הרב יוסף נָטוֹנֶק (Josef Natonek; תקע"ג, 1813 - כסלו תרנ"ג, 1892) היה רב ואיש חינוך יהודי-הונגרי מחלוצי רעיון שיבת ציון וההתיישבות היהודית בארץ ישראל, בלשן, מייסד העיתון ישראל אחד, אחד משלושת הרבנים שהובילו את המאבק בהונגריה נגד "תנועת המתקנים" בתקופה שבה נוצר הקרע ביהדות הונגריה.
קורות חיים
נולד לאסתר ודוד בקומלוד, כפר קטן ליד קומארום. בנערותו עברו הוריו לקומארום והוא למד בישיבתו של רבי פנחס ליב פרידן, רב המקום. בגיל שמונה עשרה החל ללמוד בישיבתו של רבי נחום טרייביטש בניקלשבורג שבמוראביה (כיום מיקולוב בצ'כיה), והוסמך לרבנות בפרשבורג בשנת 1839.
לאחר שהשלים את לימודיו חזר לקומארום ונישא לחנה בת זלמן ראב[1],זלמן ראב היה אחיו של שלמה ראב שבביתו (של שלמה) בירושלים התגורר נכדו יהושע שטמפפר כאשר עלה ברגל כנער צעיר לארץ ישראל. לאחר ניסיון כושל לעסוק במסחר וכספק לצבא הונגריה בימי מלחמת השחרור ההונגרית (1848), התפרנס כמורה פרטי וב-1850 קיבל תעודת הוראה והתמנה כמנהל בית הספר היהודי בשוראני. במקביל התפרסם כדרשן וארגן שיעורי תורה למבוגרים.
בשנת ה'תרי"ד התמנה כרב העיר יאסברן (Jászberény) והמחוז, שקהילתה היהודית רק התארגנה באותה תקופה. ביאסברני החל להדפיס את מחקרי הלשון שלו, אך בשל הצהרתו, ברוח בית מדרשו של החת"ם סופר כי ליהודים אין צורך באמנציפציה מאחר שמולדתם היא ירושלים, איבד את הזכות לניהול רישום הלידות והמיתות שהייתה מוקנית לרב העיר, ונאלץ לעזוב את משרתו. ב-1860 התמנה כרב בסקשפהרוואר (Székesfehérvár) שבה המשיך בעבודתו המחקרית והחל את עבודתו המשותפת עם הבישוף המקומי על מילון בחמש שפות (Pentaglotte, בעברית: 'שפה חמשתים') שנדפס רק בחלקו. ב-1861 פרסם בעילום שמו (בפסבדונים "אביר עמיאלי") חיבור הקרוי "משיח: מסה על האמנציפציה של היהודים" (בודה, 1861), שבו חזר על התנגדותו לאמנציפציה משום שהיא כרוכה בוויתור על הלאומיות היהודית והיטמעות בלאום ההונגרי, הוא תבע הכרה ביהודים "כעם עצמאי בעל דת נפרדת" והביע ערגה וחתירה להקמת מדינה עצמאית בארץ ישראל. השלטונות ההונגריים החרימו את עותקי הספר.
שנה לאחר מכן התיידד עם משה הס בעקבות השקפות שהביע האחרון בספרו "רומי וירושלים" (1862) שתאמו לאלו שהביע נטונק בספרו המוחרם. בעקבות חוברת שפרסם נגד הרב לאופולד לעף מסגד לאחר שהאחרון פגע בכבודו של החת"ם סופר, הביא את תומכי לעף בהנהלת הקהילה שלא לחדש את מינויו של נטונק כדיין בקהילתם, הם הדגישו כי מלכתחילה התמנה רק על תקן דיין ולא כרבה של הקהילה. הקהילה לא תבעה את מימוש הפיטורין אולם הרב נטונק החליט לעזוב את המקום ופתח בפעילות ציונית מעשית, הוא יצר קשר עם הרב צבי הירש קלישר והציע לפניו את חזונו בדבר התארגנות כלל-יהודית לרכישת ארץ ישראל בכסף מידי שלטונות האימפריה העות'מאנית.
ב-1866 יצא לגרמניה כדי לגייס תמיכה ברעיון שיבת ציון ומשנת 1867 הקדיש עצמו לפעילות ציונית שבמהלכה נסע לקונסטנטינופול על מנת לגייס את תמיכת השלטונות העות'מאנים בהתיישבות יהודית בארץ ישראל. בעקבות היעדרותו הממושכת מסקשפהרוואר לרגל מסעותיו, החליטה הקהילה לפטרו באופן סופי והוא חזר עם משפחתו לקומורום. הוא עצמו נסע לקושטא לסבב פגישות עם אנשי ממשל בתיווך הקהילה היהודית המקומית, אך חלה ונאלץ לשוב להונגריה.
הוא התיישב בבודפשט ובה הדפיס מאמרים וספרים כמו גם תרגומים לספרי אחרים. ב-1872 החל להדפיס עיתון בגרמנית בשם "Das Einige Israel" שהודפסו ממנו שבעה גליונות. יעקב הרצל, אביו של תאודור הרצל היה מנוי על עיתון זה ונטונק היה מבאי ביתו, ולפי גאולה בת-יהודה "אין ספק כי הרצל הבן שמע על השקפות הרב נטונק או אפילו קרא מדבריו"[2]. החל משנת 1880 פרסם מאמרים ב"המגיד" בפסבדונים "בן לאום ישראל".
בשנותיו האחרונות חי בכפר באטור שבמחוז הווש, הוא נפטר בכסלו תרנ"ג, 1892.
לקריאה נוספת
- יצחק פרי (פרידמן), תולדות היהודים בהונגריה[דרושה הבהרה].
- שמואל הכהן וינגרטן הרב יוסף נטונק, בהוצאת המחלקה לענייני הנוער של ההסתדרות הציונית, בשיתוף מוסד הרב קוק, ירושלים תש"ג (1942)
- ד"ר דב פרנקל, ראשית הציונות הדתית המודרנית, הרב יוסף נטונק, הספרייה הציונית וחברת כל ישראל חברים, חיפה 1956
- גאולה בת יהודה, הרב יוסף נאטונק, בתוך: "ראשונים לציון הנה הנם: תולדות רבנים בישראל שלבם היה לציון בפועל", ירושלים תשס"ט, עמ' קכח - קלה.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ בת דוד של האחים אלעזר ראב וחנה שטמפפר - אמו של יהושע שטמפפר. אלעזר ראב ויהושע שטמפפר היו בין מייסדי פתח תקווה. ראה "פנינה כרמון לבית שטמפפר ומשפחתה מצד אביה"- אתר ה"כרמוניה"
- ^ גאולה בת יהודה, הערך "נאטונק, יוסף", אנציקלופדיה של הציונות הדתית, ד, עמ' 2–13.
