פריגטה הוטבעה (45 חיילים נהרגו)
ספינת טילים הוטבעה (11 חיילים נהרגו)
3 ספינות סיור הוטבעו
פריגטה נפגעה קשות
שתי אסדות קידוח הושמדו
נעשה נזק לשני מטוסי קרב F-4 פנטום
מבצע גמל שלמה (באנגלית: Operation Praying Mantis) היה מתקפה של ארצות הברית ב-18 באפריל1988 על מטרות ימיות איראניותבמפרץ הפרסי, כנקמה על פגיעה של מוקש ימי איראני בספינת מלחמה אמריקאית ארבעה ימים קודם לכן.[1] המבצע הסתיים בניצחון אמריקאי מוחץ, בהשמדה של תשתיות וספינות רבות של הצי האיראני ובפגיעה בכוחות נוספים שלו.
מבצע גמל שלמה היה הגדול ביותר מבין חמשת המבצעים הנרחבים ביותר של הצי האמריקאי שנעשו לאחר מלחמת העולם השנייה. במבצע התקיים קרב הטילים נגד ספינות הראשון בתולדות הצי האמריקאי נגד צי עוין, וזאת הייתה הפעם היחידה מאז מלחמת העולם השנייה בו הוטבע כלי שיט מלחמתי גדול על ידי חיל הים של ארצות הברית.
לאחר שהמספרים הסידוריים של מוקשים ימיים שהתגלו באזור נמצאו תואמים למספר מוקשים שנתפסו על דוברה איראנית בספטמבר הקודם, תכננו אנשי הכוחות המזוינים של ארצות הבריתפעולת תגמול נגד מטרות איראניות.
הקרב
ב-18 באפריל, הצי האמריקני פתח בתקיפה משולבת באמצעות מספר פלגותספינות מלחמה, בתוספת מטוסים של נושאת המטוסים USS אנטרפרייז, ובליווי הסיירת שלה, USS טרוקסטון.
בשעה 8 בבוקר הורה מפקד אחת הפלגות של המשחתות ל-USS מריל לשלוח אזהרה לאסדת קידוח הנפט האיראנית Sassan ולומר ליושביה שהם צריכים לנטוש אותה. המשחתות האמריקאיות המתינו 20 דקות ואז פתחו באש. אסדת הנפט ירתה בחזרה עם תותחים דו-קניים 23 מ"מ ZU-23-2. התותחים של המשחתות השביתו בסופו של דבר חלק מתותחי האסדה, ויושביה שידרו ברדיו בקשה להפסקת אש. המשחתות נענו בחיוב.
לאחר שגוררת פינתה אנשים מהאסדה, הספינות חידשו אש על התותחים הנותרים, ובסופו של דבר השביתו אותם. מסוקי AH-1 קוברה השלימו את השמדת התנגדות האויב. נחתים אמריקאיים עלו על האסדה, חילצו פצוע יחיד שהועבר לבחריין ומצאו מספר כלי נשק וחומר מודיעיני. הנחתים הטמינו חומר נפץ, עזבו את המקום ופוצצו אותו. לאחר מכן נצטוותה פלגת המשחתות להמשיך צפונה לאסדת קידוח הנפט Rahksh כדי להשמיד אותה.
עם יציאת הפלגה משדה הנפט של Sassan, שני מטוסי קרבמקדונל דאגלס F-4 פנטום איראניים ניסו לתקוף את הספינות האמריקאיות, אך התרחקו כאשר USS לינד מקורמיק נעלה את מכ"ם בקרת האש שלה על המטוסים. באמצע הדרך לרציף הנפט Rahksh, התקיפה בוטלה בניסיון להקל את הלחץ על האיראנים ולאותת על רצון לדה-אסקלציה.
הפלגה השנייה, שכללה בתוכה את סיירת הטילים המונחית USS ויינרייט והפריגטות USS סימפסון ו-USS באגלי, תקפה את פלטפורמת הנפט Sirri אשר שכנה בסמוך לאי הנושא את אותו השם. קודם לכן, כוחות מיוחדים מיחידת אריות הים הוקצו לכבוש ולהשמיד את פלטפורמת Sirri, אך מכיוון שהיא כבר נפגעה קשות מירי הספינות הם לא עשו זאת.
איראן הגיבה על ידי שליחת ספינות סיור מהירות כדי לתקוף יעדים שונים במפרץ הפרסי, כולל ספינת האספקה האמריקאית Willie Tide, אסדת הנפט הפנמית Scan Bay והמכלית הבריטית York Marine. כל הכלים הללו נפגעו בדרגות שונות.[2] המטרות היו במתחם של שדה נפט סעודי.[3] לאחר ההתקפות, מטוסי A-6E אינטרודר שהמריאו מהאנטרפרייז הוכוונו אל עבר ספינות הסיור האיראניות על ידי פריגטה אמריקאית. שני המטוסים הטילו פצצות מצרר על הסירות המהירות, הטביעו אחת וגרמו נזק לכמה אחרות, שנמלטו לאחר מכן לאי אבו מוסא שבריבונות איראן.[2]
פאץ' צבאי שיוצר לאחר מבצע גמל שלמה
המצב המשיך להסלים. ספינות תקיפה-מהירה איראניות Joshan ו-Kaman אתגרו את "USS ויינרייט" ואת הספינות האמריקאיות שאיתה. המפקד של הויינרייט, לאחר מספר אזהרות רצופות, שידר אזהרה אחרונה וקבע כי על ה-Joshan לעצור את המנועים שלה ולנטוש את הספינה - כי הוא מתכוון להטביע אותה. Joshan הגיבה בירי טיל הרפון לעברם.[4] הטיל החטיא את הויינרייט לאחר שהאחרונה שיגרה מוץ שהטעה את ראש הביות של הטיל.[5]
USS סימפסון שיגרה לעבר Joshan ארבעה טילי RIM-66 נגד ספינות, ו-USS ויינרייט הוסיפה עוד טיל משלה.[6] כל הטילים פגעו בספינה האיראנית והרסו את החלק העליון שלה, אך היא לא טבעה מייד. USS באגלי שיגר טיל הרפון אך הוא לא ננעל על המטרה וצלל לים. לבסוף, שלוש הספינות האמריקאיות סימפסון, ווינרייט ובגלי ירו בתותחים על Joshan האיראנית כדי להטביע אותה.[4]
שני מטוסי קרבמקדונל דאגלס F-4 פנטום איראניים טסו במרחק 48 קילומטרים משם, כאשר USS ויינרייט החליטה לגרש אותם. ויינרייט שיגרה שני טילים נגד מטוסים מסוג RIM-67. אחד מהם התפוצץ ליד F-4, כרת חלק מכנפו וחורר את גוף המטוס ברסיסים. מטוסי ה-F-4 נסוגו, והטייס האיראני הנחית את מטוסו הפגוע בבנדר עבאס.[6]
הלחימה נמשכה כאשר הפריגטה האיראנית Sahand עזבה את בנדר עבאס במטרה לקרוא תיגר על חלק מספינות המלחמה האמריקאיות. הפריגטה אותרה על ידי שני מטוסי A-6E בזמן שהם קיימו סיור אווירי עבור USS ג'וזף שטראוס.
Sahand ירתה טילים לעבר מטוסי ה-A-6E, שהשיבו עם שני טילי הרפון וארבעה טילי AGM-123 Skipperמונחי לייזר. USS ג'וזף שטראוס ירתה גם היא טיל הרפון. רוב הטילים או כולם פגעו בספינה האיראנית, גרמו לנזק כבד ולשריפות. שריפות שהתלקחו על הסיפונים של Sahand הגיעו בסופו של דבר למחסני התחמושת שלה, וגרמו לפיצוץ עז שהטביע אותה.
בהמשך היום, הפריגטה האיראנית Sabalan יצאה מהמעגן שלה וירתה טיל קרקע-אוויר לעבר כמה מטוסי A-6E אמריקאיים. לאחר מכן הטילו ה-A-6E פצצות מונחות לייזר מסוג Mark 82 לתוך בטן ה-Sabalan והשאירו אותה בוערת ונכה. הפריגטה האיראנית, שקועה בחלקה באזור הירכתיים, נלקחה בגרירה על ידי גוררת איראנית, תוקנה ובסופו של דבר הוחזרה לשירות. למטוסים האמריקאיים הועברה פקודה לא להמשיך במתקפה. טייס A-6 שהשבית את Sabalan, סגן-אלוף ג'יימס אנגלר, זכה לאחר סיום המבצע בצלב התעופה המצוינת על ידי אדמירל ויליאם ג'יי קרואו, יושב-ראש המטות המשולבים, על הפעולות נגד Sabalan וספינות הסיור האיראניות.[7]
כנקמה על התקיפות, איראן ירתה טילים נגד פלגת ספינות מלחמה אמריקאית אחרת שהייתה במצר הורמוז, ונגד USS גארי בצפון המפרץ הפרסי. כל הטילים החמיצו את מטרותיהם בגלל תמרוני התחמקות ושימוש באמצעי הטעיה של הספינות. טיל אחד כנראה הופל על ידי תותח 76 מ"מ של הגארי. הפנטגון וממשל רייגן הכחישו מאוחר יותר כי התקפות הטילים הספציפיות האלו התרחשו, אולי כדי למנוע מהמצב להסלים עוד יותר - שכן הם הבטיחו בפומבי שכל תקיפה כזו תזכה לתגובה נגד מטרות על אדמת איראן.[8]
ההתנתקות
לאחר ההתקפה על Sabalan, כוחות צי ארצות הברית קיבלו פקודה למנוע הסלמה נוספת, לתת לאיראן מוצא ולהימנע מקרב נוסף. איראן ניצלו את ההזדמנות והלחימה הופסקה, אם כי שני הצדדים נותרו בכוננות וכמעט התרחשו עימותים נוספים לאורך הלילה ולמחרת, כשהכוחות הפליגו בתוך המפרץ הפרסי. יומיים לאחר הקרב, USS לינד מקורמיק הופנתה ללוות אוניית נפט אמריקאית החוצה דרך מצר הורמוז, כשאוניית משא עם דגלסקנדינבי נשארה בקרבתם, כנראה להגנה. בעוד הספינות נותרו ערניות, לא התקבלו אינדיקציות עוינות. ההסלמה במפרץ הסתיימה והאירוע נגמר בניצחון אמריקאי מובהק.
התוצאות
בסיום מבצע גמל שלמה השמידו ספינות ונחתים אמריקאים מתקנים של המודיעין וחיל הים האיראניים על שתי פלטפורמות נפט במפרץ הפרסי, והטביעו לפחות שלוש ספינות סיור איראניות, פריגטה איראנית וספינת טילים מהירה אחת. פריגטה איראנית נוספת נפגעה בקרב.[9] Sabalan תוקנה ב-1989 ומאז שודרגה והיא עדיין בשירות של חיל הים האיראני. בסופו של דבר, השריפות באסדת Sirii נכבו מעצמן אך הנזק לתשתיות אילץ את הריסת רציפי Sirii בתום הלחימה. האתר נבנה שוב להפקת נפט על ידי חברות נפט צרפתיות ורוסיות, לאחר שרכשו את זכויות הקידוח מממשלת איראן.
הצד האמריקני ספג שני נפגעים, שהיו צוות מסוק התקיפהבל AH-1 סופר-קוברה של חיל הנחתים. הקוברה טס בסיור מוויינרייט והתרסק מתישהו לאחר רדת החשיכה כ-24 קילומטרים דרומית-מערבית לאי האיראני אבו מוסא. גופות החיילים האבודים חולצו על ידי צוללי חיל הים האמריקאי במאי, והריסות המסוק הועלו ליבשה מאוחר יותר באותו החודש. גורמים רשמיים בצי ארצות הברית אמרו שלא היו עליו סימני פגיעה מכלי נשק.[10] בספרו "מלחמת המיכלים", הסופר לי אלן זטאריין מציין כי היו כמה ראיות לכך שהמסוק התרסק בזמן שהתחמק מאש עוינת מהאי.
חודש לאחר מכן, סיירת הטילים המונחים USS וינסנס הגיעה בחיפזון להגן על הפריגטה האמריקאית סמואל ב. רוברטס שנפגעה מהמוקש הימי ארבעה ימים קודם המבצע, בדרכה חזרה לארצות הברית. ב-3 ביולי 1988 הפילה USS וינסנס את טיסה 655 של איראן אייר, מטוס נוסעים מסחרי, והרג את כל 290 אנשי הצוות והנוסעים. ממשלת ארצות הברית טענה שצוות וינסנס חשב בטעות שהאיירבוס האיראני הוא מטוס קרב מסוג F-14 טומקט. ממשלת איראן טענה כי USS וינסנס הפילה ביודעין כלי טיס אזרחי וייחלה למוות של צוותו.
ב-6 בנובמבר2003 דחה בית הדין הבין-לאומי לצדק תביעה של איראן ותביעה נגדית של ארצות הברית[12] לפיצויים בגין הפרת "הסכם האחווה" משנת 1955 בין שתי המדינות. בקצרה, בית המשפט דחה הן את התביעה והן את התביעה הנגדית מכיוון שהאמנה משנת 1955 הגנה רק על "חופש הסחר והניווט בין שטחי הצדדים"[12] ובגלל אמברגו הסחר של ארצות הברית על איראן באותה עת, לא היה סחר או ניווט ישירים בין שתי המדינות שהושפעו מהסכסוך המזוין.
בית המשפט אכן קבע כי "לא ניתן להצדיק את הפעולות של ארצות הברית של אמריקה נגד פלטפורמות נפט איראניות ב-19 באוקטובר 1987 (מבצע קשת זריז) וב-18 באפריל 1988 (מבצע גמל שלמה) כצעדים הנחוצים להגנה על האינטרסים הביטחוניים החיוניים של ארצות הברית של אמריקה". בית המשפט קבע כי "...אין באפשרותו לאשר את טענת הרפובליקה האסלאמית של איראן לפיה פעולות אלו מהוות הפרה של התחייבויותיה של ארצות הברית לפי אותה אמנה, בנוגע לחופש המסחר בין שטחי הצדדים, וכי בהתאם גם תביעת הרפובליקה האסלאמית של איראן לפיצוי לא יכולה להתקבל".[12]
