זרנוק הכזבים (באנגלית: Firehose of falsehood) הוא כינוי לשיטת תעמולה בה מספר רב של מסרים משודרים במהירות, בחזרתיות וברציפות על פני מספר ערוצים (כגון עיתונאות ומדיה חברתית), מבלי התייחסות לאמיתוּתם ולעקביותם. השיטה מתבססת על טכניקות תעמולה סובייטיות, ונעשה בה שימוש נרחב בתעמולה הרוסית בתקופת כהונתו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.
על אף הקושי הטמון בהתמודדות עמו, הציעו חוקרים ממכון ראנד, קרן מרשל הגרמנית (אנ') ואסטרטגים צבאיים דרכים שונות להגיב לזרנוק הכזבים, ביניהן הפצה מוקדמת של מידע אמין ומאומת, הסרה אסטרטגית של מידע מוטעה, ועידוד אוריינות דיגיטלית.
מאפיינים
מכון ראנד טבע את המונח "זרנוק הכזבים" ב-2016 כדי לתאר טכניקה נפוצה בתעמולה הרוסית המשלבת הצפה אינפורמציונית תוך התעלמות מהאמת.[1] השיטה נבדלת מטכניקות התעמולה הסובייטיות מתקופת המלחמה הקרה, בין השאר בהיקף המסרים והערוצים הנרחב ובאופן שבו אנשים צורכים מידע חדשותי. מטרתה המיידית היא לבדר, לבלבל ולהציף את הקהל. חוסר עניין או התנגדות לבדיקת עובדות ולדיווח מדויק מסייעים בהעברת המסרים לציבור בצורה מהירה יותר מאשר מקורות מידע איכותיים יותר.[1][2] הצלחתה של הגישה באה בניגוד לתפיסה הרווחת לפיה תקשורת משכנעת יותר כאשר היא אמיתית, אמינה ועקבית.[1]
על פי מכון ראנד, מודל זרנוק הכזבים מתאפיין בארבעה גורמים ייחודיים:
בעל נפח גבוה ורב-ערוצי.
מהיר, מתמשך וחזרתי.
חסר מחויבות למציאות האובייקטיבית.
חסר מחויבות לעקביות.
הנפח הרב של הודעות, השימוש במספר ערוצים והשימוש בוטים באינטרנט ובחשבונות מזויפים יעילים מכיוון שאנשים נוטים יותר להאמין לסיפור כאשר נראה שהוא דווח על ידי מספר מקורות.[1] בנוסף למקור החדשות הרוסי המוכר RT, למשל, רוסיה מפיצה תעמולה באמצעות עשרות אתרי פרוקסי שהקשר שלהם ל-RT "מסווה או ממעיט".[3] אנשים נוטים יותר להאמין לסיפור כאשר הם חושבים שרבים אחרים מאמינים בו, במיוחד אם אחרים שייכים לקבוצה איתה הם מזדהים. לפיכך, קבוצה של פעילים יכולה להשפיע על דעתו של אדם על ידי יצירת רושם שווא שרוב השכנים של אותו אדם תומכים בדעה נתונה.[1]
שני המסרים לא זכו לתהודה מחוץ לרוסיה. אי לכך, החליטה רוסיה להאשים את אוקראינה ללא ביסוס בפיתוח פצצות מלוכלכות ואמצעי לחימה מתחום הלוחמה הביולוגית.[7] ההכנות להפצת נרטיב שקרי זה ערכו מספר חודשים, ואיפשרו לרוסיה להחליף במהירות את עילת המלחמה במסר קליט יותר.[8][9]
לדברי הסופר וקצין המודיעין הצבאי לשעבר ג'ון לופטוס (אנ'), איראן משתמשת בשיטות דומות כדי להסית כנגד ערב הסעודית, ארצות הברית וישראל. לטענתו, מספר ידיעות חדשותיות מזויפות שמיוחסות לרוסיה נשתלו למעשה בעיתונות המערבית על ידי איראן.[12]
על פי עורכת כתב העת האמריקאי Mother Jones (אנ'), השימוש בזרנוק הכזבים כנגד עיתונאים על ידי פוליטיקאים אמריקאים מצוי במגמת עליה מדאיגה.[13] בראיון מ-2018 אמר סטיב באנון, יועצו לשעבר של דונלד טראמפ, כי הדרך להתמודד עם התקשורת היא "להציף את השטח בזבל".[14] מספר חוקרים ועיתונאים אמריקאים תיארו מאז את אסטרטגיית התקשורת של דונלד טראמפ כזרנוק כזבים, והקבילו אותה לתעמולה הרוסית.[15][16][17][18][19]
שימוש בשיטה נפוץ בקרב מתנגדי חיסונים. פעילים בתנועות כנגד חיסונים מפיצים באופן תדיר תיאוריות קשר ומידע כוזב אודות הסכנות הטמונות בהתחסנות, תוך התעלמות מהפרכות קודמות ומחוסר עקביות.[20]
כלים קונבנציונליים כנגד תעמולה אינם יעילים מול שיטה זו. על פי חוקרי מכון ראנד, "אל תצפו להתמודד עם זרנוק הכזבים בעזרת רובה המים של האמת". בין הצעותיהם:
לחזור שוב ושוב על המידע האמיתי.
לספק סיפור אלטרנטיבי להשלמת הפער שנוצר כאשר עובדות כוזבות מופרכות.
להזהיר אנשים מראש מפני תעמולה ולהדגיש את הדרכים משפיעים תועמלנים על דעת הקהל.
להתמודד עם השפעות התעמולה, ולא רק עם התעמולה עצמה; לדוגמה, כדי להתמודד עם תעמולה שמערערת את התמיכה במטרה מסוימת, יש להגביר את התמיכה במטרה זו במקום להפריך ישירות את התעמולה.
חוקרים מקרן מרשל הגרמנית (אנ') מציעים, בין היתר, להיזהר מלחזור על או להגביר את הטענה השקרית המקורית; חזרה על סיפור שקרי, אפילו לצורך הפרכתו, גורמת לאנשים להאמין בו.[22] מומחה האבטחה ברוס שנייר (אנ') ממליץ ללמד אוריינות דיגיטלית כחלק משרשרת פעולות מידע בת 8 שלבים.[23]
דרך נוספת להיאבק בדיסאינפורמציה היא להגיב במהירות כשהאירועים מתפתחים ולהיות הראשון לספר את הסיפור. דוגמה לכך התרחשה בפברואר 2018, כאשר כוחות סורים פרו-משטריים החלו להפגיז את הכוחות הסוריים הדמוקרטיים ליד לעיר ח'שאם, וכוחות הקואליציה הגיבו בהגנה עצמית. כוח המשימה המשולב (CJTF-OIR) פרסם מיד הודעה לעיתונות שכותרתה "התקפה של כוחות פרו-משטר סוריים הובילה למתקפת נגד של הקואליציה". בתגובה פנו כתבים מרחבי העולם לכוח המשימה בשאילתות. כך התאפשר לכוח המשימה לקבוע את העובדות לפני שכלי תקשורת רוסים הספיקו ליצור ולהפיץ ספין תקשורתי.[10]
^Kramer, Franklin D.; Speranza, Lauren D. (1 במאי 2017), Meeting the Russian Hybrid Challenge: A Comprehensive Strategic Framework, Atlantic Council, p. 9, JSTORresrep03712.5{{citation}}: (עזרה)
^Tworek, Heidi (1 בפברואר 2017). "Political Communications in the 'Fake News' Era: Six Lessons for Europe". German Marshall Fund: 8. JSTORresrep18898. {{cite journal}}: (עזרה)
