על פי המצווה הבסיסית מוטלת על כל בית בישראל החובה להדליק נר אחד בכל יום מימי חנוכה[4] והרוצים יכולים להדר במצווה ולהוסיף נרות כמספר בני הבית או להוסיף בכל יום נר נוסף. כיום מקובל להדר ולהדליק נרות בסדר עולה על פי מספר ימי החג[5]. מקובל להשתמש בחנוכייה לצורך הדלקת הנרות, אך הדין המקורי מדבר על נרות בודדים ללא כלי מיוחד בהכרח. ההדלקה צריכה להיות בבית, במקום הנראה כלפי חוץ, כגון בפתח הבית או בחלון הנראה אל רשות הרבים[6].
טעם ההדלקה לפרסם את הנס שאירע בחנוכה. פרטי המצווה ותנאיה מכוונים אל מטרה זו - הדלקת נר המאיר כלפי רשות הרבים באור בהיר אך מובחן, לקראת הלילה בזמן שמצויים אנשים ברחוב. מי שלא יכול להדליק באופן זה, מדליק בפני אנשי ביתו. הרמב"ם מתבטא ביחס למצווה זו באופן מיוחד: ”מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאד, וצריך אדם להזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח האל והודיה לו על הניסים שעשה לנו”[10]".
על פי הגמרא כולם חייבים במצווה, גברים וגם נשים[11], אף על פי שמצוות ההדלקה היא אחת ממצוות עשה שהזמן גרמן, משום שגם נשים היו שותפות לנס. נחלקו ראשונים לגבי קטן שהגיע לחינוך, האם חייב בהדלקה.
מוסכם להלכה, שמעיקר הדין די בכך שאחד מבני הבית ידליק נר אחד עבור כל בני הבית. אך בכל תפוצות ישראל השתרש המנהג להדליק נרות נוספים, על מנת לקיים את המצווה כמהדרין מן המהדרין. בקהילות הספרדים נהוגה הדלקת נרות חנוכה על ידי בעל־הבית בלבד[12], וכל שאר בני הבית יוצאים ידי המצווה בהדלקתו. בקהילות האשכנזים נהוג שכל בני הבית מדליקים נרות חנוכה כל אחד לעצמו[13] יש הנוהגים שרק בני הבית הגברים מדליקים נרות, אך לא בנות הבית; ויש נוהגים שגם הבנות מדליקות לעצמן, מלבד הנשים הנשואות. יש מהפוסקים שתמהו על מנהג זה[14], ויש שביארו שהנשואות יוצאות בהדלקת בעליהן משום שאשתו של אדם כגופו.[15]
הידור בהדלקה
בגמרא נאמרה הלכה לגבי מספר הנרות שמדליקים בכל יום:
מצות חנוכה נר איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד והמהדרין מן המהדרין בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך.
מעיקר הדין מספיקה הדלקת נר אחד בכל יום בכל בית. אולם, ההלכה קבעה דרגות הידור מצווה בריבוי הנרות: ה"מהדרין" מדליקים בכל ערב נרות כמספר בני הבית, ו"המהדרין מן המהדרין" מדליקים בכל ערב מספר שונה של נרות, שמשקף את היום שבו עומדים. במאות השנים האחרונות, המנהג הרווח באופן מוחלט כמעט, הוא לנהוג כ"מהדרין מן המהדרין". ברם, נחלקו הראשונים כיצד בדיוק להדליק לפי דרך זו:
שיטת התוספות, היא שמהדרין מן המהדרין הוא תחליף ל"מהדרין", היינו במקום להדליק נרות כמספר בני הבית, מדליק בעל הבית לבדו נרות לפי מספר הימים, בשיטת מוסיף והולך[16], ללא תלות במספר הנפשות בבית. כשיטה זו פסק השולחן ערוך, וכך נוהגים הספרדים[17].
שיטת הרמב"ם שמהדרין מן המהדרין הוא תוספת למהדרין, כלומר שיש להדליק נרות לפי מספר הימים עבור כל אחד מבני הבית.[18] בעקבותיו פסק הרמ"א שכל אחד מבני הבית מדליק נרות לפי מספר הימים בשיטת מוסיף והולך.[19] כשיטה זו נוהגים האשכנזים.[20]
מחלוקת בית הלל ובית שמאי
מנהג הוספת הנרות נפסק להלכה על פי בית הלל - "מוסיף והולך", היינו ביום הראשון נר אחד, ביום השני שניים, וכו'. על פי דעת בית שמאי, שנדחתה, ההידור בהדלקה מתבטא בהדלקת הנרות בצורת "פוחת והולך", כלומר שמונה נרות ביום הראשון, שבעה ביום השני, עד לנר אחד ביום השמיני.
במסכת שבת בתלמוד הבבלי[21] מובאים שני טעמים למנהגי בית שמאי ובית הלל:
בית הלל - "מעלים בקודש ואין מורידים", ובית שמאי - כנגד פָּרֵי החג (בחג הסוכות מקריבים בכל יום מספר פרים שקטן מקודמו באחד, החל מ-13 פרים וכלה ב-7).
בית הלל - כנגד הימים הנכנסים (שכבר היו), ובית שמאי - כנגד הימים היוצאים (שעוד יהיו)[22].
זמן הדלקת הנר
לגבי זמן הדלקת נר חנוכה אמרו בגמרא שהוא "משתשקע החמה". בפוסקים נידון מה משמעות הדבר וישנן 3 שיטות עיקריות:
תחילת "שקיעה שנייה" דהיינו כשמתחיל האור להשתקע לגמרי והוא בערך רבע שעה קודם צאת הכוכבים - שיטת הר"ן, הרשב"א והמאירי[23].
סוף שקיעה - כך מביא השולחן ערוך והטור, והמגן אברהם ופוסקים אחרים מבינים שמדובר בצאת הכוכבים, וכן מנהג ספרד בימינו[24].
שיטת החזון איש למעשה היא להדליק 18 דקות לאחר שקיעת החמה.
הסיבה לכך שאת נר חנוכה מדליקים בערב, טמונה ברצון לפרסם את הנס באמצעות הדלקת הנר, ולכן מדליקים דווקא בלילה, ובשעה בה אנשים עדיין עוברים ושבים בחוץ, על מנת שהנרות ידלקו עד שהרחובות יתרוקנו מאנשים ("עד שתכלה רגל מן השוּק"). זמן זה, על פי ההלכה הוא כחצי שעה אחר צאת הכוכבים.
משום כך, מי שנמנעה ממנו האפשרות להדליק את החנוכייה בתחילת הלילה, ידליק את החנוכייה מוקדם יותר, החל מפלג המנחה, בתנאי שתדלוק עד שיתרוקנו הרחובות (כחצי שעה אחר תחילת הלילה). אבל אם אפשר, ידליק רק בלילה, כי אור הנר אינו נראה ביום ("שרגא בטיהרא - מאי אהני?" דהיינו, "נר בצהרים - מה מועיל?").
אם לא הדליק נרות חנוכה בזמן, עדיין יכול להדליק עד סוף הלילה (עד "עמוד השחר")[25]. עבר הלילה ולא הדליק - אי אפשר להשלים, דהיינו, אין טעם להדליק יותר.
מעיקר הדין אפשר להסתפק בכמות שמן שתדלק כחצי שעה. ולאחר זמן זה אפשר אף לכבות את הנרות. אמנם ישנם רבים שנהגו לכתחילה להדליק בכמות רבה של שמן, ויש אף המדליקים עם שמן רב שידלק עד כחצות הלילה. אלו סבורים שהיות שגדר זמן ההדלקה הוא עד "שתכלה רגל מן השוק", ואמנם בזמנים עברו טרום תאורת החשמל, הרגל כלתה מהשוק כחצי שעה לאחר שהחשיך, בזמנינו הרגל מצויה עדיין בשוק כמה שעות לאחר צאת הכוכבים, ולכן יש סוברים שחובת ה"פרסומי ניסא" נמשכת עד שתנועת הולכי הרגל שוקטת, לפי המקום והזמן.
אם ובתה מדליקות נרות חנוכה
לקראת ההדלקה
ישנה חשיבות גדולה בהדלקת נרות חנוכה בזמן, לכן בחצי שעה שלפני זמן ההדלקה יש להיזהר שלא להתחיל במלאכה שיכולה לגרום לעיכוב בהדלקת הנרות. לדוגמה אין להתחיל בסעודה גדולה, או לתכנן שינה- שלא יעבור זמן ההדלקה ויתפספס פרסום הנס שבקיום המצווה[26].
הדלקה נרות חנוכה בערב שבת
בערב שבת מפני שהשבת נכנסת קודם זמן הדלקת נרות החנוכה, מדליקים קודם את נרות החנוכה, ואחר כך את נרות השבת. ומספיק שבעל הבית ידליק נר אחד של חנוכה, ובעודו ממשיך להדליק את שאר הנרות ויש שנוהגים שלא לומר "במה מדליקין" בערב שבת חנוכה.
בערב שבת הנרות צריכים להכיל שמן שיאפשר להם לדלוק חצי שעה לאחר צאת הכוכבים. ולכן, בערב שבת חנוכה יש לתת בנרות החנוכה שמן שיספיק להם לדלוק לפחות שעה[27]
ובבתי הכנסת נוהגים להקדים את זמן התפילה לעומת שאר ימות השנהנה בהם מתפללים צמוד לערבית
הדלקה במוצאי שבת
במוצאי שבת יש להזדרז ולהתפלל מעריב בהקדם האפשרי כדי שלא יעבור תחילת זמן הדלקת הנרות[דרוש מקור] (ומכל מקום אין להקדים ולהתפלל לפני צאת הכוכבים הנהוג). הנוהגים כשיטת רבנו תם בכל מוצאי שבת שלא לעשות מלאכה כלל, נוהגים כך גם לגבי נרות חנוכה ולא מדליקים עד זמן זה.
סדר הפעולות - יש אומרים שיש להקדים ולהדליק נרות חנוכה ואחר כך להבדיל, ויש אומרים שקודם יבדיל ואחר כך ידליק, ולשני המנהגים יש מקור[28].
במה להדליק
חנוכיות הפונות לכיוון רשות הרבים, אחת משמן והאחרות משעווה.
כל השמנים והפתילות כשרים להדלקת נר חנוכה, זאת בשונה מנרות שבת, אותם אוסרת ההלכה להדליק משמנים מאיכות ירודה שאורם אינו בהיר[29].
עם זאת, בגמרא נאמר ש”כל השמנים כולן יפין לנר ושמן זית מן המובחר”[11] יש שהסבירו שהסיבה ליתרון של שמן הזית היא שאורו צלול יותר, ולכן נרות שעווה טובים כמוהו ואולי אף עדיפים עליו[30], ויש שהסבירו שהיתרון של שמן זית הוא שבו נעשה הנס ובו הדליקו במקדש, ולכן הוא עדיף על שעווה, ואף סתם שמן עדיף על נרות שעווה[31]. ישנם אף המהדרים לא להשתמש בשמן למאור בלבד (שאינו נאכל בגלל חומציות יתר), אלא להקפיד שהשמן יהא ראוי לאכילה, כמו השמן המקורי ששימש בבית המקדש[32].
למרות העדיפות ההלכתית להדלקה בשמן זית, ישנם המדליקים נרותפרפין מטעמים של נוחיות ובטיחות. נרות כאלה זולים, נוחים לשימוש, והחשש לתאונה בעת השימוש בהם קטן יחסית. יצרני הנרות נוהגים לייצר נרות מיוחדים לחנוכה. בשונה מנרות שבת שהם על-פי רוב לבנים, נרות חנוכה מיוצרים בצבעים שונים. רוב הנרות הפשוטים דולקים כחצי שעה (שהוא הזמן המינימלי שדרוש לקיום המצווה, מלבד בערב שבת, שבו מדליקים מוקדם, ויש צורך בנרות שידלקו כשעה ויותר), וישנם יצרנים המייצרים נרות שדולקים כשעה.
הדלקה בנרות חשמל
לדעת רוב הפוסקים[33] אין מקיימים את חובת המצווה בהדלקת נורות חשמליות. כשאין לאדם נר כשר, ראוי להדליק נורות חשמליות בלי ברכה, שעל ידי כך יזכיר את הנס, ולדעת מקצת הפוסקים אף יקיים בכך את מצוות הדלקת נר חנוכה[34], יש שכתבו שיש עדיפות לפנס שעובד על בטריה כי החשמל נמצא בידו אך לא פנס שעובד על חיבור לחשמל.[35] חנוכיות חשמליות משמשות לעיתים קרובות כקישוט ברחובות הערים בימי חנוכה, אולם זהו פרסום הנס בלבד, ואין מדובר בחנוכיות של מצווה
מקום הנחת הנרות
חנוכיות מאירות מתוך בית בירושלים
הדין המקורי המופיע בברייתא המובאת בתלמוד הבבלי במסכת שבת הוא להדליק את הנר בפתח החצר, מחוץ לבית[36]; ובשעת הסכנה - 'מניחו על שולחנו ודיו' (כלומר די בזה)[21]. ברבות השנים נהגו בכל תפוצות ישראל להדליק את הנרות בתוך הבית (סמוך לפתח הבית, פתח החדר או על השולחן, תלוי במנהגים השונים), אף במקומות ובזמנים שהדבר לא היווה סכנה כלל[37], ויש שפסקו שכיום ייתכן כי המדליק בחוץ לא יוצא ידי חובתו.[38]
בשנים האחרונות (בעיקר בהשפעת מנהג הפרושים, תלמידי הגר"א), יש שהחלו לחזור ולהדליק את הנרות מחוץ לבית, בפתח החצר או בפתח הבית מבחוץ, וישנם רבים הממשיכים להדליק בתוך ביתם. עם הראשונים נמנים בעיקר מבני הזרם החרדי-ליטאי, ואילו מנהג החסידים הוא להמשיך ולהדליק בתוך הבית (רבים נוהגים להדליק את הנרות בתוך ביתם, אך בחלון הפונה לרשות הרבים). הדרים בבניינים רבי קומות, יש מהם (בעיקר אלו שאינם מעוניינים להדליק על שולחנם), המניחים את הנר בחלון הפונה לרחוב כדין מי שגר בעלייה[39].
הגובה המועדף הוא הגובה בו נוח וקל להבחין בנרות - בין שלושה טפחים לעשרה טפחים. הבן איש חי מגדיר את הגובה האידיאלי - מעל שבעה טפחים. מקובל לתת את החנוכייה בצד שמאל של הפתח, ומפני שהמזוזה קבועה בימין, המדליק "מסוּבב במצוות" ומכל צד יש מצווה. אין להדליק את החנוכייה במקום אחד ואחר כך להעבירו למקום שבו הוא אמור להיות, מפני ש"הדלקה עושה מצווה" ולא ההנחה, ולכן יש להדליקו במקום שבו הוגדרה מצוותו.
בית עם שני פתחים
בשולחן ערוך נפסק, שבית שיש לו שני פתחים בשני כיוונים שונים, צריך להדליק נרות בשני הפתחים – מפני החשד. אך בזמן הזה הורו פוסקי זמננו שמכיוון שאין כולם מדליקים במקום מסוים ובזמן מסוים ורבו בזה המנהגים, ואם כן אין יותר את החשש של "חשד", ודי להדליק במקום אחד[דרוש מקור].
הדלקת נרות בבית הכנסת
על פי ההלכה, חובת הדלקת נרות חנוכה היא בבתי מגורים בלבד, ולא במקומות ציבוריים. אף על פי כן, ישנו מנהג להדליק נרות חנוכה אף בבית הכנסת. מנהג זה אינו נזכר בספרות חז"ל. המקור הקדום ביותר המזכיר תשובה זו הוא תשובה מקובץ של תשובות הגאונים שנערך בפרובאנס בסוף המאה ה-12. תשובה זו מתייחסת למנהג ההדלקה בבית הכנסת כמנהג פשוט ודנה רק במספר הנרות שיש להדליק[40]. אולם, בקובץ זה ישנן גם תשובות מראשוני פרובנס, וייתכן שתשובה זו נכתבה בידי אחד מחכמי פרובנס, שם המנהג ידוע ממקורות רבים[41]. המקורות הקדומים ביותר למנהג זה, מלבד התשובה הנזכרת, הם בספרי ההלכה שנכתבו בפרובנס במאה ה-12, ספר העיטור[42], וספר המנהיג[43], בדורות הבאים המנהג נזכר גם מחוץ לגבולות פרובנס: באשכנז אצל מהר"ם מרוטנבורג[44],, בצרפת בדברי רבנו פרץ ובסדר טרוייש[45], ובספרד בדברי הריטב"א[46]. בעל שבולי הלקט הכיר את המנהג אך התנגד אליו, בטענה שבית הכנסת אינו בית מגורים ולכן אין סיבה להדליק בו[47]. מנהג זה נפסק בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ז'.
נאמרו בפוסקים מספר טעמים למנהג ההדלקה בבית הכנסת: יש ראשונים הסבורים שהדלקת הנר בבית הכנסת מוציאה ידי חובה את מי שאין לו בית או שלא ידליק בביתו[48]. אולם, הדעה המקובלת היא שבהדלקה זו אין יוצאים ידי חובה, וגם מי שמדליק בבית הכנסת צריך להדליק שוב בביתו, וכן פסק הרמ"א[49]. הראשונים מביאים שני טעמים נוספים להדלקת הנרות בבית הכנסת: הרצון לגרום לפרסומי ניסא באופן ציבורי ובמקום רב משתתפים, שלא כהדלקה בבית;[50] עקב היותו של בית הכנסת "מקדש מעט", בוחרים להזכיר בו את נס פך השמן שהתרחש במנורת המקדש[51]. ייתכנו כמה הבדלים הלכתיים בין שני טעמים אלה[52].
בשאלת מקום הנחת מנורת בית הכנסת, היו בתקופת הראשונים מספר מנהגים, שהושפעו גם מהטעמים הראשונים למנהג. ספר העיטור מציין מנהג להניח את המנורה על פתח בית הכנסת, בדומה למקום הנחת הנרות בבית פרטי, ומציין גם מנהג להניח את המנורה במרכז בית הכנסת[42]. מהר"ם מרוטנבורג כותב להניחה מימין לארון הקודש, שוב מתוך השוואה לדיני הדלקת הנרות בבית[44]. המנהג הנפוץ כיום, בעקבות פסיקת השולחן ערוך, הוא המנהג המובא בתרומת הדשן להניח את מנורת בית הכנסת בהתאם למקום בו הייתה מונחת המנורה בבית המקדש – בצד הדרומי. ישנן שתי דעות באיזה כיוון בדיוק למקם את המנורה, בהתאם למחלוקת הראשונים כיצד בדיוק עמדה המנורה במקדש[53].
על סמך מנהג זה, יש הסוברים שמותר ומצווה להדליק נרות בברכה גם בהתכנסויות ציבוריות אחרות כמסיבות חנוכה או חתונות, וכן במקומות ציבוריים אחרים וברשות הרבים[54]; אולם לדעת רוב הפוסקים אין לברך על הדלקה במקומות אלה[55] ויש פוסקים אחרים שמחלקים בין מקום שמתקיימת בו תפילה בציבור, שהוא כעין בית כנסת וניתן לברך על ההדלקה בו, ובין מקום ציבורי שלא מתקיימת בו תפילה, שבו אין לברך על ההדלקה[56].
סידור הנרות
אופן ההדלקה
חנוכייה דולקת בפתח בית. מאה שערים 2012
ישנן שלש שיטות עיקריות אצל הפוסקים לאופן הדלקת הנרות:
שיטת מהר"ם מרוטנבורג, השולחן ערוך, הרמ"א והאר"י - בלילה הראשון ידליק את הנר הימני שבחנוכייה. בלילה השני, מוסיף ומדליק גם את הסמוך לו משמאל, ומתחיל להדליק דווקא מהשמאלי ולאחריו פונה לימני[57]. כך שמדליק קודם את הנר החדש ביותר של אותו הלילה.
שיטת הלבוש והט"ז - בלילה הראשון ידליק את הנר השמאלי. בלילה השני מוסיף ומדליק את הסמוך לו לימינו, ומתחיל להדליק מהימני ופונה שמאלה[58].
שיטת התרומת הדשן, המהרש"ל והגאון מווילנה - יש להתחיל להדליק תמיד בנר הסמוך לפתח ולאחר מכן לפנות ולהדליק את הנרות הסמוכים לו. כלומר, אם מדליק בצד שמאל של הפתח, יתחיל מהנר הימני ויפנה לשמאלו, ואם מדליק בימין הפתח או בחלון, ידליק תחילה את הנר השמאלי ופונה לימין[59].
רוב העולם נוהג, הלכה למעשה, לפי שיטת שולחן ערוך[60].
כיוון שנרות החנוכה הם תשמיש מצווה, אסור להפיק מהם תועלת שאינה חלק מהמצווה, כגון שימוש באורם. הלכה זו אף נזכרת בתפילת "הנרות הללו" הנאמרת לאחר ההדלקה. משום כך, בכל יום מודלק נר נוסף הנקרא "שַמָש", כדי שלא ייווצר מצב שבו החדר מואר רק בנרות חנוכה (דבר שהוא בבחינת שימוש אסור בנרות). אורם של נרות חנוכה המתערבב עם אורו של השמש, נר שאינו אחד מנרות המצווה, מותר לשימוש משום שהשמש מהווה סימן לכך שלא נעשה שימוש של חול בנרות המצווה. בעבר היה השמש חיוני, אולם בעידן התאורה החשמלית הפך השמש למיותר, משום שאור החשמל שקיים כמעט בכל מקום ממלא את תפקידו, ויש צורך להדליק שמש רק במקום שבו נרות החנוכה הם מקור האור היחיד, וקיים חשש שהם ישמשו לצורך חול שאינו הנאה טהורה ממצוותם וממשמעותם. יש המבקרים אפוא את הנוהג להמשיך ולהדליק שמש, מתוך מנהג גרידא.
השמש משמש גם כדי להקל על הדלקת הנרות: את האש מבעירים בו, ובאמצעותו מבעירים את שאר הנרות. הדלקת נר חנוכה מנר אחר מותרת לדעת השולחן ערוך אם אין משתמשים בקיסם או גפרור כדי להעביר את האש מהנר הראשון לשני, אך לפי דעת הרמ"א אין נוהגים כן[63]. בקהילות מסוימות היה נהוג להשתמש בשני שַמָשִים, ובהתאם לכך היה מקום בחנוכייה לשניהם, בדרך כלל אחד לימין נרות החנוכה ואחד לשמאלם. שמש אחד שימש להדלקת הנרות, בעוד השמש הנוסף נועד רק להפיץ אור שמותר להשתמש בו.
שמש אחד יכול לשמש כמה נרות חנוכה (או סדרות של נרות, על פי המנהג "מוסיף והולך") הנמצאים במקום אחד. על מנת להמחיש את ההבדל בין השמש לנרות המצווה, יש להקפיד לא להדליק אותו כחלק מסדרת נרות המצווה אלא בנפרד מהם, בהבדל של גובה או של מרחק אופקי, הניכר לעיני המתבונן מרשות הרבים.
בספרות החסידות[דרושה הבהרה] ניתן דגש מרכזי לשמש שיותר חשוב אף מנרות החנוכה עצמם. למשל דרשו את הפסוק ”שרפים עומדים ממעל לו” כמתייחס אל השמשים העומדים ממעל לל"ו נרות החנוכה[64].
ברכות ההדלקה
ברכות הדלקת נר חנוכה, מנהג אשכנז, בית הכנסת חב"ד, העיר העתיקה, ירושלים[65]
בערב הראשון[70] מברכים גם את ברכת שהחיינו:
”בָּרוּך אַתָּה ה' אֱ-לֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, שֶׁהֶחֱיָנוּ וְקִיְמָנוּ וְהִגִּעָנוּ לִזְּמַן[71] הַזֶּה.”
ברכות הרואה
בגמרא נאמר שלא רק מי שמדליק נרות מברך, אלא גם הרואה נרות דולקים מברך:
אמר רב חייא בר אשי אמר רב: המדליק נר של חנוכה צריך לברך. ורב ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך.
אמר רב יהודה יום ראשון הרואה מברך ב' ומדליק מברך ג', מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת. מאי ממעט? ממעט זמן.
ישנה מחלוקת בין הראשונים מתי מי שרואה את הנרות מברך.
לדעת הרמב"ם, כל מי שרואה נרות דולקים מברך, אף אם כבר הדליק נרות[72].
לדעת רש"י, מי שעוד לא הדליק נרות בביתו ורואה נר מברך ברכות הרואה[73].
לדעת השולחן ערוך רק מי שלא הדליק, ולא עתיד להדליק, ולא יוצא ידי חובה בהדלקה של אדם אחר, מברך את ברכות הרואה[74]. בגלל הכלל ההלכתי של ספק ברכות להקל, המנהג הוא כדעת השולחן ערוך[75].
מזמורים
לאחר הדלקת הנרות נהוג לומר את המזמור "הנרות הללו", וכמו כן יש נוהגים לעיתים לשיר אחריו את הפיוט "מעוז צור", מן הפיוטים המרכזיים לחג החנוכה.
נהוג בחלק מהקהילות לומר את מזמור ל' בתהלים בשל המילים בהן הוא פותח "מזמור שיר חנוכת הבית לדוד". כמו כן, לפי מנהגי החסידים נהוג להוסיף פרקי תהילים שונים (למשל פרק צ"א - 'יושב בסתר עליון'), ותפילות שונות.
^הרב מרדכי אליהו, מאמר מרדכי לימים וחגים, פרק נח סעיף עא. אמנם ראו שכתב שם שגם שמן זית למאור עדיף על שמנים שאינם מזית.
^משפטי עוזיאל ח"א חאו"ח סי' ז' אות ב', וכתב הטעם שבמקורו (בתחנת חשמל) אין זה נעשה לשם מצווה. וכ"כ כף החיים סימן תרע"ג סעיף קטן יט, וכ"כ הרב עובדיה הדאיה בשו"ת ישכיל עבדי חלק ב' חאו"ח סימן ט' אות ח'. וכ"כ הרב מלמד ב פניני הלכה זמנים יב, ח. ואילו לדעת רבי יוסף משאש בשו"ת מים חיים רעט שמותר להדליק בברכה. ודעת רבי שלמה זלמן אויערבך (הליכות שלמה טו, ג), שאפשר בלית ברירה להדליק פנס ולברך עליו (כי חומר הבערה שבו סמוך לפתילה)..
^אמנם יש על כך מחלוקת בין רש"י (במסכת שבת, דף כ"א, עמוד ב', ד"ה מבחוץ, שסבר שמדלקים בפתח הבית שפונה לחצר) לבין תוספות (שם בדיבור המתחיל מצווה להניחה), אבל ההלכה נפסקה כשיטת תוספות (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרע"א, סעיף ה'). אמנם, שיטת רש"י לא נדחתה לגמרי מההלכה, ובמקרים בהם יש ספק איפה רצוי להדליק, ישנם פוסקים שמצרפים את שיטת רש"י לסברות אחרות ופוסקים שעדיף להדליק בפתח הבית (ראו למשל פניני הלכהמקום הדלקת נרות למי שגר בבית פרטי הערה 2.
^למשל, שו"ת תרומת הדשן, סימן קד. ספר המנהיג (שם) מצרף את שני הטעמים הללו וכותב ”נהגו כך על זה שהנס בא במקדש עולמים, ועושים כמו כן במקדש מעט בגולה לפרסם הנס, לפי שכולם מתקבצים שם”.
^דעת הרב מרדכי אליהו, מובאת במקראי קודש הלכות חנוכה מאת הרב משה הררי, פרק י הערה כג. לדעת הרב יצחק יוסף ניתן לברך על ההדלקה רק אם מתפללים שם גם מנחה וגם ערבית. מובא שם הערה כב.
^רש"י, מסכת שבת, דף כ"ג, עמוד א' דיבור המתחיל הרואה (אמנם מדברי הבית יוסףבסימן תרע"ו דיבור המתחיל ודווקא שאינו עתיד להדליק, עולה שהוא הבין מרש"י שמי שעתיד להדליק גם כן אינו מברך כמו שיטת הר"ן);
_(cropped).jpg)
.jpg)
.jpg)
