האַמְפוֹרָה (ברבים אַמְפוֹרֵי, Amphoræ. שמה בעברית על פי הצעת האקדמיה ללשון העברית: קנקן, המקור היווני: ἀμφιφορεύς אמפיפוריאוס – דו-צידי נישא) היא כלי חרס בעל צורה וגודל תקניים לאחסון והובלה, עם שתי ידיות ותחתית מחודדת או מעוגלת, שנפוץ ביוון העתיקה ובארצות שהושפעו ממנה. בעת אחסון והובלה יבשתית או ימית הכלים הוצמדו ושולבו אלו באלו באופן דחוס ומאובטח. צורה זו של כלי וההובלה בה ידועים עוד מהתקופה הנאוליתית – סוף תקופת האבן, ועל שמה נקראת תרבות הקנקנים-העגולים הקדומה שנתגלתה במרכז אירופה (אנ').
בדרך כלל האמפורה שימשה למשלוח יין, אך נמצאו גם אמפורות עם שמן, זיתים, דגים ואף סחורה יבשה כתבואה, וכן אמפורות ששימשו לאחסון אפר מתים. בניגוד לפיטס, הדומה לה בצורתו אך הנושא באופן טיפוסי בין 1,000 ל-1,500 ק"ג, האמפורה, הקטנה בהרבה, שימשה בעיקר ככלי לשעת הסעודה, ולכן לרוב עוטרה בידי אמנים, או בעיטורים תעשייתיים פשוטים. בית קיבול תחתי להחזקת האמפורה (חסרת התחתית) שימש להעמדת הכלי הבודד. אמפורות גדולות הועמדו סמוך לסעודה מהם מזגו לכלים קטנים יותר, ואמפורות קטנות עמדו על הטבלאות (השולחנות הקטנים של הסועדים) ושימשו למזיגת יין באופן אישי. נמצאו אמפורות קטנות שתחתיתן שוטח במידת מה, היכולות לעמוד בפני עצמן.
האמופרה הפָּנַאתֵנַאִית סוג אמפורה מעוטרת וטקסית, ניתנה כפרס בתחרויות באתונה העתיקה – ומכאן מגיע המנהג להעניק גביע.
השם 'אמפורה' ניתן בידי הרומאים ומקורה מהיוונית אֶמְפוֹרִיוּס קיצור של אַמְפִיפוֹרִיוּס שמשמעותו "אמפי" – דו-צידי, ו"פוריוס" – נישא, משם הפועל פֶרֵאִין – לשאת.
הן יוצרו בממדים תעשייתיים מימי היוונים ואילך, והיו בשימוש באגן הים התיכון עד המאה ה-16. לאמפורי חשיבות רבה בארכאולוגיה הימית, הואיל ומציאת אמפורה בגוף ספינה טרופה יכול, במקרים רבים, להצביע על גיל ולאום הספינה. לרוב הן משתמרות היטב עד שתוכנן המקורי עדיין מצוי בתוכן, ובכך מספקות מידע חשוב ביותר על מנהגי האכילה והמסחר של עמי הים התיכון העתיקים. לעיתים קרה שחבילת האמפורות התפרקה בטלטולים החזקים של הספינה בעת סערה עזה, וגרמה לחוסר איזון במחסנים ולהטיית הספינה וטביעתה, בלא שהספינה תיפגע מהחוץ או בתוכה, וכך יש מספר אוניות שלמות שנמצאו בתחתית הים עם סחורתן.[1][2]
אמפורת צוואר – מהקדומות בזני האמפורי, היא נולדה בסמוך לחורבן יוון המיקנית (~ 1200 לפנה"ס, הידוע בשם "התקופה הפרוטוגאומטרית"), וכתוצאה מחורבן זה. היא באה להחליף את סממני התרבות המיקנית שחלשה על יוון, אך התבססה על המודל המיקני. בסיסה עגול וקוטרו קטן מקוטר גופהּ; גופהּ אליפטי מנקודת המוצא בבסיס עד למעלה ממחצית הגוף, יתר הגוף עגול לגמרי. לאמפורה ידיות אנכיות ופרבוליות, הן יוצאות מחלקו העליון של הגוף ומגיעות לצוואר. הצוואר דק מהגוף, מעגלי ולעיתים מתרחב. בתקופה הגאומטרית גופה התארך ונעשה דק יותר, הצוואר התארך כמו כן, בתום התקופה המדוברת הגיע הצוואר לאורך של כשליש מגודל הכד. באותה העת הפכה האמפורה לכלי הקשור במנהגי קבורה, והגיע לגדלים של 60 סנטימטרים. ראשוני העיטורים הם דתיים, אך מאוחר יותר נוספו עיטורים חגיגיים ומיתולוגיים. עם תום התקופה הגאומטרית (~ 700 לפנה"ס) ותחילת תקופת הדמות השחורה נעשה הגוף דק יותר, וקיבל צורה דומה למרבית האמפורי האחרות.
אמפורה מקשתית – משפחת אמפורי שמקורה במשפחת אמפורי הצוואר. היא נולדה בסמוך לשנת 700 לפנה"ס, וזכתה לפופולריות במאה ה-6 לפנה"ס עד לתחילת המאה החמישית. אמפורה זאת גם מכונה אמפורת בטן, שכן ייחודה העיקרי מאמפורת הצוואר הוא בעובדה שאין לה צוואר ממשי. חלקה עליון ממשיך את עוקמת הגוף, ורק שפתי הכלי שוברות את צורת הגל.
אמפורת הובלה – סוג נפוץ של אמפורי ששימשו להובלת סחורות רבות, ובעיקר יין. גובהן נע בין 50 ל־70 סנטימטרים. בסיסן היה מחודד, כדי לערום אותן ביתר קלות, או לקבור אותן באדמה רכה. ידיותיהן ארוכות למדי: הן מתחילות בקצה הגוף, ומגיעות לקצה הצוואר. הצוואר עצמו די מוארך. הדגם לא נצבע, עקב שימושו.