למחרת הירצחו, בבוקר יום ראשון, 5 בנובמבר, הובל ארונו של יצחק רבין מתל אביב לירושלים בקומנדקר צבאי. מאות אנשים קידמו את פני הרכב נושא הארון בכניסה לשער הגיא.
הארון, שהיה עטוף בדגל ישראל ונישא על ידי שישה אלופיצה"ל ושני ניצבי משטרת ישראל, הוצב ברחבת משכן הכנסת בירושלים. במשך היממה שלאחר מכן הגיעו לרחבה ועברו על פניו עשרות אלפי אנשים. רבים מהם הביאו איתם זרי פרחים, וחיילי וחיילות צה"ל שהוצבו בקרבתם קיבלו את הפרחים והניחו אותם לרגלי הארון.
רשויות המדינה נדרשו להתארגנות מיוחדת על מנת לאפשר את הגעת הנציגים הזרים לישראל ולהלוויה בירושלים בתוך פרק הזמן הקצר שעמד לרשותן. אלפי שוטרים הוצבו לאבטחת ההלוויה ומשתתפיה.
כלי התקשורת בישראל ועיתונאים מן העולם סיקרו את ההלוויה בשידור חי.
טקס האשכבה
בצהרי יום שני, 6 בנובמבר, יצא מסע האשכבה של רבין מרחבת משכן הכנסת בדרכו להר הרצל. הארון הובל על גבי קומנדקר צבאי, שעליו נבנתה שילדה מרובעת פתוחה צבועה בשחור. מסע האשכבה נע לאטו בדרך רופין, שדרות בן-צבי, שדרות שז"ר, הכניסה המערבית לעיר ושדרות הרצל, כשמאות אנשים עומדים בשולי הדרך בה נסע.
טקס האשכבה נערך בראש הר הרצל, ברחבה הסמוכה לקבר בנימין זאב הרצל, שבה מתקיים מדי שנה טקס הדלקת המשואות בערב יום העצמאות. הארון הוצב על גבי כן מוגבה, כשמאחוריו משמר כבוד של עשרות חיילי צה"ל ולימינו דוכן הדוברים. מולו ישבו בשורות ארוכות מאות המשתתפים בטקס, ובהם נכבדי המדינה ונציגי מדינות העולם.[2] הטקס נפתח בשעה 14:00, בצפירת דומייה בת שתי דקות שהושמעה במדינה כולה.
לאחר הצפירה נשמעו הספדים לרבין מפי האישים הבאים[3]:
מבין ההספדים בלטו במיוחד דבריה הנרגשים של נועה בן-ארצי, דברי הנשיא קלינטון, שקד לארונו של רבין וסיים את דבריו ב"שלום, חבר", ודברי המלך חוסיין.
הקבורה
בסיום טקס האשכבה נישא הארון אל חלקת גדולי האומה, שהייתה צרה מלהכיל את כל באי טקס האשכבה. רבין נקבר בה בטקס צבאי[ד]. מטח כבוד נורה על ידי משמר צבאי וזרים הונחו על הקבר.