Billiards at Half-past Nine, When the War was Over, Distance to the Troop, When War Broke Out, Zimpren Station, Doctor Murkes total silence, Those Without Traces, End of a Mission, Group Portrait with Lady, A Soldier's Legacy, Domestic Disturbance, What's to Become of the Boy?, Reports on the Nation's Disposition, The Safety Net, Women in a river landscape. A novel in dialogues and soliloquies, Valley of Thundering Hooves, The Bread of Those Early Years, The Train Was on Time, Stranger, Bear Word to the Spartans We…, הכבוד האבוד של קתרינה בלום, המוקיון, Irish Journal, The Silent Angel, Black Sheep, House without Guardians, And where were you, Adam?, And Never Said a Word, Christmas Not Just Once a Year, The Balek Scales, Cross Without Love, בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה
היינריך בל נולד ב-21 בדצמבר 1917 בקלן. בנם השישי של ויקטור בל, נגראומן ומגלף בעץ, ושל אשתו מריה. באותה עת שרר בעיר רעב כבד בעקבות מלחמת העולם הראשונה. כשהיה בן ארבע עברה המשפחה למחוז רדרברג המרוחק מן המרכז. את לימודיו התיכוניים עשה בגימנסיה על-שם הקיסר וילהלם, בית ספר יסודי בקלן ללימודים קלאסיים.
המשבר הכלכלי הוביל להתמוטטותו של בנק אומנים קטן, בו נהג אבי המשפחה להשקיע את כספם. המשפחה נאלצה למכור את הבית ברדרברג ולחזור אל החלק הדרומי של העיר קלן. על משפחת בל עברו שנים קשות, כמו גם על משפחותיהם של שאר שלושה מיליוני המובטלים. הם מישכנו את חפציהם ומה שלא מושכן, עוקל על ידי שליחי ההוצאה לפועל.
עם עליית היטלר לשלטון שוחחו במשפחת בל על האירועים הפוליטיים בתכיפות ובפתיחות, ואמו של היינריך אמרה על בחירת היטלר: "פירוש הדבר – מלחמה!" מכתבי-יד מתוארכים בעיזבון הספרותי של בל, משירים ומסיפורים קצרים עולה כי הוא החל לכתוב ב-1936. הוא סיים את חוק לימודיו בשנת 1937 והתחיל לעבוד בתור שוליה בחנות הספרים מַת לֶמְפֶּרְץ בבון, אך עזב מקום עבודה זה זמן קצר לאחר מכן. בשנת 1938 נקרא בל ל'שירות עבודה'. בקיץ הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת קלן.
מלחמת העולם השנייה
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נקרא בל לשירות צבאי בצבא הגרמני. הוא נשלח למחנה אימונים באוסנבריק ומשם לשירות במקומות שונים. בשנת 1942 הוא נישא לארוסתו אן-מארי קך, ובשנת 1944 מתה אימו מהתקף לב במהלך הפצצה על קלן מהאוויר. בל לא היה מעוניין בקידום לדרגת קצונה ונמנע משירות פעיל. בתחילה הגיש בקשות שחרור לצורך לימודים; לאחר מכן דיווח על מחלות או זייף אישורי חופשה. הוא נפצע ארבע פעמים. לקראת תום המלחמה ערק מהצבא והסתתר עם אשתו והתגורר בריינלנד, אך בסוף פברואר 1945 חזר לצבא כדי שלא להיחשב לעריק ולהיות מוצא להורג. זמן קצר לאחר מכן נפל בשביהצבא האמריקאי ונכלא במחנה שבויים עד ספטמבר 1945. באותה שנה נולד בנו כריסטוף, שמת זמן קצר לאחר לידתו.
הקריירה הספרותית
בשנת 1946 חזרה משפחת בל לעיר קלן והתגוררה בבית הרוס למחצה. בל נרשם לאוניברסיטה שוב כדי לקבל תלושי קצבה, ועבד גם כעוזר נגר אצל אחיו אלואיס. אן-מארי קיבלה משרת הוראה בבית ספר תיכון ולקחה על עצמה את עול הפרנסה.
באותה שנה התחיל בל לכתוב באופן קבוע. הוא כתב שני רומאנים: "צלב בלא אהבה" (Kreuz ohne Liebe) ו"המלאך האילם" (Der Engel schwieg) – שניהם פורסמו רק לאחר מותו. הוא כתב גם סיפורים קצרים, קטעי מחזות, מאמרים ושירים. רבות מיצירות אלו הסתמכו על חוויותיו בתקופה הנאצית, במלחמה ובתקופה שלאחריה.
בחודש מרץ 1947 הגיש בל בפעם הראשונה את סיפוריו הקצרים לכתבי עת ולעיתונים. ב-3 במאי זכתה יצירה ראשונה מפרי עטו של בל לראות אור - העיתון Rheinischer Merkur פרסם את אחד מסיפוריו בגרסה מקוצרת מאוד: הסיפור "לפני הטיפוס על החומה" (Vor der Eskaladierwand) ראה אור בשם "מהתקופה הפרה-היסטורית" (Aus der Vorzeit). בשנת 1948 נולד בנו ריימונד.
בשנת 1949 חתם בל על חוזה ההוצאה לאור הראשון שלו: פרסום הספר "הרכבת נהגה לדייק" (Der Zug war puenktlich; תורגם לעברית בשם "הרכבת הגיעה בזמן"). אולם התמלוגים מהספר לא הספיקו כדי לקיים את המשפחה, ובני בל היו במצוקה כלכלית. היינריך חיפש עבודה ברדיו או בהוצאה לאור ושקל להפסיק לכתוב. בשנת 1950 נולד הבן השני - וינסנט.
לצורך מפקד האוכלוסין של שנת 1950 קיבל בל משרה זמנית בעיריית קלן. קובץ סיפורים קצרים פרי עטו בשם: "...Wanderer, kommst Du nach Spa" ("ההלך, אם תבוא לספ (רטה)") יצא לאור. בשנת 1951 הוזמן בל למפגש של הפורום הספרותי החשוב ביותר בגרמניה, קבוצת 47 (Gruppe 47), וקיבל שם פרס על סיפורו הקצר "כבשה שחורה". באותה השנה הוא גם פרסם את הרומן "אדם, אייכה?".
בשנת 1952 התמקדה יצירתו של בל יותר ויותר בבעיות העכשוויות של גרמניה המערבית. הוא כתב מאמרים וביטא בהם את דעותיו על המצב הפוליטי ואף העלה ביקורת על זניחת אמות המידה המוסריות לטובת עניינים כלכליים, חברתיים ופוליטיים.
צבירת מוניטין
בשנת 1954 פרסם בל את הרומן "מחר ואתמול". באותה שנה ביקר בל לראשונה באירלנד, ומעתה ואילך בילה בל תקופות ארוכות במדינה זו. שם – לפי יומנו – כתב 68 יצירות קצרות וארוכות, ובהן הרומן "לחם השנים הראשונות" (Das Brot der frühen Jahre). באותן שנים תרגמה אשתו אן-מארי, לעיתים בעזרתו של היינריך, מכִּתביהם של סופרים איריים, ובהם ג'ורג' ברנרד שו, שון או'קייסי, סינג, פלאן אובריאן וברנדן ביהאן. בשנת 1955 פרסם בל את הספר "לחם השנים הראשונות", "מחר ואתמול" זכה בפרס המו"לים הצרפתים לרומן הזר הטוב ביותר, ובל הפך לחבר באגודת הסופרים של מערב גרמניה. בשנת 1956 חתם בל, יחד עם 105 אמנים וסופרים אחרים, בהם ז'אן-פול סארטר, אלבר קאמי ופבלו פיקאסו, על עצומת מחאה נגד הדיכוי הסובייטי של ההתקוממות ההונגרית כמו גם נגד פלישת צרפת ובריטניה למצרים.
בשנים הבאות פרסם בל את "היומן האירי", "Doktor Murkes gesammeltes Schweigen" (תורגם לעברית בשם "שתיקותיו המקובצות של ד"ר מורקה") ו-"ביליארד בתשע וחצי". בשנת 1960 מת אביו של בל.
ב-13 באוגוסט1961, לאחר בניית חומת ברלין והמחלוקת החריפה סביב שאלת התפקיד שיש לסופרים בתור "מצפון האומה", פנה בל יחד עם עוד 22 סופרים לאו"ם בבקשה להעביר את מרכז האו"ם לברלין על שני חלקיה.
בשנת 1962 פרסם בל שני סיפורים: "כשהמלחמה פרצה" ו"כשהמלחמה הסתיימה". באותה שנה הוא גם נסע לראשונה לברית המועצות. לאחר מכן פרסם בל את "המוקיון", “Entfernung von der Truppe” ו-"Ende einer Dienstfahrt".
בשנת 1965 הגן בל במספר מאמרים על הסופר והזמר-יוצר המזרח-גרמניוולף בירמן מפני התקפות התקשורת המזרח-גרמנית. בשנת 1967 זכה בל באחד הפרסים הספרותיים היוקרתיים ביותר בגרמניה - פרס ביכנר. באותה שנה התדרדרה בריאותו והוא סבל מסוכרת ודלקת הכבד.
במאי 1968, במהלך עצרת נגד חוקי חירום חדשים, נאם בל בפני 70,000 מפגינים בבון. אגודת הסופרים הצ'כית הזמינה את בל וכן את אראגון וסרטר, לבקר בצ'כוסלובקיה. בחודש אוגוסט באותה שנה נסע בל לפראג וחזה שם במו עיניו בפלישת כוחות ברית ורשה ובקץ ניסיונות הדמוקרטיזציה של אלכסנדר דובצ'ק. בשובו, שכר בל בית ישן בלנגרנברויך, כפר ליד דורן בהרי אייפל.
בשנת 1969, במפגש פתיחה של אגודת הסופרים הגרמנים, נשא בל נאום על 'קץ הצניעות'. המערך הפוליטי והקואליציה החדשה בממשלת הסוציאל-דמוקרטים והליברלים נטעה בבל תקווה למדיניות המבוססת על ערכי מוסר, במיוחד בכל הקשור במזרח אירופה. במהלך בחירות 1972 הוא הודיע על תמיכתו בסוציאל-דמוקרטים. המצב הפוליטי במערב גרמניה נעשה מתוח יותר ויותר עקב עליית הטרור ותגובת-היתר של הממשלה. פוליטיקאים ועיתונים שמרנים רבים כינו את בל ואינטלקטואלים אחרים 'האבות המאמצים של הטרור'.
בשנת 1973 נבחר "תמונה קבוצתית עם גברת", אותו פרסם בל בשנת 1971, לספר החודש בארצות הברית. בתגובה לרדיפה הגוברת של סופרים ואינטלקטואלים ברחבי העולם, קרא בל לפוליטיקאים ממזרח וממערב כאחד "לשים קץ למושג הצבוע של הימנעות מהתערבות בענייניה הפנימיים של מדינה אחרת".
בשנת 1981 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי של בל "מה יצא מהילד הזה?" (?Was soll aus dem Jungen bloss werden). ב-10 באוקטובר נאם בל מול 300,000 איש בעצרת שלום בבון. בשנת 1982 יצא בל במסע ציבורי נגד התנאים בפולין לאחר ההפיכה הצבאית. באותה שנה עברה משפחת בל למרטן, ליד קלן וריימונד, בנו של בל, נפטר, והיינריך בל קיבל אזרחות כבוד של העיר קלן.
בשנת 1983 המשיך בל בפעילותו הפוליטית ודרש במכתב פומבי לשלטונות הסובייטיים את שחרורו של אנדריי סחרוב. הוא ניהל מסע ציבורי, יחד עם סופרים נוספים, נגד ניסיונותיה של ממשלת ארצות הברית להפיל את המשטר הסנדיניסטי בניקרגואה. אף על פי שמצב בריאותו לקוי, הוא השתתף בחסימת מגורי חיילי ארצות הברית בגרמניה במחאה על תוכניות נאט"ו להציב טיליםגרעיניים חדשים. לקראת הבחירות במערב גרמניה, הודיע בל על תמיכתו במפלגת הירוקים.
ספריו שתורגמו לעברית
הרשימה מסודרת לפי סדר יציאת הספרים לאור בארץ. שנת המקור בסוגריים.
.jpg){kind=small}
