מפת איי התעלה של קליפורניההמגדלור ההיסטורי של אנאקפה
הפארק הלאומי איי התעלה (באנגלית: Channel Islands National Park) הוא פארק לאומי של ארצות הברית הכולל חמישה מתוך שמונת איי התעלה מול חופה של מדינתקליפורניה באוקיינוס השקט. אף שהאיים קרובים לחוף המאוכלס בצפיפות של דרום קליפורניה, בידודם שמר עליהם יחסית מפיתוח. הפארק מכסה שטח בן 1,009.94 קילומטרים רבועים, שמתוכם 319.78 קילומטרים רבועים שייכים לממשל הפדרלי.[1] 76% משטח האי סנטה קרוז, האי הגדול ביותר בתחומי הפארק, שייכים ל-"החברה לשימור הטבע" (The Nature Conservancy), ארגון לשמירת הסביבה המנהל שטח זה.[3]
בפארק הלאומי איי התעלה קיים מגוון נרחב של משאבי טבע ותרבות. הוא החל כמונומנט לאומי ב-26 באפריל 1938, הורחב לשמורת ביוספרה לאומית ב-1976 וקודם למעמד של פארק לאומי ב-5 במרץ 1980.[4][5] אזור שימור נוסף, המקלט הימי הלאומי איי התעלה (Channel Islands National Marine Sanctuary), מקיף את מי הים שישה מיל ימי מסביב לפארק הלאומי איי התעלה.
היסטוריה
בכל מהלך ההיסטוריה הגאולוגית האחרונה היו איי התעלה אזור יבשתי נפרד מיבשת אמריקה הצפונית. עם זאת, בעידן הקרח היו פני הים נמוכים בהרבה מגובהם היום, וכל ארבעת האיים הצפוניים היו מחוברים לאי גדול המכונה סנטארוזאה (Santarosae). מרחקו המשוער של אי זה מהיבשת היה כ-10 קילומטרים, וככל הנראה משך האי הירוק אליו ממותות שהגיעו בשחייה לפני כ-20,000 שנים. באיים עברו הממותות אבולוציה של ננסות איים תוך יצירת מין ייחודי לאיים, הממותה הננסית (Mammuthus exilis). גובהה של הממותה הננסית היה קצת פחות משני מטרים, פחות מחצי מגובה המין שממנו התפתחה. הממותה הננסית נכחדה בערך לפני 10,000 שנים, במקביל להופעתו של האדם על האיים.[6]
באיים נתגלו העדויות המוקדמות ביותר להתיישבות אנושית בחוף קליפורניה של ימינו, ואולי גם באמריקה הצפונית כולה. קבוצת האיים הצפונית של איי התעלה, אז כאמור אי גדול אחד, יושבו על ידי פלאו-אינדיאנים לפני לפחות 13,000 שנים, בסוף תקופת הפליסטוקן. בתקופה זו היה האקלים קריר יותר.[7] בני הצ'ומאש התגוררו באיים במשך זמן רב לפני בואם של האירופים הראשונים.
מגלה ארצותספרדיחואן רודריגס קבריו הגיע לאיים בשנת 1542. במשך כמאתיים שנים ביקרו באיים חוקרי ארצות וסוחרים וצדו לוטרות ימיות וכלבי ים על מנת לסחור בפרוותם ובשומנם, והם פגעו משמעותית במערכות האקולוגיות של האיים, כולל הכחדה של לוטרת הים, עיטם לבן-ראש ומינים נוספים. ביקוריהם עשו שמות באוכלוסיית האיים בשל המחלות דוגמת אבעבועות שחורות שהביאו, שכנגדם לא היה לילידים חיסון טבעי. בתחילת המאה ה-19 העבירו הספרדים את הילידים שנותרו באיים ליבשת אל מיסיונים וכפרי פואבלו סמוכים אליהם.[8]
האיים עברו לשלטון מקסיקו בעת קבלת עצמאותה ב-1821, ובשנות ה-30 של המאה ה-19 החלו המקסיקנים בניסיונות לגדל כבשים באיים סנטה קרוז וסנטה רוזה. כשקליפורניה קיבלה מעמד מדינה ב-1850 עברו האיים לריבונות של ארצות הברית. חוות לגידול כבשים ובקר הוקמו על כל אחד מחמשת האיים במהלך סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. חוות אלו ניצלו את שדות המרעה הרחבים ושגשגו, אם כי תוך פגיעה במערכת האקולוגית. שרידים היסטוריים מחוות אלו נותרו באיים סנטה קרוז וסנטה רוזה.[9]ענף כלכלי חשוב נוסף שבו התמחו מהגרים סינים היה דיג צדפות אוזן הים (הסוג Haliotis של חלזון הקרוי גם אָבָּלוֹן). הצדפות נאספו במימי האיים, בשרם יובש ונשלח לסין ולקהילות של הסינים בארצות הברית (למשל בסן פרנסיסקו). היה גם מסחר בצדפות הצבעוניות. דיג היתר גרם כמעט להיעלמות אוזן הים ממימי האיים בסוף המאה ה-20 והדיג הופסק בשנות ה-90 של המאה ה-20.[10]
במהלך המאה ה-20 הקימו הצבא, חיל הים, חיל האוויר ומשמר החופים של ארצות הברית מוצבים באיי התעלה הצפוניים. מגדלי תאורה הוקמו באיים אנאקפה וסנטה ברברה בעשור השני של המאה ה-20, ומגדלור של ממש הוקם במזרח אנאקפה ב-1932, והופעל על ידי משמר החופים עד סוף שנות ה-60. למטרות הגנה על החוף הוקם בסנטה רוזה מחנה של הצבא ב-1943 ובסיס חיל אוויר ב-1950. חיל הים האמריקני ניהל את האי סן מיגל מ-1948 עד שהעביר פיקוח לשירת הפארקים הלאומיים ב-1967. חיל הים עדיין מפעיל מוצב קטן באי סנטה קרוז.
ב-1969 הייתה התפוצצות באסדת קידוח 10 קילומטרים מחוף קליפורניה, הנפט החל לזרום לים. דליפת הנפט הופסקה לאחר מאמצים גדולים 11 יום אחר-כך, אבל כתם הנפט נישא בזרמי הים לאיי התעלה. הזיהום פגע קשות בעופות הימיים ומעריכים כי 3,600 מתו כתוצאה מהזיהום. היה זה זיהום הנפט הגדול ביותר בתולדות ארצות הברית אחרי דליפת הנפט במפרץ מקסיקו ואסון הנפט של אקסון ואלדז.
האיים שבתוך הפארק משתרעים לאורך חופה של דרום קליפורניה מפוינט קונספשן (Point Conception) סמוך לסנטה ברברה עד סן פדרו, פרוור של לוס אנג'לס. מטה הפארק ומרכז המבקרים שוכנים בעיר ונטורה שביבשת.
הפארק משתרע על שטח של 1,009 קילומטרים רבועים, שמחציתם בים, וכולל את האיים:
האקלים הוא ים-תיכוני (Csb על פי שיטת קפן) כשהחורפים קרירים וגשומים, והקיצים יבשים וחמימים, כאשר הים הקר מסביב ממתן את הטמפרטורות בקיץ. כמות המשקעים הממוצעת השנתית היא 355 מילימטרים, אבל כתלות במבנה הטופוגרפי יכולה כמות המשקעים לנוע מפחות מ-250 מילימטרים ועד 500 מילימטרים. 95% מהגשמים יורדים בין נובמבר לאפריל, כשינואר ופברואר הם החודשים הגשומים ביותר (45% ממוצע השנתי). מרבית הגשמים יורדים במהלך סופות גדולות שנמשכות כמה ימים. העונה היבשה נמשכת ממאי לאוקטובר כשיוני, יולי ואוגוסט הם החודשים היבשים ביותר (1% מהממוצע השנתי). ערפל הוא תופעה נפוצה מאוד באיים בייחוד באביב ובקיץ. הטמפרטורות בחורף הן בין 11.6°C ל-15°C, ובקיץ הן בין 16.7°C ל-21°C.[12]
צמחייה ובעלי חיים
פריחה של Coreopsis gigantea באנאקפהעצי אלון מהמין Quercus tomentella באי סנטה רוזהשועל איים אפורדולפינים ליד האי אנאקפהבשביל המוביל מאתר המחנאות אל חוף האי סן מיגלמערת ים בצוקים של סנטה קרוז
בתחומי הפארק נמנו יותר מ-2,000 מינים של צמחים ובעלי חיים.[13]
צמחים
שירות הפארקים מחלק את חגורות הצמחייה השונות באיים לחמש חברות:
חזזיות – כארבע מאות מינים של חזזיות גדלים באיים, כרבע ממספר המינים של חזזיות בקליפורניה. באי סנטה רוזה לבדו נמנו למעלה מ-300 מינים. ב-2007 גילה קרי קנודסן, חוקר מאוניברסיטת קליפורניה בריברסייד, מין חדש של חזזית וקרא לו Caloplaca obamae לכבודו של הנשיא ברק אובמה.[14]
ערבות עשב (Grasslands) – חברת הצומח הנפוצה ביותר באיים. ערבות עשב מצויות בכל האיים, בייחוד במדרונות הפונים אל החוף ששימשו בעבר כשטחי המרעה העיקריים. מרבית הצמחים בחברה זו הם מינים זרים (מיובאים או פולשים) וכוללים בין השאר ברומית דו-אבקנית (Bromus diandrus), שיבולת-שועל שוטה (Avena fatua), זון רב-פרחים (Lolium multiflorum), ברומית ספרדית (Bromus madritensis Rubens) ושעורת העכבר (Hordeum murinum). גם מינים מקומיים גדלים בערבות העשב, אם כי הם נפוצים פחות, ובהם: תת-המין Bloomeria crocea crocea (באנגלית golden star), Dichelostemma capitatum (wild hyacinth), Layia platyglossa (tidy tip) ונורית קליפורנית (Ranunculus californicus). לעיתים משתלבים בערבות העשב עצים כדוגמת אוג תמים (Rhus integrifolia) או אלונים המעידים ככל הנראה על הצמחים המקוריים בחברה זו.[15]
שיחי המרווה החופיים (Coastal Sage Scrub) – חברה זו נפוצה בכל האיים, אם כי פחות מערבות העשב, בייחוד במורדות הדרומיים, הצחיחים יותר. חברה זו נפגעה בעבר מעשרות שנות מרעה, ולכן רק אזורים שלא נפגעו, בעיקר באי סנטה קרוז, מייצגים חברה זו היטב. סבך שיחים בגובה העולה על מטר, שכמעט שלא ניתן לעבור דרכו. המינים בחברה זו כוללים: לענה קליפורנית (Artemisia californica), אנצליה קליפורנית (Encelia californica), אוג תמים (Rhus integrifolia) ומרווה דבשית (Salvia mellifera). צמחים בולטים במקומות מסוימים הם אנדמיים לאי שבו הם גדלים כדוגמת מין הלענהArtemisia nesiotica. צמחים אלו מתאפיינים בהתאמה לסביבות צחיחות ובמערכת שורשים עמוקה שנועדה לספוג לחות ובמקביל שומרת על הקרקע מסחיפה.[16]
צ'פארל (Chaparral) – צ'פארל הוא הכינוי המקומי לחברת הצומח של שיחים מעוצים המותאמים היטב לאקלים הים-תיכוני, הגדלה בעיקר בקליפורניה ובצפון באחה קליפורניה. חברה זו מצויה בפארק בשלושת האיים הגדולים: סנטה רוזה, סנטה קרוז וסן מיגל. בניגוד לחברת שיחי המרווה החופיים השיחים בצ'פארל הם ירוקי-עד. השיחים בחברה זו מסתמכים על שריפות על מנת לשגשג. מינים רבים זקוקים לעשן, חום או אפר על מנת לנבוט. השריפות לא צריכות להיות תכופות, זרעים של המין הטרומליס קטלבי (Heteromeles arbutifolia) חייבים לשהות קבורים לפחות 30 שנים מתחת לפסולת העלים על מנת לנבוט, ודבר זה לא היה מתאפשר אלמלא אש המכלה את פסולת העלים בתוך 30 שנים אלו. בין המינים הכלולים בחברה זו: Adenostoma fasciculatum fasciculatum (באנגלית chamise), Arctostaphylos insularis (Santa Cruz Island manzanita) וצרקוקרפוס שדרי (Cercocarpus betuloides).[17]
חורשות (Woodlands) – חורשות, בהם העצים הם המין הדומיננטי, נדירות למדי ומצויות בעיקר בסנטה רוזה וסנטה קרוז. חורשות אלו גדלות בעיקר במורדות הצפוניים המוצלים יותר. בין המינים הגדלים בחורשות אלו מיני האלון: Quercus agrifolia (באנגלית Coast live oak) ו-Quercus tomentella (Island oak) ומיני האורןPinus muricata (Bishop pine) ואורן טוריי (Pinus torreyana).[18]
עופות יבשתיים - עיט זהוב, עורב שחור, עיטם לבן-ראש, מין שהושב לאיים לאחר שהוכחד משם בעבר, תת-המין Oreothlypis celata sordida של סבכי העולם החדש (באנגלית orange-crowned warbler), תת-המין Empidonax difficilis insulicola של טירן (Pacific slope flycatcher), תת-המין האמריקני Falco peregrinus anatum של בז נודד ותת-המינים Aimophila ruficeps obscura (rufous-crowned sparrow) ו-Pipilo maculates megalonyx (spotted towhee) של גיבתוניים. בין העופות האנדמיים לאיים: תת-המין Thryomanes bewickii nesophilus של גדרון בוויק, תת-המין Melospiza melodia graminea של גיבתון (Channel Islands Song Sparrow), תת-המין Eremophila alpestris insularis של צחיחנית החרמון (horned lark), תת-המין Carpodacus mexicanus frontalis של ורדית מקסיקנית (House Finch), תת-המין Lanius ludovicianus anthonyi של חנקן לודוויקיאנוס (island loggerhead shrike) ומין העורבניAphelocoma insularis (island scrub-jay), האנדמי לאי סנטה קרוז. תת-המין Selasphorus sasin sedentariusis של קוליברי חלודי (Allen's hummingbird) שהיה פעם אנדמי לאיים התפשט משנות ה-60 של המאה ה-20 לפרוורי לוס אנג'לס.[20]
מספר המבקרים השנתי הממוצע במרכז המבקרים של הפארק על היבשת היה סביב 300,000 בתקופה מ-2007 עד 2016, כשב-2016 היו 364,807 מבקרים.[2] מרכז המבקרים שוכן בכפר ונטורה הרבור (Ventura Harbor Village). מרכז המבקרים כולל כמה תערוכות המספקות מידע על כל חמשת האיים, צמחייה מקומית, בעלי חיים ימיים והיסטוריה תרבותית. כמו כן, המבקרים יכולים ליהנות מסרט קצר, ללא תשלום, המעביר סקירה של כל חמשת האיים. מרכז המבקרים פתוח מדי יום, למעט חג ההודיה וחג המולד.[23] באיים עצמם יש מעט מבקרים. כ-30,000 שטים לאיים, ו-60,000 נוספים השטים אל הים הסובב את האיים בלבד. אף שמרבית המבקרים מגיעים בקיץ, מגיעים מבקרים גם בחורף ובאביב על מנת לצפות בלווייתנים באפורים הנודדים דרומה ובפריחה המרהיבה של פרחי הבר. הסתיו הוא זמן מצוין להגיע לפארק, כמו גם לצלול במימיו. הימים הם בדרך כלל שמשיים, עם רוחות מינימליות ומי האוקיינוס הם אז צלולים. מחנאות היא פעילות פופולרית על האי סנטה קרוז, כשהמבקרים המגיעים אל "פריזונרס הרבור" (Prisoners Harbor - נמל האסירים) על החוף הצפוני,[24] ולנים בעמק שמעבר לרכס. מרכז מבקרים חדש נפתח ב"סקורפיון רנץ'" (Scorpion Ranch - חוות העקרב) על האי סנטה קרוז ב-6 באפריל 2009.[25]
הפארק הלאומי איי התעלה מציע מגוון רחב של פעילויות נופש, שיט קיאקים דרך מערות הים הוא אחד הפופולריים ביותר. תרמילאות, מחנאות, סיורים רגליים ביום, צלילת סקובה ודיג באמצעות רובה צלצל הם בין הפעילויות הזמינות למבקרים. הפארק הלאומי איי התעלה ידוע במספר גדול של מכלולים של מערות ים יפות. האזור המבוקש ביותר בפארק כתלות בתנאי האוקיינוס וזמינות המעבורת הוא מעגן סקורפיון (Scorpion Anchorage) על האי סנטה קרוז, הן עבור מבקרים ליום אחד, והן עבור מבקרים המתכוננים ללון באתר המחנאות. מומלץ לאורחים לא מנוסים לנקוט זהירות בעת ביקור בפארק הלאומי עקב שינוי תנאי האוקיינוס במערכת האקולוגית הייחודית הזו. שירות הפארקים הלאומיים מסמיך מספר קטן של חברות המספקות הדרכה ומוכרות ציוד.[26]
.jpg)
