מחזורי הפרסקו של פדובה מהמאה ה-14 (באיטלקית: Cicli di affreschi del XIV secolo di Padova, או גם Padova Urbs picta) הם אתר מורשת עולמית של ארגון אונסק"ו הכולל ארבעה מתחמים, ובהם שמונה מבנים או מתחמי מבנים, דתיים או חילונים, השוכנים כולם בתחומי העיר העתיקה המבוצרת של פדובה, כפי שהייתה במאה ה-14. במבנים, הפתוחים כולם לציבור, יש ציורי פרסקו שנעשו בין 1302 ל-1397 על ידי אומנים שונים עבור פטרונים שונים, ועם זאת הם מתאפיינים באחידות בסגנון ובתוכן. בין הציורים נכלל גם מחזור הציורים של ג'וטו די בונדונה בקפלת סקרובני שנחשב לסמן של תחילת ההתפתחות המהפכנית של ציורי הקיר, כמו גם מחזורי פרסקו של ציירים אחרים. קבוצת מחזורי הפרסקו מדגימה כיצד במהלך המאה ה-14 התפתחה אומנות הפרסקו במסגרת פרץ יצירתי וההבנה איך ליצור אשליה של מרחב תלת-ממדי.[1]
האולם בפאלצו דלה רג'ונה
האתרים
אתר המורשת העולמית כולל ארבעה מתחמים ובהם שמונה מבנים או מתחמי מבנים המוקפים באזור חיץ בשטח של 5.3 קילומטרים רבועים הזהה לשטח העיר המבוצרת פדובה במאה ה-14.[2]
כנסיית ארמיטאני – כנסייה שבנייתה החלה ב-1264 ומוקדשת לנזירים המתבודדים (הרמיטים, מכאן שם הכנסייה) ממסדר האוגוסטינים. הכנסייה ניזוקה במלחמת העולם השנייה בהפצצה של בעלות הברית משום שלידה שכן מטה הוורמאכט. בקפלה של משפחת קורטליירי, הממוקמת בצד ימין של הספינה, יש כמה שרידים ממחזור הציורים שיצר ג'וסטו דה מנבואי (אנ') בסביבות שנת 1370 המתאר את תפארת אוגוסטינוס הקדוש עם המעלות הטובות והאמנויות הליברליות. הקפלה הראשית מעוטרת במחזור ציורי קיר מאת גואריאנטו די ארפו (אנ') שאחרי ההרס שנגרם במלחמה מכסה רק את הקיר השמאלי (הצפוני), עם סיפורי פיליפוס הקדוש ואוגוסטינוס הקדוש בשלושת הרגיסטרים העליונים, והאלגוריות של כוכבי הלכת ותקופות האדם בבסיס המונוכרומטי. ברור שחלק זה של העיטור מושפע מציורי הקיר הסמוכים של ג'וטו בקפלת סקרובני. את הפעילות הציורית של גואריאנטו באפסיס הראשי אפשר לייחס סגנונית לשנים 1361–1365.
פאלאצו דלה רג'ונה, ארמון קרארזי, בפטיסטריום והכיכרות הנלוות – שטח האתר 73.4 דונם
פאלאצו דלה רג'ונה (מילולית "ארמון התבונה") – אולם שוק מימי הביניים, בניין עירייה ובניין בית המשפט. בניית הארמון החלה בשנת 1172 והסתיימה בשנת 1219. הקומה העליונה הוקדשה לעיר ולניהול משפטים. בעת הבנייה חולקה הקומה העליונה לחדרים בהתאם לתפקוד שלהם, אבל בשיפוץ שהתבצע בעקבות שרפה שפרצה ב-1420 הורדו הקירות הפנימיים ונוצר אולם גדול. בקומת הקרקע עדיין מתקיים השוק המקורה ההיסטורי של העיר. הארמון מפריד בין שתי כיכרות השוק, פיאצה דלה ארבה ופיאצה דיי פרוטי. הוא מכונה בעיר "il Salone" (האולם הגדול), בשל האולם הגדול בקומה העליונה שפעם היה האולם הציבורי הגדול ביותר באירופה. מכל מחזורי ציורי הפרסקו הכלולים באתר המורשת העולמית אלו בפאלאצו דלה רג'ונה הוא הגדול ביותר מבחינת שטח: כל ארבעת הקירות של האולם העצום בקומה העליונה מכוסים לגמרי על ידי ציורי קיר. הם כוללים יותר משלוש מאות סצנות שונות המחולקות לשני חלקים. האזור העליון, שהוא חלק מהשיפוץ שהתבצע במאה החמש עשרה בעקבות השרפה, מכיל סצנות המתפתחות על פני שלושה מפלסים וממחישות את הקשר בין חודשי השנה, סמלי גלגל המזלות והמסחר, ותכונות האופי המשויכות אליהם. האזור התחתון פחות מעוטר בצפיפות ומכיל חלקים מציורי הקיר של המאה הארבע-עשרה. יש להבין אותם ביחס לציורי הפרסקו באזור העליון, אבל גם יש להבין שיצירתם מתייחסת בחלקה לתפקוד המרחבים השונים שאליו האולם הזה חולק פעם. כך למשל, ציורי הקיר בחלק התחתון מופרדים על ידי השרידים הנראים לעין שהשאירו ספסלי בית המשפט שפעם היו צמודים לקירות, ועל ידי סמלים הקשורים אליהם - תזכורת לכך שהפלאצו שימש פעם כבית משפט. מועצת העיר הזמינה את ג'וטו די בונדונה לצייר את קירות המבנה. 12 שנים אחרי שצייר את יום הדין התאולוגי בקפלת סקרובני נקרא האמן לצייר את המקום שבו ניתנו פסקי דין חילוניים. החלק העליון לא שרד את השרפה, וציורי הפרסקו כיום הם מהמאה ה-15, אבל ניסו לשמר על הרעיונות המקוריים של ג'וטו.
לוג'יה די קרארזי – מבנה הצמוד לארמון קרארזי, מכלול בניינים מוקף חומה, שבתקופתם היו בפועל מצודה מבוצרת בתוך העיר עצמה. משפחת קרארזי היו השליטים בפועל של פדובה במאה ה-14. המבנה כיום הוא משכנה של האגודה "האקדמיה למדעים, כתבים ואמנות על שם גלילאו" (Accademia Galileiana di Scienze, Lettere ed Arti). חדר הפגישות של האגודה היה פעם הקפלה הפרטית של משפחת קרארזי שקירותיה קושטו בציורי פרסקו מאת גואריאנטו די ארפו (אנ'). מחזור ציורי הפרסקו מתאר בעיקר סצנות מספר בראשית: אדם וחווה, נוח מבורך על ידי אלוהים, אברהם ושלושת המלאכים ויוסף נמכר למדיינים, אבל גם מספרי התנ"ך האחרים, למשל דוד וגוליית ודניאל בגוב האריות. כולם לבושים בבגדים האופייניים למאה ה-14 על רקע בניינים מאותה תקופה. השפעת ג'וטו ניכרת בציורים שמשתמשים באמצעים שפיתח כדי לייצר פרספקטיבה.
הבפטיסטריום של פדובה – חלק מהקתדרלה של פדובה. נבנה באמצע המאה ה-13 ושפוץ במאה ה-14, שימש כמקור כבפטיסטריום ואחר כך כמאוזוליאום. כל הקירות של החלל הפנימי, כולל העמודים ותחתית הקשתות, וכיפת המבנה מכוסים בציורים מעשי ידיו של ג'וסטו דה מנאבואי (אנ') את הציורים מימנה פינה בוצאקריני (Fina Buzzaccarini), אשתו של שליט העיר (שהייתה קבורה בקתדרלה) ודה מנאבואי שילב אותה ואת בני משפחתה בציורים. דה מנאבואי ידע לייצר פרספקטיבה תוך שימוש בצבע, בתאורה ובהקטנת הדמויות. בין הציורים: בכיפה: "גן העדן" שבו שולטת דמותו של ישו פנטוקראטור, ומצוירים המלאכים והקדושים, בחלק הישר מתחת לכיפה סצנות מספר בראשית, ועל הקירות סצנות מהברית החדשה. מהבפטיסטריום מוביל פתח אל המקום המקודש שבו צייר דה מנאבואי סצנות מהאפוקליפסה.
מתחם הבניינים הקשורים לבזיליקת סנט'אנטוניו – שטח האתר 51.9 דונם
בזיליקת סנט'אנטוניו בפדובה – המבנה הדתי החשוב ביותר בעיר, הכולל את קברו של אנטוניוס הקדוש מפדובה, שנחשב לאחד ממורי הכנסייה. מתחם מבנים גדול שבעיטורו השתתפו אמנים רבים במהלך מאות בשנים. ציורים מהמאה ה-14 קיימים במקומות הבאים במתחם הבזיליקה:
"הקפלה של המדונה השחורה" (Cappella della Madonna Mora) – ציורי פרסקו של ג'וטו המתארים מלאכים ואת ישעיהו ודוד.
הקפלה של לוקה בלודי המבורך"גן עדן", כיפת הבפטיסטריום של פדובה
"קפלת הברכה" (Cappella delle benedizioni) – ציורי פרסקו של ג'וטו המתארים קדושות בלתי מזוהות.
"קפלת סאן ג'אקומו" (Cappella di San Giacomo) – ציורי פרסקו של שני אומנים נוספים מהמאה ה-14: יאקופו ד'אוונצי (אנ') שצייר סצנות מחייו של יעקב הצדיק (שעל שמו הקפלה) ואלטיקיירו דה דזביו (אנ') שצייר סצנות הקשורות לצליבה, ובולט במיוחד ציור שלו הקרוי "חלומו של קרל הגדול".
"הקפלה של לוקה בלודי המבורך"[א] (Cappella del beato Luca Belludi) – מחזור ציורים של ג'וסטו דה מנאבואי שהנושאים העיקריים בהם הם חייהם של פיליפוס הקדוש ויעקב בן חלפי (המכונה "יעקב הקטן") והניסים שחוללו, שני קדושים שהקפלה הייתה קרויה על שמם עד 1971.
_-_Cappella_del_beato_Luca_Belludi_-_Giusto_de%27_Menabuoi.jpg)
,_1376-78,_battistero_di_Padova.jpg)
