ארגון כולל חבת ירושלים - צדקת רבי מאיר בעל הנס נוסד בשנת ה'תק"ץ על ידי יוצאי גליציה שעלו לארץ ישראל. משרדו הראשי של הכולל שוכן בשכונת מאה שערים בירושלים ותומך עד היום במשפחות יוצאי גליציה.
קהילות הגולה שייסדו ותמכו בכולל חבת ירושלים הם רבני ואדמו"רי גליציה, כצאנז, דינוב, רופשיץ ובעלז. עם השנים כשכלכלת גליציה ופולין נקלעה למצוקה, הרחיבה הנהלת הכולל את תחומי ההתרמה גם באירופה ובארצות הברית. כמו נפתחו משרדים באנגליה, בבלגיה ובניו יורק. בשנות השואה כשראו רבני גליציה שאין עוד ביכולתם לעזור לאחיהם בארץ ישראל, ראו מנהלי הכולל ביהודי ארצות הברית כמקור תמיכתם והתמקדו בהשענות עליהם.
כולל זה ניצב בין שורה של כוללים שנוסדו במאה ה-19 על ידי עולי הארצות השונות, מתוך מטרה לתמוך בתלמידי חכמים שבחרו את תורתם לאומנותם. כמקובל באותם ימים, הרי שחלק נכבד מהמשפחות העולות בחרו באורח חיים זה. מה גם שמשפחות אלו בחרו לעלות לישראל ממניעים רוחניים חרף תנאי העוני ששררו בארץ, ובין השאר סיבת עלייתם הייתה כדי לעמול בתורה בארץ ישראל. בני הגולה ראו זכות להחזיק ולקיים את הכוללים השונים, באמצעות השד"רים הרבים שנשלחו לרחבי העולם על ידי הנהלות הכוללים. שד"ר שימש תפקיד של כבוד, ואליו נבחרו דווקא אישים נבחרים שהתאפיינו גם בכושר הבעה ושכנוע.
לאחר פטירתו של רבי מנחם מנדל מוויטבסק התפתחה מחלוקת אודות הדרכים היעילות והנכונות לאיסוף ולחלוקת הכספים. במסגרת המחלוקת הסכימו הצדדים שכדאי ליצור שתי קופות שונות, אשר כל אחת תיאסף בנפרד ותיועד לקבוצה אחרת. קופה אחת יועדה לתרומות שנאספות מרוסיה ומאוקראינה, זו מוכרת כיום בשם "כולל רייסין"; והקופה האחרת יועדה לתרומות הנאספות מחבל ווהלין שנקראה אז גם פולין הרוסית, זו מוכרת כיום בשם "כולל ווהלין". היוזמה להקמת "כולל ווהלין" כקופה עצמאית יצאה לפועל בשנת ה'תקנ"ו (1796). בהסכמתם ובעידודם של כמה ממנהיגי החסידות: רבי מרדכי מנשכיז, רבי יעקב יצחק מלובלין ("החוזה מלובלין"), רבי ישראל הופשטיין מקוז'ניץ ("המגיד מקוז'ניץ") ורבי אברהם יהושע השיל מאפטא ("האוהב ישראל"). החסידים אשר התיישבו באותה תקופה בטבריה והגליל קראו לקופות בהן נאספו הכספים בשם "קופת רבי מאיר בעל הנס", כפי שהיה נהוג עוד לפני כן בקהילות שונות לקרוא כך לקופות בהן אספו כספים לטובת יושבי ארץ ישראל.
במשך שנים נחשב "כולל ווהלין" ככולל הראשון והעיקרי של החסידים יוצאי פולין, וידוע שהוא התקיים לפחות עד שנת ה'תקצ"ב (1832). ראשי הכולל באזור גליציה היו: רבי מנחם מנדל מרימנוב, ואחריו תלמידו רבי נפתלי מרופשיץ, וכן רבי יצחק אייזיק מקאליב, ורבי יוסף מיאמפולי[1].
עם התגברות עליות האשכנזים לארץ ישראל התפתחה נטייה להתחלק לכוללים נפרדים האוספים את הכספים בקהילות מוצאם ומייעדים אותם לקרוביהם אשר בארץ. ההתפלגות הזו הביאה ככל הנראה לדעיכתו או סגירתו של כולל ווהלין.
בשנת ה'תר"א (1841), עם התבססות האשכנזים בירושלים, הוקם בה כולל חדש בשם כולל ווהלין, כולל זה אסף כספים גם עבור חסידים וגם עבור הפרושים אשר נמנו על יוצאי ווהלין ופולין. את הכולל ייסדו ישראל ב"ק ובנו ניסן ב"ק שהיו מראשי החסידים בירושלים ובאי-כוחה של השושלת הרוז'ינאית[2][3]. כולל זה היה הכולל הראשי לעדת החסידים, אולם כבר שנות ה-50 של אותה המאה החלו בהדרגה להתפלג ממנו כוללים שונים למיניהם (בכולל זה היו גם פרושים וחלק מחב"ד שעלו מחבלי הארץ בו נאספו התרומות של הכולל).
אחרי פטירתו של ר"ח מקוסוב בשנת ה'תרי"ד, התגלעה מחלוקת על נשיאות הכולל בין בניו רבי יעקב שמשון הגר שירש את כסאו בקוסוב, רבי רבי יוסף אלתר שעלה לארץ ישראל, ורבי רבי מנחם מנדל שהתיישב בוויז'ניץ. אזור נשיאותם היה תחת הניהול של "כולל אוסטרייך", ותחת הנהגת הבנים התפתחו שני כוללים, של קוסוב ושל ויזניץ, שלרוב נתמכו מאותם המקורות, והחל ביניהם סכסוך על הזכות לגבות כספים באותם אזורים.
בשנת 1863 התפלג מכולל גליציה כולל נוסף: כולל שומרי החומות, המוכר גם בשם "כולל אונגרין" ליוצאי הונגריה. עם הקמתו פרץ ויכוח בין הכולל החדש לבין כולל גליציה וכולל ווהלין על אחוז מסוים מכספי התרומות באזורי הונגריה, שהועברו אליהם על פי הסכם משנת ה'תר"ה עם כולל הפרושים. כוללי ווהלין וגליציה דרשו שכולל אונגרין שתפס את מקומו של כולל הפרושים באזורים אלו ימשיך לקיים את ההסכם, ובקיץ ה'תרכ"ד נחתם הסכם חדש לשמירה על זכויות כוללי גליציה ווהלין, עליו חתמו גם רבי חיים דוד חזן, ורבי חיים מצאנז[7].
באותה שנה נפטר רבי מרדכי זאב איטינגא נשיא הכולל, ועל מקומו מונה בנו רבי רבי יצחק אהרן. במסגרת תפקידו העביר רי"א איטינגא סכום של 50,000 פלורינים מדי שנה לנתמכי הכולל בארץ ישראל. במקביל לרבי יצחק אהרן איטינגא, מונה גם רבי חיים הלברשטאם מצאנז לנשיא הכולל, עם סמכויות מלאות לגביית הכספים בהונגריה ובסביבותיה[8]. לפי פרסומי הכולל משנת ה'תר"ל, היו מאוגדים תחתיו באותה עת 1,400 נפש[9].
בשנת ה'תר"ל פרץ סכסוך נוסף בין כולל גליציה לכולל אונגרין על כספי התרומות מיהדות וינה. מטעם כולל גליציה הודפסה חוברת פולמוס בשם "דברי משפט" ובה מכתב תמיכה מאת חברי בית הדין בירושלים, רבי מאיר אוירבך, ורבי יעקב יהודה לייב לעווי, ומכתב ארוך מאת רבי שמואל הלר[9]. כולל אונגארן הדפיס חוברת תגובה בשם "קונטרס דברי צדק".
סכסוכים פנימיים
בשנת ה'תרכ"ז התפתח עימות חריף בין ישכר דב לוסטמן מסוניק שהגיע לצפת כממונה על הכולל מטעם קהילת לבוב לממונים המקומיים מטעם חצר ויז'ניץ[א]. בסכסוך התערב לטובת ויז'ניץ הקונסול האוסטרי בצפת בה נפתחה קונסוליה בשנת ה'תרכ"ח[4].
בשנת תרל"ז נעשה ניסיון לערער על סמכותו של רי"א איטינגא על ידי השד"רים אלימלך פרלמן מירושלים ואברהם הלוי קולישר מצפת, שטענו שסכומים גדולים שנאספו לא הגיעו ליעדם. במסגרת הפולמוס אף הודפס נגדו בלבוב באותה שנה ספר בשם "אגרת פתוחה". יצחק אלפסי משער שהשלוחים היו חסידי רוז'ין שנטרו לו איבה עקב תמיכתו הבלתי-מסויגת ברבי חיים הלברשטאם מצאנז במחלוקת בין שתי החצרות[10]. עיתוי הערעור אף הוא בא ברקע אותה המחלוקת: לאחר פטירת רבי חיים הלברשטאם (בשנת תרל"ו)[11].
המערערים הצליחו להוציא ממנו מכתב התפטרות כביכול עקב מחלה, ועל מקומו נבחר ירחמיאל הורוויץ מנכבדי קהילת לבוב (מתלמידי רבי יעקב משולם אורנשטיין, ה"ישועות יעקב"), כשלצידו ועד המורכב ממספר עסקנים נוספים, בתמיכת רבי צבי הירש אורנשטיין, רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם, רבי רבי שמעון סופר, רבי דוד מקשנוב ורבי משה אונגר[12].
להגנת רבי יצחק אהרן, יצא הירש גולדנשטרן בספר בשם "אגרת בקורת" בו הדפיס את מכתבו של רבי יצחק אהרן המספר כי ההתפטרות נכפתה עליו בניגוד לעמדה הרשמית שזו נעשתה עקב מצב בריאותו.
בשבטתרל"ז התכנסה בבוכניה אספה בהשתתפות רבי יחזקאל שרגא הלברשטאם, רבי ברוך הלברשטאם, רבי יהושע מקמינקא ורבי אריה לייב ממושצ'יסק. באספה נקבע שרבי יצחק אהרן איטינגא ישוב לנהל את הכולל בשיתוף עם הרב הורוויץ, אך למעשה לא היה הרב הורוויץ בקו הבריאות, ורבי יצחק אהרן התנה את שובו לתפקיד בשותף נוסף לצידו שיגן עליו מפני אשמות מעילה נוספות. לבסוף מונה לתפקיד גיסו רבי ישראל רפפורט מטרנוב[13].
בשנת תרמ"ד חתם רבי יצחק אהרן על הסכם בין כולל אוסטריה לכולל ויזניץ בטבריה וצפת, יחד עם רבי רבי מנחם מנדל הגר וגיסו רבי ישראל רפפורט[14][ב].
בכנס שנערך בלאנצוט בראשות האדמו"רים משינובה ובעלז בחודש אייר תרנ"א, לאחר פטירת רבי יצחק אהרן, נבחר יצחק לייב סופר – יחד עם שני אישים נוספים[15] – לנשיאות כולל גליציה. רי"ל סופר היה הדומיננטי בין שלושה אלו, ובמשך הזמן הפך לנשיא היחיד. היקפה של חלוקת הכספים בימיו עלתה בהרבה מהימים שלפני כן, ולפי מקורות מסוימים אף שילשה את עצמה[16], וכך גם מועדי החלוקה הוגדלו משלוש פעמים בשנה לחמש פעמים בשנה[17].
על פעילותו בקופת כולל גליציה וניהולו אותה נשמעו ביקורות שונות. בין המבקרים נמנה רבי יהודה צבי הירש אייכנשטיין מדולינה (בנו של רבי רבי יששכר בעריש אייכנשטיין), שבשנת תר"ס מתח ביקורת על דרך ניהולו את הכולל[18].
בשנת תרע"ב התאחדו כולל ויז'ניץ, כולל אנטניא וכולל קוסוב לכולל מרכזי אחד. בעקבות האיחוד תבע הכולל המאוחד לקבל את כספי התרומות לארץ ישראל מכל דרום גליציה. כתגובה לכך הוציא ראח"ד סופר לאור קונטרס בשם "תשובה כהלכה"[21], בו קבץ מכתבים מרבנים רבים בארץ ישראל ובאירופה[22] הקובעים שהסכסוך נדרש להכרעה בבית דין בארץ ישראל, בניגוד לתביעתם של ראשי הכולל.
אחרי מותו של אח"ד סופר, מילא את מקומו באופן פורמלי בנו משה סופר-שרייבר. בהמשך הוא עלה לארץ ישראל וחי בבני ברק.
פעילותה המרכזית היא דמי 'החלוקה' למשפחות נזקקות. ברשימת החלוקה יש יותר מ-4,000 משפחות שכולל יותר מ-16,000 נפשות. החלוקה נהוגה כבר משנות יסוד הכולל, ונמשכה ללא הפסקה כמאתיים שנה. כמקובל, הזכות לקבלת התמיכה עוברת מאב ולבן, אולם בת שנישאת למי שאינו יוצא גליציה, מאבדת את זכותה לקבלת התמיכה. כיום מחולקת ה"חלוקה" בארבעה מועדים בשנה, ערב פסח, חודש תמוז, ערב ראש השנה וחג החנוכה.
החלוקה איננה פעילותה היחידי של הכולל, גם משפחות שאינם ברשימת החלוקה פונות לקופת הכולל לפני נישואי ילדיהם לעזרה וסיוע בהוצאות החתונה.
במסגרת מוסדות הכולל פועלת מפעל הלבשה המוכר בגדים למשפחות מעוטי יכולת ב-60% מהמחיר המקובל.
בעת הקמתו הונהגה חלוקת קופות צדקה ליהודים בגליציה שהיו תורמים מדי יום ביומו כדי לחזק את הארגון, ופעמים אחדות בשנה היו גבאי הצדקה מאספים את תכולת הקופות. קופות אלו נקראו "צדקת רבי מאיר בעל הנס". הכספים שנאספים מקופות אלה הם מהכנסותיה הגדולות של קופת הכולל. אלפי קופות מחולקים ברחבי העולם, ורבים נוהגים לתת בו צדקה מדי יום ביומו. יש הנוהגים לתת צדקה לפני הדלקת נרות בערב שבת.
גם בבתי כנסת ובעסקים שונים ברחבי העולם ניתן למצוא קופות של כולל חבת ירושלים.
בכולל חבת ירושלים ניתן לעלעל ברשימות התורמים לכולל בחתך של עיירות גליציה. הרשימות מתייחסות לשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 ובעלות ערך גנאלוגי רב. שלוש פעמים בשנה היו פוקדים שליחי הכולל מארץ ישראל את בתי היהודים בכפרי ועיירות גליציה בבקשה לתרומה ובשובם מירושלים היו נושאים עמם קבלות לתורמים.
^הממונים מטעם ויז'ניץ היו: משה חר"ג [=חתן ר' גרשון] צייגר, חתנו טודרוס ברי"ל לעבאך, מנדל מקופישניץ ויונה מטארנופול.
^לפני כן בשנת ה'תר"ם נפטר רבי יעקב שמשון מקוסוב, ובנו יחידו רבי משה הגר, ירש את כסאו ואת נשיאות הכולל. שוב החלה שורה של סכסוכים בין החצרות, עד שבשנת ה'תרמ"ו הגיעו שני הצדדים להסכם על איחוד שני הכוללים.
^אחיו רבי שלמה כתב כי הסכומים עלו מ-35,000 כתרים בשנה, ל-115,000 כתרים בשנה. בעיתון מחזיקי הדת (י"ד בניסן תרס"ה) מופיע סיכום של המאזן לשנת 1904, ולפיו ההכנסות וההוצאות של אותה השנה עמדו על כ-98,000 כתרים; העתק הכתבה מופיע ב"תולדות בעל ה'סופר מהיר'", בתוך: הגדה של פסח – שבט סופרים, בני ברק תשס"ט, עמ' ר"צ, באתר אוצר החכמה, עמ' 285.
.jpg)
