ז'ינט נבה (בצרפתית: Ginette Neveu; 11 באוגוסט 1919 – 28 באוקטובר 1949) הייתה כנרת צרפתייה מחוננת.
קורות חייה
נבה נולדה בפריז למשפחה מוזיקלית שבין בניה היה המלחין שארל-מארי וידור. היא למדה נגינה בכינור ואחיה, ז'אן-פול נבה, למד נגינה בפסנתר. ז'ינט למדה אצל אמה והתגלתה כילדת פלא בגיל שבע בנגינת הקונצ'רטו לכינור של מקס ברוך עם התזמורת הסימפונית של קלן בפריז. היא המשיכה ללמוד אצל לין טלואל וז'יל בושרי בקונסרבטואר של פריז, ולבסוף השלימה את הכשרתה המוזיקלית בהנחיית ג'ורג'ה אנסקו, נדיה בולאנז'ה וקרל פלש.
בגיל 15 השיגה נבה מוניטין בינלאומי כאשר זכתה בתחרות הכינור על שם הנריק וייניאבסקי, ראשונה בין 180 מתחרים, ביניהם וירטואוז הכינור לעתיד, דוד אויסטרך, שהגיע למקום השני. היא הוחתמה על חוזה לסיור הופעות עולמי ובמהלך השנתיים הבאות הופיעה כסולנית בגרמניה, בפולין, בברית המועצות, בארצות הברית ובקנדה.
הקריירה הבינלאומית של נבה נקטעה במלחמת העולם השנייה אולם חודשה בתומה בלונדון. אחיה, הפסנתרן ז'אן-פול, ליווה אותה והשניים ערכו סיור מקיף באירופה שאחרי המלחמה (שכלל הופעה בפסטיבל האביב הבינלאומי למוזיקה בפראג), וכן ביקרו באוסטרליה ובדרום אמריקה. הם באו גם לביקורים חוזרים באולמות הקונצרטים החשובים של ארצות הברית. סגולותיה הכנריות - העוצמה, השליטה והמצלול הנקי - מציבים את ז'ינט נבה בין הכנרים הגדולים בעולם, על אף הקריירה הקצרה.
נבה הופיעה בקונצרט האחרון שלה ב-20 באוקטובר 1949. כעבור שבוע, ב-27 באוקטובר, יצאו היא ואחיה בטיסת אייר פראנס אל סדרת קונצרטים נוספת. מטוסם התנגש בצלע הר לאחר שני ניסיונות נחיתה כושלים בנמל התעופה בסאו מיגל שבאיים האזוריים. כל 48 נוסעי הטיסה, ביניהם אלוף האגרוף הצרפתי המפורסם מרסל סרדן, נספו.
אדית פיאף כתבה על נבה באוטוביוגרפיה שלה, "גלגל המזל": "הייתי מוכנה לנסוע אלפי מילין כדי לשמוע את ז'ינט נבה הדגולה...".
קישורים חיצוניים
.svg){kind=logo}
