הרי ירושלים הוא אזור גאופוליטיהררי ומבותר במרכז ארץ ישראל, באזור העיר ירושלים. בהגדרתם הרשמית, הרי ירושלים הם החלק מהרי יהודה הנכלל בתוך פרוזדור ירושלים, ובתוך הקו הירוק, אך לעיתים מכלילים בו גם אזורים שמחוצה לו. המונח הרי ירושלים הוא יותר מונח גאופוליטי, שבא לתאר את החלק של הרי יהודה שנמצא בתוך הקו הירוק, מאשר מונח גאוגרפי.
בתוכנית החלוקה של האו"ם (1947), נכלל חלק מפרוזדור ירושלים בשטח המדינה הערבית העתידית, וחלקו בשטח הבינלאומי שכלל את ירושלים. במהלך מלחמת העצמאות כבשה חטיבת הראל את האזור, מה שנתן למדינת ישראל אחיזה באזור ההר, דרך גישה לירושלים ואת השטח ששימש לבניית מערב העיר ירושלים.
גובהם הממוצע של הרי ירושלים הוא כ-650 מטרים מעל פני הים. ההרים הם שלוחות מקבילות היורדות מבמת ההר הגבוהה (800 מטר) של ירושלים, כיוונן מזרח-מערב, וביניהן נחלי אכזב הזורמים מערבה. מדרונותיו תלולים, ואין בו כמעט במת הר ושטחים מישוריים. את האזור מנקז אחד הנחלים הגדולים במרכז, נחל שורק, שבתוך העמק שלו עוברת מסילת הרכבת הישנה מיפו לירושלים. יובליו הגדולים בתחום הרי ירושלים הם נחל רפאים ונחל כסלון.
שריפות יער הן תופעה נפוצה בהרי ירושלים. בשנים 1987–2009 התרחשו בהרי ירושלים כ־4,000 אירועי שרפה, אם כי מרבית השרפות כילו שטח קטן מ־100 דונם. לפי הערכה, שרפה גדולה (נזק ל־6,000 דונם לפחות) מתרחשת אחת ל־12 שנים בממוצע, ושרפה של 1,500 דונם מתרחשת אחת לארבע שנים בממוצע.[1] שרפות בולטות אחדות:
