הרצאות על הפילוסופיה של הדת (בגרמנית: Vorlesungen über die Philosophie der Religion) הוא חיבור המורכב מסיכומי הרצאותיו של גאורג וילהלם פרידריך הגל אודות הדת ובעיקר הדת הנוצרית כמימוש של התפתחות "הרוח המוחלט" (לצד האמנות והפילוסופיה). תוך שימוש בשיטתו הדיאלקטית וההיסטורית, הגל מציע פרשנות מחודשת רדיקלית למשמעות הנצרות. הגישה הננקטת בהרצאות אלו מעוצבת במידה מסוימת בספרו של הגל, "הפנומנולוגיה של הרוח" (1807).
גישתו של הגל בהרצאותיו השתנתה באופן משמעותי בכל אחת מהפעמים שנשא אותן, בשנים 1821, 1824, 1827 ו-1831.[1]
המהדורה הגרמנית הראשונה יצאה לאור בברלין בשנת 1832, שנה לאחר מותו של הגל, כחלק מסדרת עבודותיו (Werke) שפורסמה לאחר המוות. הספר נערך בידי פיליפ קונרד מארהיינקה (אנ'), באופן שהיום נחשב לנחפז מדי. מארהיינקה התבסס בעיקר על העתקים של תלמידים מההרצאות שניתנו במפגשים שונים, אם כי הוא הכיל גם חומר שנלקח מהערות וקווי מתאר בכתב ידו של הגל עצמו.[2]
בשנת 1840, שניים מההגליאנים הצעירים, ברונו באואר וקארל מרקס, החלו לעבוד על מהדורה שנייה,[3] שהופיעה תחת שמו של מארהיינקה. בהכנת המהדורה, העורכים הסתמכו בעיקר על כמה מאמרים חשובים שנמצאו בין כתבי היד של הגל, שבהם פותחו רעיונותיו בפירוט רב יותר מאשר בכל הסקיצות ששימשו בעבר, כולל "הרצאות על הוכחות לקיומו של אלוהים", ערך לפני פרסום קרוב למותו. המהדורה כלל גם עותקים טריים ושלמים מאוד של ההרצאות שנעשו על ידי כמה מתלמידיו הקרובים ביותר של הגל.[2]
עם זאת, הספר בצורה שבה יש לנו אותו, נשאר אקלקטי ולא אחיד. שום חלק ממנו, אפילו לא החלק שהוא חיבורו של הגל, לא נועד לפרסום, והאופי הבלתי פורמלי והשיחי של ההרצאות ניכר לעין.[2]
בשנת 1895, גב' ג'יי. ברדון סנדרסון והכומר אבנעזר בראון ספירס פרסמו תרגום אנגלי הראשון בשלושה כרכים כולל העבודה על הוכחות קיומו של אלוהים.[2]
בשנות ה-20 פרסם גאורג לאסון מהדורה חדשה בסדרת כל כתבי הגל Sämtliche Werke. המהדורה התבססה על הבחנות מיוחדים כדי להבדיל בין הטקסט של כתבי היד של הגל לבין רשימות תלמידיו, אבל חיברה הרצאות ממפגשים שונים, ולא כללה מה שלאסון ראה כחזרות מיותרות. חרף מגבלותיה, המהדורה נותרה שימושית במחקר מכיוון שהייתה לו גישה לכתבי יד שאבדו מאז.[4]
בשנת 1990 פרסמה הוצאת אוניברסיטת אוקספורד מהדורה ביקורתית, המפרידה בין סדרת ההרצאות והצגתן כיחידות עצמאיות על בסיס עריכה מחודשת שלמה של המקורות מאת וולטר יאשקה. תרגום לאנגלית זה הוכן על ידי צוות המורכב מרוברט פ. בראון, פיטר סי הודג'סון וג'יי מייקל סטיוארט, בסיועו של ה"ס האריס. שלושת הכרכים כוללים הקדמות נוספות, הערות ביקורתיות על הטקסט, גרסאות טקסטואליות, טבלאות, ביבליוגרפיה ומילון מונחים.[5]
בשנים 2001–2004 פרסם החוקר המצרי מוגהיד עבדולמונם מוגהיד (Mugahid Abdulmonem Mugahid), תרגום ראשון לערבית של ההרצאות המבוסס על תרגומו של סנדרסון.[6]
בשנים 2014–2015 פרסם אבו יערב אל-מרזוקי (אנ') תרגום ביקורתי לערבית של ההרצאות בשני כרכים, תחת הכותרת "דיאלקטיקה של דת הנאורות וראשיתה של תפיסה הומאנית ודתית". אבו יארב הסתמך על המהדורה של לאסון עבור תהליך העריכה ועל העותק של סוהרקאמפ ורלג. הוא הוסיף ביקורת נרחבת בדברי ההקדמה והדגיש את חשיבותה של עבודה זו.[7][8]
החיבור טרם תורגם לעברית. עם זאת, תורגם חיבור מוקדם של הגל, טרום התקופתה השיטתית, "רוח הנצרות וגורלה" בתרגומו של גדי גולדברג שיצא בהוצאת רסלינג.[9]
הגל מכנה את הנצרות הפרוטסטנטית "הדת המוחלטת" או "הדת הנגלית".[10] בהרצאות אלו, הוא מציע פרשנות מחודשת ספקולטיבית של דוקטרינות נוצריות מרכזיות: השילוש, הבריאה, התנכרות האנושית והרוע, כריסטולוגיה, רוח הקודש והקהילה הרוחנית, הכנסייה והעולם. הגל דן בהרחבה בתפיסת החירות הנוצרית של מרטין לותר ורואה הישג חשוב במימוש החירות המודרנית.
הוא מתייחס גם לפנתיאיזם, ודן בהינדואיזם ובודהיזם, הדת העממית הסינית, דת המצרים העתיקה, דת יוון העתיקה ודת רומא העתיקה. וכן מתייחס לשתי הדתות המונטאיסטיות האחרות, האסלאם והיהדות. הגל דן בהרחבה גם בטיעונים פילוסופיים רבים ושונים לקיומו של אלוהים.
האנתרופולוג סר ג'יימס ג'ורג' פרייזר כתב בהקדמה למהדורה מחודשת משנת 1910 ל"ענף הזהב", (שפורסם במקור ב-1890) שאמנם מעולם לא חקר את הגל, אך חבריו והפילוסוף ג׳ון מקטאגרט אליס מקטאגרט (אנ'), הציעו שהגל הטרים את השקפתו על "הטבע והיחסים ההיסטוריים של קסם ודת". פרייזר ראה בעיני רוחו כי הוא והגל "סבורים שבהתפתחות המנטלית של האנושות עידן של קסם קדם לעידן של דת, ושההבדל האופייני בין קסם לדת הוא שבעוד שהקסם מכוון לשלוט בטבע באופן ישיר, הדת מכוונת בשליטה בו בעקיפין באמצעות תיווך של יצור או יצורים על-טבעיים רבי עוצמה שאליהם האדם פונה לעזרה והגנה".[11]
בהקדמתו לתרגום הערבי הדגיש אל-מרזוקי את חשיבות קריאת ההרצאות של קוראים מוסלמים "כדי להבין את המשמעות של הסיבה לכך שהגל התעלם מהאסלאם אף על פי שדן כמעט בכל דת אחרת בזמנו". כמו כן, הוא קובע כי קריאת ההרצאות היא חיונית כדי להתגבר בצורה ביקורתית על האידיאליזם הטרנסצנדנטלי של הקאנט ולהבין לעומק את היחסים בין מרקס להגל.[7]