שבר קערת קירטון מהתקופה החשמונאית ועליו הכיתוב "הרקנוס" התגלה בחניון גבעתי בירושלים, ב-2015
האזור הנחפר, בשטח של 3,500 מ"ר, קרוב להר הבית ונמצאות בו שכבות ארכאולוגיות עשירות. מיקומו של אתר החפירות הוא בהשתפלות השלוחה של עיר דוד לעבר גיא הטירופיאון (המשכו של רחוב הגיא בעיר העתיקה של היום). עד כה התגלו במתחם הגילויים הבאים:
מערב – בקצה המערבי של אזור החפירה – רחוב ביזנטי ברוחב שישה מטרים, שנחשף לאורך 30 מטר.
מרכז-מזרח – מבנה בעל אחוזה מהתקופה הרומית – המאה ה-3, עם חצר וגן ומקוות מים.
הגישה אל אתר החפירות היא מהדרך היורדת משער האשפות, מול הכניסה למרכז המבקרים של הגן הלאומי בעיר דוד. ישנה גישה נוספת מתוך שטח עיר דוד, מתחת למרכז המבקרים (מבנה האבן הגדול) דרך שעוברת מתחת לכביש.
חשיבות אתר החפירה
חצר הווילה שנחרבה בשנת 70 מימין וקומפלקס המקוואות של הווילה שיש המציעים לראותו כארמון הלני המלכה. צולם באוקטובר 2011
חשיבות החפירות באתר המכונה "חניון גבעתי" היא בעומק השכבות שנמצאו ראויות לבדיקה. בקידוח בדיקה שנערך במערב האתר, במטרה לבחון את המבנה הטופוגרפי של השלוחה, נמצא כי במערב האתר "סלע האם" הוא בעומק של 15 מטר ובמזרחו (בכניסה לחניון) – תשעה מטרים. ממצא המעיד על השינוי הטופוגרפי שחל באזור החפירות. אם בעבר היה לעיר דוד שיפוע במזרח, הרי לפי הקידוחים היה לה שיפוע גם למערב – אם כי מתון יותר – לעומת המצב היום שבמערב עיר דוד האזור הוא כמעט מישורי. התחום המיועד לחפירות התמלא בשפכי-עפר – פוטנציאל למציאת ממצאים ארכאולוגיים. גם הקידוח העמוק במערב אינו מגיע לבסיס הגיא, הנמצא מערבה יותר. הסרת שכבות המילוי של שרידי המבנים והעפר, בייחוד מהחלק המערבי, עשויה לתרום למידע הקיים על ההיסטוריה העתיקה של ירושלים.
כבר היום ניתן לקבוע, לפי קידוחי היסוד והחפירות שכבר נעשו בשטח, כי עיר דוד אינה שלוחה צרה לכל אורכה. בחלקה העליון, בתקופות האחרונות להתיישבות בה הייתה רחבה. הגיא המרכזי, עמק עושי הגבינה (הטירופיאון), אותו גיא אשר נחשב לגבול המערבי של עיר דוד, נסתם ברובו במהלך השנים ועליו התפשטה העיר ונבנו בניינים.[2] עתה מתברר כי בתקופה הרומית המאוחרת (המאה ה-3) הייתה רציפות בנייה בין עיר דוד לבין ה"עיר העליונה", היום דרום העיר העתיקה.
השטח הנחקר מורכב ברובו ממילוי של אדמה ולכך יש יתרון. רמת השימור של המבנים, שהיו מצויים בו וכוסו בשפכי עפר, היא טובה. אולי זו הסיבה שכבר נמצא בו מטמון גדול של מטבעות זהב ועוד פריטים יקרי ערך שלא נבזזו עם הזמן. בנוסף לכך, בחלק מן המבנים התגלתה הריסה פתאומית של קירות המבנה כתוצאה של רעידת אדמה שאירעה בירושלים בשנת 363, תופעה שגרמה לשמירת השרידים שנפלו תחת המבנה.
עתירה לבג"ץ[3] שביקשה להפסיק את החפירות במקום (ונדחתה) הביאה את השופטת עדנה ארבל לעסוק גם בחשיבות החפירות:
"דומה כי אין מחלוקת על כי החניון מצוי בשטחו של גן לאומי וכי החפירות שנערכו בו עד עתה הניבו יבול ארכאולוגי מרשים שחשיבותו המדעית וההיסטורית רבה וחורגת מגבולות ישראל. … חשיבות חשיפת צפונותיה של עיר דוד היא לאומית ובינלאומית, היא אינה מתייחדת לבני העם היהודי אלא יש לה חשיבות לכל מי אשר מבקש להתחקות אחר תולדותיו של אזור זה שהוא ערש הדתות המונותיאיסטיות. חשיבותו של המחקר הארכאולוגי אינה מתמצה אך בהבנת עברה של הארץ ובאפשרות לבחון אמיתותם של הפרטים הידועים לנו ממקורות אחרים אודותיו, אלא הוא שופך אור על התפתחות התרבות האנושית. ככזה, חשיבותו חוצה עמים וגבולות".
הממצאים לפי תקופות
בור המים שהשתייך לקומפלקס של שלהי בית שני, ושולב מחדש בווילה הרומית. מבט ממערבחלק ממטמון של 264 מטבעות זהב מימי הרקליוס. נתגלה בעיר דוד בירושלים בדצמבר 2008מציאת קנקן עבאסי באתרו משוקע ברצפת מבנה עבאסי. פברואר 2008הקנקן בשלבי חשיפתו השונים
הממצאים המאוחרים ביותר שנמצאו באתר החפירות הם מהתקופה המוסלמית הקדומה. מעליהם, ועד לעת החדשה, לא הייתה בנייה בשטח. מתחת לממצאים אלו נחשפו ממצאים ממגוון תקופות של ירושלים. בין היתר נמצא שבר של כלי חרס בדמות פני אדם מהתקופה הפרסית, עגיל זהב מהתקופה ההלניסטית, שרידי מבנה אשר זוהה על ידי ד"ר דורון בן עמי כשרידי החקרא, שבר של כלי עשוי אבן קרטון ועליו מופיע השם "הורקנוס", ואף טביעות חותם וחותמות מתקופת המקרא. בשנת 2019 התפרסמה טביעת חותם עליה מופיעות בכתב עברי קדום המילים "לנתנמלך עבד המלך". השם נתנמלך מופיע בתנ"ך בספר מלכים ב'. על פי החוקרים, הממצא הארכאולוגי מתוארך לאותה התקופה של התיאור המקראי – המחצית השנייה של המאה השביעית לפני הספירה.
המבנים של הכפר סילואן הם מהתקופה הירדנית. קתלין קניון כתבה בשנת 1964 כי יש להזדרז לחפור בשטח הפנוי כי השלטון הירדני מתכנן לסלול בו כביש, הוא הכביש המוליך היום לעיר דוד.
תקופת הברזל והתקופה ההלניסטית
מתקופת הברזל, שבה יש עניין רב, עקב היותה תקופה ההתיישבות של מלכי יהודה, נמצאו שרידים בחלק הדרומי-מזרחי של האתר. כך ניתן להעריך את תחום היישוב הישראלי כקדום ביותר.
האפיון הכללי של הבנייה הוא של "בתים הבנויים בצפיפות יחסית ובנייתם דלה ובלתי מוקפדת".[4] נמצא גם מבנה אחד חריג בגודלו, שחלקו הגדול מחוץ לשטח החפירה. בין הממצאים הבולטים ניתן למנות את שנהבי ירושלים.[5]
מהתקופה ההלניסטית התגלה מספר ניכר של כלי יבוא יווניים. סיתות האבנים היה בסגנון ההלניסטי. אתר זה הוא אחד המקומות היחידים בירושלים שבהם נמצאו שרידים מתקופה זו.
ב-3 בנובמבר2015 פרסמה רשות העתיקות כי לדעתה על פי הממצאים שנמצאו באתר מקומה של מצודת החקרא היה בחניון גבעתי. הממצאים שתומכים בהשערה הם: חומת ביצור, מקטע מגדל גדול, שרידי חלקלקה, עשרות מטבעות המתוארכים לתקופה בה המצודה התקיימה, ראשי חצים מברונזה ואבני קלע מעופרת המאפיינים את הצבא הסלוקי, 200 ידיות של אמפורות עם חותמות מרודוס.[6]
עד כה התגלו שרידים של שני מבנים: הצפוני, הכולל מקוואות טהרה והדרומי, מבנה מרשים ומפואר, שנחשף רק בחלקו הקטן, עם אבני גוויל גדולות, טיוח מעולה ושרידי פרסקו בצבעים שונים – אולי אחד מארמונות בית חדייב. המבנה נהרס במרד הגדול.
בחניון גבעתי נמצאה חלקה המרכזי של תעלת הניקוז בעיר דוד, שהיא תעלת ניקוז משלהי בית שני הממוקמת מתחת לרחוב המרכזי המרוצף והמדורג שחצה את העיר ירושלים, סמוך לכותל המערבי בצפון ועד לבריכת השילוח שבעיר דוד בדרום.
במזרח ובמרכז שטח החפירה התגלה מבנה של בעל אחוזה רומי מהמאה ה-3. ד"ר דורון בן עמי, מנהל החפירה, אומד את שטחו ב-1,000 מ"ר בקירוב. נמצאו בו: שברי ציורי קיר, עמודים, וגם פסל מתאגרף (באזור C) ועגיל פנינה (באזור E – ראו תמונות). וכן טביעות חותם של הלגיון העשירי פרטנסיס. כמו כן, נמצאה אבן רומית יקרה (גמה) נושאת את דמותו של קופידון, אורך הגמה 1 ס"מ ורוחבה 0.7 מ"מ. צידה האחד הוכנס אל תוך מסגרת המתכת של התכשיט בו שובצה האבן, ככל הנראה עגיל.[7]
לפי הסטילובטים שנמצאו בשטח מניחים כי במקום הייתה חצר גדולה המוקפת עמודים, ששרידיהם נמצאו באתר. סגנון הבנייה: העמודים, הכותרות, הפסיפסים ושאר הממצאים אופייניים לסגנון הרומי של אותה תקופה.
התקופה הביזנטית
עיקר הממצאים עד היום (2009) הם מסוף התקופה הביזנטית: שכונת מגורים ומבנים גדולים של אנשים אמידים. חומת המבנה הגדול שהתגלה מעידה על שימוש באבני בנייה החצובות היטב ומשלימות זו את זו. כן נמצא אוסף רחב של אבני בנייה, לשימוש משני, מימי הבית השני.
לדעת החוקרים, דורון בן עמי ויאנה צ'חנוביץ, בראשית התקופה הביזנטית פקדה את העיר תנופת התיישבות שהתבטאה בבניה אינטנסיבית. והבנייה התרחבה דרומית מירושלים אל מורדות עיר דוד. ביטוי לכך בשרידי הרחוב המרוצף שירד מצפון לדרום. רעידת האדמה שהתרחשה ביום שני, 19 במאי363, הביאה לחורבן המבנים ותוצאותיה נראות על פני השטח. יש עדויות לקריסת הקומה השנייה. קירות הקומה הראשונה נוטים לכיוון מזרח – זהה לכיוון נפילת קירות הקומה השנייה.
לאחר ההרס, המבנים לא שוקמו, בחלקם נעשה שימוש חקלאי. עם הזמן, בתקופה הביזנטית המאוחרת, נבנה האזור מחדש ועדות לכך ביתו של פקיד עשיר במינהל ביזנטי, בו נמצא מטמון מטבעות הזהב (ראו להלן).
ביתו של פקיד ביזנטי עשיר
בצפון האתר נחשף מבנה מהמאה ה-7. חלקו העיקרי הוא מתחת לכביש היורד מהכותל המערבי ואולי ייחשף רק בעתיד. בחדר המערבי ביותר נמצא מטמון של 264 מטבעות זהב. המטבעות נמצאו בצורה מסודרת, קבוצות קבוצות, זו על גבי זו. מהעובדה שהמטבעות לא נמצאו בכדי חרס, החוקרים סבורים כי הן היו צבורות בבד או בחומר אורגני אחר שלא השתמר.
מטבעות הזהב זהים לחלוטין והוטבעו במקום אחד, כנראה בקונסטנטינופול. הם נושאים את דיוקן הרקליוס, קיסר האימפריה הביזנטית שמשל בשנים 610–641, ולפי הזיהוי הארכאולוגי, הם הוטבעו בין השנים 610–613. המטבעות חדשים (ללא בלאי), והם לא הצטברו עם הזמן, אלא הגיעו לעיר בבת-אחת. החוקרים סבורים כי הייתה דחיפות בביצוע המשלוח. אשר לבעלות על המטמון, קיימת השערה כי הוא היה שייך לפקיד ביזנטי בכיר – בעל המבנה.
השרידים הראשונים שנחשפו בשטח היו מהתקופה המוסלמית הקדומה. המסקנה העיקרית הייתה כי שטחה של העיר ירושלים באותה תקופה היה מעבר לתחום החומות המוכר. נמצאו שרידים המעידים על קיום אזור שווקים בעיר דוד. בנוסף נמצאה במקום רשת תעלות ניקוז ראשיות ומשניות בנויות היטב, המעידות על רמת השלטון העירוני.
דורון בן-עמי, "מבנה מידות משלהי ימי בית שני נחשף בעיר דוד", טבע הדברים 147, (2008), עמ' 110–113.
דורון בן עמי ויאנה צ'חנוביץ, "תרומתן של החפירות בחניון גבעתי לחקר תולדות ההתיישבות הקדומה בעיר דוד", בספר: אייל מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה ג', מכון מגלי"ם – עיר דוד ירושלים, אלול תשס"ח, עמ' 97–111
דורון בן עמי ויאנה צ'חנוביץ, "מטמון מחניון גבעתי וחשיבותו לחקר ההיסטוריה של ירושלים בשלהי התקופה הביזנטית", בספר: אייל מירון (עורך), מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה, מכון מגלי"ם – עיר דוד ירושלים, אלול תשס"ט
דורון בן עמי ויאנה צ'חנוביץ, "מבנה פריסטילי מן התקופה הרומית בעיר דוד", חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ג', ירושלים, (2009), עמ' 28–36
דורון בן עמי ויאנה צ'חנוביץ, בית מגורים משלהי ימי הבית השני ומבנה פריסטילי מן התקופה הרומית המאוחרת בחניון גבעתי, קדמוניות 140, 2010, עמ' 89–95
דורון בן עמי ויאנה צ'חנוביץ, חניון גבעתי – תגליות וממצאים מן התקופה הרומית, מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 5, 2010, עמ' 47–59
דורון בן עמי ויאנה צ'חנוביץ, "חניון גבעתי" בתום חמש שנות חפירה: תמונת מצב עדכנית – 2012", מחקרי עיר דוד וירושלים הקדומה 7, 2012, עמ' 31–45
שטח M3 החלק הצפוני מזרחי של החניון. החצר – ומסביבה חדרים בחלק הצפון מזרחי של הוילה. בחדר מימין נחפרה הרצפה וניתן לראות קיר הלניסטי/חשמונאי ואת סלע האםהחלק המערבי של הוילה הגדולה שנחרבה בשנת 70. מימין החצר, במרכז בור מים, משמאל המקוואות וקירות המבנה
Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!
.JPG)
.JPG)
.JPG)
.JPG)
