשנת 2006, וכן כלת פרס השר לקליטת העלייה ליוצרים עולים על שם יורי שטרן.[1] זכתה במקום הראשון בפרס פסטיבל תיאטרונטו לילדים.
שיברו עובדת גם כבמאית וכמורה לתיאטרון. היא לימדה וביימה בבימת הנוער ברחובות, וב־2015 הקימה בראשון לציון סטודיו למשחק הנושא את שמה.
קריירה מוזיקלית
לראשונה הופיעה שיברו כזמרת במשדר טלוויזיוני שהוקדש לקליטתם של עולי אתיופיה בארץ. היא שרה שם עם מיקי גבריאלוב את השיר "תקופה של סתיו" בעברית ובאמהרית, על פי שיר עם אתיופי. השיר יצא מאוחר יותר בתקליט שדרים. בזכות הופעתה המוצלחת במשדר הוזמנה שיברו להופיע במשדרים ובמופעים נוספים הקשורים לקליטת עולי אתיופיה בישראל.
בשנת 1991 הקליטה שיברו עם להקת "מעורב ישראלי" את השיר "לשוב אל הארץ" של שייקה פייקוב, שעסק גם הוא בקליטת עלייה. בהקלטה השתתפו גם הזמרות יוליה פרייטור, שעלתה לארץ מרוסיה ב־1990, וסוזי מילר שעלתה לארץ מארצות הברית ב־1971.
כמו כן שרה שיברו ב־1995 בשיר "כתונת פסים", שכתב מאיר אריאל, הלחין ארקדי דוכין והפיקה גלי צה"ל. שיר זה, שהופק כחלק ממסע הסברה של משרד הקליטה, מתח ביקורת על הגזענות הבין־עדתית בישראל והציג את החברה הישראלית ככתונת פסים צבעונית שכל פס בה מייצג עדה אחרת.
ב־2011 הוציאה קליפ עם טוביה צפיר על ביקור מלכת שבא בבית המלך שלמה.
פעילות חברתית
שיברו נותנת הרצאות בבתי ספר בכל הארץ על מנהיגות, על עצמאות ועל בניית ערכים. בנתה תוכנית מיוחדת להעצמת בני נוער מקהילת. שנים רבות עבדה בהתנדבות בחבר הנאמנים של "טבקה", ארגון זכויות האזרח של עולי אתיופיה. כתיבה ובימוי דרך משחק והעצמה לנוער והעצמה לנערות דרך משחק ובניית ערכים. העברת מסרים דרך סימולציה במרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא – תל השומר. לימדה, ביימה וניהלה תיאטרון קהילתי למבוגרים דרך פסיכודרמה ברמת השרון ובדרום תל אביב.
ב־2015 בחר משרד החוץ בה, בין היתר, לייצג בעולם את מדינת ישראל בסרטון.
חיים אישיים
ב־1995 נישאה שיברו לאלעד סיוון, ונולדו להם שני ילדים. בשנת 2010 התגרשו בני הזוג. מסקי מתגוררת ברמת השרון.
בתה עדן זהר סיוון השתתפה ב־2020 בתוכנית "הכוכב הבא לאירוויזיון". בנה רועי שיברו סיון זמר, כותב ומפיק מוזיקלי.
קישורים חיצוניים
ראיונות
- חזי שייאר, לחופש נולדו, באתר ynet, 21 באפריל 2003
- כרמית ספיר ויץ, הידד לקשישונים: ריאיון עם מסקי שיברו, באתר nrg, 25 במאי 2009
איתי אילנאי, "אם ב־2017 מתפארים בסדרה על שחורים ולבנים, זו תעודת עניות", באתר "ידיעות אחרונות", 8 במרץ 2017
הערות שוליים
.svg){kind=logo}
