מבחן שלוש ה-D לאנטישמיות הוא מבחן שנועד להבדיל בין ביקורת על מדינת ישראל לאנטישמיות. שלוש ה-D מייצגות: דה-לגיטימציה (Delegitimization), דמוניזציה (Demonization) ומוסר כפול (Double standards) כלפי מדינת ישראל, כשכל אחד מאלו מייצג, לפי גישת המבחן, אנטישמיות.
דה-לגיטימציה הוא מונח המתייחס להכחשה ושלילה של זכותו של העם היהודי להגדרה עצמית. לדוגמה, טיעונים בדבר כך שמדינת ישראל גזענית מעצם קיומה נחשבים לאנטישמיים[3], שכן טענה זו מפלה את היהודים על ידי שלילת זכותם הבסיסית להגדרה עצמית, כפי שנקבע על ידי החוק הבינלאומי. מאחר שכל סוג אפליה נגד קבוצה אתנית, דתית, גזעית או לאומית נחשבים לסוג של גזענות, דה-לגיטימציה לזכותו של העם היהודי להגדרה עצמית היינו כגזענות נגד יהודים, ומכאן אנטישמיות.
דמוניזציה הוא מונח המתייחס לתיאור קבוצה מסוימת כרעה, מפלצתית, לא-אנושית או שטנית. לדוגמה, תיאור היהודים כפוגעים באנושות ואחראים לכל הרע שבעולם, בנוסף לקטרוג היהודים כזוממים ומכוונים לשליטה יהודית עולמית תוך שליטה בתקשורת, הכלכלה, הממשלה או מוסדות אחרים של החברה. סטראוטיפים הבאים לידי ביטוי בדיבור, כתיבה, צורות חזותיות ופעולות.[3] אם הביקורת כלפי ישראל משתמשת במטפורות, דימויים או רטוריקה המרמזת על כך שהישראלים או היהודים רעים, זוהי הקרנה של רטוריקת עלילות הדם האנטישמיות.[4]
Double standards (מוסר כפול)
מוסר כפול הוא מונח המתייחס להפעלת מערכת עקרונות שונה, לקבוצות שונות הנמצאות במצבים דומים. לדוגמה, אם בנושאים מסוימים אדם בוחר לבקר אך ורק את ישראל תוך התעלמות ממצבים דומים במדינות אחרות, הוא מבצע מדיניות של מוסר כפול נגד ישראל.[3]
תומאס פרידמן טוען כי תנועות כמו ה-BDS, הקוראות לחרם על ישראל, הן תנועות הנוקטות מוסר כפול, שכן הן מתעלמות מהמצב במדינות כמו סוריה, ערב הסעודית ואיראן ובכך הן מגלות צביעות. כתוצאה מכך הוא טוען שפעולתן נופלת תחת ההגדרה לאנטישמיות, מכיוון שאילו היו מונעות רק מדאגה למצב זכויות האדם, הן היו פועלות גם כנגד מדינות נוספות.[5]
