אחרי שנות בית הספר העממי בכפרו למד בגימנסיה בכפר סן מיכאי הסמוך[3]. בשנים 1958–1962 למד בבית הספר התיכון "גאורגה באריציו" בעיר קלוז' ובשנת 1962 התקבל לפקולטה לשפה ולספרות רומנית באוניברסיטת קלוז'. כעבור שנתיים המשיך את הלימודים באוניברסיטת בוקרשט. כסטודנט הצטיין בכישוריו הספרותיים ונחשב לאחת מתקוות השירה רומנית.
בשובו לרומניה היה לפרופסור בפקולטה לפילולוגיה בבוקרשט, לימד שירה השוואתית, עברית מקראית, כמו כן ציוויליזציה ביזנטית במכון לאמנות ע"ש ניקולאיה גריגורסקו בבוקרשט. הרצאותיו העניקו מקום במיוחד לממדים הדתיים של הקיום והתרבות, מתוך אמונה נוצרית עמוקה, בתקופה שבה המשטר הקומוניסטי דחף את חיי הדת אל שולי החברה. החל משנת 1964 היה חבר באגודת הסופרים הרומנים ומשנת 1979 - חבר באיגוד הבינלאומי לסופרים "די קוגה".
בימי המהפכה בבוקרשט, ב-22 בדצמבר 1989, ניסה עם צלב בידו לדבר אל לב החיילים שעמדו מול המוני המפגינים נגד המשטר צ'אושסקו ונגד המפלגה הקומוניסטית השלטת.[6][7] באותם הימים נמנה עם האנשים שהקימו מחדש בבית של קורנליו קופוסו את "המפלגה הלאומית של האיכרים" תחת השם "המפלגה הנוצרית דמוקרטית הלאומית של האיכרים".
ב-20 במאי1990 נבחר מטעמה לפרלמנט הרומני כנציג של הונדוארה. ב-27 בספטמבר1992 נחבר כסנטור מטעם העיר אראד. ב-26 בספטמבר1991 בעת המינריאדה עמד מול הכורים שפלשו לבניין הפרלמנט והצליח בדבריו עם צלב בידו לשכנעם להירגע ולעזוב את המקום.[8]
אחרי עשורים של משטר אתאיסטי ביקש יואן אלכסנדרו להחזיר עטרה ליושנה ולהעמיד את החברה הרומנית על עקרונות המורשת הנוצרית, בגרסתם האורתודוקסית הרומנית. אחרי שבמאי 1990 השתתף בכנס העולמי "בעד החיים" באוסלו, יחד עם המהנדס סילביו דספה, הקים אלכסנדרו בשנת 1990 את הארגון "פרו ויטה" הרומני המעודד את הילודה ונאבק נגד ההפלות המלאכותיות בשם קדושת זכויות העובר. כמו כן הקים "קבוצת תפילה" בפרלמנט הרומני ותמך בהטבעת הערכים הנוצריים בחוקה ובחוקים של רומניה. ביקש להציב צלב על קיר הפרלמנט ולהנהיג תפילה ושיעורי דת בבתי-הספר.
בביקוריו בארצות הברית התלהב מאוד מהאופן שבו כל האומה בראש עם הנשיא ובתי הנבחרים מתאחדת שם בתפילה.
פעילותו כמשורר ומסאי
מנזור ניקולה במחוז קלוז', שבו נקבר יואן אלכסנדרו
פרט לכתבי הקודש והפולקלור הרומני, השפיעו במיוחד על יצירתו אמינסקו, דנטה, אפרים הסורי, סאפו, אפלטון, סופוקלס, רומנוס המשורר, סן חואן דה לה קרוס, הלדרלין, פול קלודל והיידגר.
יואן אלכסנדרו פרסם לראשונה בשנת 1960 - את שירו "Floarea mea" (הפרח שלי) במגזין הספרותי "טריבונה" המופיע בקלוז'.
מאז היה פעיל מאוד בחיי הספרות על ידי פרסום שירים, מסאות, רשימות, ראיונות, ב"טריבונה", "קונטמפורנול" ובכתבי עת אחרים. קנה לעצמו שם במיוחד הודות לספריו הראשונים:
Infernul discutabil, 1966 (המסתיים בשיר "אדיפוס"), 1965 Cum să vă spun, 1964, Viaţa deocamdată.
שיריו הכתובים בתקופה ראשונה זו בחרוזים לבנים, "מתארים מצבים ומשחזרים ריגושים אופייניים לחיים הכפריים".[9]
בשובו מחו"ל נעשה דתי מאוד וסגנון שירתו הפך להתקרב להמנונים הביזנטיים, עם חרוזים, חדורים אדיקות דתית, לפעמים תוך כדי שימוש בניסוחים מיסטיים-פטריוטיים.[10] הנושאים העיקריים המאפיינים את שיריו הם ההיסטוריה של עמו, האור, הכפר, הוריו, הגעגועים לשורשים, היקום. בנימה נבואית, ראה בשירה כלי בשורה על תחייתו של ישו. אחרי מהפכת 1989 הקים כתב עת בשם "רנאשטריה" (התחייה) ברוח האידאולוגיה הנוצרית שבה דגל.
בשנת 1995 באולם בית האיגודים המקצועיים בעיר אראד בזמן שנשא נאום-דרשה במסגרת מסע לחזרה בתשובה, לקה באירוע מוחי קשה עם שיתוק שריתק אותו לכיסא גלגלים. הובל לסגד בהונגריה, אחר כך להמשך טיפול בגרמניה, שם עבר תהליך שיקומי כמעט 4 שנים.
אחרי חזרתו המוגבלת לתפקוד, קיבל אורחים והתראיין, שלח מסרים ליקיריו ברומניה.
נפטר באופן פתאומי בגיל 59 בעיר בון ב-16 בספטמבר 2000. הובא לקבורה ברומניה, באזור הולדתו, במנזר ניקולה, על יד היישוב פיזשו גרלי.
יואן אלכסנדרו היה נשוי לאולבינה, ממוצא גרמני, ונולדו להם חמישה ילדים.
ציטוט
על המורשת הנוצרית והרומנים:
אלהים דיבר בעברית, כריסטוס בארמית, הדברים נקבעו ביוונית, אך הטיפו אותם על עצמות הקדושים המעונים בשפת המשפט של האימפריה הרומית, של הלטיניות. רוב הקדושים, שליחי עמנו, בשפה לטינית בעלת לב רומאי, על דרכי רומא, על עצמות הקדושים המעונים בישרו את הדבר הזה. שפה לטינית זו גילינו את מתיקותה בחך פינו, מסוגלת לשאת את דבר אלהים ולהאציל אומה זו
1993 - כסנטור, קיבל מהקונגרס של ארצות הברית דגל אמריקאי "אולד גלורי" כאות הוקרה על התנהגותו האמיצה בימי מהפכת בוקרשט בדצמבר 1989
הנצחה
26 ביוני 2009 - הוקמה הקבוצה האזרחית "יואן אלכסנדרו" לקידום "הערכים המסורתיים הרומנים השאובים מהמוסר הנוצרי", על ידי חברים, תלמידים ושותפים לדרך (סילביו דספה, הכומר וסילה בלצטסקו,גבריאל קלימוביץ', מריאן מונטיאנו, ויקטור נגארה)
2010 - המפלגה הנוצרית דמוקרטית לאומית של האיכרים הקימה פרס ע"ש יואן אלכסנדרו לקידום הערכים הנוצריים והלאומיים
2012 - נגן החליל והזמר גריגורה לשה יחד עם השחקן ויקטור רבנג'וק ערכו את המופע "Lumina lină" עם שירי יואן אלכסנדרו
