לאחר שסיים לימודי המשפטים באוניברסיטת וינה, התמסר שנקר במלואו למוזיקה. ההזדמנות הגדולה הראשונה שלו הייתה בזכות מקסימיליאן הארדן (אנ'), עורך כתב עט מפורסם, שפרסם את יצירותיו המוקדמות ביותר של שנקר. לאחר מכן הוצאו פרסומים בכתבי עת אחרים. ממכתבים ששרדו ב"ארכיון שנקר" עולה כי במהלך לימודיו לא הייתה לשנקר הכנסה והוא התקיים אך ורק בזכות כספים של תומכיו. הוא המשיך להתנהל כך לאחר סיום לימודיו. שנקר ראה את עצמו בעיקר כמלחין, וניסה להתחבב על תומכיו כאמצעי לקידום יצירותיו. כמה מכתבים מעידים על פגישותיו עם אדוארד הנסליק.
תאורטיקן מוזיקה
לאחר שלא הצליח להשיג הכרה כמלחין וגם כמנצח, בשנת 1900 הוא העביר את התמקדותו יותר ויותר לבעיות בעריכה מוזיקלית ותורת המוזיקה. עם הזמן, שנקר ראה כיצד ההבנה המסורתית של מוזיקה הולכת ונעלמת וחש צורך לשנות את שיעורי המוזיקה והתיאוריה. כבר במאמרו משנת 1895 "Der Geist der musikalischen Technik" התייחס לשיבושים הנופלים במהדורות חדשות המתפרסמות ליצירות קיימות.
