ציור של העיר והטירה מתחילת המאה ה-16דגל פורטוגל מתנוסס על אחד ממגדלי הטירההברביקן, ומאחוריו חומות הטירה ומגדלהחומות, הגשר והכניסה לטירה
טירת סאו ז'ורז'ה (בפורטוגזית: Castelo de São Jorge) היא טירה בליסבון, בירת פורטוגל. הטירה עומדת על הגבעה הגבוהה ביותר במרכז ההיסטורי של העיר, והיא אחת מאתרי התיירות המרכזיים בה.
בתקופת הרקונקיסטה, כבש אפונסו הראשון, בעזרתם של צלבנים אירופים, את ליסבון ואיתה את הטירה מידי המורים, כחלק ממסע הצלב השני. המצור על ליסבון, שהתרחש ב-1147, היה הצלחתם היחידה של הצלבנים. על פי אגדה מפורסמת, האביר מרטים מוניז הבחין כי אחת מדלתות הטירה נפתחה ומנע בגופו, תוך כדי הקרבת חייו, מהדלת להסגר ואפשר לנוצרים להיכנס לטירה.
הטירה סייעה לליסבון למנוע התקפות מצד המורים בשלהי המאה ה-12. כשבשנת 1255 הפכה ליסבון לבירת הממלכה, הפכה הטירה למושב משפחת המלוכה (Alcáçova). בשנת 1300 שיפץ אותה המלך דיניש הראשון בצורה רחבה. בין 1373 ל-1375 בנה פרננדו הראשוןחומה חדשה סביב ליסבון, ששרידים מעטים ממנה עדיין עומדים. החומה החדשה החליפה את חומת המורים הישנה וכיסתה חלקים נוספים מהעיר שבעבר לא היו מוגנים, היו לה 77 מגדלים והיקפה היה כ-5400 מטרים. החומה והטירה סבלו מהתקפות הצבא הקסטליאני מספר פעמים במהלך המאה ה-14, ב-1373 ובשנים 1383–1384.
מהמאה ה-14 ועד תחילת המאה ה-16, הכיל אחד ממגדלי הטירה, הטורה אלברה (Torre Albarrã), את הארכיון המלכותי. מסיבה זו, נקרא הארכיון הלאומי של פורטוגל "טורה דה טומבו" (Torre do Tombo - מגדל הארכיון).
במאה ה-16 בנה עמנואל הראשון ארמון חדש בסמוך לנהר הטחו - ארמון הריביירה. עם בנייתו, החלה הטירה לאבד מחשיבותה. ב-1531 ניזוקה הטירה מרעידת אדמה, ומעמדה ירד אך יותר. ב-1569 הורה סבשטיאו מלך פורטוגל על בניית הטירה מחדש כארמון מלכותי, כך שיוכל לשהות בה כיאות. החל מתקופת המאבק על הכתר ב-1580, שימשה הטירה כמבצר וכבית סוהר.
בשנות ה-40 של המאה ה-20 נערכו בטירה שיפוצים מקיפים. רוב המבנים הלא מתאימים שהוספו לטירה במאות הקודמות נהרסו.
אדריכלות
שטח הטירה מרובע, ובמקור הוקף לחלוטין על ידי חומה, מה שהפך את האזור למצודה. השטח בתוך החומות מכיל את הטירה עצמה (castelejo) מספר בניינים, גנים וכיכר גדולה, בה טרסות לצפייה בליסבון. הכניסה הראשית למצודה היא דרך שער, שנבנה במאה ה-19, עליו מוטבעים סמל פורטוגל, שמה של מלכת פורטוגל מריה השנייה ותאריך בנייתו, 1846. השער מוביל לכיכר הראשית, בה עומדים תותחים ישנים ופסלו של כובש הטירה, אפונשו הראשון. בסמוך לכיכר נמצאים שרידי הארמון המלכותי, אשר בתוכם מוצג כיום מופע מולטימדיה על היסטוריית ליסבון.
בקצהו הצפון-מערבי של אזור המצודה, בנקודה הגבוהה ביותר בו, נמצאת הטירה. אם במהלך מצור על מצודה הצליחו התוקפים לחדור את חומותיה, הייתה הטירה למחסום נוסף בפניהם.
לטירה עשרה מגדלים וצריחים, אחד מהם נמצא על חומה שחוצה את הטירה לשניים, כשדלת מחברת בין שני החלקים. גרם מדרגות מאפשר למבקרים לעלות וללכת על חומותיה ובין מגדליה של הטירה, משם נשקף נופה של ליסבון. המגדל בו אוחסן בעבר הארכיון הלאומי הוסב לפריסקופ שמאפשר לתיירים מבט של 360 מעלות על העיר.
מלבד החומה, מגן על הטירה מדרום וממזרח ברביקן, מעין חומה קדמית שמנעה מכלי מצור להתקרב אל החומות. בצפון ובמערב לא היה צורך בברביקן מכיוון שמכיוונים סיפקה לה גבעה תלולה הגנה. בנוסף, הטירה מוקפת בחלקה על ידי חפיר, שכיום יבש. הכניסה הראשית לטירה היא דרך גשר אבן.
.jpg)
