יוסף גרוס (נולד ב-28 בפברואר 1934) הוא עורך דין ישראלי, פרופסור מן המניין (אמריטוס) בפקולטה למשפטים ובפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב, מייסד ויו"ר משרד עורכי הדין גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג, שנהב ושות'.
ביוגרפיה
גרוס, יליד תל אביב, בעל תואר ראשון מבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בת"א (1955), תואר שני מטעם אוניברסיטת תל אביב (1958), תואר שלישי (1962) מטעם בית הספר לכלכלה של לונדון (LSE). שלושת התארים במשפטים.
גרוס נחשב לאורים ותומים של המשפט העסקי-מסחרי בישראל וכמי שהנחיל בישראל את התובנות העכשוויות לגבי אחריות דירקטורים בחברה, בדגש על המגזר הציבורי. המהפכה שהוביל בנושא התבטאה הן בכתיבתו הרבה בתחום, הן בהקמת מסלול להכשרת דירקטורים בכירים באוניברסיטת תל אביב, והן במישור החקיקתי כחבר בוועדת ברק לרפורמה לחוק החברות בשנות השמונים[1]
חבר בלשכת עורכי הדין בישראל משנת 1959, ובלשכת עורכי הדין במדינת ניו יורק משנת 1989.
בין השנים 1964–1977 כיהן כיועץ המשפטי הראשי של דיסקונט השקעות (דסק"ש). בשנת 1978 הוזמן כפרופ' חוקר (אורח) לאוניברסיטת הרווארד ארצות הברית (משפטים). עם שובו בשנת 1979 ייסד משרד עורכי דין[2] העוסק בדיני חברות, שוק ההון ומיסוי והיה מראשוני ומובילי ההנפקות הישראליות מחוץ לישראל. גרוס היה מהראשונים שפיתחו את תעשיית ההיי-טק הישראלית[2] ובתחילת שנות השבעים הנפיק את חברת אלסינט, אלרון אלביט ועוד בנאס"דק ובבורסה לני"ע בניו יורק[2].
בתחילת שנת 2001 מיזג המשרד את משרד קלינהנדלר הלוי ושות'. ובשנת 2019 מיזג את משרד שנהב. המשרד קרוי היום גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג, שנהב ושות'.
גרוס מונה למרצה בכיר באוניברסיטת בר-אילן ב-1968 ובאוניברסיטת תל אביב בשנת 1969[3] לפרופסור חבר. בשנת 1989 מונה כפרופסור מן המניין (בפקולטה למשפטים ובפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב). בשנת 1978 כיהן חוקר (אורח) באוניברסיטת הרווארד, ארצות הברית. מכהן כמרצה בפקולטה לכלכלה באוניברסיטת בר-אילן (EXMBA) ובבית הספר רדזינר למשפטים במרכז הבינתחומי הרצליה. מכהן כמנהל האקדמי של תוכנית להב לדירקטורים ונושאי משרה בכירים בפקולטה לניהול ע"ש קנולר, אוניברסיטת תל אביב[4].
- בשנת 1970 מונה על ידי שר המשפטים כחבר הוועדה המייעצת לבדיקת נוסח חדש של פק' סימני מסחר.
- בשנת 1980 מונה על ידי הממשלה כיו"ר ועדה ציבורית למשק הדלק.
- בשנת 1981 מונה על ידי הממשלה כיו"ד לבחינת ההשלכות הפיזיקלאיות והחברתיות בתחום המיסוי.
- בשנת 1986 מונה על ידי רוה"מ כיו"ר ועדה ציבורית להמליץ על זכויות העולים החדשים.
- בשנת 1989 מונה כחבר ועדה לבחינת הגדרת הקלות המס למטרות ציבוריות.
- בשנת 1989 מונה לצוות מומחים לקביעת הקריטריונים החברות העירוניות בת"א.
- בשנת 1990 מונה על ידי שר הביטחון כיו"ר צוות להאצת הפרטת החברות הממשלתיות.
- בשנת 1991 מונה על ידי הממשלה כחבר צוות למועצת הרשות השנייה לטלוויזיה.
בשנת 1991 היה לשותף להקמת קרן הון הסיכון תעוזה ורישומה בבורסה לני"ע בת"א, בעל מניות בחברת הניהול של הקרן[5] והיועץ המשפטי מיום הקמתה.
כיהן כיו”ר הוועדה המייעצת לרשות החברות הממשלתיות. כיהן במספר רב של ועדות ממשלתיות, ביניהן: הוועדה לניסוח חוק החברות החדש; יו”ר הוועדה לחוק המיזוגים וההגבלים העסקיים; חבר ועדת הרפורמה במיסים, יו"ר דירקטוריון במספר חברות ציבוריות, ביניהן: בנק כרמל (יו"ר), שניב (יו"ר), כלל גמל (יו"ר), הבורסה לניירות ערך, סנו, ובמספר רב של חברות ציבוריות נוספות, ביניהן: חברת החשמל, מפעלי ים המלח, אלקו, מהדרין, בנק למסחר, ההוצאה לאור של לשכת עוה"ד (יו"ר), פרי אור, שניב (יו"ר)..
בשנת 1978 מונה כדירקטור בבורסה לניירות ערך בת"א.
בשנת 2011 קיבל את אות יקיר לשכת עורכי הדין, ובשנת 2014 זכה בעיטור Honoris Causa של לשכת עורכי הדין.
בשנת 2018 הוכתר בבורסה לני"ע כאיש השנה בשוק ההון על ידי איגוד החברות הציבוריות.
בשנת 2015 פורסם לכבודו ספר יובל, ה-80 ה"ספר יוסף גרוס - מחקרים בדיני חברות ומשפט עסקי", בעריכתם של אהרן ברק, יצחק זמיר ודוד ליבאי.
פרסם למעלה מ-15 ספרים, בין האחרונים: "דירקטורים ונושאי משרה בעידן הממשל התאגידי" (מהד' 2018), "חוק החברות" א' ב' (מהד' 5–2016), עקרונות דיני המיסים (מהד' 3).
פרטים אישיים
נולד וגדל בתל אביב-יפו. בנערותו למד במדרשית נעם.
לאחר סיום לימודי התיכון, גויס לעבוד כמורה בבית הספר היסודי עמיאל בשכונת התקווה בתל אביב.[6] במקביל למד משפטים. לאור הצורך במורים באותה תקופה דחה הצבא את שירותו הצבאי לשלוש שנים. שירת בפרקליטות הצבאית, סיים קורס קצינים, שירת כתובע וכסנגור פיקודי[7]. כל תקופת המילואים כיהן כשופט בביה"ד הצבאי בחברון ובשכם.
בשנת 1960 הוענקה לו מלגת לימודים מקיפה באוניברסיטת לונדון LSE[8], שם השלים את עבודת הדוקטורט (ph.D) בהנחייתו של פרופ' גים גאואר, מהמובילים בתחום דיני החברות בעולם.
נשוי לצביה גרוס, כיהנה כיועצת המשפטית של משרד הביטחון. לזוג שלושה ילדים - ד"ר רז גרוס פסיכיאטר בשיבא, אייל גרוס, פרופ' באוניברסיטת תל אביב ובלונדון (משפטים); ורדית גרוס, מנהלת מרכז האמנות ארטפורט. לזוג 7 נכדים.
פעילות אקדמית
בשנים 1965 עד 2005 כיהן כפרופ' מן המניין בפקולטות למשפטים ולמנהל עסקים, אוניברסיטת תל אביב. בשנים 1975–1979 כיהן כסגן דיקן הפקולטה למשפטים.
יסד את הקורסים להכשרת דירקטורים בכירים של להב באוניברסיטת תל אביב[9], המכשיר מדי שנה מאות דירקטורים מהמגזר הפרטי והציבורי ומכהן בה עד היום כמנהל האקדמי.
כתבי עת ופרסומים
- עורך בפועל של כתב העת "הפרקליט" בהוצאת לשכת עורכי הדין, 1962–1978
- חבר מערכת "תאגידים" כתב עת משפטי לענייני תאגידים, מ-2005
- פרסם מאות מאמרים ב"רואה החשבון", "הפרקליט" ו"תאגידים" ופרסומים מובילים במשפטים באנגליה ובקנדה וכן מאות מאמרים בעיתונות הישראלית.
תפקידים אקדמיים
- חבר ועדת המינויים האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב, 1975–1979
- יו"ר ועדת המשנה של המל"ג למכללות למנהל עסקים, 1979–1982
- נשיא בית הדין לענייני משמעת, המכללה האקדמית ת"א יפו 1979–2001
- נשיא בית הדין לענייני משמעת סטודנטים באוניברסיטת תל אביב, 1980–1983
- נשיא ערכאת ערעור ושיפוט סגל אקדמי באוניברסיטת תל אביב, 1983–1989
- יו"ר הוועדה לתואר שני ושלישי אוניברסיטת תל אביב, 1983–1997
- חבר ועדת המחקרים לפרויקט השלום, אוניברסיטת תל אביב 1980–1995
- יו"ר ועדת המל"ג להענקת תואר שני במקרקעין במכללת נתניה, 2012–2013.
פעילות ציבורית
פרופ' גרוס כיהן בוועדות ציבוריות רבות וביניהן:
פעילות ציבורית נוספת:
חבר בדירקטוריונים רבים של חברות ציבוריות.
ספריו
- חברות – החוק ותקדימיו (תאגידים, 1970).
- Company Promoters (אוני' ת"א, 1972).
- דיני ניירות ערך ובורסה (אוני' ת"א, 1973).
- הדירקטור בחברה הממשלתית (משרד האוצר – רשות החברות הממשלתיות, מהד' ראשונה 1977, מהד' שנייה 1982).
- מיסוי חברות - חברת מעטים וחברה משפחתית (המכון למחקר עסקים, אוני' ת"א, (מהד' ראשונה 1979, מהד' שנייה 1980, מהד' שלישית 1986).
- תכנון המס בניירות ערך ובהשקעות (המכון למחקר עסקים, אוני' ת"א, 1984).
- מיסוי חברות (אוני' ת"א, 1985).
- דיני מיסים - פרקי הוראה (4 מהדורות, 1985–1990).
- מס ערך מוסף (יחד עם ד"ר אבי אלתר) (אגודת הסטודנטים אוני' ת"א, 1987).
- דירקטורים ונושאי משרה (אוני' ת"א והוצאת כתר, 1989).
- ישראל - משק וכלכלה (עורך, 1989).
- הדירקטור - החוק והפרקטיקה (עורך) (המרכז הישראלי לניהול, (מהד' ראשונה 1992, מהד' שנייה 1997).
- מדריך למנהלי חברות (8 מהדורות, 1990–1998).
- עקרונות דיני המיסים (תאגידים, 1999).
- חוק החברות החדש (תאגידים, מהד' ראשונה 1999, מהד' שנייה 2000, מהד' שלישית 2003, מהד' רביעית 2007 מהד' חמישית נבו 2016).
- דיני המס החדשים (תאגידים, 2003).
- דירקטורים ונושאי משרה בעידן הממשל התאגידי (לשכת עורכי-הדין, מהד' ראשונה 2010, מהד' שנייה 2011, מהד' שלישית 2017).
- עקרונות ועיקרים במיסוי הכנסה - 3 כרכים (יחד עם שגיא גרשגורן) (האוני' הפתוחה, 2011).
פרסם למעלה מ-170 מאמרים מקצועיים בישראל, אנגליה וקנדה.
קישורים חיצוניים
- פרופ' יוסף גרוס, באתר של גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג, שנהב ושות'
- גרוס, קלינהנדלר, חודק, הלוי, גרינברג, שנהב ושות', באתר D&B
- פרופ' יוסף גרוס, באתר של להב פיתוח מנהלים
- יוסף גרוס, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ משה גורלי, איך להגן על דירקטורים שטעו, באתר כלכליסט, 9 בדצמבר 2018
- ^ 1 2 3 נועם שרביט, יוסף בעל החלומות, באתר גלובס, 29 בספטמבר 2005
- ^ העלאות ומינויים בסגל האוניברסיטה של ת"א, מעריב, 13 באוגוסט 1969
- ^ להב פיתוח מנהלים - הפקולטה לניהול ע"ש קולר, באתר אוניברסיטת תל אביב
- ^ דפנה צוקר ושי שלו , השקעות שדווחו בחברות טכנולוגיה מתקדמת, באתר גלובס, 16 במרץ 2000
- ^ על פי עדות בצלאל אלוני, שהיה אחד מתלמידיו בבית הספר עמיאל, כמורה מן השורה - הביא גרוס למפנה בלימודי הכיתה כולה ואלוני בפרט. בתוכנית "שבת עולמית" בנושא שכונת התקווה, בעריכת יצחק נוי, ששודרה ב"כאן רשת ב'" ב-2019 ובשידור חוזר ב-15 באוקטובר 2022, [1]
- ^ ריאיון אישי עם יוסי גרוס, עלי משפט י', תשע"ג https://clb.ac.il/wp-content/uploads/2017/10/06.pdf
- ^ יחזקאל אדירם, "עורך-דין ישראלי, בן 26, קיבל מלגה מטעם אוניברסיטת לונדון", ידיעות אחרונות, 2 באוגוסט 1960
- ^ פרופ' יוסף גרוס - מנהל אקדמי של קורסי הכשרת דירקטורים, באתר להב – פיתוח מנהלים
- ^ כתב מינוי ועדה לרפורמה במס, באתר משרד האוצר, י"ד באדר תשס"ב, 26 בפברואר 2002
- ^
שלבי החקיקה של חוק לתיקון פקודת מס הכנסה (מס' 132), התשס"ב-2002, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת; בדברי ההסבר להצעת החוק לקריאה הראשונה.
