חטא המתאוננים הוא מאורע מקראי שאירע סמוך לעזיבת עם ישראל את הר סיני במסעם אל קדש ברנע שממנה שלחו את שנים עשר המרגלים שיתורו את הארץ במטרה להתכונן לכניסה אליה ולכיבושה. לאחר עזיבת הר סיני בו חנו העם למשך כשנה, החלו להתלונן על ה' תלונה שמהותה לא התבארה בכתובים. בעקבות זאת כעס ה' על עם ישראל והחלה לבעור בקרב העם אש שכילתה אנשים 'בקצה המחנה'. בעקבות זאת צעקו העם אל משה שיבקש מה' שהאש תפסיק לכלות בהם. משה נענה לבקשתם, התפלל אל ה' ואז שקעה האש.
בעקבות מאורע זה, קרא משה למקום 'תבערה', ”כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה'”[1].
תיאור החטא ועונשו
התיאור המקראי לחטא המתאוננים מופיע בפרשת בהעלותך שבספר במדבר, שם מסופר כי לאחר שעזבו עם ישראל את הר סיני לכיוון קדש ברנע, החל העם להתאונן על דבר מה שהכתוב נמנע מלבאר באופן מפורש[2]: ”וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ה'”.
עקב התלונה כעס ה' על כפיות הטובה של העם, ואש שנשלחה מאת ה' החלה אוכלת בקצה המחנה וממיתה מהעם: ”וַיִּשְׁמַע ה' וַיִּחַר אַפּוֹ וַתִּבְעַר בָּם אֵשׁ ה' וַתֹּאכַל בִּקְצֵה הַמַּחֲנֶה”. במדרשים המילים 'בקצה המחנה' לא מתפרשות כפשוטן שהאש פרצה באחת מקצות מחנה ישראל, אלא נדרשות במשמעות של קצה המדרג החברתי של העם. אלא שישנה מחלוקת קיצונית באיזה קצה מדובר: ”ר' שמעון בן מנסיא אומר: אלו הגרים שהיו עומדין בקצה המחנה. ר' שמעון אומר: 'ותאכל בקצה המחנה' - בגדולים שבהם ובמוקצעין שבהן”[3]. ובמדרש אחר המחלוקת מובאת בצורה מעט שונה, האם הכוונה לרשעים שבמחנה או לצדיקים שבמחנה: ”ותאכל בקצה המחנה - בקוצים שבמחנה. ויש אומרים: בקצינים שבמחנה”[4]. כיוצא בזה פירש רש"י: ”במוקצין שבהם לשפלות, אלו ערב רב. רבי שמעון בן מנסיא אומר: בקצינים שבהם ובגדולים”. מעין זה תרגם תרגום המיוחס ליונתן: ”וְשֵׁצִיאַת מִן רַשִׁיעַיָא דְבִסְיָיפֵי מַשְׁרִיתָא דְבֵית דָן דְהַוָה פִּיסְלָא עִמְהוֹן (ותכלה מִן הרשעים שבקצה המחנה של בית דן, שהיה פסל עִמהם)”.
כאשר ראו זאת עם ישראל, זעקו אל משה שיתפלל אל ה' שהאש תשקע. משה נעתר לבקשתם והתפלל אל ה' שהאש תשקע. ה' שמע לתפילת משה והאש שקעה: ”וַיִּצְעַק הָעָם אֶל מֹשֶׁה וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה אֶל ה' וַתִּשְׁקַע הָאֵשׁ”[5].
בסיום הפרשיה התורה מציינת שמשה קרא למקום 'תבערה' על ”כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ה'”[6].
פירוש המילה 'כמתאוננים'
הפרשנים הציעו הצעות שונות לפירוש המילה 'כמתאוננים', שהיא נדירה במקרא. רוב פרשני הפשט, כמו הרשב"ם, הרמב"ן ורבנו בחיי, מבארים שהמילה 'מתאוננים' משמעותה: מצטערים וכואבים, כמו: ”מַה יִּתְאוֹנֵן אָדָם חָי גֶּבֶר עַל חטאו חֲטָאָיו”[7]. בסגנון דומה בארו פרשנים אחרים[8] את המילה 'מתאוננים' במובן של המתאבל ומצטער על מות קרובו. ראב"ע וחזקוני פירשו שהמילה 'מתאוננים' נגזרת מהמילה 'אָוֶן' שפירושה הוא: דברי שוא וריק, כדוגמת הפסוק: ”עַד מָתַי תָּלִין בְּקִרְבֵּךְ מַחְשְׁבוֹת אוֹנֵךְ”[9]. בדומה לזה פירשו חז"ל את המילה מתאוננים במובן של עלילת שוא, כמו: ”כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים”.[10]
פרשנות למהות החטא
בתיאור המקראי לחטא לא מבואר מה בדיוק היה תוכן התאוננותם של העם, וניתנו לכך פרשנויות רבות: רבים פירשו[11] שהתואנה נבעה מכך שעד כה חנו ישראל במדבר סיני קרוב לשנה, וכעת התחילו במסע ארוך ומתיש לעבר קדש ברנע, וזה מה שהביא להתאוננותם על צער וטורח הדרך. והחטא הוא שלא קבלו את הנהגת ה' עימם בשמחה והכרת הטוב.[12] יש המבארים שלא הייתה סיבה אמיתית לתלונה על טורח הדרך, אלא הם חיפשו תואנה כדי לנסות את ה'.[13] יש שפירשו שהתלונה נבעה מקטנות אמונה בה', וחשש ממלחמות הארץ שלקראתן הם הולכים, וזה היה חטאם.[14] חז"ל במדרש מחריפים תלונה זו:
ויהי העם כמתאננים - כמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי הקדוש ברוך הוא. שאין כמתאוננים אלא לשון עלילה, שנאמר: 'כי תואנה הוא מבקש'. ומה היו אומרים, רעה עשה לנו המקום שהטריחנו ללכת שלשת ימים רצופים, והקב"ה לא עשה אלא לטובתם, כדי שיכנסו לארץ מיד. ואלו חשבו לרע, לפיכך היה רע באזני ה', 'וישמע ה' ויחר אפו'
— מדרש אגדה (בובר) במדבר פרק י"א סימן א'
מקום החטא
בסיום הפרשיה קורא משה למקום 'תבערה' על שם האש שבערה וכילתה בעם כעונש על חטאם. על פי פשט הפסוקים, וכך פירשו פרשנים רבים[15], 'תבערה' הוא מקום שונה מקברות התאווה שבו אירע חטא המתאווים, וכמבואר בנאום התוכחה של משה בספר דברים[16]: ”וּבְתַבְעֵרָה וּבְמַסָּה וּבְקִבְרֹת הַתַּאֲוָה מַקְצִפִים הֱיִיתֶם אֶת ה'”. לפרשנות זו, הסיבה ש'תבערה' לא נזכרה במסעות עם ישראל במדבר, המנויים בפרשת מסעי, היא משום ש'תבערה' זה לא מקום מסוים שבו חנו עם ישראל, אלא אזור שבו עבר העם בדרכו מהר סיני לקברות התאווה[17].
אמנם לדעת כמה פרשנים[18] המסופר בתחילת פרק י"א בספר במדבר (חטא המתאוננים) הוא למעשה פתיח מקוצר לחטא המסופר בהמשך הפרק (חטא המתאווים), ואזי לפי זה 'תבערה' ו'קברות התאווה' זהו למעשה אותו מקום, ולכן הוא לא מופיע ברשימת המסעות כמסע בפני עצמו.
הערות שוליים
- ^ ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ג'
- ^ ספר במדבר, פרק י"א, פסוק א'
- ^ מדרש ספרי זוטא על במדבר פרק י"א, פסוק א'.
- ^ מדרש אגדה על במדבר פרק י"א, פסוק א'.
- ^ ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ב'
- ^ ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ג'
- ^ מגילת איכה, פרק ג', פסוק ל"ט
- ^ דעת זקנים, רש"ר הירש.
- ^ ספר ירמיהו, פרק ד', פסוק י"ד
- ^ ספר שופטים, פרק י"ד, פסוק ד'
- ^ רשב"ם, רמב"ן ורבנו בחיי.
- ^ רמב"ן, רבנו בחיי.
- ^ ספורנו. וכך עולה מדברי ראב"ע וחזקוני.
- ^ דעת זקנים, רבי חיים פלטיאל.
- ^ ראב"ע ורמב"ן על דברים פרק ט, פסוק כ"ב. דעת מקרא שם, ועוד.
- ^ ספר דברים, פרק ט', פסוק כ"ב
- ^ דעת מקרא על ספר דברים פרק ט', פסוק כ"ב.
- ^ הדר זקנים וכלי יקר על במדבר פרק י"א, פסוק א. חזקוני על דברים פרק ט, פסוק כ"ב.
