פלאו-אינדיאנים

פלאו-אינדיאנים צדים גליפטודון, ציור של היינריך הרדר

בארכאולוגיה ובפלאואנתרופולוגיה, פלאו-אינדיאנים (באנגלית: Paleo-Indians) או גם פלאואמריקנים (Paleoamericans) הוא כינוי לבני האדם הראשונים שהיגרו והתיישבו ביבשת העל של אמריקה, במהלך השלבים האחרונים של עידן הקרח של שלהי הפליסטוקן. פירוש הקידומת "פלאו" (παλαιός) ביוונית עתיקה הוא "עתיק" או "ישן". המונח "פלאו-אינדיאנים" מתייחס לתקופת האבן בחצי הכדור המערבי ושונה מהמונח "התקופה הפלאוליתית", המשמש בפרהיסטוריה של העולם הישן.[א]

העדויות הארכאולוגיות מעלות שציידים של חיות גדולות חצו לראשונה את מצר ברינג מאירואסיה לאמריקה הצפונית על גבי גשר יבשתי (ברינגיה), שהיה קיים בין 45,000 ל-12,000 לפנה"ס.[1] קבוצות קטנות מבודדות של ציידים-לקטים היגרו במקביל לבעלי חיים אוכלי-צמחים גדולים עמוק לתוך אלסקה. מ-13,500-16,500 לפנה"ס נוצרו פרוזדורים חופשיים מקרח לאורך חוף האוקיינוס השקט והעמקים של אמריקה הצפונית.[2] תהליך זה אפשר לבעלי חיים, ובעקבותיהם בני אדם, להגר דרומה לתוך פנים היבשת. התאריכים והמסלולים המדויקים של אכלוס העולם החדש הם נושאים הנמצאים במחלוקת מדעית מתמשכת.[3]

כלי אבן מסותתים, בייחוד חודי חניתות ומקרצפים הם העדות העיקרית לפעילות אנושית קדומה ביבשת אמריקה. הארכאולוגים והאנתרופולוגים משתמשים בכלים המסותתים לסיווג תקופות ותרבויות שונות. לפי עדויות ארכאולוגיות, גנטיות ובלשניות, מוצא הילידים של יבשת אמריקה בעמים הילידים של סיביר. העדויות לקשר קדום בין העמים הילידים של יבשת אמריקה והאוכלוסיות הסיביריות מצויות בשפות אמרינדיאניות, בתפוצה של סוג הדם, ובהרכב הגנטי כפי שמשתקף במידע המולוקולרי, כדוגמת DNA.[4] קיימות עדויות ארכאולוגיות על לפחות שתי תקופות הגירה שונות.[5] בין השנים 8000–7000 לפנה"ס התייצב האקלים, מה שהוביל לגידול באוכלוסייה ולהתקדמות טכנולוגית בעיבוד כלי האבן, ועקב כך לאורח חיים פחות נוודי ויותר ישיב.

הגדרה

המונח "פלאו-אינדיאנים" נטבע על ידי הארכאולוגית האמריקנית האנה מארי וורמינגטון (Hannah Marie Wormington‏; 1994-1914) בספרה "אנשים קדומים באמריקה הצפונית" (Ancient Man in North America) שיצא לאור לראשונה ב-1939 ואחר-כך במספר מהדורות מרחיבות. היא תיארה את הפלאו-אינדיאנים כ"אנשים שצדו מינים שנכחדו, התיישבו במערב אמריקה הצפונית לפני למעלה מ-6,000 שנים וייצרו את חודי האבן המסותתים באופן דו-פני המחורצים של מזרח ארצות הברית". היא התייחסה לאירוע ההכחדה ברביעון שבסוף עידן הקרח שבמהלכו נכחדו מיבשת העל של אמריקה היונקים הגדולים: מסטודון, ממותה צמרית, זאב בלהות, ועצלן קרקע. עד כמה אשמים בני האדם הקדומים בהכחדתם או ששינוי האקלים גרם לכך הוא נושא שנוי במחלוקת.

המונח התקבל מיד בספרות המדעית, אם כי היו שביקרו את המונח ככללי מדי, שכן כבר אז היה ידוע שהתרבויות של אמריקה הצפונית בתקופה זו, באזורים שונים ולאורך זמן היו שונות מאוד זו מזו. חוקרים אחרים הציעו קודם לכן לתקופה זו את השם "השלב הליתי" (Lithic stage) או "תרבות ציד החיות הגדולות" (Big-Game Hunting tradition). הכינוי הפך לכינוי הנפוץ לתקופה זו מאז שנות ה-70 של המאה ה-20 למרות הקשיים בהגדרת תחומי התקופה.

הגירה ליבשת אמריקה

מפה של נדידת האדם הקדמון בהתבסס על התאוריה שמקור האדם המודרני הוא באפריקה. מספרים מציינים את מועד ההגירה בשנים לפני זמננו

ביבשת אמריקה לא הייתה כל נוכחות של אדם עד לאכלוסה על ידי הפלאו-אינדיאנים בסוף הפליסטוקן. הפרטים המדויקים של ההגירה של פלאו-אינדיאנים ליבשת אמריקה, כולל התאריכים המדויקים ומסלולי ההגירה, הם נושאים למחקר ודיונים.[6] התאוריה המסורתית הייתה שמהגרים ראשונים אלו עברו לגשר היבשתי של ברינגיה שבין מזרח סיביר לאלסקה של ימינו בין לפני 40,000 ללפני 17,000 שנים,[7] כאשר פני הים אז היו נמוכים במידה ניכרת מגובהם הנוכחי עקב ההתקרחות ברביעון. ההשערה היא כי אנשים אלו נעו לאורך הפרוזדורים החופשיים מקרח שהתהוו בין משטחי הקרח מעטה הקרח לורנטייד (אנ') (Laurentide) וקורדילרן (Cordilleran) בעקבות העדרים של בעלי החיים הגדולים מהפליסטוקן, שמאז נכחדו. מסלול מוצע אחר הוא שהם היגרו לאורך חוף האוקיינוס השקט עד לאמריקה הדרומית ברגל או בסירות פרימיטיביות.[8] עדויות התומכות בתאוריה אחרונה זו, אם היו כאלו, נמחקו מאז עקב עליית פני הים ביותר ממאה מטרים עם סיום עידן הקרח האחרון.[9] עם זאת, אתר מערות פאיזלי (Paisley Caves) באורגון שתוארך ל-14,300 שנים לפני זמננו מחזק תאוריה זו משום שלפי העדויות הגאולוגיות לא ניתן היה להגיע לאתר זה בתקופה זו בדרך היבשה.

הארכאולוגים משוכנעים שההגירה של פלאו-אינדיאנים מברינגיה (מערב אלסקה) התרחשה בין לפני 40,000 שנים עד לפני 16,500 שנים.[10][11] תחום זמן נרחב זה הוא המקור לוויכוחים ומובטח שהם ימשיכו עוד שנים רבות. ההסכמות היחידות שאליהן הגיעו החוקרים הן שמקור התושבים הקדומים ממרכז אסיה, כשהיישוב הנרחב של יבשת העל של אמריקה אירע בסוף שיא תקופת הקרח האחרונה (Late Glacial Maximum), בין 16,000 ל-13,000 שנים לפני זמננו.[7][12] עם זאת קיימות גם תאוריות חלופיות על מקורם של הפלאו-אינדיאנים, כולל הגירה מאירופה דרך צפון האוקיינוס האטלנטי.[13]

קיימות עדויות מעטות להגעה מוקדמת הרבה יותר של בני אדם לאמריקה, שעדיין אינן בקונצנזוס מדעי. אחת הטענות המבוססות להגעה קדומה התפרסמה ב-2017: ליד ריכוז עצמות מסטודון שנחפר בקליפורניה נמצאו חמש מקבות אבן. על המקבות היו סימני שימוש וניכר ששימשו לניפוץ העצמות הטריות בשביל לצרוך את מח העצם. על עצמות המסטודון התגלו סימני ניפוץ מכוונים. האתר כולו תוארך בשיטת אורניום-תוריום לכ-130,000 שנים לפני זמננו.[14]

חלוקה לתקופות משנה

מסטודון (Mammut americanum) נכחד בין לפני 12,000 ללפני 9,000 שנים בשל פעילות האדם או שינוי האקלים או שניהם. ראו אירוע ההכחדה בהולוקן

העדויות הקדומות על פלאו-אינדיאנים נתגלו באתרים באלסקה (מזרח ברינגיה),[15] ואחריהם באתרים בקולומביה הבריטית, מערב אלברטה ואזור אולד קרואו פלאטס (Old Crow Flats) ביוקון.[16] בסופו של דבר שגשגו פלאו-אינדיאנים בכל יבשת-העל של אמריקה.[17]

סוגים שונים של חודי חניתות, מתקופות שונות של פלאו-אינדיאנים בדרום-מזרח ארצות הברית

פלאו-אינדיאנים מסווגים על פי שיטות סיתות וסגנון כלי האבן ולפי השינויים האזוריים.[18] חודי חניתות מחורצים, וחודי חניתות אחרים קרויים בשם הקיבוצי חודי חניתות. החודים סותתו מאבנים מעובדות שיש בהם חריץ ארוך. חודי החניתות נוצרו משיברור נתז בודד מכל צד של חוד החנית. החוד נקשר לקת עשויה מעץ או עצם. ככל שהסביבה השתנתה בסוף עידן הקרח לפני 17 עד 13 אלף שנים,[19] החלו בעלי חיים לנדוד על מנת לנצל את המשאבים של מזון שנפתחו בפניהם. בני אדם נעו בעקבות החיות, כדוגמת הביזון, הממותה והמסטודון, וזכו לכינוי "ציידי החיות הגדולות" (big-game hunters).[20] קבוצות שחיו לאורך חוף האוקיינוס השקט הסתמכו ככל הנראה על דיג כמקור המחיה העיקרי.[21]

עד שנות ה-70 של המאה ה-20 נהגו לחלק את התקופה של המתיישבים הפלאו-אינדיאנים לשלוש תרבויות:

עד שנות ה-70 של המאה ה-20 הייתה הסכמה כללית שהפלאו-אינדיאנים הראשונים שהגיעו לאמריקה הצפונית השתייכו לתרבות קלוביס. תקופה ארכאולוגית זו קרויה על שם העיירה קלוביס בניו מקסיקו, שבה נתגלו ב-1936 חודי קלוביס הייחודיים באתר הקרוי בלקווטר דרו (Blackwater Draw), שם הם היו קשורים ישירות לעצמות של בעלי חיים מהפליסטוקן.[22] מאז גילו ארכאולוגים עדויות שההתיישבויות הקדומות ביותר של בני אדם באמריקה הצפונית קודמות באלפי שנים לפני מסגרת הזמן המקובלת להופעתם של הפלאו-אינדיאנים (לפני שיא תקופת הקרח האחרונה, לפני למעלה מ-20,000 שנים). העדויות מראות שבני אדם חיו באזור הנקי מקרחונים המכונה ברינגיה הרחק מזרחה עד צפון יוקון לפני למעלה מ-32,000 שנים.

חפירות ארכאולוגיות באתרים שונים ברחבי אמריקה הצפונית והדרומית הוכיחו שתקופת הזמן של קלוביס (כלומר "פלאו-אינדיאנים") צריכה לעבור בחינה מחודשת. במיוחד האתרים קקטוס היל (Cactus Hill) בווירג'יניה,[23] המתוארך לפני 18,000-20,000 שנים, מדואוקרופט רוקשלטר (Meadowcroft Rockshelter) בפנסילבניה,[24] המתוארך לפני 19,000 שנים, מונטה ורדה בצ'ילה שבאמריקה הדרומית,[25] המתוארך לפני 14,000 שנים, טופר (Topper) בקרוליינה הדרומית,[26] שתוארך בין לפני 20,000 עד 16,000 שנים (החפירה העמיקה עד 50,000 שנים) וקינטנה רו במקסיקו,[27] שבה נתגלתה גולגולת בת 12,000 שנים במערה תת-ימית. אתרים אלו שינו את התאריכים המוקדמים להתיישבות הפלאו-אינדיאנים. זמנם של כמה מהאתרים קודם בצורה ניכרת למסגרת הזמן של היווצרות הנתיבים הפנויים מקרח, ובכך עולה השאלה כיצד הגיעו בני אדם קדומים אלו. הסבר חלופי אחד הוא בנתיב לאורך החוף, ברגל או בסירות פרימיטיביות, הסבר חלופי אחר הוא שהייתה הגירה קודמת בהרבה.[28] על פי העדות הגאולוגית היה נתיב ההגירה לאורך חוף האוקיינוס השקט פתוח לתנועה ביבשה לפני למעלה מ-23,000 שנים ומלפני 16,000 שנים ואילך.[29]

אורח חיים

תושבים קדומים אלו התפשטו על אזור גאוגרפי רחב, ולכן נוצרו שינויים אזוריים באורח החיים. עם זאת, כל הקבוצות הבודדות חלקו סגנון משותף של ייצור כלי אבן, ובכך ניתן לזהות סגנונות שיברור והתקדמות הסגנון. תקופה מוקדמת זו של ייצור כלי אבן התגלתה בכל רחבי אמריקה. את הכלים יצרו חברות נוודים שכללו בין 20 ל-60 נפשות של המשפחה המורחבת.[30][31] מזון היה ככל הנראה בשפע במהלך החודשים החמים המעטים בשנה. האגמים והנהרות היו שופעים מינים רבים של דגים, עופות ויונקים ימיים. ביערות ובביצות העשב ניתן היה ללקט אגוזים, ענבות ושורשים אכילים. הסתיו היה ככל הנראה עונה עסוקה שבה אחסנו מזון לחורף והכינו ביגוד מתאים. במהלך החורף, נעו החבורות שנהגו לדוג בחוף לתוך פנים הארץ לצוד וללכוד מזון טרי ולהשתמש בפרווה.[32]

השינויים האקלימיים בשלהי עידן הקרח גרמו לשינויים בחבורות הצמחייה ובאוכלוסיות בעלי החיים.[33] קבוצות נדדו ממקום למקום כאשר משאבי המזון והמקורות לביגוד הלכו והידלדלו והיה צורך למצוא מקורות חדשים.[17] קבוצות קטנות צדו וליקטו מזון ביחד במהלך חודשי האביב והקיץ, ואז התפצלו למשפחות בסתיו ובחורף. קבוצות משפחתיות נעו כל שלושה עד שישה ימים, וכיסו בכך עד 360 קילומטרים בשנה.[34][35] התזונה הייתה לעיתים משביעה ועשירה בחלבונים כשהציד הצליח. מעורות החיות שצדו נהגו לתפור בגדים וגם להקים מגורים ארעיים. משערים שבמהלך מרבית תקופתם מתחילתה ועד אמצעיתה נהגו הקבוצות שחיו בתוך הארץ להתקיים בעיקר על ציד החיות הגדולות שמאז נכחדו.[17] חלק מהיונקים הגדולים מתקופת הפליסטוקן היו הבונה הענק, ביזון הסטפה, הבותריום והאאוצרתריום, המסטודון, הממותה הצמרית, וכן אייל הצפון מתת-המין אייל צפון איי המלכה שרלוט (Rangifer tarandus dawsoni).

ראש חנית מתרבות פולסם

אנשי תרבות קלוביס, שהופיעה סביב שנת 11,500 לפני הספירה,[36] ללא ספק לא הסתמכו באופן בלעדי על ציד החיות הגדולות לקיומם. במקום זאת, הם יישמו אסטרטגיה של חיפוש מזון מגוון שכלל חיות ציד יבשתיות קטנות, בעלי חיים מימיים, ומגוון סוגי צמחייה.[37] קבוצות של פלאו-אינדיאנים היו ציידים מנוסים ונשאו עימם מגוון של כלים. אלו כללו חודי חניתות מחורצים, כמו גם להבים זעירים שבהם השתמשו לחיתוך הבשר ולעיבוד העורות.[38] חודי חניתות ומקבות, שיוצרו ממקורות שונים, ושהתגלו במקומות רחוקים ממקום ייצורם, עברו ככל הנראה יחד עם חבורות הנוודים או שהגיעו במסחר.[39] כלי אבן שהושארו מאחור או שעברו בסחר חליפין נתגלו מדקוטה הצפונית והטריטוריות הצפון-מערביות ועד ויומינג ומונטנה. נתגלו גם נתיבי סחר מלב קולומביה הבריטית אל חוף קליפורניה.

הקרחונים שכיסו את המחצית הצפונית של היבשת החלו להתמוסס בהדרגה, וחשפו אדמה חדשה להתיישבות בין לפני 17,500 ל-14,500 שנים.[33] במקביל לכך החלה ההכחדה של היונקים הגדולים ברחבי העולם. באמריקה הצפונית, נעלמו בסופו של דבר הקמלופס וסוס הבר. הסוסים שבו ליבשת כשהספרדים הביאו סוסים מבויתים בשלהי המאה ה-15.[40] כשהתחולל אירוע ההכחדה ברביעון נאלצו הפלאו-אינדיאנים בשלהי תקופתם להסתמך על אמצעי קיום אחרים.[41]

בשנים 9,500-10,500 לפני הספירה החלו ציידי החיות הגדולות של המישורים הגדולים להתמקד במין בעל חיים אחד: הביזון (קרוב משפחה של ביזון אמריקאי).[42] התרבות הראשונה מבין התרבויות שהתמקדו בציד הביזון הייתה תרבות פולסם. אנשי תרבות זו נדדו בקבוצות משפחתיות קטנות מרבית השנה, כשהם שבים מדי שנה לאותם מעיינות ומקומות מועדפים אחרים במקומות גבוהים.[43] שם נהגו לחנות למשך מספר ימים, ייתכן תוך הקמת מחסה זמני, כשהם מייצרים או מתקנים כלי אבן, או מעבדים בשר, ואז הם נעו הלאה.[42] מספרם של הפלאו-אינדיאנים לא היה אף פעם רב והאוכלוסייה הייתה דלילה למדי.

אמריקה הדרומית

התושבים באתר מונטה ורדה באמריקה הדרומית היו ככל הנראה ישיבים והתגוררו באגן הנהר מרבית השנה. מצד שני, קבוצות אחרות באמריקה הדרומית היו ניידות מאוד וצדו בעלי חיים גדולים כדוגמת מסטודון ועצלן קרקע. הם השתמשו בטכניקת חודי חניתות דו-פניים קלאסית.

הדוגמאות העיקריות הם אוכלוסיות הקשורות בחודי אל חובו (El Jobo בונצואלה), חודי זנב-דג או מגלנס (Magallanes, אזורים שונים של היבשת, אבל בעיקר במחצית הדרומית), וחודי פאיחן (Paijan, בפרו ובאקוודור) באתרים בערבות דשא, מישורי סוואנה, וחורשות.

תיארוך אתרים אלו נע מלפני 14,000 שנים (אתר טאימה-טאימה בוונצואלה) ועד לפני 10,000 שנים. חודי חניתות אל חובו הדו-פניים היו נפוצים בעיקר בצפון-מערב ונצואלה, ממפרץ ונצואלה ועד להרים הגבוהים והעמקים. האוכלוסייה שהשתמשה בהם הייתה של ציידים-לקטים שככל הנראה שהו בתחומי טריטוריה מסוימת.[44] חודי אל חובו היו ככל הנראה הקדומים ביותר, ותוארכו ללפני 12,980 ו-14,2000 שנים ונועדו לציד בעלי חיים גדולים.[45] בניגוד לכך, לחודי זנב הדג שתוארכו ללפני 11,000 שנים בפטגוניה הייתה תפוצה רחבה הרבה יותר, בעיקר במרכז ובדרום היבשת.[46][47]

תקופות ארכאיות

משקלות ועדיים לצוואר מפוברטי פוינט

בתקופה הארכאית באמריקה הצפונית השתנתה הסביבה, האקלים התחמם והפך צחיח יותר והחיות הגדולות האחרונות נעלמו.[48] מרבית קבוצות האוכלוסייה בתקופה זו היו עדיין ציידים-לקטים נוודים, אבל עתה החלו קבוצות אינדיבידואליות להתמקד במשאבים הזמינים להם מקומית. וכך, עם עבור הזמן, החלה תבנית של התפתחות תרבויות אזוריות כדוגמת הדרום-מערב הארכאי, תרבות פלאו-ארקטית, תרבות פוברטי, תרבות דלטון ותרבות פלאנו. התאמות אזוריות אלו הפכו לנורמה, כאשר מסתמכים פחות ופחות על ציד וליקוט, וכלכלה מעורבת של ציד בעלי חיים קטנים, דגים, ירקות בר עונתיים ומזונות נוספים מהצומח.[35][49] קבוצות רבות המשיכו לצוד חיות גדולות אבל שיטות הציד הפכו מגוונות יותר ושיטות השגת הבשר מתוחכמות יותר.[33] סגנון ההצבה של חפצים וחומרים בתוך אתר קבורה ארכאי מציין בידול המבוסס על מעמד בחלק מהקבוצות.[50]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Jablonski, Nina G (2002). The First Americans: The Pleistocene Colonization of the New World. California Academy of Sciences. ISBN 0-940228-49-1.
  • Peter Charles Hoffer (2006). The Brave New World: A History of Early America. JHU Press. ISBN 978-0-8018-8483-2.
  • Meltzer, David J (2009). First peoples in a new world: colonizing ice age America. University of California, Berkeley. ISBN 0-520-25052-4.

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פלאו-אינדיאנים בוויקישיתוף

ביאורים

  1. ^ התקופה הפלאוליתית מתייחסת במפורש לתקופה שבין לפני בערך 2.5 מיליון שנים, וסוף הפליסטוקן בחצי הכדור המזרחי. מונח זה אינו בשימוש בארכאולוגיה של העולם החדש.

הערות שוליים

  1. ^ Liz Sonneborn (בינואר 2007). Chronology of American Indian History. Infobase Publishing. p. 3. ISBN 978-0-8160-6770-1. {{cite book}}: (עזרה)
  2. ^ New World Settlers Took 20,000-Year Pit Stop
  3. ^ H. Trawick Ward; R. P. Stephen Davis (1999). Time before history: the archaeology of North Carolina. UNC Press Books. p. 2. ISBN 978-0-8078-4780-0.
  4. ^ Patricia J. Ash; David J. Robinson (2011). The Emergence of Humans: An Exploration of the Evolutionary Timeline. John Wiley & Sons. p. 289. ISBN 978-1-119-96424-7.
  5. ^ Pitblado, B. L. (2011-03-12). "A Tale of Two Migrations: Reconciling Recent Biological and Archaeological Evidence for the Pleistocene Peopling of the Americas". Journal of Archaeological Research. 19 (4): 327–375. doi:10.1007/s10814-011-9049-y.
  6. ^ Phillip M. White (2006). American Indian chronology: chronologies of the American mosaic. Greenwood Publishing Group. p. 1. ISBN 978-0-313-33820-5.
  7. ^ 1 2 Wells, Spencer; Read, Mark (2002). The Journey of Man - A Genetic Odyssey (Digitised online by Google books). Random House. pp. 138–140. ISBN 0-8129-7146-9.
  8. ^ Fladmark, K. R. (ינו' 1979). "Alternate Migration Corridors for Early Man in North America". American Antiquity. 44 (1): 55–69. doi:10.2307/279189. JSTOR 279189. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ "68 Responses to "Sea will rise 'to levels of last Ice Age'"". Center for Climate Systems Research, Columbia University.
  10. ^ "Introduction". Government of Canada. Parks Canada. 2009. Canada's oldest known home is a cave in Yukon occupied not 12,000 years ago as at U.S. sites, but at least 20,000 years ago
  11. ^ "Journey of mankind". Brad Shaw Foundation.
  12. ^ Bonatto, SL; Salzano, FM (1997). "A single and early migration for the peopling of the Americas supported by mitochondrial DNA sequence data". PNAS. 94 (5): 1866–71. Bibcode:1997PNAS...94.1866B. doi:10.1073/pnas.94.5.1866. PMC 20009. PMID 9050871.
  13. ^ Neves, W. A.; Powell, J. F.; Prous, A.; Ozolins, E. G.; Blum, M. (1999). "Lapa vermelha IV Hominid 1: morphological affinities of the earliest known American". Genetics and Molecular Biology. 22 (4): 461. doi:10.1590/S1415-47571999000400001.
  14. ^ Holen et al. 2017. A 130,000-year-old archaeological site in Southern California, USA. Nature doi:10.1038/nature22065,
  15. ^ Bruce Elliott Johansen; Barry Pritzker (2008). Encyclopedia of American Indian history. ABC-CLIO. pp. 451–. ISBN 978-1-85109-817-0.
  16. ^ Norman Herz; Ervan G. Garrison (1998). Geological methods for archaeology. Oxford University Press. p. 125. ISBN 978-0-19-509024-6.
  17. ^ 1 2 3 Barry Lewis; Robert Jurmain; Lynn Kilgore (10 בדצמבר 2008). Understanding Humans: Introduction to Physical Anthropology and Archaeology. Cengage Learning. pp. 342–348. ISBN 978-0-495-60474-7. {{cite book}}: (עזרה)
  18. ^ Vance T. Holliday (1997). Paleoindian geoarchaeology of the southern High Plains. University of Texas Press. p. 15. ISBN 978-0-292-73114-1.
  19. ^ Wolfgang H. Berger; Elizabeth Noble Shor (25 באפריל 2009). Ocean: reflections on a century of exploration. University of California Press. p. 397. ISBN 978-0-520-24778-9. {{cite book}}: (עזרה)
  20. ^ McHugh, Tom; Hobson, Victoria (1979). The Time of the Buffalo. University of Nebraska Press. ISBN 0-8032-8105-6.
  21. ^ deFrance, Susan D.; Keefer, David K.; Richardson, James B.; Alvarez, Adan U. (2010). "Late Paleo-Indian Coastal Foragers: Specialized Extractive". Latin American Antiquity. Society for American Archaeology. 12 (4): 413–426. doi:10.2307/972087. JSTOR 972087.
  22. ^ "National Park Service Southeastern Archaeological Center: The Paleoindian Period".
  23. ^ Cactus Hill Archaeological Site
  24. ^ Meadowcroft Rockshelter
  25. ^ "Monte Verde Archaeological Site - UNESCO World Heritage Centre".
  26. ^ "CNN.com: Man in Americas Earlier Than Thought". 2004-11-18.
  27. ^ "Skull in Underwater Cave May Be Earliest Trace of First Americans - NatGeo News Watch". Blogs.nationalgeographic.com. 2011-02-18.
  28. ^ Does skull prove that the first Americans came from Europe?
  29. ^ Jordan, David K (2009). "Prehistoric Beringia". University of California-San Diego.
  30. ^ David J. Wishart (2004). Encyclopedia of the Great Plains. U of Nebraska Press. p. 589. ISBN 978-0-8032-4787-1.
  31. ^ Rickey Butch Walker (בדצמבר 2008). Warrior Mountains Indian Heritage - Teacher's Edition. Heart of Dixie Publishing. p. 34. ISBN 978-1-934610-27-5. {{cite book}}: (עזרה)
  32. ^ Dawn Elaine Bastian; Judy K. Mitchell (2004). Handbook of Native American mythology. ABC-CLIO. p. 6. ISBN 978-1-85109-533-9.
  33. ^ 1 2 3 Pielou, E.C. (1991). After the Ice Age : The Return of Life to Glaciated North America (Digitised online by Google books). University of Chicago Press. ISBN 0-226-66812-6.
  34. ^ David R. Starbuck (31 במאי 2006). The archeology of New Hampshire: exploring 10,000 years in the Granite State. UPNE. p. 27. ISBN 978-1-58465-562-6. {{cite book}}: (עזרה)
  35. ^ 1 2 Fiedel, Stuart J (1992). Prehistory of the Americas (Digitised online by Google books). Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-42544-5.
  36. ^ Catherine Anne Cavanaugh; Michael Payne; Donald Grant Wetherell (2006). Alberta formed, Alberta transformed. University of Alberta. p. 9. ISBN 978-1-55238-194-6.
  37. ^ Scott C. Zeman (2002). Chronology of the American West: from 23,000 B.C.E. through the twentieth century. ABC-CLIO. p. 9. ISBN 978-1-57607-207-3.
  38. ^ William C. Sturtevant (21 בפברואר 1985). Handbook of North American Indians. Government Printing Office. p. 87. ISBN 978-0-16-004580-6. {{cite book}}: (עזרה)
  39. ^ Emory Dean Keoke; Kay Marie Porterfield (בינואר 2005). Trade, Transportation, and Warfare. Infobase Publishing. pp. 1–. ISBN 978-0-8160-5395-7. {{cite book}}: (עזרה)
  40. ^ "A brief history of the horse in America: Horse phylogeny and evolution". Ben Singer. Canadian Geographic. 2005. אורכב מ-המקור ב-2014-08-19. נבדק ב-2016-07-09.
  41. ^ Anderson, David G; Sassaman, Kenneth E. The Paleoindian and Early Archaic Southeast (Digitised online by Google books). University of Alabama Press. ISBN 0-8173-0835-0.
  42. ^ 1 2 Mann, Charles C. (2006-10-10). 1491: New Revelations of the Americas before Columbus (Digitised online by Google books). Random House of Canada. ISBN 1-4000-3205-9.
  43. ^ "Folsom Traditions". University of Manitoba, Archaeological Society. 1998.
  44. ^ José R. Oliver, Implications of Taima-taima and the Peopling of Northern South America. bradshawfoundation.com
  45. ^ Silverman, Helaine; Isbell, William (2008). Handbook of South American Archaeology. Springer Science. p. 433. ISBN 978-0-387-75228-0.
  46. ^ Silverman, Helaine; Isbell, William (2008). Handbook of South American Archaeology. Springer Science. p. 35. ISBN 978-0-387-75228-0.
  47. ^ Dillehay, Thomas D. (2008). The Settlement of the Americas. Basic Books. p. 209. ISBN 978-0-7867-2543-4.
  48. ^ "Blame North America Megafauna Extinction On Climate Change, Not Human Ancestors". ScienceDaily. 2001.
  49. ^ Stuart B. Schwartz, Frank Salomon (1999-12-28). The Cambridge History of the Native Peoples of the Americas (Digitised online by Google books). Cambridge University Press. ISBN 978-0-521-63075-7.
  50. ^ Imbrie, J; K.P.Imbrie (1979). Ice Ages: Solving the Mystery. Short Hills NJ: Enslow Publishers. ISBN 0-226-66811-8.

Strategi Solo vs Squad di Free Fire: Cara Menang Mudah!