ישיבת המתמידים, ובשמה הרשמי קהל עדת ירושלים, היא קהילה חרדית שמרכזה בירושלים, המורכבת מבני היישוב הישן שאינם משתייכים לעדה החרדית.
מנהיג הקהילה היה הרב לייב מינצברג עד לפטירתו בחשוון ה'תשע"ט (אוקטובר 2018). מאז ממלא את מקומו בנו הרב ברוך מרדכי מינצברג.
היסטוריה
ראשיתה של הקהילה במסגרת ערב לימודית וחברתית, שהוקמה בשנת 1948 על ידי הרב יוסף אייכלר, עבור בני נוער חרדיים מהיישוב הישן, במטרה להתמודד עם ריפיון רוחני ואף יציאה בשאלה בקרב אותם בני נוער, שנגרמו בשל חוסר תעסוקה ובשל התגייסות לצה"ל (וקודם לכן גם גיוס לארגוני המחתרות). שמה של המסגרת היה "ישיבת המתמידים".[1]
השם "ישיבת המתמידים" או "חברת מתמידים" הפך ברבות השנים, משם פרטי של ארגון נוער, לשם כללי, אשר מוסדות רבים משתמשים בו להגדרת פעילות הנוער בשעות הערב.
מייסדי "ישיבת המתמידים" היו הרב חיים אורי רוזנברג והרב יוסף אייכלר שאף ניהל אותה בשנותיה הראשונות. המנהיג הרוחני הראשון של הקהילה היה הרב אברהם לייב קליין. יחד עמו עמדו בראש ההנהגה הרב אשר לוסטיגמן והרב לייב מינצברג. בהמשך, דחק הרב מינצברג את מקומו של לוסטיגמן והכתיר את עצמו כמנהיג הקהילה[דרוש מקור]. הרב מינצברג שינה את הקהילה ממסגרת לבני ירושלים לדרך עצמאית פרי רוחו בה הוליך את בני הקהילה, תוך ניתוקם מהשמרנות של אנשי היישוב הישן, עליהם הם נמנו עד אז. כמו כן הכניס לקהילה את שיטתו הלימודית המיוחדת, המבוססת בעיקר על סגנון הלמדנות של ישיבות ליטא ומשלבת בתוכה גם משיטת היישוב הישן בירושלים. כמו כן עסק בלימוד טעמי המצוות ותנ"ך. הוא דגל בחינוך באמצעות הסברה ובדרכי נועם ולא באמצעי ענישה.
ב-1995 שינתה הקהילה את שמה ל"קהל עדת ירושלים", כפי שמופיע בלוגו הרשמי.[דרוש מקור] אם כי בין הציבור עדיין נקראת בשמה הישן - "מתמידים".
בט"ז בחשון תשע"ט, 25 באוקטובר 2018 נפטר הרב מינצברג, ובנו הרב ברוך מרדכי מינצברג מונה לממלא מקומו.
הקהילה ומוסדותיה
נכון לשנת ה'תשע"ב מונה הקהילה כ-1600 נפש. מלבד המרכז בירושלים לקבוצה קהילות נוספות בבית שמש, בביתר עילית, בשכונת אחוזת ברכפלד שבמודיעין עילית (נוסדה ב-2008) ובטבריה (נוסדה ב-2018[2]). הקהילה מחזיקה כוללי אברכים ובתי כנסיות במקומות אלה, וכן מוסדות חינוך לגילאים שונים, בהם הישיבה הגדולה "תורת ה'",[3] הישיבה לצעירים "אור התלמוד" בביתר עילית, ותלמודי תורה "צאן קדשים" בבית שמש ובביתר עילית.
הקהילה פרסמה תקופה ארוכה עלון דו שבועי בשם "תורה ודעת" העוסק בפרשת השבוע, שיחות מוסר ועוד, ואוגד לספר מדי שנה. עד עתה יצאו לאור שישה כרכים. היא מוציאה עלון שבועי בשם "לוח מתמידים" המסקר את הפעילות במוסדות הקהילה. כמו כן מוציאה הקהילה קובצי מאמרים בהלכה ובאגדה בשם "מאורות ירושלים" ואת סדרת הספרים "בן מלך" מאת הרב מינצברג.
הקהילה עורכת מדי שנה בסמוך לכ"א באדר, יום ייסוד הישיבה, מסיבה מרכזית. עוד מקיימת הקהילה משנת 1977 מדי שנה 'שבת התאחדות' במירון בשבת פרשת 'לך-לך', בהשתתפות מאות חברי הקהילה. השבת כוללת כשמונה שעות של שיעורים מאת הרב מינצברג. במוצאי שבת מתקיימים טקסי "חלאקה" במקום, בליווי תזמורת.
רבני הקהילה
רבנים בולטים בקהילה הם הרב יוסף הירשמן - ראש ישיבת שומרי החומות, הרב מאיר סירוטה (מו"צ), הרב משה שיינברגר, הרב צבי ריבלין (מו"צ) הרב בן ציון גוטפרב והרב מיכל לוצקין מראשי הישיבה והרב יעקב פרידמן (מו"צ).
בחג הפסח תשע"ו מינה הרב מינצברג את בנו הרב מרדכי לרב בית הכנסת של הקהילה בשכונת התמר בביתר עילית, ואת הרב יהודה קליין לרב בית הכנסת של הקהילה בשכונת הדקל בעיר.
פרשיית זיופי תעודות זהות
ב־2010 חשפה משטרת ישראל פרשת הונאה שהחלה ב־1999, במהלכה מוסדות המתמידים הונו את משרד הדתות באמצעות רישומים של זכאים למלגות מטעם המשרד שבחרו שלא לקבל מענקים ממנו, והקהילה ניצלה את זכאותם על מנת לקבל תרומות עבור עצמה,[4] בסכומים שהצטברו במשך השנים לכ-52 מיליון שקל. המערכת כללה זיופי תעודת זהות ורישום פיקטיבי ברשויות. המערכת התנהלה על ידי הרב הירשמן, חתנו של הרב לייב מינצברג מנהיג הקהילה.
ב־21 בנובמבר 2010 פשטה המשטרה על משרדי המוסדות ועצרה כמה מחברי ההנהלה בחשד לזיופים בדיווח למשרד הדתות ובהם הרב הירשמן, חתנו של רבי לייב מינצברג.[5] בעקבות כך הוחלפו חלק מחברי ההנהלה והרב מינצברג הגביר את מעורבותו בניהול ושיקום המוסדות,[6] תוך שהוא מורה על פיטוריו של חתנו הרב הירשמן, מה שהוביל לקרע חריף בקהילה. בנובמבר 2012 הוגש כתב אישום נגד אותם חברי ההנהלה בגין קבלת דבר במרמה, זיוף מסמכים, שיבוש הליכי חקירה והטרדת עד. בנובמבר 2016 צירפה המדינה גם תביעה כספית להשבת כ-52 מיליון ש"ח שלטענתה הוצאו במרמה. ב-7 במאי 2018 הרשיע בית משפט המחוזי בירושלים את הנאשמים בעבירות של זיוף, מרמה, הלבנת הון, שיבוש הליכים והטרדת עד.[7] ב-24 בינואר 2019 גזר בית המשפט המחוזי בירושלים על הנאשמים מאסר בפועל של בין שנה לחמש שנים וכן צו חילוט על ארבעה מבני הקהילה.[8]
בעקבות הפיטורים והפניית העורף של הרב מינצברג לחתנו הרב הירשמן, מנהל המוסדות הקהילה, התפטר מתפקידו הרב חיים מן ההר ראש הישיבה גדולה ופרש מקהילת המתמידים.[1]
כמו כן פורסם בעיתונות החרדית כי בעקבות הפרשה ביקש הרב יעקב חיים סופר מבנו, דוד אהרן סופר, לפרוש מניהול הדפסת ספרי "בן מלך".[דרוש מקור]
הסכסוך עם העדה החרדית
ישיבת המתמידים נחשבה בתחילה כחלק מהמסגרת הקהילתית והאידאולוגית של העדה החרדית. בחודש חשוון ה'תשנ"ה - נובמבר 1994, חדל רשמית הקשר בין שני הגופים, לאחר שעיריית ירושלים הקצתה מגרש בשכונת רוממה לבניית בית הכנסת המרכזי של הקהילה. הדבר התקבל בקרב אנשי העדה החרדית כסטייה מעקרונותיה, המתנגדים לכל שיתוף פעולה עם הממסד "הציוני". בעקבות כך קמו שתי קהילות של פורשי המתמידים, בשם "תפארת ירושלים" ו"אנשי ירושלים".
מחלוקת נוספת של הקהילה עם העדה החרדית התגלעה בעקבות הוראת הרב מינצברג לתלמידיו שמותר להצביע בבחירות בישראל, בניגוד לפסיקת רבני העדה החרדית שאוסרת להצביע.[9]
בשנת 2001 הוציאו הקנאים מתוך העדה החרדית חוברת בשם "כאבה של ירושלים", ובה ציטוטים שבהם הרב מינצברג מזלזל לכאורה ברבנים שונים ובשיטת לימודם. עם זאת, חלק מרבני הבד"צ של העדה החרדית המשיכו לקיים קשר עם הקהילה ועם הרב מינצברג עצמו.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1 2 אלי כהן, המהפך של מנהיג 'המתמידים': חרטה או טקטיקה?, באתר בחדרי חרדים
- ^ קובץ יריעות משכנותייך: מקבץ חידושי תורה בהלכה ובאגדה, שע"י קהילת קהל עדת ירושלים, אחוזת ברכפלד, תש"ע
- ^ עד ליולי 2011 נקראה הישיבה "תורת ירושלים"
- ^ יוסי כץ, ראשי ה'מתמידים' חושפים: מי עומד מאחורי ההלשנה החמורה • בלעדי, באתר בחדרי חרדים
- ^ אלי שלזינגר, המשטרה פשטה על ת"תים בביתר וי-ם: הונו במיליונים, באתר בחדרי חרדים
- ^ קובץ "תורה ודעת", תוספת מיוחדת לרגל מלאות ס"ב שנים לייסודה של קהילתנו, ניסן תשע"א, מאמר הרב יחיאל משה ורטהימר - נאומו של רבינו שליט"א
- ^ מוסדות לימוד זייפו מספרי תלמידים והונו את המדינה ב-24 מיליון שקל, באתר וואלה, 6 במאי 2018
- ^ מאסרים לחרדים מ"קהילת המתמידים" שרימו את המדינה ב-40 מ"ש, באתר News1 מחלקה ראשונה, 29 באפריל 2021
- ^ בריאיון שנערך עמו בשנת תשע"ג, פורסם בגיליון לוח מתמידים חג הפסח תשפ"ג שיצא לאור על ידי ישיבת המתמידים, עמוד 26
