רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים. אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים. אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
חבל הסקלרים (חבל ארץ) Székelyföld Ținutul Secuiesc
סמל חבל הסקלרים
סמל חבל הסקלרים
דגל חבל הסקלרים
דגל חבל הסקלרים
קולאז' תמונות:שורה1 משמאל לימין:פסגת מדראש בהרי הרגיטה - 1801 מ'; כנסייה ארמנית בעיר גאורגן ;שורה 2:האגם האדום בסובאטה; אנדרטה של גאבור ארון בטרגו סקוייסק (קזדיוואשארהיי);שורה 3:קניון ומעבר ההרים גימש, במחוז בקאו; מרחצאות שומולאו צ'וק (צ'יק שומיו) ;שורה 4: הכנסייה הקתולית המבוצרת בקרצה (קרצפאלו), מחוז הרגיטה; חומות המצודה בטרגו מורש
חבל הסקלרים במאה ה-19 כחלק מטרנסילבניה בממלכת הונגריה במסגרת האימפריה האוסטרית, אחר כך אוסטרו-הונגריהחבל הסקלרים ברומניה. בצבע ירוק- אזורים עם רוב סקלרי-הונגרי; בצבע תכלת - אזורים עם רוב רומני; בצבע צהוב- אזורים עם רוב צועני; בצבע אפור:אזורים שבהם אף קבוצה אתנית לא עולה על 50%. קו בצבע לבן מסמן את גבול חבל הסקלרים המסורתי ב-1876.הקו האדום הוא גבול הנדרש על ידי המועצה הלאומית של הסקלרים ברומניה. מקורות:מפקד האוכלוסין ב-2002] וההצעה למעמד אוטונומי עבור חבל הסקלריםחבל הסקלרים כיום (2024)
חבל הסקלרים (בהונגרית: Székelyföld - סייקייפלד; ברומנית: Ținutul Secuiesc או Secuime או בעבר "Țara Secuiască"; בגרמנית: Szeklerland; בלטינית: Terra Siculorum) הוא אזור היסטורי-אתנוגרפי בדרום-מזרח טרנסילבניה, ברומניה, המאוכלס ברובו על ידי סקלרים, תת-קבוצה אתנית-תרבותית הונגרית, בעלת תודעה היסטורית מיוחדת, ותת-ניב אופייני.
בימי הביניים התארגנו הסקלרים באזורי ספר בעלי מנהל אוטונומי שנקראו "כיסאות הסקלרים" במסגרת ממלכת הונגריה והנסיכות טרנסילבניה שהייתה מאות שנים חלק מממלכה זו. "כיסאות הסקלרים" התקיימו באופן חוקי עד לשנות ה-70 של המאה ה-19. הם בוטלו יחד עם "כיסאות הסקסונים הטרנסילבנים" בשנת 1876 כשהשלטון האוסטרו-הונגרי החליף אותם במחוזות רגילים.
בעקבות מלחמת העולם הראשונה, התפרקות אוסטרו-הונגריה והסכם השלום בטריאנון בשנת 1920 המחוזות הטרנסילבנים של הונגריה, לרבות אלו של חבל הסקלרים הפכו באופן רשמי לחלק מרומניה, לאור אחוז גבוה של רומנים שחיו בטרנסילבניה.
חבל הסקלרים רבתי כלל את שטחי "הכיסאות הסקלריים" לשעבר שנמצאו במחוזות הרגיטה, קובסנה, מורש, וכמו כן בחלקים מהמחוזות אלבה, בקאו, ניאמץ וקלוז'.
במובן הצר והשגור של המושג "חבל הסקלרים", האזור כולל את שטחי המחוזות הרגיטה וקובסנה ובנוסף חלק ממחוז מורש של רומניה. הסלקרים חיים בעמקים ובגבעות של הקרפטים המזרחיים הפנימיים.
במרוצת הזמן העיר טרגו מורש (בהונגרית - "מארוש-ואשארהיי), הפכה למרכז התרבותי והכלכלי של חבל הסקלרים. טרגו מורש הייתה בירת ה"כיסא מורש", הרוזנות או המחוז מורש-טורדה, אחר כך בשנים 1952–1960 בירת האזור האוטונומי ההונגרי, בשנים 1960–1968 בירת האזור האוטונומי ההונגרי מורש ומאז 1968 היא בירת המחוז מורש ומרכז המטרופולין טרגו מורש.
אחרי נפילת המשטרים הקומוניסטים במזרח אירופה, כולל המהפכה הרומנית (1989) התעוררו מחדש תביעות בקרב האוכלוסייה הסקלרית לאוטונומיה.
בתקופת הברזל הקדומה חיו בטרנסילבניה שבטים תראקיים, והדאקים או הג'טים היו חלק מהם.
במחצית הראשונה של האלף הראשון הגיעו גם סקיתים מהמזרח [דרוש מקור], כמו כן קלטים שבאו בתקופת לה טן במאה הרביעית לפנה"ס.[דרוש מקור]
במאה הראשונה והשנייה לספירה טרנסילבניה הייתה המרכז הפוליטי של ממלכת דאקיה. נוכחות תרבות הדאקים בדרום-מזרח טרנסילבניה התבררה באמצעות תגליות חשובות כמו האוצר בסנקראיין במחוז הרגיטה או המצודות הדאקיות בקובאסנה (צ'טאטיה זנלור) ובז'יגודין במחוז הרגיטה.
בשנת 106 ממלכת הדאקים בהנהגת המלך דקבלוס נכבשה על ידי האימפריה הרומית בשתי מלחמות בראשות הקיסר טראיאנוס. השטח הפך לפרובינקיה רומית בשם דאקיה. דרום-מזרח טרנסילבניה נכלל בפרובינקיות דאקיה פורוליסנסיס, דאקיה אפולנסיס ומואסיה ובוצר באמצעות קסטרה רומיות כמו פאיטורה אוגוסטה (כיום אינלצ'ן) בסנפאול (מחוז הרגיטה), אנגוסטיה (ברצקו) ובאולטן (מחוז קובאסנה) או ברנקובנשט וקלוגרן (מחוז מורש).
זמן מה שטח חבל הסלקרים של היום השתייך לתרווינגים וממלכתם "גותיודה".
במקביל לנדידת העמים הגיעו לאזור שבטים גרמאניים וההונים.
לחץ ההונים שפלשו ממזרח גרם לרוב השבטים הגרמאנים לעזוב. אולם בקרב נדאו הגפידים המזרח-גרמאנים ניצחו את ההונים והקימו את ממלכת גפידיה שכללה את טרנסילבניה של ימינו. אלו שמו קץ לאימפריה ההונית.
ימי הביניים
בהמשך הפך שטח חבל הסקלרים לחלק מהקגנות האווארית. זו תקופה שבה פלשו לטרנסילבניה אווארים וסלאבים. אחרי שנת 900 נכבש האזור על ידי המדיארים שהקימו באגן הפאנוני-קרפתי את ממלכת הונגריה. יש גרסה לפיה הסקלרים התיישבו בטרנסילבניה החל מהמאה ה-12
האגדות ההונגריות מיחסות להם מוצא הוני. מוצא הסקלרים עדיין שנוי במחלוקת. כמו הסקסונים הטרנסילבנים בממלכת ההונגרים התארגנו הסקלרים בישויות מנהליות הקרויות "כיסאות". ה"כיסאות" לא היו חלק מהחלוקה המסורתית ההונגרית ל"רוזנויות" או "מחוזות" והם נהנו (לפחות עד המאה ה-18) מרמה גבוהה של חופש לעומת קבוצות אוכלוסייה אחרות.
החל מהמאה ה-12-ה-13 חבל הסקלרים זכה למידות שונות של אוטונומיה, תחילה כחלק מממלכת הונגריה, ואחר כך בנסיכות טרנסילבניה. האוטונומיה היוותה גמול עבור שירותם הצבאי של הסקלרים כשומרי גבול הספר של הונגריה וטרנסילבניה.
בימי הביניים חבל הסקלרים היה ברית של שבעה "כיסאות" אוטונומיים סקלריים: אודווארהיי, מארוש, שפשי, קזדי, אורבאי ואראניוש. מספר הכיסאות ירד בהמשך לחמישה, כשהכיסאות שפשי, קזדי ואורבאי התמזגו לכיסא אחד הקרוי "שלושת הכיסאות" ("הארומסק"- Háromszék).
בירתם (בלטינית:Capitalis Sedes) הייתה אודווארהיי. בעיר זאת התכנסו רוב האספות הלאומיות של הסקלרים. אירוע יוצא מגדר הרגיל התרחש באספה ב-1554 בעת שהתכנסה במרושואשארהיי (כיום טרגו מורש).
התקופה המודרנית
בעקבות הכיבוש העות'מאני בהונגריה בשנים 1570–1711 הפכה נסיכות טרנסילבניה לישות מדינית חצי-עצמאית. אולם עם כיבושה על ידי הצבא ההבסבורגי היא סופחה למונרכיה ההבסבורגית, או האימפריה האוסטרית ונשלטה על ידי מושלים קיסריים. כתוצאה של הפשרה האוסטרו-הונגרית של 1867, טרנסילבניה הפכה לחלק אינטגרלי מממלכת הונגריה, במסגרת אוסטרו-הונגריה.
ב-1876 רפורמת החלוקה המנהלית של ממלכת הונגריה ביטלה את ה"כיסאות" האוטונומיים ויצרה חלוקה אחידה למחוזות או רוזנויות. כתוצאה מכך תמה לחלוטין האוטונומיה של חבל הסקלרים. נוצרו בו ארבעה מחוזות - אודווארהיי, הארומסק, צ'יק ומרוש-טורדה. רק מחצית המחוז האחרון, מרוש-טורדה, הייתה שייכת במקור לחבל הסקלרים. הכיסא אראניוש המבודד הפך למחוז טורדה-אראניוש.
התקופה הנוכחית
בדצמבר 1918 בעקבות תבוסתן של מעצמות המרכז, לרבות האימפריה האוסטרו-הונגרית, במלחמת העולם הראשונה, נציגי הרומנים בטרנסילבניה הצביעו בעד סיפוחה של טרנסילבניה לממלכת רומניה. באודווארהיי ב-9 בינואר 1919 התחולל ניסיון לא מוצלח להקים "רפובליקה סקלרית". ב-1920 הסכם טריאנון קבע שטרנסילבניה על כל מרכיביה תסופח לממלכת רומניה. השפה הרומנית הפכה לשפה רשמית באזור, כמו בכל טרנסילבניה. גבולות חבל הסקלרים נשמרו והמחוזות הסקלרים יכלו לבחור בנציגיהם ברמה מקומית ולשמור על מוסדות חינוך בשפה ההונגרית.
אחרי 1930 החריפה מדיניות ה"רומניזציה" גם בחבל הסקלרים כשהשלטון צמצם את ייצוג המיעוטים, לרבות הונגרים וסקלרים, בחיים הפוליטיים.
שמות היישובים והמקומות שונו לשמות רומניים או גרסאות רומניות של השמות ההונגריים. קוצץ השימוש בשפות המיעוטים בחיים הרשמיים וניהול הרשויות המקומיות עבר במידה רבה לידי רומנים אתניים.
ב-1940 כתוצאה מתכתיב וינה השני חזר צפונה של טרנסילבניה להיות חלק מהונגריה. השטח שסופח בחזרה להונגריה כלל את מרבית שטחי חבל הסקלרים. השלטונות ההונגריים החזירו את החלוקה המנהלית מלפני הסכם טריאנון עם שינויים קלים.
חוקי הגזע האנטישמיים של ממשלת יון ג'יגורטו הרומנית הוחלפו בחוקים הונגריים תואמים. על יהודי חבל הסקלרים הוטלו גזרות כולל בדיקה מחודשת של אזרחותם. עשרות משפחות יהודיות בעיר צ'יקסרדה גורשו. גברים יהודים בחבל גויסו לגדודי עבודות פרך בשירות הצבא ההונגרי. 1,200 יהודים מהעיר טרגו מורש גויסו בשנים 1941–1944 ומחציתם מתו מהוצאות להורג ומחלות באוקראינה, פולין והונגריה.
עם זאת על אף הרדיפות והקרבנות, רוב הקהילות היהודיות חיו בביטחון יחסי עד מרץ 1944 כשהונגריה נכבשה על ידי צבא גרמניה הנאצית שהיה בן בריתה. ב-28 באפריל בימי הממשלה הפרו-נאצית הקיצונית של דמה סטויאי בחסות גרמניה, התקיימה ועידה שדנה בגירוש היהודים במחוזות צ'יק, הארומסק, מארוש-טורדה ואודווארהיי. תוך שבוע החל מ-3 במאי 1944 היהודים רוכזו בגטאות בערים סאסרגן (רגין), ספנטו גאורגה (שפשיסנטג'רג') וטרגו מורש. הרשויות ההונגריות השתתפו באופן פעיל במהלכים אלו. היהודים שרוכזו בגטו שפשיסנטג'רג' נשלחו מאוחר יותר לסאסרגן וב-4 ביוני 1944, 3,149 יהודים נשלחו להשמדה באושוויץ. מטרגו מורש יצאו שלושה טרנספורטים של יהודים לאושוויץ - ב-27 במאי, 30 במאי ו-8 ביוני 1944, בסך הכל 7,549 יהודים.
ב-12 בספטמבר 1944 במסגרת שביתת הנשק עם רומניה בוטל תכתיב וינה השני על ידי ועידת מעצמות הברית וכוחות רומניים וסובייטיים כבשו את האזור בסתיו אותה שנה. באוקטובר עקב פעילות נקם נגד ההונגרים של כמה קבוצות פארא-צבאיות רומניות (כמו "משמרות יוליו מאניו" והקמת מחנה ריכוז בפלדיוארה), מעשים שביקשו לנקום על מעשים אנטי רומניים אלימים של ההונגרים בימי השלטון ההונגרי בצפון טרנסילבניה, הסובייטים הגבילו זמנית את המנהל הרומני בשטחים אלה.
במרץ 1945 ברית המועצות החזירה את השלטון בטרנסילבניה לידי הרומנים. ועידת השלום ב-1947 בפריז החזירה רשמית את צפון טרנסילבניה לרומניה.
אחרי הקמת השלטון הקומוניסטי ברומניה ב-1952, בלחץ ברית המועצות, הוקם האזור האוטונומי ההונגרי שכלל את רוב חבל הסקלרים. ב-1960 שונה שמו ל"אזור מורש האוטונומי ההונגרי" והוא בוטל ב-1968 כשרומניה חזרה לחלוקה למחוזות יותר קטנים הקרויים "ז'ודץ". המחוז הרגיטה העכשווי כולל בערך את הכיסאות לשעבר אודווארהיי וצ'יק (כולל ג'רג'וסק).
המחוז קובסנה כולל בערך את :שלושת הכיסאות" לשעבר - הארומסק, והכיסא מרוש-טורדה לשעבר מהווה כיום חלק גדול מהמחוז מורש. הכיסא אראניוש לשעבר התחלק בין המחוז קלוז' למחוז אלבה.
אחרי 1965 בימי שלטונו של ניקולאה צ'אושסקו גברו צעדי הרומניזציה ומספר גדול של רומנים התיישבו בחבל הסקלרים. אקדמאים הונגרים סקלרים רבים נשלחו לעבוד באזורים אחרים של רומניה. אחרי המהפכה הרומנית מ-1989 שהפילה את השלטון הדיקטטורי הקומוניסטי, התחדשה הרוח הלאומית בקרב הסקלרים. במרץ 1990 התחוללו בעיר טרגו מורש עימותי רחוב אלימים בין רומנים לסקלרים-הונגרים.
בקרב האוכלוסייה הסקלרית עלו התקוות והדרישות להקמתו מחדש של אזור אוטונומי הונגרי או סקלרי.
סוגיית האוטונומיה
ב-4 ביוני 2005 הוקם הפורום האזרחי של הרומנים במחוזות קובסנה, הרגיטה ומורש שמושבו במיירקוריה צ'וק. הפורום מייצג את האוכלוסייה הרומנית בחבל הסקלרים המתנגדת למתן אוטונומיה לחבל מחשש לזכויותיה.
ב-2 בפברואר 2009 בעת ביקור בבודפשט נפגש נשיא רומניה, טראיאן בססקו עם נשיא הונגריה, לאסלו שויום ודן איתו בסוגיית זכויות המיעוט ההונגרי והאוטונומיה האזורית. לדברי בססקו "המיעוט ההונגרי ברומניה לא יזכה לעולם באוטונומיה טריטוריאלית".
ב-2014 המפלגות העיקריות של ההונגרים ברומניה - ה-UDMR (האיחוד הדמוקרטי של ההונגרים ברומניה) והמפלגה האזרחית ההונגרית העלו הצעה משותפת לאוטונומיית חבל הסקלרים. אולם למועצה הלאומית הסקלרית יש גרסה משלה בסוגיית האוטונומיה.
הסעיף 1 של חוקת רומניה מגדירה את המדינה כ"מדינה לאומית ריבונית, עצמאית, מאוחדת ובלתי ניתנת לחלוקה". המועצה העליונה לביטחון לאומי של רומניה הצהירה שאוטונומיה של חבל הסקלרים נחשבת לבלתי חוקתית.
[1]
גאוגרפיה
אקלים
האקלים בחבל הסקלרים הוא יבשתי מתון עם קייצים מתונים, חמים יותר באמצע העונה, ובאזורים הנמוכים. החורפים קרים. האקלים מושפע מקרבת הרי גורגיו, ובסתיו ובחורף מורגשות השפעות אטלנטיות מהמערב. המעבר מהחורף לאביב מתחולל בדרך כלל, באמצע חודש מרץ, והמעבר מהסתיו לחורף - בחודש נובמבר. לפי הנתונים הסטטיסטיים, במרץ הטמפרטורות יורדות מתחת ל-C° 0, ובנובמבר הממוצע החודשי הוא מתחת ל-C° 10. הקיצים הם כאמור חמים, והחורפים בדרך כלל נעדרי סופות. הטמפרטורה השנתית הממוצעת הוא בסביבות C° 2–8. הטמפרטורה הממוצעת בינואר היא C° 3−, ובחודש יולי C° 19.
הטמפרטורה המינימלית האבסולוטית, שנרשמה בינואר 1963, הייתה C° (?) 34.5−. הטמפרטורה המרבית האבסולוטית - שנרשמה באוגוסט 1952 הייתה C° 38.5.
ממוצע המשקעים השנתיים מגיע ל-663 מ"מ. החודש ה גשום ביותר הוא יוני (99 מ"מ) והחודש היבש ביותר הוא פברואר (26 מ"מ). בעשור השני של המאה ה-21 החורפים נטו להיות יותר מתונים, עם טמפרטורות שירדו לעיתים רחוקות מתחת ל-C° 15− ועם מעט שלג. הקיצים התחממו, עם התרבות הימים שבהם הטמפרטורה המרבית היא מעל C° 30.
מקורות המים העיקריים בחבל הסקלרים הם נהרות מורש, טרנבה מארה (טרנבה הגדולה) וטרנבה מיקה (טרנבה הקטנה) במערב, אולט עם ראול נגרו (הנחל השחור) ושני נחלי הומורוד בדרום, וביסטריצה והטרוטוש במזרח.
בנוסף שופע האזור מעיינות של מים מינרליים מוגזים ו"מופטות" (מקורות שחרור של פחמן דו-חמצני ומימן גופרי המשמשים לצורכי מרפא) כמו באילה טושנאד.
יש לציין את האגם הגעשי ספנטה אנה (אנה הקדושה) והאגמים הקרסטיים בהרי המלח בפראיד, אגם אורסו ("הדב") בסובאטה, ומאגר המים לאקול רושו ("האגם האדום").
[2]
הנהר מורש (מרוש) נובע מתוך הרי השמאשו מארה, חוצה את בקעת גורגיו ואת הגאי טופליצה-דדה ומגיע לעיר טרגו מורש. נהר מורש שימש לאורך ההיסטוריה כמקור חשוב לאנרגיה.
מיוזמת אחד מראשי העיר טרגו מורש, ג'רג' ברנאדי, הוקמה תעלת טורבינה המופעלת ממי המורש לייצור אנרגיה חשמלית. בו זמנית הוקמה מערכת אספקת מים וביוב.
[3]
בימינו חברת אקוואסרב אחראית לאספקת מים וביוב באזור.
החי
עולם החי של חבל הסקלרים הוא מגוון מאוד, בהתאמה לנופים וההמיקרו אקלים המגוונים. בחבל מתרוממים ההרים הפנימיים של הקרפטים המזרחיים, בין הרי קלימאן וג'ורג'א, ודהיינו הרי הפרשאנים הצפוניים והרי באראולט, החודרים עד למרכז אגן טרנסילבניה באזור טרגו מורש.
במקורות המים בהרים ניתן למצוא מיני דגים כמו: הפורל (Salmo trutta), ה"ליפאן" (Thymalus thymalus), סלמון הדנובה (Hucho hucho), ודג הקרוי ברומנית פורקושורול דה מונטה ("חזירון ההר") (Gobio gobio). בנהר מורש חיים מיני דגים נוספים, כגון: דג גרם הקרוי ברומנית "אוואט" (Aspius aspius) הפרקה, הדגים הנפוצים הקרויים "קאראס" (Carassus gibelio), הקרפיון, הטינקה, הפורל, הדג הקרוי "רושיוארה" (Scardinius erythrophthalmus), השפמנון אירופי (Silurus glanis), ה"שאלאו" או "זאנדר" (Zander lucioperca), זאב הנהרות הצפוני, ודג הקרוי ברומנית "קליאן" (Squalius cephalus).
בגבעות וברמה פוגשים מינים נוספים - בעלי החיים כמו: ארנבת אירופית (Lepus europaeus), הסנאי, חמוס השלגים (Mustella nivalis), הנמנמן האירופי (Glis glis), והחולד הקטן הטרנסילבני (Spalax leucodon transsylvanica). מבין העופות: הנקר (Dryobates major), עורבני שחור-כיפה (Garullus glandaris), דיה אדומה (Milvus milvus) הדוכיפת (Upupa epops), התור המצוי (Streptopelia turtur), יונת ענק (Columba palumbus), פרוש הרים (Fringilla montifringilla) זהבן מחלל, הקוקיה אירופית (Cuculus canorus), ופסיון מצוי (Phasianus colchicus). בגבעות וברמה במים הזורמים ובאגמים ניתן למצוא דגים נוספים: הקרפיון (Cyprinus carpio), וגם ה"קליאן" המקורב אליו (Leuciscus squalius), זאב הנהרות הצפוני (Esox lucinus), השפמנון האירופי (Silurus glanis), כמו כן סרטני נהרות (Astacus), רכיכות וגם ברכיות (Anas platyrhynchos).
הצומח
מבחינה גאוגרפית הצומח של חבל הסקלרים הוא חלק מהצומח של אזור הרי הקרפטים.
בהתאם לגובה מבחינים בכמה אזורי צומח:
מתחת הגובה של 500 מ' - הצומח השולט הוא יערי האלה הלבנה ושל עצי האלון.
פרט לאזורי הצומח הגדולים, ישנם אזורים של צומח ספציפי (כמו למשל, החורשות שעל הגדות)
היער הגדול ביותר בעיר טרגו מורש שוכן על רמת קורנשט. היער הגדול - פדוריה מארה - בגובה 488 מ' מעל מפלס הים ו-197 מ' מעל העיר, כולל עצי אלון ואלה הלבנה. הנהר מורש יצר סוג של בקעה.
בשטחי חבל הסקלרים בעבר, קיימים כיום שלושה פארקים לאומיים:
שניים במחוז הרגיטה: קאילה ביקאז -השמאשול מארה ו-הרי קלימן, והשלישי הועבר ב-1950 למחוז פיאטרה ניאמץ בימי השינוי בחלוקה המנהלית ברומניה תחת המשטר הקומוניסטי, כשהמדינה חולקה ל"אזורים".
בנוסף קיימות 47 שמורות טבע:32 במחוז הרגיטה, 13 במחוז מורש, 4 במחוז ניאמץ ו-4 במחוז קובסנה.
אחרי נפילת המשטר הקומוניסטי חבל הסלקרים ידע כמו שאר רומניה תקופת חוסר יציבות ושפל כלכלי, כתוצאה מניהול לקוי וחוסר רפורמות מבניות בהקשר למעבר האיטי לכלכלת השוק. מהתחלת האלף השלישי כלכלת החבל התייצבה יחסית, וחלה צמיחה מלווה בהפחתת האבטלה והאינפלציה.
התעשיות העיקריות בחבל הן תעשיית הטקסטיל, ייצור הנעליים, התעשייה הכימית, תעשיית העץ, חומרי הבנייה ותעשיית המזון. נוצרו יחסי סחר אינטנסיביים עם שאר אזורי רומניה, עם ארצות האיחוד האירופי, ובייחוד עם הונגריה. בשלושת המחוזות בולטת יותר נוכחותן של החברות ההונגריות בהשוואה לאזורי רומניה האחרים.
מכרות:
החשוב ביותר הוא מכרה המלח בפרייד. בבאילה הרגיטה (הרגיטהפירדה) פעל מכרה קאוליניט. המכרה לנחושת בבלאבאניה נסגר ב-2006. ב-2013 הועלתה תוכנית לפתוח מכרה אורניום בדיירדיפלדש אך נשמעו מחאות רבות בקרב האוכלוסייה החוששת מהזיהום בקרינה.[4]
החקלאות היא ענף מסורתי בכלכלת החבל. השטחים החקלאיים של מחוז הרגיטה מהווים 4.064.000 דונם, שמתוכם 927.000 דונם אדמות ניתנות לעיבוד, בסך הכל 11.5 דונם/ראש תושב. שטחי המרעה הטבעי תופסים 3.123.000 דונם, ומבטיחים תנאים טובים לגידול בעלי החיים, ענף חשוב בהכנסות האוכלוסייה.
ב-2008 חלוקת השטחים הייתה כלדלהלן:
23.5% אדמות ניתנות לעיבוד, 19.2% מרעה, 15.4% שדות כיסוח, 0.2% כרמים, 0.5%
פרדסים, 33.1% יערות, 0.6% שטחי מים, אחרים 7.5%.
הגידולים העיקריים היו: תפוח אדמה - (הנפוץ ביותר, מכיוון שהוא בעל עמידה בפני האקלים הקר), חיטה, תירס, שיפון, שעורה, וסלק סוכר.
[5][6][7]
ישנם הבדלים בין שלושת המחוזות במבנה הגידולים.
באזור אודורהיו סקוייסק וכריסטורו סקוייסק, שהאקלים בהם מתון יותר,שולטים גידולי הדגנים העשבוניים והתירס, לצד הירקות, סלק הסוכר, הפשתן ותפוחי האדמה.
באזורי צ'וק, גאורגיאן וטופליצה במחזור הזרעים בולטים גידולי הדגנים העשבוניים (חיטת הסתיו, השעורה הדו-טורית ושבולת השועל) ותפוחי האדמה, אחר כך הפשתן וסלק הסוכר. תפוחי האדמה לתזונת האדם ומזרעים בעלי איכות ביולוגית גבוהה,
גדלים בשטחים גדולים ביישובים טושנאד, סנמרטין, סנסימיון ומיירקוריה צ'וק.
המים המינרליים מהווים גורם כלכלי חשוב בשלושת המחוזות. ברומניה 40% מהמים המינרליים מקורם בחבל הסקלרים. החבל הוא שמורה טבעית של מים מינרליים ידועה באירופה. מתוך המותגים הידועים של מים מינרליים מרומניה את המקום הראשון תופסים מי בורסק, כמו כן יש מוניטין משמעותי למים המינרליים מפרלה הרגיטיי ומפרלה קובאסניי.
לקריאה נוספת
Gusztav-Mihaly Hermann - O scurtă istorie a secuilor, Curtea Veche, București 2020
(גוסטב-מיהאי הרמן - קיצור תולדות הסקלרים)
