מַטֶּה אַהֲרֹן, על פי המקרא, הוא מטה שהיה שייך לאהרן הכהן, ממנו צמחו ממנו פרחים ושקדים כדי להורות על כך ששבט לוי הוא השבט הנבחר מבני ישראל על ידי אלוהים. המטה נשמר במשכן בקודש הקודשים, לאות על הבחירה באהרון ובשבט לוי.
אהרון השתמש במטה בסיפורים מוקדמים יותר במקרא, כשמשה ואהרון התייצבו מול פרעה בדרישה לשחרר את בני ישראל ממצרים, שימש המטה לביצוע מעשה מופת לבקשת פרעה: ”וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר: כִּי יְדַבֵּר אֲלֵכֶם פַּרְעֹה לֵאמֹר, תְּנוּ לָכֶם מוֹפֵת; וְאָמַרְתָּ אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-מַטְּךָ וְהַשְׁלֵךְ לִפְנֵי-פַרְעֹה – יְהִי לְתַנִּין” (שמות ז', ט), ואכן מטה אהרון הפך לתנין. גם חרטומי מצרים משליכים את מטותיהם בלהטיהם ויהיו לתנינים, לאחר מכן בולע המטה את מטותיהם.
לפי חז"ל, מטה אהרן נעשה לנחש, בעוד שחרטומי מצרים שהשתמשו בכישוף היו מעלימים מטותיהם ובמקומם היה מופיע נחש. בנוסף לזה בלע מטה אהרן את מטות החרטומים שלא יאמרו שדרכם של בעלי חיים לאכול זה את זה, אלא ששב ונעשה למטה ואז בלעם.
מטהו של אהרון נזכר גם במכה הראשונה בעשר המכות – מכת דם: ”וַיֹּאמֶר ה' אֶל-מֹשֶׁה: אֱמֹר אֶל-אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה-יָדְךָ עַל-מֵימֵי מִצְרַיִם עַל-נַהֲרֹתָם עַל-יְאֹרֵיהֶם וְעַל-אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל-מִקְוֵה מֵימֵיהֶם – וְיִהְיוּ-דָם” (שמות ז', יט), וכן במכות צפרדע וכינים.
כשעשה בו אהרן נסים, נקרא על שמו, שנאמר (שמותז', יב): מטה אהרן.
ובזמן שעשיתי אני בו נסים, נקרא על שמי.
ובזמן שהקדוש ברוך הוא עושה נסים, נקרא על שמו, שנאמר: ומטה האלהים.
לפי הכתוב בתורה, מחלוקת קורח ועדתו על מינוי אהרן הביאה את העם להלין על משה ואהרן שהביאו עליהם את הרעה הזאת והמגפה אשר פרצה בקרבם. בעקבות אירוע זה מצווה אלוהים על משה לקחת מטה מכל אחד משנים-עשר השבטים ולהניח את המוטות באוהל מועד:
מטה אהרן שייצג את שבט לוי במשכן הוא היחיד שפורח: ”וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים.” (ספר במדבר, פרק י"ז, פסוק כ"ג)
לפי אירוע זה, נראה שאלוהי המקרא חיבב את השקד (אולי בשל פריחתו המוקדמת, בזמן שרוב שאר עצי הארץ עוד חשופים מהחורף).[1] בחורבת תימן נמצא על כד ציור עץ שבצמרתו שקד גדול, משני צדדיו יעלים (מוטיב העץ והיעלים), ומהצד השני של הכד כתובת (שלא קשורה ישירות לציור) ”ליהוה שמרן ולאשרתה”.[2] אתר הפולחן בית אל־לוז מציג קשרים שונים בין עץ השקד, אשרה ופולחן אלוהי ישראל באתר,[3] ואף השם Prunus amygdalus מקורו בצירוף השמי "אם גדולה" או השומרי ama.gal (באותה משמעות), ומתייחס ככל הנראה להיותו של השקד ייצוג לאלה האם, תפקיד שמילאה אשרה.[1] ייתכן קשר בין מקור מנורת המקדש לעץ השקד,[4][5] שמתבטא גם בפריחת מטה אהרן דווקא כשקד.[1]
משמעות מבחן המטה בספרות הרבנית
מהפסוקים לא ברור אם מבחן המטה בא לחזק את בחירת שבט לוי או את בחירת אהרון וצאצאיו בתור כהנים. רמב"ם ורש"י חלקו בתשובתם לשאלה זו:
רמב"ן (במדבר, פרק יז, פס כ"ה): "ואין המטה הזה אות רק על מטה לוי שנבחר משאר השבטים, לא על אהרן שתהיה לו הכהונה".
רש"י (במדבר, פרק יז, פס כ"ה): "למשמרת לאות" – לזיכרון שבחרתי באהרן הכהן ולא יילונו עוד על הכהונה.
רמב"ן טוען כי פריחת המטה מסמלת את בחירת כל שבט לוי לעבודת המשכן ולא רק את בחירת אהרון.
לעומת זאת רש"י טוען כי פריחת המטה מדגישה את בחירת אהרון לעבודת הכהונה למען הסר ספק.
הרב ד"ר מרדכי סבתו מעלה במאמרו "הכוהנים, הלוויים ומעשה העגל" את השאלה האם בחירתו של אהרון ושבט לוי היא בחירה סגולית או בחירה שתלויה במעשים?
לפי הפשט (ספר במדבר י, פסוק ח) כל בן משבט לוי היה אמור לעבוד בעבודת הכהונה בזכות מעשיהם בחטא העגל. והמסקנה של המאמר היא שהלווים אכן נבחרו בזכות מעשיהם בחטא העגל אך שרק אהרון ובניו נבחרו לעבודת הכהונה בזכות סגולה (=זכות מולדת).[6]
מורשת
מטה אהרן הוא גם שמו העממי של הצמח לופית מצויה ממשפחת הלופיים על שום השזרה דמוית מקל כפוף בראשו.
אזכור במדיות אחרות
מטה אהרון מוצג בסדרה "שכונה" כ"אוצר הכהנים", ויש לו יכולות רבות כמו לעצור עצמים, כמו קליעי אקדח, לזכות בלוטו, לנצח במשחקי וידאו ועוד.
