הביצוע של סולנית הלהקה, שלומית אהרון, הביא לפרסומה כבר בהופעותיה הראשונות[2] והיה בין הגורמים שהזניקו את הקריירה שלה בהמשך.[3]
תוכן השיר
"חוצה הוא מדבר וגם מים/ ועט על אויביו משמיים" (מתוך השיר). חייל סיירת נאה מראה, תמונת אילוסטרציה, 1967
השיר מורכב משבעה בתים, אשר כל אחד מהם מסתיים בשורה "יש לי אהוב בסיירת חרוב". השיר מתאר את חוסר זמינותו של האהוב אל בת זוגו, במהלך ימות השבוע. ביום הראשון היה במארב ולא היה פנוי לה; ביום השני והשלישי היה בסיור ולא היה זמין; ביום רביעי וחמישי היה עסוק, וכן הלאה. הבתים מתארים את האהבה של הלוחם האהוב לשטח ולכלי הנשק, במקום לה. לדוגמה, במילים "כשלי הוא נשבע, אחכה לך, מרדף יש ליד ים המלח"... "לבי במזרח כשהוא במארב" (משחק מילים עם השורה "לבי במזרח ואנכי בסוף מערב" של רבי יהודה הלוי), ועוד.
השורות "רק זאת שמרוב אהבה לציון, תפס הוא הרבה אשמים בשומרון" מרמזות לשני ספריו המפורסמים של אברהם מאפו - "אהבת ציון" ו-"אשמת שומרון".
בתמורה לכתיבת השיר ניאות זאבי להתיר ללהקת פיקוד מרכז לשיר את שירו השני של חיים חפר, שהיה שנוי במחלוקת, "הימים האחרים".[4] בטור שפרסם נחום ברנע בעיתון "דבר", תיאר את השתלשלות כתיבת השיר, וטען כי חשיפת שמה של סיירת חרוב הייתה חשיפת סוד צבאי שלא לצורך. עד אז אסרה הצנזורה הצבאית על אזכורה של סיירת חרוב, שקיומה ופעולותיה היו סודיים. לפי הפרסום בטורו של ברנע, זאבי החליט על דעת עצמו לבטל את הצנזורה הצבאית על אזכורה של הסיירת, לצורך פרסום השיר, ללא הליך מסודר, מבלי שהתקיימו דיונים על כך, ומבלי שהתקבלה החלטה מקצועית.[5] בעקבות כתיבת טור ביקורתי זה ספג ברנע, לדבריו, סדרת התנכלויות לו ולאמו, התנכלות שהופסקה רק בעקבות פניית עורכת "דבר", חנה זמר, לרמטכ"ל.[6]
אזכורים בתרבות
השיר מתאר את הלוחם המסור, האוהב את המדינה ואת הצבא יותר מאשר את אהובתו. במהלך השנים נעשו פרודיות שונות על השיר.
בסדרת הטלוויזיה של כאן 11 "היהודים באים", בפרק השני בעונה השלישית, שימש השיר לפרודיה על הלהקות הצבאיות, תוך ביקורת על הטרדות מיניות בצה"ל.[7]
.svg){kind=icon}
