סמנכ"ל הנדסה בחברת צים דשנים וחומרים כימיים – מהנדס החברה. מנהל מפעל שמן מנהל הקמה כור ורד הגליל
יעקב שפי (24 במאי1924 – 13 בפברואר2000) היה קצין צה"ל בדרגת אל"ם שפיקד על מספנת חיל הים ועמד בראש מחלקת ציוד, בשנות ה-50 וה-60, בהן נבנה חיל-הים. אחרי השירות שימש בתפקידי הנדסה וניהול בצים ובתעשיות המזון והכימיה בישראל, והיה חבר ונשיא מועדון רוטריחיפה.
משפחה וילדות
יעקב נולד בברלין בשנת 1924 בן שלישי למשפחת שיף, שעסקה בסחר סיטונאי בביצים. אביו חיים יונה שיף היגר בצעירותו משנדזישוב (Sędziszów) בגליציה לגרמניה, שרת כקצין בצבא הגרמני במלחמת העולם הראשונה, ונישא ליטה גרסטן שנעשתה אימו של יעקב. האב, שהיה ציוני, רכש אדמה בחיפה. בשנת 1934, עם עלית הנאצים, העלה יונה את משפחתו דרך פולין, לארץ ישראל. יעקב שהחל ללמוד בברלין, המשיך בחיפה בבית הספר הדתי "יבנה" ובתיכון המקצועי בסמ"ת סיים בשנת 1942 במקצוע חרט.
בתום לימודיו השתלב במספנת קירשטיין גרינשפון, והצטיין בחריטת בוכנות גדולות למנועי קיטור עבור הצי הבריטי שעגן בנמל חיפה.
כלי רכב של עסק משפחת שיף בברלין 1930.
יעקב שיף בברלין 1930.
משפחת שיף בברלין 1934.
בני משפחת שיף 1942.
שירות ביטחוני
ב-1946 הצטרף שפי לארגון ההגנה והתאמן בסתר עם נשק בכרמל. בפרוץ מלחמת העצמאות עסק שפי בבניית משורייני שיירות, עבור ההגנה, ונחשף לירי צלפים על גשר רושמיה. בערב פסח תש"ח, נכבש בית הנג'דה שחלש על גשר מעל נחל הגיבורים, הקרוי על שם המשחררים.[1]
עם סיום המנדט הבריטי והכרזת העצמאות ב-15 במאי 1948, הבריטים פינו את נמל חיפה ב-30 יוני. בתקופת הביניים הוקם השירות הימי ויחידת האחזקה הימית לימים מספנת חיל הים שהחלה להשתלט על מתקני הצי הבריטי כבסיס להקמת חיל-הים. שיף היה מראשוני היחידה שמפקדה הראשון היה ג'ו נוביק. היחידה החלה לפעול במבנים מפוזרים בסמוך לנמל חיפה והשמישה את ספינות צי הצללים אח"י אילת (א-16) (מדינת היהודים), אח"י ווג'ווד, ואח"י הגנה (ק-20), שהוכשרו להשתתף במלחמת העצמאות.
שיף מונה ב-1951 למפקד מספנת חיל הים שמוקמה במחסן 4 במזרח הנמל, אותו שיפצה המספנה לאחר הפצצה מצרית במלחמה. שיף הוביל את המספנה משך שבע שנים (1957-1951) בהן הונחו היסודות לפעולתה, נבנו ארגון, נהלים ויחסי עבודה טובים עם עובדי המספנה האזרחים הפועלים במסגרת צבאית בניהול קצינים ואנשי ההנדסה, ומיוצגים על ידי ועד עובדים.
המספנה קלטה סירות טורפדו נוספות, קורבטות, ואת המשחתות אח"י אילת (ק-40), ואח"י יפו (ק-42). המספנה גדלה ואנשיה צברו ידע וניסיון בתהליכי עבודה ושיפוץ. הוקמו בתי מלאכה מקצועיים (גוף, נגריה וחשמליה במזרח הנמל, מכשור ואלקטרוניקה בבת גלים, וטורפדו בעתלית. כשהמספנה מנתה מאות עובדים ושפי הועלה בדרגה לסא"ל.
המשחתת המצרית איבראהים אל-אוול, שתקפה את חיפה, ונתפסה על ידי המשחתות חיל הים, תוקנה על ידי המספנה ושרתה כאח"י חיפה (ק-38).
לימודי הנדסה בטכניון
באפריל 1957, בתום תקופת הפיקוד הממושכת על המספנה, נשלח יעקב שיף ללמוד בטכניון. ב-1961 סיים את לימודיו בהצלחה כמהנדס מכונות ויועד להתמנות לתפקיד הרמחצ"ד כמחליפו של אריה קפלן.
סגל מספנת חיל הים עם מרדכי לימון 1951.
סגל מספנת חיל הים בחתונת מרים שיף עם שמואל רוזנברג, 1954.
סגל מחלקת ציוד עם מפקד חיל הים יוחאי בן נון לרגל קבלת הפיקוד, 1960. שפי שלישי מימין בין העומדים.
סגל מחלקת ציוד עם אריה קפלן 1961. שפי ראשון מימין בשורת היושבים.
ראש מחלקת הציוד
בסתיו 1961 לקראת מינויו לראש מחלקת הציוד בתקופת ההערכות לבנית הסטילים ופיתוח מערכותיהם. כולל מערכת טילי הגבריאל, יצא לסייר במספנות ובמפעלים באירופה והשתתף בבחירת הטכנולוגיות. נכללו בסיור מספנות לורסן, ויצרני מכלולי מערכת הנשק באיטליה, צרפת והולנד (סלניה, אוטומלרה, תומפסון) ומפעל מנועי ה-MTU בגרמניה. לקראת הסיור עברת את שם משפחתו משיף לשפי. בשובו הוצב כסגן רמחצד לצידו של אריה קפלן.
ב־1 בינואר 1963 מונה לראש מחלקת הציוד - רמחצד, בדרגת אלמ.
בניה וקליטת הסטי"לים
בנית הכוח המבוסס על סטילים קטנים, רבים ומהירים המצוידים בטילים ומערכת נשק מתקדמת החל בתקופתו ובהשראתו של יוחאי בן-נון כמפקד חיל-הים והעיצוב המפורט של התפיסה והספינה נוהל על ידי שלמה אראל כרמחי"ם. הקשר עם המספנה הגרמנית Lurssen שתכננה את הספינה. ועם המספנה הצרפתית שבנתה את הספינות בשררבורג, היה מורכב ונבנה בסיוע של שמעון פרס ומרדכי לימון[א] בהמשך עם מינויו של יעקב לרמחצ"ד, החלה מחלקת ציוד לקחת חלק מרכזי בתהליך הפיתוח ומהנדסי המחלקה השתלבו והובילו את התכנון המפורט ואת בניית הכלים - פרויקט "שלכת". לקראת מינויו של שלמה אראל למפקד חיל-הים הועבר גם צוות הפיתוח של מערכת הנשק למחצ"ד והפך לענף ציוד 8 - מענ"ש.
כל תהליך התכנון ההנדסי ובניית הספינות ומערכות הלחימה היו מעתה באחריות מחצ"ד כולל ההערכות המיוחדת והמאוד מקיפה לקליטת הספינות והמערכות בארץ. בראש צוות שלכת בשרבורג עמד ביני תלם, והדר קמחי שהיה למש"ט שייטת-3, את הצוות הטכני באירופה הובילו קציני מחצ"ד ביניהם חיים שחל, שמוליק ינאי, אריה רינת, איציק חלפון, צבי רוזנר, זאב בר זאב, ישראל אביר ובישראל חרות צמח, אפרים טלמון ואחרים. הפיתוח פורץ הדרך של טיל הגבריאל ומערכת הנשק שלו היה מאתגר ונעשה בשיתוף פעולה הדוק עם מפעל ב' של התעשייה האווירית. פותחו הטיל, המשגר ודוכן הטילים המצטודד, מכ"ם בקרת האש, שני סוגי תותחים, המכוון האופטי וכן שידות ההפעלה ואופני ההפעלתם המשולבת.
הערכות לקליטת הסטיל"ים
ההערכות המקיפה לקליטת הסטי"לים החדשים בוצעה בהובלת מחלקת ציוד ובשיתוף פעולה רחב עם כל המטה ויחידות החיל כולל מחלקת ים, מחלקת מודיעין, בסיס ההדרכה, המספנה, יחידת האחסנה [ב] יחידת בחינה, שייטת ספינות הטילים ובסיס חיפה. ההערכות לקליטה כללה פעילויות רבות בהם תריסר פרויקטים מובילים:
הקמת פלגת תחזוקה בסיס חיפה כדרג בינים בין הספינה והמספנה.
הקמת ממשה להספנת הסטי"לים והצוללות בשיטת הסינכרוליפט החדישה.
הקמת בימ"ל מנועים לשיפוץ סידרתי, הרצה ובדיקה של מנועי הדיזל (מאייבך MTU)
הקמת בימ"ל חדש לציוד אלקטרוני: קשר, מכ"ם, ל"א, ל"א קשר, סונר, בקרת מנועים ואופטרוניקה.
הקמת בימ"ל מענ"ש לטיפול במערכת הנשק והתאמת בימ"ל מכשירים עדינים ונשק למערכות הסטי"ל.
במט"מ התאמת בית המלאכה לטיפול בטילי הגבריאל והמשגרים לצד הטורפדו החדשים
מערך לוגיסטי חדש כולל מחסן חדיש לאלקטרוניקה וניהול מלאי ממוחשב לכל מערך הציוד הרגיל.
גיוס והכשרת מהנדסים וטכנאים, ופתיחת קורס חובלים לבוגרי תיכונים רגילים.
הקמת בית ספר ופנימייה לאלקטרוניקה להכשרת טכנאים להפעלה ותחזוקת כלי השיט.
הקמת מת"ט לתרגול תורת הלחימה, ומתקני אימון נוספים בבה"ד חיל הים כגון מאנ"ץ.
שינוי המבנה ארגוני במחצ"ד, הוספת ענפי ל"א, מענ"ש, ומחשבים, ותכנון ובנית מפקדת החייל החדשה בתל אביב.
הפרויקטים הללו אפשרו לקלוט את הסטי"לים החדשים ושינו אגב כך את חיל-הים מקצה לקצה. עיקר תשתית הבינוי הייתה מוכנה לקראת הגעת הספינה הראשונה, אח"י מבטח בדצמבר 1967. ההכנות המקיפות אפשרו להתקין את מערכות הנשק והל"א בארץ, לתחזק ולתפעל את הספינות, להתמודד עם מחלות הילדות הרבות, ולאמן את הצוותים בהפעלת הציוד ולהכינם למלחמה.
הוכחת היכולת הראשונה על בסיס היערכות זו הייתה במבצע נועה שחילץ את חמשת ספינות שרבורג האחרונות שעוכבו בשל האמברגו הצרפתי. המבצע המורכב והחשאי כלל תדלוק בים, והתמודדות עם סערות ואתגרים מדיניים, טכניים ומבצעיים רבים. הצלחת המבצע הייתה הישג טכנו לוגיסטי ומבצעי בולט.
ספינות ומערכות לחימה חדשות סובלות בדרך כלל משלל מחלות ילדות. הקשיים עם הסטי"לים ומערכותיהם טופלו על ידי מהנדסי מחצ"ד בסיוע התעשייה והאקדמיה בישראל. למשל מדחפי הסט"יל שתוכננו למהירות גבוהה גרמו לקוויטציה (מנעור) מזיקה, ולעומסי יתר ופיצוץ ראשי המנועים. הבעיה נפתרה כשקוטר המדחפים הוקטן במחיר ירידה קטנה במהירות השיא.
נחיתות הטווח של הגבריאל למול הסטיקס, הצריכה פיתוח פתרון מבוסס הגנת ל"א מקורית, אותה הובילו חרות צמח, פלג לפיד ואחרים, שהפך את האתגר ליתרון.
נושאים אחרים
הטיפול בשייטת הטרפדות תבע תשומת לב רבה משפי. התחזוקה והתיקונים של גופי העץ ומנועי הדיזל העסיקו את גורמי התחזוקה.
במקביל לפיתוח וקליטת הסטי"לים המשיך החיל להיערך לקליטת הצוללות ה-T, ולהפעיל משחתות, צוללות סט"רים ונט"קים ונמ"כים בכנרת ואת לוחמי שייטת 13 וכל אלה דרשו שימת לב בפרט לאור הפריסה הרחבה.
צוללות ה – T נרכשו ושופצו באנגליה - פרויקט "מטר", בהובלת שייטת הצוללות ומחצ"ד בפיקוד יהושע להב. שפי היה מעורב בפרויקט כרמחצ"ד והיה הקצין הבכיר בקבלת הצוללת דקר מהצי הבריטי בפורטסמות בתום השיפוץ וטרם יציאתה האחרונה לים. שפי ניהל גם את רכש הנשק לצוללות. הטורפדו האקוסטי המתביית דגם 20, מהצי הניו זילנדי אשר שודרג בארץ בהמשך עם ראש ביות טרנזיסטורי משופר שפותח בטכניון על ידי פרופ' יצחק קדרון. [ג]
אחרי מלחמת ששת הימים בשנתו האחרונה של שפי כרמחצ"ד התפרס חיל-הים לחופי הים התיכון וים סוף בהיערכות לוגיסטית חסרת תקדים. שפי גם התניע את תכנון המבנה החדש של מפקדת חיל הים בקריה בתל אביב, שבנייתו הושלמה ב-1972.
חיתוך לוחות הפלדה עבור הנחתת הראשונה במספנות ישראל 1962.
יעקב שפי שלישי משמאל במסיבת מספנת חיל הים ושייטת הצוללות לרגל סיום המוצלח של שיפוץ אח"י תנין (צ-71), 1963.
ביקור בצוללות T באנגליה 1963.
סגל פיקוד חיל הים בניסוי טיל גבריאל בחוף עתלית, 1966.
ביקור מפקד חיל הים שלמה אראל בבית מלאכה מנועים 1966.
טרפדות בשובר הגלים של בסיס נמל חיפה 1966.
בסיס נמל חיפה, פלגת הטרפדות 914 צוללת ונחתת עוגנים ליד שובר הגלים. ספינת סער ראשונה אח"י מבטח, עוברת מחוץ למעגן, דצמבר 1967.
במאי 1970, לאחר שחרורו מונה שפי למהנדס הראשי של חברת השיט הישראלית צים. בתקופתו בנתה החברה אוניות ענק בהיקף גדול, במזרח ובאירופה ונשענה על ניסיונו הרב בבניה, בתחזוקת ובתפעול היעיל של כלי שיט.
בהמשך מונה שפי למנהל ההנדסי של מפעלי דשנים וחומרים כימיים שעוסקים בכרייה ובהפקת מחצבים ודשנים. גם כאן אפשר ניסיונו ההנדסי והניהולי העשיר להרחיב את המפעלים, ולהקים פרויקטים רבים.
בתחילת שנות ה-80 ניהל שפי את מפעל שמן בחיפה, שהיה חלק מתאגיד כור מזון. שם שיפר את תהליכי היצור, המחשוב והמערך ההנדסי ושיפר את ניהול המפעל הוותיק. שפי יזם את הקמת המוזיאון לתולדות תעשיית השמן, שהדגיש כי המפעל שנוסד בשנת 1906, היה ממפעלי התעשייה הראשונים בישראל.
בשנים 1984 - 1986 הקים שפי במסגרת כור מזון את מפעל השוקולד ורד הגליל בצפת. הוא ניהל את המיזם ואת הקשר עם המשקיע הגרמני הנס אימהוף אתו מצא שפה משותפת על רקע שליטתו בשפה ובתרבות העסקית הגרמנית. שפי ניהל את התכנון, ההקמה, גיוס הצוותים והרצת המפעל בצפת.
במהלך השנים שימש יעקב כדירקטור בחברת האחים עופר.
משפחה
אחיו הגדול צבי (הרברט) שיף היה מכונאי מוכשר ובעל מוסך בחיפה.
מראשוני המומחים שטיפלו בתיבות הילוכים אוטומטיות בישראל. בשנות ה-50, היגר עם משפחתו לקליפורניה והקים מוסך גדול בפסדינה.
האחות הגדולה ברכה (בטי) נישאה לשלמה איצקוביץ נהג אגד וחיה בחיפה.
האחות הצעירה מרים שיף, שרתה כפקידה במספנת חיל הים ונישאה בשנת 1954 לשמואל רוזנברג, שהיה חשמלאי בבימל מכשירים עדינים במספנה, ולימים היזם והבעלים של מפעל הנדסה אלקטרומכנית בחיפה.
יעקב שיף נישא ב-13 במרץ 1946 לשושנה רכב (רייטר) בת למשפחה שעלתה מוינה, אוסטריה ב-1934, המשפחה התגוררה בחדר בדירת הוריה בהדר הכרמל.
באוגוסט 1949 היה מפקד המספנה גו' נוביק סנדק בברית המילה של אמנון, בנם של יעקב ושושנה. אמנון נעשה אל"ם בחיל-הים.
בשנת 1952 נולדה הבת דפנה ובשנת 1962 נולדה שפרה בת הזקונים של המשפחה. למשפחת שפי חמש נכדות וארבעה נכדים. הבת שפרה, וכמוה שנים מנכדיו ונכדתו של יעקב שרתו בחיל-הים.
שושנה ויעקב שיף בעת חתונתם 1946.
סגל מספנת חיל הים בחתונת מרים שיף ושמואל רוזנברג, 1952. יעקב שיף שני משמאל בשורת העומדים.
יעקב שפי בשיחה עם בנו אמנון שפי 1968.
יעקב ושושנה שפי עם ילדיהם ובני ובנות זוגם ביובל 50 שנות נישואים, ב 1996
שיכון סטלה מאריס
ב-1950 נבנה "שיכון צבא הקבע" בסטלה מאריס (כוכב הים) בשטח המחנה ממנו ניהלו הבריטים את המאבק בהעפלה. את הדירות בכרמל הצרפתי, רכשו קציני חיל-הים אנשי ההעפלה, ומשפחת שיף עברה לשם ב-1952 עם הולדת בתם דפנה. השכנות הקרובה של עשרות משפחות הקצינים תרמה למשפחתיות של החיל הקטן. בחגים התפללו בנוסח מעורב אשכנזי-ספרדי בדירת הרב של חיל-הים זעירא, ושפי שידע תפילה היה "בעל תקיעה".
בין בתי השיכון לאורך רחובות שאול טשרניחובסקי ודוד מרכוס נותרו בונקרים וקסרקטינים בהם שיחקו ילדי הקצינים ובחלקם שוכנו משפחות עולים ומעפילים שזה מקרוב באו, והם הוכרזו אתר מורשת. מפקדת חיל-הים שכנה במבנה של המסדר הכרמליתי בקצה הרחוב, ליד המגדלור וכנסיית המנזר, שאירח בעבר את נפוליאון וחייליו החולים. הכנסייה בנויה מעל מערת האורקל בו נועץ אספסיאנוס הרומי, בייצאו לדכא את המרד הגדול. הרחוב שעל רכס הכרמל "הבא בים", היה פסיפס אנושי והיסטורי עשיר, לאורכו גדלו ילדים "בתבנית נוף מולדתם" כדברי המשורר שאול טשרניחובסקי.
על משפחות הקצינים שגרו בשכונה נמנו יוחאי בן-נון, אברהם זכאי, אריה קפלן, מנחם כהן (צ'רציל), צבי קינן, יעקב שפי, נפתלי רוזן, אליהו אורן, בנימין (בוב) נתיב (שטרסברג), וולודיה לוין, שרטון (שטויר), שלמה קורן, מילה ברנר, יצחק דביר, אולי וצלר, נתן סופר, ראובן בראון, יהודה בנרון, אדם ענב (וינטרוב), אלכס שור, דב תורפ, דן הרשדורפר, דוד מימון, יחיאל שפירא, יהודה איגרא, שאול אבני, יעקב קראוס, אשר וולף, עזרא קדם (כריש), גד לוימינצי, פיני קפלן, רסר פופנהימר, יעקב מרום, עמוס הכט, רפי ורינה אטלינגר, הרב זעירא.
התנדבות ותחביבים
יעקב היה חבר פעיל במועדון הרוטרי חיפה, והיה נשיא המועדון בשנים 8–1977. הוא קידם במועדון יוזמות רבות בהם הקמת גן הילד שהמועדון סייע למיכל ברנר להקימו וממשיך לתמוך בו עד היום.
שעון אורלוגין שהיה בתיקון אצל יעקב שפי
בשנות השבעים פיתח יעקב תחביב של תיקון שעונים ואורלוגינים בו ביטא את יכולתו הטכנית המיוחדת ואת "ידי הזהב" שהיו לו מתמיד. שעונים רבים מספור הגיעו אליו לתיקון מכל הארץ, והוא הוא החל לאסוף ולשקם אורלוגינים ושעוני קיר וקוקייה עתיקים שהצטברו לאוסף מוזיאוני מרשים ביותר של שעונים יקרי ערך.
לצד האוסף הקים ספריה מרשימה ומעבדת שענים משוכללת שצוידה במיטב המכונות והכלים, ובמחסן חלפים עשיר ומגוון. יעקב לא גבה תשלום עבור תיקון השעונים העתיקים, אבל השאיר את השעונים המשוקמים לשנת הרצה במוזיאון הביתי. כל אלה הפכו את בית משפחת שפי בכרמל הצרפתי למוזאון קטן שמשך מבקרים ועולים לרגל, שענים ובעלי אורלוגינים מכל הארץ.
שפי פעל גם כמתנדב באחזקת ציוד טכני בבית חולים כרמל בחיפה. גם שם נהנו מיכולותיו הטכניות וניסיונו הרב.
פטירה ושאירים
יעקב שפי הלך לעולמו בחיפה, בינואר 2000, ורעייתו שושנה נפטרה בשנת 2016. הם קבורים בחלקת ההגנה בבית העלמין בחיפה. נותרו אחריהם בנו אמנון ובנותיו דפנה ושפרה, תשעה נכדות ונכדים, ונינים ונינות לרוב. בנו אמנון, בתו שיפרה, נכדתו נועה ושני נכדיו צח ותום, שרתו כולם בחיל-הים.
![קבוצת דיון מפקד חיל הים לפני מלחמת ששת הימים, 28 במאי 1967.[ד]](%D7%A7%D7%95%D7%91%D7%A5:PikiWiki_Israel_32769_Israel_Defense_Forces.jpg)
