בן הללרחוב ההסתדרות, המחבר את בן יהודה וקינג ג'ורג' ב-1960
המשולש הוא אזור מסחרי במהותו, שתכונתו הבולטת מבחינה תכנונית היא שבמהלך השנים כל הרחובות שבין צלעותיו, וגם כמה שמחוץ להן, הפכו למדרחובות. חשיבותו היא בהיבטיו ההיסטוריים, המסחריים והתיירותיים – בין גבולותיו של המשולש ובסביבתו הסמוכה מרוכז החלק הגדול ביותר של הפעילות הקמעונאית בבירה שאינה מאורגנת במרכזי קניות; מרבית תחומי העיסוק נמצאים בו ובדגש על אלו שפונים לתיירים, והוא הומה-אדם ברוב שעות היום, מהם צליינים מחפשי-מזכרות, נגני רחוב וסוחרים, יוממים וסועדים במסעדות ובתי הקפה. בשבתות וחגים סוגרים רוב בעלי העסקים את עסקיהם והאזור שבין גבולות המשולש מתרוקן כמעט לחלוטין מפעילות, שמתחדשת עם צאת השבת.
מאפיינים פיזיים
שטחו של המשולש אינו עולה על 28,900 מ"ר, והוא משולש ישר-זווית ששני ניצביו הם רחוב יפו בצפון ורחוב המלך ג'ורג' במערב, כשמדרחוב בן-יהודה נמתח וסוגר מדרום. שלושת הקודקודים הם:
לאחר כיבוש ירושלים בידי הבריטים בדצמבר1917, החל השלטון החדש לתכנן את חזותה של ירושלים ואת מערכה העירוני. בימי השלטון העות'מאני שקדם למנדט הבריטי לא זכתה ירושלים לתוכנית אב, וכל המבנים והשכונות שמחוץ לחומות נבנו באופן ספורדי, בהתאם לשיקוליהם ולתקציבם של הבונים.
המשולש בתקופת המנדט, 1938
הבריטים – שזיקתם לאזור העיר העתיקה הייתה פחותה – החליטו להעתיק באופן רשמי את מרכז העסקים הראשי של ירושלים מערבה. לצורך כך השמיש השלטון כמה עשרות דונמים של שטחי שדות וכרמים, בין שכונת נחלת שבעה ובית היתומות 'טליתא קומי', שנקנו מהיוונים-האורתודוקסים. מומחים בריטיים עמלו על תכנונו של "משולש" רחובות גדול, שיהווה מוקד משיכה לבעלי עסקים ולקונים.
ב-1923 נסלל הכביש הראשון ב"משולש" באלכסון מרחוב יפו ליד נחלת שבעה, דרום-מערבה, עד סמוך ל'טליתא קומי'[1][2]. הרחוב תוכנן להיקרא על שם דמות מן התרבות הבריטית. אולם, עם סיום סלילתו נפטר אליעזר בן-יהודה, מחיה השפה העברית, והבריטים החליטו להנציח את שמו ברחוב החדש. רחוב בן-יהודה התפתח והפך לאחד הצירים החשובים ביותר במרכז ירושלים. סביבותיו התמלאו בחנויות, משרדים וקומות מגורים.
אזור המשולש התהווה כמרכז עירוני ראשי במהלך אמצע המאה ה-20. בעת זו, לא היה בו עדיין אף מדרחוב, ולעומת זאת התחנה המרכזית של הבירה פעלה בו - ב"בניין העמודים" שברחוב יפו. באותו זמן שכנה עדיין הכנסת במבנה בית פרומין הסמוך לקודקודו המערבי, שהיום ידוע כ"בניין הכנסת הישן". לאורך המאה העשרים, פעלו מרבית בתי הקולנוע של ירושלים במשולש או בסמיכות לו. בתחומי המשולש שכנו קולנוע "ציון" וקולנוע "הבירה" ("אימפריה"); במרחק רחוב אחד משם עמדו קולנוע "אוריון" וקולנוע "עדן". רחוב נוסף דרומית משם, ברחוב הלל, פעלו בתי הקולנוע "אורנע", "אורגיל" ו"רון". אחרים, כקולנוע "אדיסון" ו"רקס" וכן אולם הקולנוע בבית אגרון, פעלו במרחק הליכה קצר מהמשולש.
אולם הכדורסל של איגוד הפועל שכן גם הוא במשולש עד אמצע שנות החמישים, אז עברה הקבוצה לאולם בבית ההסתדרות הסמוך למשולש, ברחוב שטראוס.
בהיעדר אפיונים עירוניים מוסדיים (להוציא את בניין העירייה שנמצא כ-600 מטרים מזרחה), מרכז ירושלים נותר תלוי בבעלי עסקים פרטיים ובתיירים הפוקדים אותם. המקום הצליח עם זאת להישאר עוגן עירוני חשוב מאז, הודות לפיתוח תשתיות ולמיקומו. את המשולש משרתים הקו האדום של הרכבת הקלה וקווי אוטובוס רבים שנוסעים לאורך רחוב קינג ג'ורג'.
הקמת המדרחוב
דורות ראשונים
רחוב בן יהודה הפך למדרחוב בשנת 1983, לאחר דיונים רבים בשאלת יישום התוכנית. לאורך הרחוב, שהיה ציר תחבורתי מהעיקריים בעיר, פעלו תחנות מוניות, לרבות מוניות בין-עירוניות. גם הסוחרים ובעלי העסקים לא העריכו את התועלת שתבוא להם מבניית מדרחוב. לאחר הנחת מספר גרסאות בידי המתכננים, והכנות של למעלה מעשור בהן גם תכנון העתקת תחנות המוניות ופיזורן, הוקם המדרחוב, ועם השנים הפך לרחוב המסחר המצליח בירושלים, ולאבן שואבת לתושבים ולתיירים רבים.
בסוף שנות התשעים ואילך אל תוך העשור הראשון למאה ה-21, עברו המדרחוב וסביבתו שיפוץ, שכלל החלפת הריצוף, כחלק משדרוג מרכז העיר.
_-_Cinema_Tel-Or.jpg)
