יוזף מטיאס האואר (גרמנית: Josef Mattias Hauer; 19 במרץ 1883 - 22 בספטמבר 1959) היה מלחין אוסטרי ותאורטיקן מוזיקה. עיקר פרסומו בא לו מפיתוח שיטת הלחנה בכל שנים עשר הטונים, ללא תלות בארנולד שנברג ושנים לפניו.
חייו
האואר נולד בוינר נוישטאדט ומת בווינה. השכלתו המוזיקלית המוקדמת כללה סיטאר, צ'לו, ניצוח מקהלה ועוגב, אבל לא כללה, כמסתבר, תאוריה וקומפוזיציה, שכן האואר הציג את עצמו כאוטודידאקט. בשנת 1918 פרסם את עבדתו הראשונה בתאוריה של המוזיקה (תאוריית גון-צלילים, מבוססת על זו של גתה, ובאוגוסט 1919 המציא את השיטה שלו לחיבור מוזיקה בשנים עשר טונים. טכניקות ההלחנה של האואר מגלות גיוון יוצא מן הכלל, החל בטכניקות של אבני בניין לשיטות המשתמשות בסדרת אקורדים, שמקורה בשורת שנים עשר הטונים ("מלוס"). למעשה, שיטות ההלחנה שלו משתנות כמעט מיצירה ליצירה. 44 מה שמכונה "טרופ'ס" והשימוש שעושים בהם בקומפוזיציה ("trope-technique") מהותיים לשיטות שנים עשר הטונים של האואר. בניגוד לשורת שנים עשר הטונים שמכילה רצף קבוע של שנים עשר טונים, טרופ מורכב משני הקסאכורדים משלימים, שאין בהם רצף טונים קבוע. הטרופים משמשים לעיון בשיטת שנים-עשר הטונים מבחינת המבנה והמרווח.
כתיבתו של האואר הייתה פורייה, הן במוזיקה והן בתיאור שיטותיו, עד 1938, כשהנאצים צירפו את המוזיקה שלו לרשימה של מוזיקה מנוונת. הוא השכיל לשמור על פרופיל נמוך ונשאר באוסטריה כל שנות מלחמת העולם השנייה, בלי לפרסם דבר; אבל גם לאחר המלחמה הייתה תנובת פרסומיו זעומה, אם כי כתב, קרוב לוודאי, כמה מאות יצירות, שנשארו בכתב יד.
משנות ה-20' השתמשו כמה סופרים בדמותו של האואר כמודל, למשל ב-"Die Sonnenmelodie" של אוטו שטוסל וב"ורדי" של פרנץ ורפל (מטיאס פישבק). עוד נמצא שהוא שימש - יחד עם ארנולד שנברג ותאודור אדורנו - גם כמודל לדמותו של אדריאן לוורקין ברומן "דוקטור פאוסטוס" של תומאס מאן. באחרית ימיו דיבר האואר על מאן, כמו גם על אדורנו, במרירות רבה, כיוון שהרגיש שהשניים לא הבינו אותו נכונה. אדורנו כתב על האואר, אבל בנימת זילזול,
כל יצירותיו הרבות של האואר לאחר 1940 כונו "Zwölftonspiel" או "Zwölftonmusik" (משחק שנים עשר הטונים, או מוזיקת שנים עשר הטונים).
קישורים חיצוניים
.svg){kind=logo}
