לאורך רוב שנות ה-70 וה-80 של המאה העשרים, סבלה הכלכלה האירית משורה של בעיות כלכליות, שהובילו לאבטלה גבוהה. המצב החל להשתנות ב-1987, ומאמצע שנות התשעים צמח התוצר הלאומי בקצב גבוה בהרבה ממדינות אירופה האחרות. בשנים 1995–2007, צמח התוצר בקצב ממוצע של כ-7.5%, זינוק שהעניק לה את הכינוי "הנמר הקלטי". כלכלת אירלנד נפגעה קשות בעקבות המשבר הכלכלי העולמי של 2008 והייתה אחד המוקדים של משבר החוב האירופי. בסוף 2010 חתמה אירלנד על תוכנית ייצוב כלכלית, שבמסגרתה קיבלה המדינה הלואות בסך 67.5 מיליארד אירו מהמוסדות האירופיים ומקרן המטבע הבינלאומית. החל משנת 2014 חוותה הכלכלה האירית התאוששות מהירה מהמשבר.
על פי הערכות קרן המטבע הבינלאומית, התמ"ג לנפש באירלנד ב-2020 היה 89,383 דולר (שווי כוח הקנייה)[4] - השני בגובהו באירופה, אחרי לוקסמבורג, והרביעי בגובהו בעולם - זאת לאחר שדווח על צמיחה של יותר מ-26% בשנת 2015 בלבד[5]. עם זאת, נתוני הצמיחה החריגים לא משקפים רק את הפעילות הכלכלית במדינה, אלא גם את מערכת המיסים, שהפכה את המדינה למקלט מס. תאגידים בינלאומיים רבים, ביניהם אפל, החלו לרשום חלק ניכר מרווחיהם באירלנד, על אף שעיקר פעילותם אינו במדינה[6]. בעקבות נתוני הצמיחה החריגים והמעוותים טבע פול קרוגמן את המונח "כלכלת לפרקון"[7]. כלכלנים ניסו להשתמש במדדים אחרים לדירוג עושרה של המדינה, אשר מציבים אותה קרוב יותר לממוצע באיחוד האירופי[8][9].
היסטוריה
אירלנד סבלה במשך שנים מעוני ומבריחת תושבים כתוצאה ממצבה הכלכלי הירוד. לאי אין משאבים טבעיים משמעותיים, ולכן היא נשענה היסטורית על מסחר.
בשנות ה-20 של המאה ה-20, לאחר מלחמת העצמאות האירית וחתימת האמנה האנגלו-אירית יישמה אירלנד חסמי סחר גבוהים, דוגמת מכסים גבוהים, ובמיוחד במהלך המלחמה הכלכלית שלה עם בריטניה בשנות ה-30, ויישום מדיניות של החלפת יבוא. במהלך שנות ה-50, 400,000 איש היגרו מאירלנד. התברר יותר ויותר שמדיניות הלאומיות הכלכלית אינה בת קיימא. בעוד שמדינות אחרות באירופה נהנו מצמיחה מהירה, אירלנד סבלה מקיפאון כלכלי. שינויי המדיניות החל ב-1958 לאחר פרסום תוכנית כלכלית שדגלה בסחר חופשי, בהשקעות זרות וצמיחה במקום בריסון פיסקאלי כיעד העיקרי של הניהול הכלכלי.
בשנות ה-70 גדלה האוכלוסייה ב-15% וההכנסה הלאומית גדלה בשיעור שנתי של כ-4%. התעסוקה גדלה בכ-1% בשנה, אך התעסוקה במגזר הציבורי הייתה שליש מכוח העבודה הכולל עד 1980. הגירעונות התקציביים והחוב הציבורי גדלו, מה שהוביל למשבר בשנות ה-80, שהאבטלה עלתה ל-20%, ההגירה השנתית מחוץ למדינה הגיעה ליותר מ-1% מהאוכלוסייה, והגירעונות הציבוריים הגיעו ל-15% מהתמ"ג.
אירלנד השיקה ב-1999 את האירו ביחד עם שאר 11 מדינות גוש האירו הראשונות[10]. הכלכלה האירית הרגישה את השפעותיה של האטה העולמית ב-2001 במיוחד בתחום יצוא מוצרי ההיי טק בו הצמיחה נפלה בחצי, בעקבות התפוצצות בועת הדוט-קום. התמ"ג המשיך לגדול בקצב של כ-6% ב-2001 וב-2002 אך נפל לרמות של כ-2% ב-2003[11].
"הנמר הקלטי"
קריקטורה של הנמר הקלטי, קריקטורות מסוג זה נפוצות בעיתונות האירית כאשר היא מתארת את מצבה הכלכלי של המדינה (ירוק הוא צבעה הלאומי של אירלנד).התפתחות התמ"ג ההיסטורי לנפש של אירלנד ובריטניה
בשנות ה-90 של המאה ה-20 החלה תופעה שכונתה "הנמר הקלטי" שאופיינה בצמיחה מהירה של הכלכלה האירית והפכה אותה מכלכלה כושלת לכלכלה צומחת. לאחר שהממשלה האירית יישמה שורה של צעדים שמטרתם לטפל באינפלציה, להוריד את עול המיסים, לשפר את איכות כוח העבודה ולעודד השקעות זרות בתחומי המדינה[12]. את השם "הנמר הקלטי" (Celtic Tiger), תבע הכלכלן דייוויד מקוויליאמס ב-1994, עקב הדמיון שמצא באירלנד לכלכלת ארבעת הנמרים של אסיה.
כלכלת אירלנד צמחה בשיעור מרשים של 6.3% בממוצע בין השנים 1991–2003[13], צמיחה זו השפיעה באופן דרמטי על רמת החיים במדינה והביאה אותה לשוות ערך ואפילו מעבר לרמת החיים במערב אירופה. שיא הצמיחה הזו התרחש בשנת 1999 ועמד על 11.1% לאחר שהיה 10.8% ב-1997 ו-8.7% ב-1998[14].
כלכלנים רבים סבורים שהסיבות לצמיחה הכלכלית של המדינה בשנים אלו היו מס החברות הנמוך שהיה במדינה ותשלומי ההעברה גבוהים שהועברו על ידי מדינות האיחוד האירופאי, תשלומים שבשיאם הגיעו לכ-7% מן התמ"ג. כספים אלו שימשו לשיפור מערכת החינוך כך ששכר הלימוד האוניברסיטאי הוא חינם ולשיפור בתשתיות הפיזיות של המדינה. השקעות אלו גרמו לכך שהכלכלה האירית נהפכה לתחרותית יותר ולמזמינה יותר עבור חברות היי טק רבות שהגיעו למדינה[15].
כתוצאה מההשקעה הרבה בתשתית הפיזית והאנושית שהושקעה במדינה, חברות רבות כגון: דל[16], אינטל[17], מיקרוסופט וכדומה פתחו בה משרדים ומפעלים[18]. חברות אלו נמשכו לאירלנד כתוצאה מחברותה באיחוד האירופאי, שכר נמוך, כוח העבודה דובר האנגלית, מענקים ממשלתיים ומיסים נמוכים. מכיוון שכוח העבודה הוא צעיר יחסית ודובר אנגלית ניתן להם יתרון בתקשורת עם החברות האמריקאיות שהשקיעו במדינה. דבר שגרם לכך שחברות רבות בחרו באירלנד כמשרד הראשי שלהן עבור אירופה[15].
הבדלי השעות בין אירלנד לארצות הברית תרמו גם הם לאטרקטיביות של המדינה, משום זה העובדים האירים יכלו לעבוד בזמן שעמיתיהם האמריקאים ישנו. יציבות מדינית באזור והרגיעה היחסית עם צפון אירלנד, בעקבות חתימת הסכם בלפסט ב-1998, תרמה אף היא לשיפור במצב הכלכלי. הורדת החוב הציבורי לאורך התקופה אף היא תרמה לשיפור הביטחון הכלכלי של המשקיעים במדינה[19].
תוצאות הצמיחה הכלכלית
בתקופת הצמיחה הכלכלית של "הנמר הקלטי", אירלנד נהפכה מאחת המדינות העניות ביותר במערב אירופה לאחת מהמדינות העשירות ביותר[20]. התוצאות המשמעותיות ביותר של הצמיחה הכלכלית כללו את:
תוצאות כלכליות
האבטלה צנחה מרמה של 18% בסוף שנות ה-80 לרמה של 4.2% ב-2005, והמשכורת הממוצעת במשק הפכה לבין הגבוהות באירופה.
האינפלציה הייתה 5% בממוצע בשנה כך שרמת המחירים הגיעה לזו שבמרבית מדינות מערב אירופה.
השקעה גדולה בתשתית הפיזית של המדינה כתוצאה מהכסף החדש החלה. ה"תוכנית האירית הלאומית לפיתוח" שהתרכזה בשיפור תשתיות השקיעה כ-52 מיליארד אירו (במונחים של 1999) בתשתיות המדינה. כמו כן ההשקעה בתשתית הביאה להקמתה של רשת רכבות קלות בדבלין[21], ולשדרוג המראה העירוני של העיר על ידי החלפת מדרכות והקמת פסלים חדשים.
המחיר הממוצע לבית באירלנד, ששילש את עצמו בין השנים 1997–2004, לכ-284 אלף אירו (390,000 דולר), והחוב של משקי הבית קפץ עקב הגידול בהיקף המשכנתאות[22].
תוצאות חברתיות ותרבותיות
ההגירה השלילית ההיסטורית של אנשים מאירלנד נעצרה, ואירלנד נהפכה בעצמה ליעד עבור מהגרים ממדינות אחרות[23].
העושר הרב שהחל להיצבר בידי הציבור נתפס כאחת מהסיבות של העלייה בפשיעת הנוער, במיוחד בפשעים הקשורים באלכוהול, וזאת משום שיש לנוער הרבה יותר כוח קניה מאשר היה לו בעבר.
רבים באירלנד מאמינים שתרבותם הושחתה על ידי ערכים קפיטליסטים.
העלייה ברמת החיים עוררה את הכבוד הלאומי של העם האירי והעלתה לו את המורל שהיה נמוך במשך שנים רבות.
צעירים רבים עזבו את הפרברים ועברו לערים הגדולות דבר שהאיץ את תהליך העיור.
תקופת הפריחה הכלכלית התאפיינה בשינויים חברתיים רבים ובהם הפיכת הגירושין לחוקיים, וגם הפיכתה של ההומוסקסואליות לחוקית[24]. בין השאר נבחרו שתי נשים לראשי ממשלה. הזכות להפלה מלאכותית הצליחה לשמור על חוקיותה. למעשה אירלנד הפכה למדינה אירופאית מודרנית מבחינה חברתית[25].
המשבר הכלכלי העולמי
המשבר הכלכלי שפרץ בעולם ב-2008 הכה קשות בכלכלת אירלנד. הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של אירלנד הודיעה בספטמבר 2008 כי המדינה הייתה לראשונה באיחוד האירופי שנקלעה רשמית למיתון[26]. החוב של משקי הבית באירלנד הוא השני בגובהו בעולם ועומד על כ-190% מההכנסה, בממוצע. באוגוסט 2010 הורידה סטנדרד אנד פורס את דירוג האשראי של אירלנד ל-"AA-" עקב העלויות של התמיכה בבנקים, תמיכה אשר החלישה את גמישותה הכלכלית של הממשלה לטווח הבינוני[27]. בדצמבר 2010 במקביל סוכנות דירוג האשראי חתכה את הדירוג של אירלנד ב-5 רמות ל-BAA1[28]. התברר שעלות ההיוון מחדש של הבנקים הייתה גבוהה מהצפוי ובתגובה לעלויות המאמירות הורידה סטנדרד אנד פורס ב-1 באוקטובר 2011 את דירוג האשראי של אירלנד לרמת "A".
השפעותיו העמוקות של המיתון העולמי על אירלנד ניכרו, בין היתר, בשיעורי הצמיחה של המדינה; בעוד שב-2007 היה שיעור הצמיחה של אירלנד 4.7%, הרי שב-2008 רשמה המדינה צמיחה שלילית של -1.7% וב-2009 צמיחה שלילית של -7.1%. ב-2010 התעוררו ציפיות ליציאה מהמיתון ולחזרה למסלול של צמיחה, אולם בסופו של דבר הצטמק התמ"ג ב-1% ונרשמה צמיחה שלילית במשך שלוש שנים רצופות. עם זאת, אירלנד רשמה הישג מרשים בצמיחה חודשית, כאשר בין אוגוסט לספטמבר עלה הייצור התעשייתי ב-7.9%, העלייה הגדולה ביותר בגוש האירו[29].
בעיה נוספת שחייבה התמודדות היא כושר הפירעון של הבנקים. הממשלה אפשרה צמיחה בלתי מרוסנת של בועת נדל"ן שמימנו הבנקים מבלי שתקיים פיקוח אפקטיבי, כאשר היא מסתפקת בהשמעת אזהרות חסרות משקל ביחס לסיכונים הבלתי מחושבים שלקחו הבנקים. גם הציבור לקח חלק בחגיגה, ממש עד לרגעים האחרונים שלפני התפוצצות הבועה[31].
השאלות בנוגע ליכולת הפירעון התעוררו עקב התפוצצות בועת הנדל"ן. תיקי ההשקעות של המוסדות הפיננסיים באירלנד חשופים ליזמי נדל"ן בצורה משמעותית. יזמי הנדל"ן הללו סובלים מהיצע יתר משמעותי של דירות שרבות מהן לא נמכרו, בעוד הביקושים התאדו. הצמיחה הגדולה בתעסוקה שמשכה בעבר הגירה ממזרח אירופה, אשר ענתה על הביקוש לנדל"ן, התחלפה באבטלה שגדלה במהירות. יזמי נדל"ן קידמו עסקאות ספקולטיביות של מיליארדי אירו על חלקות קרקע שהוערכו למעלה משוויין[32].
ב-30 בספטמבר 2008 הכריזה ממשלת אירלנד על כוונתה להגן על מערכת הבנקאות במדינה. תוכנית החילוץ נועדה לכסות את כל סוגי הפיקדונות ולספק אבטחת אג"ח. ממשלת אירלנד דרשה בתמורה ששכר הבנקאים הבכירים יקטן ב-33% לפחות; לא ישולמו בונוסים על ביצועים ולא תהיינה העלאות שכר; שכר דירקטורים שאינם מנהלים בחברה יופחת לפחות ב-25%; והבנקים יתחייבו להגדיל את ההלוואות לעסקים קטנים ובינוניים ב-10% לפחות, וב-30% את ההלוואות לרוכשי בתים לראשונה[33].
עד אפריל 2011 קיבלו הבנקים חמש חבילות חילוץ שעלו למשלמי המסים 70 מיליארד יורו, שהם כ־44% מהתוצר השנתי של אירלנד. אחוז האבטלה, נכון לראשית 2012 עומד על שיעור גבוה של 14.2%.
היחלצות מהמשבר
בשנת 2008 הייתה אירלנד, כמו חברותיה בקבוצת PIGS, נתונה בחובות חיצוניים גבוהים ובקשיים קשיים להחזרתן[34]. כחלק מהמשבר זינקה האבטלה באירלנד ל-14.8%, התמ״ג צנח בכ-15%, הגרעון עמד על 32%, הבורסה צנחה לשפל של 1,987 נקודות והציבור איבד לחלוטין את אמונו במערכת הבנקאות במדינה[35], ואף נשקלה האפשרות שאירלנד תעזוב את גוש האירו[36]. למרות זאת אירלנד נחלצה לחלוטין מהמשבר כבר בשנת 2015. אותה שנה זינק שיעור הצמיחה באירלנד ב-7.8% ונותר במגמת עליה. בשנת 2016 ירד שיעור הגרעון באירלנד ל-0.9% (לעומת 32% בשיאו של המשבר)[37].
בין ההסברים להיחלצות אירלנד במהירות מהמשבר היון רגולציה מקלה (אירלנד מדורגת במקום הראשון באיחוד האירופי על פי מדד החופש הכלכלי של מכון 'הֶריטֶג'), מיסוי נמוך (בייחוד לחברות התורמות לצמיחה הכלכלית), מדיניות מיסים פשוטה (לפי הבנק העולמי דורגה אירלנד במקום 5 בקלות תשלום המיסים), שיעור הוצאה ממשלתית נמוך (על פי ה-OECD אירלנד מוקמה במקום ה-3 באיחוד האירופי בשיעור הוצאה ממשלתית נמוך), חוקי עבודה מקלים וסיוע ממשלתי לחברות היי-טק וחברות הזנק (קרן המטבע הבין-לאומית דרגה את אירלנד במקום הראשון כמדינה הידידותית לחברות הזנק), העדר שחיתות שלטונית, שמירה על קניין רוחני ומערכת משפט יעילה (אירלנד מדורגת במקום ה-3 בעולם בשמירה על זכויות הקניין וביישוב סכסוכים בתחום העסקי)[38].
בעקבות פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי, עלה החשש שכלכלת אירלנד גם תיפגע מההחלטה[39]. בעיקר עקב העובדה שרוב הסחר של אירלנד עם אירופה עובר דרך הממלכה המאוחדת, שהודיעה שתעזוב גם את השוק האירופי האחיד (הכולל איחוד מכסים)[40]. בפועל היא נהנתה מהמהלך שחברות רבות החליפו את הממלכה המאוחדת עם אירלנד כשער מרכזי לשווקים של אירופה, ומרכז פיננסי אזורי[41]. בנוסף הסחר עם אירופה עבר לקווי סחר ישירים ולא דרך נמלים בממלכה המאוחדת[42][43].
בשנת 2020 למרות מגפת הקורונה, צמחה הכלכלה האירית הודות למספר של חברות טכנולוגיה ותרופות בינלאומיות הפועלות במדינה, שהמשיכו לשגשג על אף המגפה[44].
תשתיות
התשתית התחבורתית של אירלנד כוללת רשת כבישים מהירים. רוב הכבישים הראשיים של המדינה מתחברים לדבלין שמשמשת כהאב התחבורה המרכזי של המדינה. מערכת הכבישים שודרגה מאז תחילת המהאה ה-21 על ידי ה"תוכנית האירית הלאומית לפיתוח" וכוללת כבישים מהירים המחברים את דבלין לערים האחרות במדינה, וכביש טבעת סביב דבלין.
