מכון ון ליר בירושלים הוא מרכז מחקר ושיח בין-תחומי במדעי הרוח והחברה, ועוסק בתחומים בעלי חשיבות ורגישות חברתית, הנוגעים למוקדי מתח מרכזיים בחברה הישראלית. המכון עוסק בחמישה תחומים מרכזיים: ישראל במזרח התיכון; קדושה, דת וחילון; מדע, טכנולוגיה וחברה; אתגר החיים המשותפים; ופמיניזם ומגדר. לפי פרסומי המכון, מטרתו להיות בית גידול לרעיונות חדשניים במדעי הרוח והחברה, לטפח מצוינות מחקרית ולרתום את תוצאות המחקר לתועלת החברה.
מכון ון ליר בירושלים הוקם ב-1959 על ידי משפחת ון-ליר, במטרה לקדם את הידע האנושי בתחומי הפילוסופיה, החברה והתרבות[1]. בין מטרותיו המוצהרות של המכון: לקדם ערכים הומניסטיים, דמוקרטיים וליברליים בשיח החברתי בישראל, להגדיר ולעצב את השיח הציבורי ולהצביע על חשיבה אלטרנטיבית בנושאים העומדים בראש סדר היום הציבורי.
הקמת המכון
על התרומה להקמת המכון, מכספי תרומה של המיליונר ברנרד ון ליר, הודיעה משפחת ון ליר בשנת 1955[2].
בשנת 1958 חוקקה הכנסת את חוק המרכז הישראלי לקידום תרבות האדם, תשי"ט–1958[4]. בעת חקיקת החוק נחלקו חברי הכנסת, כאשר חלקם שמחו על עיגון התרבות הישראלית, ומאידך אחרים ביקשו להגן על אלה שאינם יהודים ומקומם בתרבות הישראלית[5].
בשנת 1961 הוחל בבניית מבנה המכון על שטח של 23 דונם שהוקצה למכון בטלביה. תכנן את המבנה דוד רזניק, יחד עם שמעון פובזנר והוא נבנה יחד עם מבנה האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים[7]. המבנה נחנך בשנת 1965[8] אך במשך שנים אחדות לאחר הקמתו עמד שומם[9]. בשנת 1968 התמנה למנהל המכון ד"ר יהודה אלקנה, והוא החל – יחד עם פרופ' אהרן קציר – למלא את המכון בתוכן[10]. אלקנה ניהל את המכון עד שנת 1993.
עם מינוי פרופ' גבריאל מוצקין למנהל המכון, הוא נפגש עם ד"ר לאונרד פולונסקי, שהסכים להעניק למכון תרומה על סך 50 מיליון דולר. התרומה יועדה להקמת קרן מלגות לפוסט-דוקטורנטים. כעשרים אחוזים מהסכום יועדו לקרן המלגות, אשר מזכה כל סטודנט במלגה בגובה 40 אלף דולרים בשנה, והנותר – להקמתו של בניין חדש שיארח את המלגאים.
בשנת 2008 נערכה תחרות אדריכלים, שבה זכו ברכה ומיכאל חיוטין לאחר שגברו על חמישה משרדים אחרים. התכנון נערך תוך הקפדה על הסטנדרטים הירוקים הגבוהים ביותר, ותוך כוונה שהמבנה ישתלב בקמפוס ובסביבתו וישמור על קו הרקיע הקיים. בנייתו של המבנה החדש הסתיימה בשנת 2014[12], ובשנת 2018 זכו האדריכלים חיוטין בפרס רכטר על תכנון הבניין.
עבודות הבנייה להקמת בניין פולונסקיאחת משתי הספריות הגדולות במכון
במכון ון ליר מצויים משרדים לחוקרים, ספרייה, מבואות אירוח, ומגוון אולמות שונים: שני אודיטוריומים – של 250 מקומות ישיבה ושל 145 מקומות ישיבה, אולם כנסים רב-תכליתי, אולם ישיבות, ו-6 חדרי סמינר בגדלים שונים. ספריית המכון מכילה כ-40,000 ספרים וכתבי עת, בעיקר בתחומי הפילוסופיה, ההיסטוריה, מדע המדינה והדת[13].
פעילות
מכון ון ליר בירושלים פועל בשלושה צירים – מחקר ומעורבות אקדמית, תוכניות מנהיגות ופעילות לציבור[14].
בציר המחקר, המכון פעיל בחמישה תחומים: ישראל במזרח התיכון; קדושה, דת וחילון; מדע, טכנולוגיה וחברה, אתגר החיים המשותפים; ופמיניזם ומגדר. בכל אחד מתחומי המחקר הללו מופעל מגוון רחב של שיטות וגישות, כולל קבוצות מחקר וקבוצות דיון, סדנאות, ימי עיון וכנסים, כמו גם שיתופי פעולה עם מוסדות מחקר ישראליים ובין-לאומיים, מחקרי מדיניות ציבורית ומחקר חברתי-יישומי.
עד שנת 2017 היה המכון פעיל בארבעה תחומים עיקריים: לימודים מתקדמים, תרבות ומחשבה יהודית, החברה האזרחית בישראל ושכני ישראל בים התיכון. המכון ביצע מחקרי מדיניות ציבורית ומחקר חברתי-יישומי, ופיתח והפעיל ברחבי הארץ תוכניות חינוך כמו גם קשת של תוכניות הכשרה למחנכים ולמנהיגים קהילתיים.
מחקר ומעורבות אקדמית
ישראל במזרח התיכון
תמת המחקר "ישראל במזרח התיכון" במכון, בהובלת ד"ר אסף דוד, יוצאת מתוך תפיסה של ישראל כחלק אינהרנטי באזור, ולא כחריגה בנוף או "וילה בג'ונגל" כפי שלעיתים מקובל לתפוס אותה. מתוך תפיסה זו, מוקד המחקר במכון הוא מערכת היחסים של ישראל עם שכנותיה, ובחינת "העבותות הפוליטיים, התרבותיים, החברתיים והכלכליים הקושרים את ישראל ואוכלוסייתה אל אוכלוסיות ומדינות במזרח התיכון."[15]
פרויקט המחקר "שלום מבוסס שותפות"
פרויקט המחקר הוא בית לקבוצה דו-לאומית בינתחומית של חוקרים, פעילים חברתיים ויוצרים המבקשת "לחקור את הנסיבות הנדרשות לקידום פיוס בין ישראלים לפלסטינים בהתבסס על שותפות פוליטית, קהילתית, כלכלית ומרחבית, ולא על הפרדה". תוצר אחד של קבוצת המחקר הוא כנס שנתי, שכותרתו "שלום ישראלי-פלסטיני מבוסס שותפות".
אופק לתקשורת הערבית
פרויקט "אופק" פועל בשיתוף פעולה עם "הפורום לחשיבה אזורית", ומטרתו להנגיש תכנים מהתקשורת הערבית והפלסטינית ומהשיח הציבורי הערבי והפלסטיני לקהל קורא עברית, דרך תרגום טקסטים קיימים ודרך תכנים מקוריים[16].
סדרת ספרי מכתוב
סדרת "מכתוב" היא פרויקט ספרותי עצמאי, ללא מטרות רווח, המוקדש לתרגום ספרות ערבית – פרוזה ושירה – לעברית[17]. דגם העבודה על כל ספר מבוסס על עיקרון של דו-לשוניות ודו-לאומיות: על כל תרגום עובדים בנוסף למתרגם גם עורך תרגום בערבית ועורך תרגום בעברית.
קדושה, דת וחילון
תמת המחקר "קדושה, דת וחילון" במכון, בהובלת ד"ר יוכי פישר, בוחנת שאלות ותפיסות יסוד של חילוניות ודתיות, במבט תאורטי כללי ובהתבוננות מתוך ההקשרים ההיסטוריים והחברתיים במדינת ישראל. במוקד המחקר עומדים שני מושגים מרכזיים: מושג החילון, כרעיון שהוא בו-זמנית תפיסת עולם פילוסופית, אידאולוגיה פוליטית ומערכת של פרקטיקות חברתיות; וחקירה מחודשת של מושג הקדושה, במטרה לפתוח פתח להתבוננות חדשה על מקומן של קדושות מסוגים שונים – קדושות מרובות (Multiple Sacrednesses) – בתרבות העכשווית, ועל המשמעויות התרבותיות הרחבות הנובעות מהתבוננות זו[18].
תוצר בולט אחד של פעילות המכון בתחום "קדושה, דת וחילון" הוא הסדרה "חילוניות", סדרה דוקומנטרית מבית כאן 11, שפותחה בשיתוף וייעוץ אקדמי של המכון. תוצר נוסף הוא "שיחות חילון: פסטיבל רעיונות ירושלמי על דת וחילוניוּת"[19], אירוע שיא שכלל מגוון שיחות על חילוניות ממגוון זוויות.
מדע, טכנולוגיה וחברה
תמת "מדע, טכנולוגיה וחברה" במכון, בהובלת פרופ' חגי בועז, מתמקדת בשתי מערכות יחסים מרכזיות.
היא בוחנת את מערכת היחסים שבין האדם לטבע, וחוקרת את נרטיב ההתחממות הגלובלית ואת הרעיון של עידן האנתרופוקן. דרכם, מתמקד המחקר בתמה ברעיונות כגון אחריות, גורל, דת, אנושיות ועוד. תוצר אחד של מחקר זה הוא המקראה "אנתרופוקן: עידן האדם"[20], המציגה טקסטים יסודיים פרי עטם של הוגות והוגים, חוקרות וחוקרים מובילים בחקר האנתרופוקן בעולם, בהם ברונו לאטור, אליזבת קולברט, טימותי מורטון ואליזבת פובינלי.
בנוסף, התמה בוחנת את מערכת היחסים בין היחיד לחברות ולקהילות אליהן הוא משתייך, ובין פרטים בתוך חברה או קהילה. התמה מתמקדת בבחינת תפקידן של חברות וקהילות בהתמודדות עם אתגרים בריאותיים, ומספר קבוצות מחקר במכון בוחנות את מושג הסולידריות כפי שהוא בא לידי ביטוי בהקשרים האלו - למשל בתרומות איברים, ארגוני סיוע בינלאומיים ופונדקאות.
קבוצת מחקר בולטת בתמה עוסקת בנושא "דפוסים של נתינה" – במסגרת קבוצה זו, נערכה סדרת מפגשים בין פונדקאיות ובין תורמי ותורמות כליה לזרים, שבחנה לעומק את המאפיינים והמניעים המעורבים בנתינה אלטרואיסטית, ובסופה נערך רב-שיח רחב פתוח לקהל הרחב.
אתגר החיים המשותפים
תמת "אתגר החיים המשותפים" במכון, בהובלת פרופ' נסים מזרחי ובריכוזו של ד"ר בן בורנשטיין, מבקשת לבחון מחדש הנחות מוצא נורמטיביות ואנליטיות נפוצות, הנוגעות לאתגר העומד בפני דמוקרטיות רבות ובפרט בפני החברה הישראלית - אתגר החיים המשותפים בחברה שסועה ומפולגת עמוקות[21]. דרך תהליך של בחינה מחודשת זו, מבקשת התמה ליצור "דקדוק ליברלי חדש" בשיח הביקורתי, כדי להרחיב את אופק המחשבה הליברלית ולחפש דרכים חדשות לגשר על פערים דתיים, אתניים ופוליטיים. התמה פועלת הן במישור האקדמי והתאורטי, והן במישור החברתי והפוליטי, בשיתוף פעולה עם מכון שחרית.
מגדר ופמיניזם
תחום הפמיניזם והמגדר במכון, בהובלת רונה ברייר-גארב, כולל מחקר בתחומי התיאוריה הפמיניסטית ולימודי המגדר, ומבקש לפתח חשיבה מעמיקה ורעיונות חדשים לקידום שינוי מחקרי וחברתי בתחומים אלה. במסגרת התחום פועלת המעבדה לסובייקטיביות פוליטית פמיניסטית בת זמננו, שכחלק מפעילותה מתקיימות הרצאות, קבוצות וסדנאות מחקר וכן פעילות לציבור הרחב.
לצד אלו, המכון מוביל פרויקט חדשני של הנגשת ידע ונתונים בתחום המגדר באמצעות אתר "יודעת" – מרכז ידע נשים ומגדר בישראל. הפרויקט מובל על ידי פרופ' חנה הרצוג, פרופ' נעמי חזן והדס בן-אליהו, ומפרסם מדי שנה את מדד המגדר הבוחן אי שוויון בין נשים וגברים בישראל.
פעילות בעבר
גלובליזציה וריבונות
תמת גלובליזציה וריבונות התמקדה בשאלת עיצובה של הריבונות המודרנית, על ממדיה ההיסטוריים, העכשוויים והתאורטיים, מתוך התמקדות במושגי הגבול והסגת הגבול. בדיוני התמה ניתנה עדיפות מסוימת לאזור המזרח התיכון, אך הדיונים נערכו בהקשר השוואתי רחב, הן מבחינה גאוגרפית הן מבחינה היסטורית. עם התחומים המרכזיים נמנים קונפליקטים לאומיים, אתניים ודתיים, יחסים בין אזרחים ללא-אזרחים, ותהליכי גלובליזציה וליברליזציה החותרים תחת ריבונות המדינה. דיוני התמה בעלי אופי בין-תחומי במטרה להשיג הבנה מקיפה של הנושא, והם שילבו עמדות והשקפות מגוונות כדי לאתגר את התפיסות הקיימות.
מנאראת: מרכז ון ליר ליחסי יהודים-ערבים
מרכז מנאראת נוסד ב-2015. הוא ביקש להאיר סוגיות הנוגעות למעמדם ולזכויותיהם של האזרחים הערבים בישראל, להשלכות של הסכסוך היהודי-ערבי המתמשך על החברות היהודיות והערביות, ולמקומה של ישראל במזרח התיכון.
המרכז היה מעורב במחקר ובשיח הרלוונטיים לאתגרים העומדים בפני החברה היהודית והערבית בישראל, במטרה לחשוף את השיטות והגישות בעלות סיכויי ההצלחה הגדולים ביותר ליצירת הבנה, דו-קיום, כבוד הדדי, פיוס, צדק ושלום. מרכז מנאראת שאף לקדם שותפויות בין ארגונים יהודיים וערביים.
בשנת 2017 השיק מרכז מנאראת את מכתוב (סדרת ספרים), אשר מקדמת תרגומי ספרות מערבית לעברית. כיום, זוהי סדרת הספרים היחידה בעולם המוקדשת לתרגום ספרות ערבית לעברית.
לימודים מתקדמים
תחום הלימודים המתקדמים נוהל בידי ד"ר יוכי פישר, והוקדש למחקר בינתחומי והשוואתי במדעי הרוח החברה.
פעילויות התחום כללו: קבוצות מחקר, סדנאות, ועידות בין-לאומיות וסמינר קיץ, בהשתתפותם של חוקרים בכירים מישראל, עמיתיהם מחו"ל, וחוקרים ואינטלקטואלים צעירים.
התחום התמקד בנושאים הקשורים לדת, חילוניות ודמוקרטיה; שוויון, פלורליזם וגזענות; מעמדה של מערכת ההשכלה הגבוהה, בעיקר במדעי הרוח והחברה; היסטוריה, זיכרון והשלמה מנקודות מבט השוואתיות ובינתחומיות.
שכנים בים התיכון
מכון ון ליר בירושלים יזם את הקמת לימודי המזרח התיכון, דיסציפלינה אקדמית, שהתמקדה בחקר התרבויות והחברות של מדינות האזור. החלטה זו התבססה, בין היתר, על אמנת ברצלונה משנת 1995 ועל הקמת שותפות אירופה-הים התיכון, שהגדירה מחדש את מושג אגן הים התיכון ואת שיתוף הפעולה בין מדינות האגן, כבסיס לתכנון פעילות כלכלית, פוליטית ותרבותית.
תחום "שכנים בים התיכון", שנוהל בידי ד"ר אביגיל יעקבסון, נוסד כדי לקדם את המחקר על אודות האזור, להשפיע על הדרך בה האזור מיוצג ומובן, ולעודד הבנה ודיאלוג בין ישראלים ושכניהם. חוקרים ישראלים ופלסטינים יזמו והובילו פרויקטים חוצי-גבולות, לרבות קבוצות דיון, סדנאות, ועדות ופרסומים.
תחומי פעילות ספציפיים כללו: מחקר, הוצאה לאור של כתב עת בשם "לוואנט", דיאלוג אזורי ומעורבות בקרן אנה לינד.
תרבות ומחשבה יהודית
את תחום התרבות והמחשבה היהודית של מכון ון ליר בירושלים מנהל פרופ' אמנון רז-קרקוצקין. בתחום זה קידם המכון מחקר בינתחומי ואירועים ציבוריים הקשורים לתרבות ולמחשבה יהודית בישראל ובתפוצות. התוכניות בתחום התמקדו בנושאים כגון: זהותן של קהילות, זרמים ותופעות ביהדות בת-זמננו, יהדות ודמוקרטיה, וביטויי תרבות, מחשבה ויצירה יהודית. תחום התרבות והמחשבה היהודית שימש בית עבור חוקרים ותיקים וצעירים ממדעי הרוח והחברה, ולהוגים, רבנים ומחנכים מישראל והתפוצות.
החברה האזרחית בישראל
תחום החברה האזרחית בישראל, שנוהל בידי פרופ' משה יוסטמן, שאף ליצור מאגר ידע בנושאי אזרחות ומדיניות אזרחית. מאגר זה שולב בשיח הציבורי כדי לשמש את דרג מקבלי ההחלטות. הפרויקטים בתחום כללו: קבוצות מחקר, קבוצות דיון, שולחנות עגולים בנושאים עדכניים הקשורים לשינוי חברתי, כנסים מקומיים ובין-לאומיים וסימפוזיונים ציבוריים – מאוגדים סביב נושאים של אזרחות, צדק חברתי, היחסים בין המדינה לבין החברה האזרחית, החברה הערבית בישראל, מגדר, כלכלה וחינוך.
תוכניות מנהיגות במכון
בניין האקדמיה ע"ש פולונסקי
האקדמיה ע"ש פולונסקי למחקר מתקדם במדעי הרוח והחברה
האקדמיה ע"ש פולונסקי, שהוקמה בתרומתו של ד"ר לאונרד פולונסקי ב-2014, היא מרכז בין-לאומי למדעי הרוח והחברה. תוכנית פולונסקי מעניקה לחוקרים בראשית דרכם האקדמית, מישראל ומחו"ל, משאבים, שירות ותמיכה כספית מלאה למשך ארבע שנים, על מנת שיוכלו לקדם את מחקריהם ולבנות את עתידם האקדמי בצורה הטובה ביותר.
מוש"א: משפט ושפות אחרות לחברה צודקת בישראל
מוש"א היא תוכנית ללימודי מוסמך (ללא תזה) במשפטים (LL.M), המתמקדת ב"בחינה מחודשת של תפקיד המשפט בחברה הישראלית על רקע משבר הליברליזם בישראל ובעולם", ומציעה "מסגרת ייחודית ליצירת שפה משפטית ופוליטית חדשה ומשותפת לחברה הישראלית".
"מסעות דעת" היא תוכנית מנהיגות אינטלקטואלית ללימודים בתחומי מדעי הרוח והחברה, המתקיימת במכון ון ליר בירושלים בשיתוף עם האוניברסיטה העברית בירושלים, עם אוניברסיטת תל אביב ועם אוניברסיטת בן-גוריון. התכנית מיועדת לסטודנטים לתואר ראשון ומורכבת מסמסטר קיץ וממפגשי המשך חד-יומִיים, המתקיימים אחת לחודש במהלך שנת הלימודים. הלימודים כוללים סמינרים, הרצאות ותרגולים, לצד סיורים, סדנאות כתיבה ויצירה, אירועי תרבות ופעילויות חברתיות.
בתוכנית ניתן דגש מיוחד על מגוון אנושי ומחשבתי - המשתתפים בתוכנית ובוגריה מגיעים "מכל גוני האוכלוסייה": יהודים וערבים, חרדים, דתיים, מסורתיים וחילונים, מהמרכז ומהפריפריה.
אירוע הקרנת סרט במכון
קולנוע תיעודי
החממה האינטלקטואלית לפיתוח יצירה תיעודית פועלת בשיתוף הפורום הדוקומנטרי בישראל וסינמטק ירושלים. היא מציעה למשתתפיה מסגרת לחשיבה ולביקורת על היצירה התיעודית בהקשרים אינטלקטואליים, חברתיים ותרבותיים, מספקת מרחב לפיתוח רעיונות ומקדמת שיתופי פעולה בין היוצרים, ובינם לבין חוקרות וחוקרים באקדמיה.
פרס ון ליר
המכון מעניק מדי שנה פרס לעבודות גמר מצטיינות בתחומי מדעי הרוח שנכתבו על ידי תלמידי תיכון על פי הנחיות משרד החינוך[22]. ארבע עבודות זוכות בפרס כספי, ושש אחרות בציון לשבח[23]. מטרת הפרס היא לעודד כתיבת עבודות גמר בתחומים אלו. הזוכים בפרס נפגשים עם נשיא המדינה, ומשתתפים בטקס במכון.
פרס ון ליר לכתיבה מסאית
המכון עורך מדי שנה תחרות לכתיבה מסאית, בנושא נבחר. למחבר המסה הזוכה בתחרות מוענק פרס בסך 10,000 ש"ח, והמסה הזוכה, ולפי שיקול הדעת של ועדת השיפוט גם מסות אחרות שמצוינות לשבח, מתפרסמות בכתב העת "הזמן הזה".
פעילות לציבור
מכון ון ליר בירושלים מארח קשת רחבה של אירועים ציבוריים, בתוכה כנסים, סדנאות, הקרנות סרטים, ירידים ומפגשים חברתיים נוספים. בין המשתתפים ישנם אינטלקטואלים ממוסדות אקדמאיים בישראל ומרחבי העולם, כמו גם מעולמות העיתונאות, המדיניות החברתית והפוליטיקה. אירועים אלו פתוחים לקהל הרחב, ללא עלות.
מדשאת המכון
משתתפים בפסטיבל "פה זה לא אירופה" במכון
חצר המכון בפסטיבל "פה זה לא אירופה"
הוצאת מכון ון ליר
הוצאת מכון ון ליר מפרסמת ספרי מחקר וכתבי עת מדעיים בתחומי החברה והרוח, מאז ראשית שנות התשעים. פרסומי ההוצאה משקפים את הנושאים שהמכון עוסק בהם ומציגים חשיבה מקורית וחדשנות תאורטית ברמה הגבוהה ביותר. הפרסומים נאמנים לחזונו של המכון, המתווה שני צירי מחשבה ופעולה: ציר מחקרי; וציר ציבורי-חברתי, הנובע מהמחקר ועוסק בשאלות, בבעיות ובתהליכי עומק הנוגעים לחברה בישראל ומחוצה לה. לצד הספרות המחקרית, בהוצאת המכון רואים אור גם ספרי עיון המיועדים לקהל המשכיל, וכן מחקרי מדיניות וניירות עמדה בנושאי מגדר, כלכלה ומדיניות ציבורית, גם הם פרי מחקרים שנעשים במכון. כל פרסומי ההוצאה עוברים תהליך שיפוט קפדני בידי שופטים חיצוניים.
מכון ון ליר בירושלים מפרסם מגוון רחב של ספרים, אנתולוגיות, מונוגרפיות, ניירות עמדה וכתבי עת, פרי עטם של חוקרים ודמויות ציבוריות, חלקם עמיתים במכון. פרסומים אלה, רובם בעברית וחלקם באנגלית, בערבית ובצרפתית, מבוססים על מחקר, על כינוסים ועל קבוצות דיון במכון. הפרסומים מביאים לידי ביטוי את מלוא הקשת של עבודת המכון.
רבים מהפרסומים רואים אור בשיתוף עם מו"לים מסחריים בישראל, במטרה להגדיל את תפוצת הפרסומים ואת השפעתם על הדיון הציבורי בסוגיות שעל סדר היום.
ספרים נבחרים בעברית
חילון וחילוניות: עיונים בין-תחומיים (2015), עורכת: יוכי פישר, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
גזענות בישראל (2008), עורכים: יוסי יונה, יהודה שנהב-שהרבני, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
הקוד האתני (2021), מאת: זאב לרר, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
גוף יחיד רבים: הכלכלה הפוליטית של איברים להשתלה (2019), מאת: חגי בועז, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
נפש ומוח (2005), מאת: ישעיהו ליבוביץ, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה (2009), מאת: רחל אליאור, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
תודעת משנה, תודעת מקרא: צפת והתרבות הציונית (2022), מאת: אמנון רז-קרקוצקין, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
אנתרופוקן: עידן האדם (2023), בעריכת: חגי בועז ועפרי אילני, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
נכבה והישרדות: סיפורם של הפלסטינים שנותרו בחיפה ובגליל, 1948–1956 (2017), מאת: עאדל מנאע, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
התמורה הגדולה: המקורות המדיניים והכלכליים של זמננו (2020), מאת: קרל פולאני, תרגום: שונמית ליפשיץ, הוצאת מכון ון ליר והוצאת הקיבוץ המאוחד
כתבי עת
נכון להיום, המכון מוציא לאור שני כתבי עת אקדמיים בעברית, העוברים שיפוט עמיתים כפול – "תיאוריה וביקורת" ו"הזמן הזה".
כתב העת "תיאוריה וביקורת" הוקם בתחילת שנות התשעים, ועוסק בתיאוריה הביקורתית בהקשריה המקומיים. הוא מבקש להציע "דיון תאורטי וצורות חדשות לביקורת", ובוחן מגוון רחב של סוגיות פוליטיות ומחשבתיות מישראל ומרחבי העולם, מנקודת מבט השוואתית ובהקשר גלובלי.
כתב עת מקוון למחשבה פוליטית, תרבות ומדע מבית מכון ון ליר שהושק ב-2018. כתב העת, המוקדש לדיון ציבורי אינטלקטואלי בישראל, מפרסם מאמרים מאת כותבים וחוקרים מהארץ לצד תרגומים מכתבי עת בחו״ל.
הנהגה
ראש מכון ון ליר בירושלים הוא פרופ' שי לביא, חבר סגל בכיר בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב, המתמחה בסוציולוגיה ובפילוסופיה של המשפט. הוא מכהן גם כמנהל שותף של מרכז מינרבה לחקר בינתחומי של סוף החיים, ועד 2017 עמד גם בראש מרכז אדמונד י' ספרא לאתיקה, שניהם באוניברסיטת תל אביב[24].
נוסף על ראש המכון, חברי הוועדה האקדמית הם: שמעון אלון, ד"ר חגי בועז, ציפי הכט, ד"ר כפיר כהן, ד"ר טל כוכבי וד"ר יוכי פישר.
^נחום רקובר "המשפט העברי בחקיקת הכנסת – המקורות היהודיים בשילובם בדיוני הכנסת ובחוקי מדינת ישראל", בהוצאת ספרית המשפט העברי, משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל (תשמ"ט–1988), כרך ראשון עמ' 1186–1190: חוק המרכז הישראלי לקידום תרבות האדם, אתר דעת.
