הנרי ליפסון נולד בליברפול למשפחה של מהגרים יהודים מפולין. אביו, אייזיק ליפסון, היה פועל פלדה במפעלי שוטון (Shotton) במחוז פלינטשייר (Flintshire) שבויילס. אמו, שרה ליפסון, האמינה בכל לבה בחשיבות החינוך לעתיד ילדיה ודאגה כי ילמד בבית הספר התיכון היוקרתי האוורדן (Hawarden) שבעיירה באותו שם בפלינטשייר. ליפסון זכה למלגה ללימוד פיזיקה באוניברסיטת ליברפול, וסיים לימודיו באוניברסיטה בהצטיינות ב-1930. עם סיום לימודיו נשאר כסטודנט למחקר באוניברסיטה, ועל פי הצעת המנחה שלו, שהיה גם המנחה של ארנולד ביוורס (Arnold Beevers) שסיים שנה לפניו, החלו השניים ללמוד את תחום הקריסטלוגרפיה, חקר מבנה גבישים בעזרת קריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן, שהפכה בסופו של דבר תחום העניין העיקרי של ליפסון. תחילה קראו ספרות מקצועית ואחר כך נסעו למנצ'סטר על מנת להיוועץ בחתן פרס נובל לפיזיקה, פרופ' ויליאם לורנס בראג, שהקים מרכז קריסטלוגרפיה חשוב באוניברסיטת ויקטוריה של מנצ'סטר (כיום אוניברסיטת מנצ'סטר). בראג, ועוזרו, ו. ה. טיילור (W. H. Taylor), סייעו לשניים בידע ובעידוד.
בעודם בליברפול, ובלא מימון משמעותי, יצרו ליפסון וביוורס בעצמם את רוב ציוד המחקר שלהם. תחילה פענחו השניים את המבנים הסימטריים הפשוטים של כמה מינרלים באמצעות ניסוי וטעייה, ואז ניסו לפענח את המבנה של תצורת הפנטהידריד של נחושת גופרתית (CuSO4). הציוד שהיה בידם, שפופרת קרני רנטגן שייצרו בעצמם, היה פשוט, ולכן מידת הדיוק שאליו יכלו להגיע הייתה מינימלית. בכל זאת הצליחו השניים במאמץ לאתר את מיקומם של אטומי הנחושת והגופרית. להשלמת התמונה הם היו צריכים למצוא את מיקומם של אטומי החמצן. על פי הצעתו של ביוורס נסעו השניים שוב למנצ'סטר ותוך שימוש בספקטרומטר של בראג וביצוע חישובים מייגעים על פי טרנספורם פורייה הצליחו לאתר את כל תשעת אטומי החמצן.
במהלך ביצוע החישובים המייגעים גילו השניים כי הם מבזבזים ימים שלמים כשהם מכפילים ערכי סינוס וקוסינוס בגורם המשרעת. בסופו של דבר הבינו השניים כי עדיף לשמור על רצועות נייר את כל טורי החישובים. מרעיון זה נולד כלי עזר חשוב ששימש קריסטלוגרפים במשך עשרים השנים הבאות, עד להמצאת המחשב, "רצועות ביוורס-ליפסון", שפרסם את שמם בתחום.
מעבדת קוונדיש והמכון הטכנולוגי של מנצ'סטר
ב-1936 הזמין בראג את ליפסון להצטרף אליו לאוניברסיטת מנצ'סטר, וכאשר עזב בראג את אוניברסיטת מנצ'סטר, ועבר למעבדה הלאומית לפיזיקה בלונדון ששכנה בבית בושי (Bushy House) שבטדינגטון (Teddington) שבלונדון, עבר ליפסון אתו. ושוב, כאשר זמן קצר אחר כך מונה בראג לנהל את מעבדת קוונדיש באוניברסיטת קיימברידג', בעקבות מותו הפתאומי של ארנסט רתרפורד, המנהל הקודם, עבר ליפסון אתו. בעת שהותו בטדינגטון נשא ליפסון לאישה את ג'ני רוזנטל (נולדה ב-23 בינואר1910).
מעשית היה ליפסון מופקד על קבוצת הקריסטלוגרפיה בקיימברידג', ונטל חלק בטיפוח מדענים צעירים. בהיותו בקיימברידג' השתכנע, בעקבות שיחות עם פאול פטר אוואלד, בחשיבות טרנספורם פורייה בקריסטלוגרפיה באמצעות קרני רנטגן. ליפסון קיבל את התואר השלישי (D.Sc.) מאוניברסיטת ליברפול ותואר שני (MA) מקיימברידג' ב-1942, אבל הוא לא באמת השתלב בחברה של אוניברסיטת קיימברידג', וב-1945 עבר למכון למדע וטכנולוגיה באוניברסיטת מנצ'סטר (University of Manchester Institute of Science and Technology או בראשי תיבות UMIST, כיום חלק מאוניברסיטת מנצ'סטר) כראש המחלקה לפיזיקה, במקומו של ו. ה. טיילור (W. H. Taylor), שהחליף את ליפסון בתפקיד האחראי על הקריסטלוגרפיה בקוונדיש. למשרה זו לא היה מעמד או תואר, אבל בהנהלתו היא הפכה במהרה למרכז עולמי למחקר קריסטלוגרפי בעזרת שיטות אופטיות חדשניות לעקיפה באמצעות קרני רנטגן המבוססות על טרנספורם פורייה. על פי רעיון שהעלה לורנס בראג ב-1948, ותוך ניצול האנלוגיה שבין עקיפה באור הנראה לעקיפה באמצעות קרני רנטגן, פיתחו ליפסון וצ'ארלס טיילור (Charles Taylor) את ה-SADI (ראשי תיבות של Small-Angle Diffraction Instrument – מכשיר לעקיפה בזוויות חדות). ב-1954 הוא קיבל מינוי כפרופסור, וכהכרה על תרומותיו לקריסטלוגרפיה התקבל ליפסון כעמית בחברה המלכותית ב-1957. רשמית הוא פרש לגמלאות ב-1977, אבל המשיך להיות פעיל במחלקה.
אקטה קריסטלוגרפיקה
ביולי 1943 נוסד ביוזמתו של ויליאם לורנס בראג הארגון XRAG,[1] ארגון קריסטלוגרפיה בריטי במסגרת מכון הפיזיקה, וליפסון מונה כמזכיר הארגון. באוקטובר 1944 פנה אליו הקריסטלוגרף האמריקני מרטין בורגר (Martin Julian Buerger) בשאלה האם XRAG מעוניינת לשתף פעולה עם ASXRED,[2] הקבוצה המקבילה בארצות הברית, ביסוד כתב עת העוסק במחקר בעזרת עקיפה של קרני רנטגן ועקיפה של אלקטרונים. פנייה זו הובילה להקמת תת-ועדה לנושאי פרסומים של ה-XRAG, שבה היה חבר גם ליפסון, שהחליטה כי עדיף לייסד כתב עת משותף. ביוזמתו של ויליאם לורנס בראג הוחלט בסופו של דבר שכתב העת צריך להיות בינלאומי ושיש להקים ארגון בינלאומי שיהיה אחראי עליו. הארגון, האיגוד הבינלאומי לקריסטלוגרפיה, נוסד ב-1948 וכתב העת שהוציא לאור קרוי אקטה קריסטלוגרפיקה. ב-1955 נקלע כתב העת למצוקה ופאול פטר אוואלד הסכים להיות העורך הראשי בתנאי שיצטרפו אליו שני עורכי משנה, אחד מארצות הברית והשני מבריטניה, לשם כך הוא פנה לליפסון שהסכים. ליפסון שרת בתפקיד עורך המשנה של אקטה קריסטלוגרפיקה במשך שנים רבות.
פעילות חברתית
ליפסון האמין בכל לבו באחריות החברתית של מדענים. הוא היה חבר פעיל ב"מדענים כנגד כלי נשק גרעיניים" (Scientists against Nuclear Arms); היה פעמיים נשיא החברה הספרותית והפילוסופית של מנצ'סטר (Manchester's Literary and Philosophical Society); הרבה לבקר במחלקה הגריאטרית של בית החולים המקומי במשך 15 שנים; היה חבר פעיל בבית הכנסת בעיר; וכיהן כיושב ראש הוועדה האקדמית למען יהדות ברית המועצות. ב-1976 מונה מפקד במסדר האימפריה הבריטית.
להנרי ליפסון היו שלושה ילדים אן (נולדה ב-1938), סטיבן (1941) וג'ודית (1943). סטיבן המשיך בדרכו של אביו ולמד פיזיקה, והשניים שיתפו פעולה בכתיבת ספר לימוד לאופטיקה. מותה של בתו הצעירה ג'ודית מלויקמיה ב-1990 היה מכה קשה לליפסון. ב-1991 ביקרו בני הזוג ליפסון את בנם, פרופ' סטיב ליפסון, פרופסור לפיזיקה בפקולטה לפיזיקה בטכניון בחיפה. הנרי ליפסון קיבל התקף לב בזמן הביקור, נפטר ב-26 באפריל, ונקבר בישראל. נכדו הוא הוד ליפסון.
