| יחסי הודו–נפאל
|
הודו
|
נפאל
|
|
|
|
|
| הודו |
נפאל
|
| שטח (בקילומטר רבוע)
|
| 3,287,263 |
147,181
|
| אוכלוסייה
|
| 1,456,341,691 |
29,637,243
|
| תמ"ג (במיליוני דולרים)
|
| 3,549,919 |
40,908
|
| תמ"ג לנפש (בדולרים)
|
| 2,438 |
1,380
|
| משטר
|
| רפובליקה סוציאליסטית פדרלית |
רפובליקה פדרלית דמוקרטית
|
|
|
יחסי הודו–נפאל הם היחסים הבילטראליים בין הרפובליקה של הודו והרפובליקה הפדרלית הדמוקרטית של נפאל.
סקירה כללית
במהלך השנים, ידעו יחסי הודו ונפאל עליות ומורדות בשל לחצים פוליטיים וכלכליים.
כיום, היחסים בין הודו לנפאל נחשבים לבביים, אך עדיין כרוכים בחיכוכים הנובעים מסוגיות שנויות במחלוקת כגון סכסוכי גבולות ושאלות כלכליות.
עם חתימתה של אמנת הודו-נפאל ב-1950, נרקמו יחסים דיפלומטיים ראשוניים בין הודו לנפאל. אמנה זו לוותה במכתבים סודיים בין שתי המדינות, שהגדירו יחסים ביטחוניים, לצד הסכם המסדיר את הסחר הבילטראלי והסחר במעברי הגבול.
במכתבים שנמסרו בין ממשלת הודו לבין שליטי הראנה של נפאל, נקבע כי "אף ממשלה לא תסבול כל איום על ביטחונו של האחר על ידי תוקפן זר", וחייבו את שני הצדדים "להודיע זה לזה על כל חיכוך רציני או אי הבנה עם כל מדינה שכנה העלולה לגרום לכל הפרה ביחסים הידידותיים בין שתי הממשלות".
הסכמים אלה ביצרו "יחסים מיוחדים" בין הודו ונפאל. אמנה זו גם העניקה לנפאלים הזדמנויות כלכליות וחינוכיות שוות ערך לאזרחים הודים בהודו, תוך הענקת יחס מועדף לאזרחים ועסקים הודים בהשוואה לאזרחויות אחרות בנפאל.
גבול הודו-נפאל פתוח לאזרחי הודו ונפאל והם מורשים לנוע באופן חופשי ללא דרכון או אשרה, כמו כן מורשים אזרחים משתי המדינות לגור או לעבוד בהן. עם זאת, אזרחים הודים אינם רשאים להחזיק בבעלותם נכסי קרקעות או לעבוד במוסדות ממשלתיים בנפאל, ואילו אזרחים נפאלים בהודו רשאים לעבוד במוסדות ממשל הודיים (למעט במדינות מסוימות).
בשנת 2014 הסכימו שתי המדינות לשנות את האמנה ולהתאימה על מנת לשקף את המציאות של העת הנוכחית. עם זאת, אופן ההתאמה בין שני הצדדים טרם הובהר סופית.
על אף קשרי הדת ובתרבות ההדוקים שבין האומה ההודית לאומה הנפאלית, החל מסוף 2015, סוגיות פוליטיות וסכסוכי גבולות הובילו למתח ביחסי המדינות. הם העיבו על תדמית הממשל ההודי בקרב הנפאלים, שגילו איבה כלפיהם.[1]
היסטוריה
1950 עד 1970
בשנת 1950 נרקמו לראשונה יחסים לבביים בין שתי המדינות. ככל שמספר העובדים הנפאלים בהודו הלך וגדל, החלה הודו למלא תפקיד חשוב בכלכלת נפאל, מה שגרם להעצמת המנהיגות הנפאלית.
באמצע שנות ה-70 המתחים בין שתי המדינות הגיעו לשיאם כאשר נפאל מתחה ביקורת על הצטרפותה של ממלכת סיקים למדינות הודו.
בשנת 1975 הציע בירנדרה, מלך נפאל להכרה בינלאומית של נפאל כ"אי של שלום", רעיון שזכה לתמיכה מצד סין ופקיסטן וחוסר תגובה מצד הודו, שראתה בכך איום ב"יחסים המיוחדים" בין המדינות.
ב-1984 העלתה נפאל הצעה זו פעם נוספת, אך שוב לא זכתה למענה מהודו.
ב-1990 נתמכה הצעה זו בידי 112 מדינות. בשל כך, החלה נפאל לדבוק במדיניות חוץ נייטרלית.
במהלך המלחמה הקרה, ניסתה נפאל לנקוט עמדה פרו־אמריקנית. בשנת 1960, על מנת להפגין חיבה כלפי ארצות הברית, ובניסיון לחזק את קשריה עימה, כוננה נפאל יחסים דיפלומטיים עם ישראל, בעוד שהודו שהעדיפה לצידה את ברית המועצות, חיזקה עימה את קשריה והכירה בשטחים הפלסטיניים.
1970 עד 1980
בשנת 1978 נאותה הודו להסכמי סחר ותחבורה אשר ימלאו את מבוקשה של נפאל זה מכבר.
ב-1988, כשהחלו החוזים לפוג, סירבה נפאל להסכמי מעבר וסחר יחיד.
סירוב זה הוביל למשברים חריפים בין המדינות.
ב-23 במרץ 1989 פגו תוקפם של החוזים והודו הטילה על נפאל מצור כלכלי שנמשך עד אפריל 1990.
מאז כינון היחסים, נושאים כלכליים מהווים גורם מרכזי בקונפליקט שבין שתי המדינות.לאחר הידרדרות במצב הכלכלי שהובילה לשינוי מערכתי במדינה, נפאל נאלצה לוותר על תמיכת הודו בשלל נושאים.
בסוף שנות השמונים, הגיעו יחסי הודו-נפאל לשפל המדרגה כשהודו מתחה ביקורת על כך שנפאל רכשה נשק מתוצרת סין ב-1988.
שנות ה-90
ביוני 1990 שוקמו יחסי הודו ונפאל, לאחר שראש ממשלת נפאל, קרישנה פראסאד בהאטראי, וראש ממשלת הודו, ו. פ. סינג, נפגשו. בדצמבר 1991 ביקר ראש ממשלת נפאל גיריג'ה פרסד קויראלה בהודו. במהלך הביקור חתמו שתי המדינות על הסכמי סחר ומעבר, נוסף על הסכמים כלכליים שונים.
באפריל 1995 ביקר ראש ממשלת נפאל, מאנמוהאן אדהיקארי, בניו דלהי. במהלך ביקורו, עמד על תיקונה של אמנת הידידות של הודו-נפאל מ-1950. אדהיקארי שאף לכונן מדיניות חופש כלכלי עבור נפאל, ובמקביל שיפור היחסים עם סין.
המאה ה-21
בשנת 2005 הידרדרו יחסי הודו-נפאל בשל מדיניותו הנוקשה של גיינדרה, מלך נפאל.
ב-2008 ביקר ראש ממשלת נפאל החדש פראצ'אנדה (אנ') בהודו. פראצ'אנדה קרא להודו לתמוך בשינויים הדמוקרטיים של נפאל, שבוצעו עם הדחתו של המלך גיינדרה וביטול המונרכיה בנפאל, ושתשקיע בתשתיות של המדינה. באותה שנה, חתמו שתי המדינות על הסכם בדבר ניצול משאבי המים של נהר בהוטה קוסי (אנ') הזורם בשתי המדינות.
ב-2010 הקצתה הודו לנפאל הלוואה בסך של 50 מיליון דולר והפיקה 80,000 טונות של גרגרי מזון עבור המדינה. הודו גם הביעה נכונותה לתרום למאמצים כדי להבטיח שלום בנפאל.
שר החוץ של הודו פרנב מוקהרג'י, הבטיח לראש ממשלת נפאל פראצ'אנדה שיספק כל סיוע אפשרי כדי להבטיח שלום אזורי ופיתוח בנפאל.
סכסוכי גבול
אחת הסוגיות השנויות במחלוקת בין שתי המדינות נוגעת בסכסוכי גבול באזור קלאפאני שבמערב נפאל, המהווה גבול משולש בין הודו, נפאל וסין (400 קמ"ר); נהר הקאלי הזורם בקרבת התחום, מהווה גבול טבעי בין אזור מהקאלי בנפאל לבין מדינת אוטראקהאנד בהודו. נפאל טוענת בעלות על אזור קלאפאני בטענה שנהר הקאלי הזורם למערבהּ הוא נהר מרכזי, ועל כן מהווה גבול טבעי ואמור להיות חלק מנפאל. הודו לעומת זאת טוענת בעלות על השטח בטענה שנהר הקאלי אינו נהר מרכזי ולכן חשיבותו זניחה. הודו מבססת את גבולהּ על פי קווי הרכס של הר אום פראוואט (אנ') ממזרח לנהר.
מבחינה היסטורית-פוליטית, על פי הסכם סוגאולי, שנחתם על ידי נפאל והודו הבריטית ב-4 במרץ 1816, נהר הקאלי מוגדר כגבולה המערבי של נפאל עם הודו. עם זאת שרטוטים מאוחרים יותר ששורטטו על ידי מודדים בריטיים, תוחמים את הגבול עם הנהר המערבי במקום אחר. אי ההתאמת תיחום הגבול בהתאם למקור הנהר היא זאת שגרמה לסכסוכי הגבול בין הודו לנפאל, כשכל מדינה משרטטת לעצמה מפות על פי טענות בעלותיהן.
בנוסף, אזור וסוסטה (140 קמ"ר) שבדרום נפאל שנוי אף הוא במחלוקת.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
