הרב יצחק אלפייה (1878–1955) היה רב ודיין, מגדולי מקובלי ירושלים, יליד חלב שבסוריה.
ביוגרפיה
נולד בסביבות שנת 1878 (ה'תרל"ח) בחלב שבסוריה, לרב יעקב חיים ישראל ולשרה (צלחה). בגיל 5 לערך התייתם מאמו, וסבו, הרב יצחק ישעיה אלפייה גידלו בביתו. בצעירותו עלה לישראל עם משפחת אביו וסבו, והשתכן בעיר העתיקה בירושלים, שם החל ללמוד בישיבת המקובלים בית אל.
בתקופה זו הוסמך לשחיטה על ידי סבו, ומעבודה זו התפרנס בהמשך חייו. בשנת 1907 (ה'תרס"ז) מונה לשמש כחבר בית דין בירושלים, אך התפטר ממשרה זו לאחר תקופה קצרה והקים יחד עם רבנים נוספים את חברת "אור חדש וצמח צדיק" בבית הכנסת של בית החולים משגב לדך. מטרות החברה הייתה עריכת לימוד תורה משותף לאנשים מכל שכבות האוכלוסייה.
בשנת 1911 (ה'תרע"א) התגורר בראשון לציון, שם ייסד את חברת "עולי רגלים" שמנתה כ-50 חברים שהיו עולים מדי חג לירושלים, כדי לקיים את מצוות עלייה לרגל. לאחר מכן שב לגור בעיר העתיקה בירושלים.
בחודש יוני 1936 (סיוון ה'תרצ"ו) החל בהפצת לימוד "יאיר נתיב" שתיקן, הכולל סדר לימוד המשלב את רוב ספרי היסוד ביהדות. בהמשך איגד תלמידי חכמים שעסקו בקבלה בישיבת בית אל, ודאג למשכורתם מתרומות שאסף.
בתקופת מלחמת העולם השנייה נסע למצרים ברכבת צבאית לאחר שקיבל אישור מהמושל הצבאי, להתפלל על קברו של הרב יעקב אבוחצירא עם מספר יהודים מהקהילה היהודית במצרים, בעקבות חלום שחלם.
לפני חתימת הסכם הכניעה עם מפקד הלגיון הירדני על הרובע היהודי בשנת 1948 (ה'תש"ח), ניסה ללא הצלחה ליזום השארת 10 משפחות יהודיות ברובע תחת השלטון הירדני, והוא הוגלה לאחת משכונות ירושלים החדשה, יחד עם שאר משפחות הרובע. בתקופה זו איבד את כל כתביו, חוץ מאלו שהוצאו לאור.
נפטר ב-13 בספטמבר 1955 (כ"ו באלול ה'תשט"ו) לאחר מחלה, ונטמן בחלקת הרבנים שבהר המנוחות.[2] בשנים שלאחר פטירתו הוקמה קרן להוצאת ספריו, ושמו הונצח בקריאת רחוב על שמו בשכונת בית וגן בירושלים. תלמידו היה הרב עובדיה הדאיה.
הרב מרדכי אליהו התבטא עליו שהוא אחד מל"ו צדיקים[3].
תענית דיבור
נודע בפעילותו למען קיום תעניות הדיבור והדגשת עדיפותן על תעניות צום, ויזם ימי תעניות דיבור ציבוריים המלוות בלימוד תורה, ובקריאת תהילים[4] הוא כתב, כי תענית דיבור של יום שלם תוך קריאת שלשה ספרי תהילים נחשבת כמו 65,650 תעניות. בכך הוא השפיע בכך על קהילות רבות, ביניהם גם אצל יהודי צפון אפריקה[5] ישנם קהילות בקרב עדות המזרח (בעיקר ה'ירושלמים') שנוהגים בעקבותיו יום תענית דיבור וקריאת 3 פעמים תהילים בתאריך ג' או ו' שבט.
חיבוריו
- הקונטרס היחיאלי - "בית השם" - הנהגות בבית הכנסת, הודפס בשנת ה'תרפ"ח בעילום שמו, אך נרמז במילת "היחיאלי", ירושלים ה'תרפ"ח
- הקונטרס היחיאלי - "בית עולמים" - ענייני פטירת האדם עד קבורתו, הודפס בשנת ה'תרפ"ח בעילום שמו, אך נרמז במילת "היחיאלי", ירושלים ה'תרפ"ח
- הקונטרס היחיאלי - "בית האדם" - בעניין ההודאה לה' יחד עם סדר "חנוכת הבית" ודיני מזוזה ומעקה, על כל פרטיהם ודיניהם, הודפס בשנת ה'תרפ"ח בעילום שמו, אך נרמז במילת ״היחיאלי״, ירושלים ה'תרפ"ח
- יאיר נתיב - מעלות וסדר לימוד שתיקן, הכולל שילוב של לימוד תנ"ך, משנה, עין יעקב, מדרשים, שולחן ערוך, רמב״ם, זוהר, עץ חיים, שמונה שערים וספר הליקוטים, כולל לוח הלימוד ואורך זמן הלימוד, ירושלים ה'תרצ"ו
- שיח יצחק - חלק א', תפילות ותיקונים, ירושלים ה'תרפ"ג
- שיח יצחק - חלק ב', חידושי תורה ודרשות, ירושלים ה'תרפ"ג
- ריח ליצחק - אוסף דברי קבלה, כולל דרשות ופסקים של אביו, ירושלים ה'תרצ"ד
- אהבת השם - איסור שינוי מנהגי ישראל והאיסור ללכת במנהגי עכו"ם
- אור חדש וצמח צדיק - סדר ומעלת תענית הדיבור, דרשות, סדר תפילות למקומות הקדושים ומכתבי שו״ת, הובא לדפוס על ידי הרב דוד יהודיוף בשנת ה'תשכ"ט[6]
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
