הגנה אזרחית בישראל

ההגנה האזרחית בישראל עוסקת במגוון איומים צבאיים וטרוריסטיים על האוכלוסייה האזרחית במדינה. איומים אלו כללו פיגועים ובהם פיגועי התאבדות ומכוניות תופת, שיגורי טילים, רקטות ומרגמות וחטיפת חטיפת מטוסים ואוטובוסים. מקור משמעותי של איומים אלו הם במדינות והשטחים הגובלים עם ישראל (יהודה ושומרון, רצועת עזה, לבנון, סוריה, ירדן ומצרים), וכן בעיראק (בתקופת מלחמת המפרץ).^[1] ישנם אף איומים שלא התממשו בפועל, ובהם החשש ממתקפה גרעינית מאיראן והתקפה כימית או ביולוגית מעיראק.^[2]

היסטוריה

עד קום המדינה

ערך מורחב – משמר העם

בשנת 1938 נוסד על ידי עיריית תל אביב המשמר האזרחי, כגוף של מתנדבים לשעות חירום ומצוקה. למשמר האזרחי התנדבו אזרחים רבים שמילאו תפקידים של שמירה על הסדר בכנסים ובלוויות וטיפלו בעולים ובמעפילים. בימי מלחמת העולם השנייה מילא המשמר האזרחי גם תפקיד של ארגון הגנה אזרחית, הפיץ הוראות להתגוננות אזרחית ופיקח על ביצוען. המשמר האזרחי תיאם את שירותי כוחות ההצלה בעת ההתקפה האווירית האיטלקית על תל אביב ב-9 בספטמבר 1940, שבה נהרגו כ-100 אזרחים, רבים נפצעו ונגרמו נזקים רבים.

בחיפה הוקם בשנת 1942 "משמר העם", שפעילותו כללה גם אחזקת עמדות ומקלטים.

בספטמבר 1947, בעקבות המצור על ירושלים הוקמה בעיר יחידת מתנדבים לשם שמירת הסדר, ואליה התקבלו אנשים מעל גיל גיוס וכאלו שלא התגייסו מסיבות בריאות. תפקידי היחידה כללו, בין השאר, עזרה בהגנה אזרחית ואחריות על מקלטים, לפי הדוגמה של לונדון בבליץ, ופעולה למניעת גנבות וביזה של חנויות ודירות באזורי קרבות.

מהקמת המדינה ועד מלחמת ששת הימים

בשנת 1951 הוסדרה ההתגוננות האזרחית בישראל באמצעות חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951. חוק זה תוקן מאז חקיקתו, וחייב בין היתר, הקמת ותיחזוק מקלט בכל בית ובניין או בסמוך לו. החוק הקים את שירות ההגנה האזרחית ואיפשר למדינה לעשות שימוש בציוד פרטי ובכוח אדם למצבי חירום. החוק גם מגדיר מצב כוננות אזרחי וקובע כללים בנושא השימוש בחומרים מסוכנים.^[3]

במלחמת סיני נדרשה האוכלוסייה האזרחית להאפלה – איטום של החלונות כך שלא יראה האור שבבתים, כדי להקשות על עריכתה של תקיפה אווירית לילית. המלחמה עצמה התנהלה הרחק מריכוזי האוכלוסייה.

מלחמת ששת הימים ומלחמת יום הכיפורים

ערכים מורחבים – ישראל במלחמת ששת הימים, ישראל במלחמת יום הכיפורים

בתקופת ההמתנה היה חשש ממלחמה משמעותית בעורף, ולכן חוזקו והוקמו מקלטים, שוחות וביצורים רבים בעורף. אמנם רוב הלחימה במלחמת ששת הימים התקיימה בחזית ולא בעורף, אך במיוחד בתחילת המלחמה היו התקפות אחדות, בירי ארטילרי ובהפצצות מהאוויר, על יישובים ישראלים. להתגוננות מההפצצות נדרשו תושבי המדינה להפעיל בלילות את ההאפלה שהוכנה בתקופת ההמתנה, ואזעקות שהופעלו לפי הצורך שלחו תושבים למקלטים ולשוחות. האזורים שהופגזו במיוחד היו האזורים שהיו סמוכים לגבול – שכונות שונות בירושלים, מספר יישובים בגוש דן ובעמק יזרעאל ויישובי עמק החולה.

גם במלחמת יום הכיפורים עיקר הלחימה התבצעה בחזית פגיעה מעטה בעורף. זאת למעט מספר אזעקות שהופעלו. התרחשו ניסיונות לתקוף את בסיס רמת דוד וטבריה. ברמת הגולן נהרגו במהלך המלחמה 16 אזרחים כתוצאה מהפצצות הסורים. למרות הפגיעה המועטה בעורף בזמן המלחמה, גיוס המילואים הנרחב והארוך (שהסתיים בהדרגה בהפסקת האש ב-1974), השתבשו החיים בעורף. כך למשל בוטל הסמסטר הראשון של שנת הלימודים האקדמית תשל"ד, ובבתי הספר לא היו לימודים סדירים.

גופים ומסגרות

פיקוד העורף

ערך מורחב – פיקוד העורף

פיקוד העורף בצבא הגנה לישראל הוקם בפברואר 1992 בעקבות מלחמת המפרץ ובהובלת אלוף זאב ליבנה. עד הקמת הפיקוד, האחריות על העורף הייתה תחת פיקוד קצין ראשי של ההגנה האזרחית ותחת ההגנה המרחבית. באותה תקופה היו לשלושת הפיקודים האזוריים כוחות משלהם בעורף. לאחר מלחמת המפרץ הראשונה אוחדו ארגונים אלו ונוצר פיקוד העורף הארצי. מאז הקמתו נעשו מאמצים גדולים להפוך את פיקוד העורף לגוף אזרחי, אך עד כה כל אלה כשלו. נכון לספטמבר 2023 הבסיס הראשי של הפיקוד ממוקם במחנה רחבעם שבסמוך לרמלה ובראש הפיקוד עומד אלוף רפי מילוא.

רשות החירום הלאומית

רשות החירום הלאומית (רח"ל) הוקמה בספטמבר 2007 כחלק מהפקת לקחי מלחמת לבנון השנייה והיא ומופקדת על תיאום פעולה צבאית ואזרחית בזמן מצב חירום כגון מלחמה, אסון טבע, מגפה, תקלה תפעולית – אסון פתע רב נפגעים, או פיגוע טרור רחב היקף (כגון פיגוע אב"כ). מאז 2009 הרשות אחראית גם על הגוף הבין-משרדי משק לשעת חירום (מל"ח) שהוקם על ידי דוד בן-גוריון ב-1955.^[4]

בעקבות אסון השרפה בכרמל בדצמבר 2010 פעלה הרשות, בהתאם להחלטת הממשלה, להקמת מערכת "ברק כתום" לקשר רדיו בין כל גופי החירום וההצלה בישראל.

ראש הרשות (נכון לספטמבר 2023) הוא יורם לרדו המכהן מאוקטובר 2020.

מצב מיוחד בעורף

ערך מורחב – מצב מיוחד בעורף

מצב מיוחד בעורף הוא מנגנון חוקי המאפשר למשרד הביטחון, באמצעות פיקוד העורף, להתקין תקנות מחייבות לאוכלוסייה האזרחית בשטח הנקוב. ההחלטה תקפה למשך 48 שעות, ולאחר מכן חייבת להיות מאושרת על ידי הממשלה. ב-20 במאי 2007 הכריז שר הביטחון עמיר פרץ על מצב מיוחד בעורף בעוטף עזה בעקבות שיגור רקטות מעזה לעבר ישראל.^[5] המצב הוסר באוגוסט, אך זמן קצר לאחר מכן, ב-4 בספטמבר, הכריז שר הביטחון אהוד ברק על המצב בשנית למשך 48 שעות לאחר התחדשות ירי הרקטות הכבד מעזה.^[6]

זק"א

ערך מורחב – זק"א

זק"א (ראשי תיבות של "זיהוי קרבנות אסון" בשמו המלא זק"א – איתור חילוץ הצלה), הוא ארגון התנדבותי המסייע למשטרת ישראל וכוחות ההצלה בטיפול בזירות אסון. תפקידם הראשי הוא זיהוי קורבנות של אסונות והבאת גופותיהם לקבורה.

פעילות זק"א התרחבה במהירות במהלך האינתיפאדה השנייה, כאשר נוצרו זירות אסון רבות שבהן נדרשה עבודה באיתור ובארגון גופות הנרצחים.

מקלטים

מקלטי הפצצות

מקלטי הפצצות, כמו זה בחולון, הם מחזה נפוץ במדינה

על פי חוק ההגנה האזרחית משנת 1951, כל הבתים, מבני המגורים ומבני התעשייה בישראל מחויבים להחזיק במקלטים. עם זאת, מספר בתים או בנייני מגורים עשויים להשתמש במקלט אחד במשותף.

בעקבות מלחמת המפרץ הוחלט כי דירות ובתי מגורים חדשים בישראל יכללו מרחב מוגן שקירותיו עשויים בטון מזוין, בכל דירה – ממ"ד, בשטח פנימי של 9 מ"ר לפחות, או בכל קומה – ממ"ק. המרחב המוגן מתוכנן לספק הגנה ליושביו מפני התקפות עם פצצות חומר נפץ מרסק (רגיל). הוא אף אטום לחדירתם של גזים רעילים ובכך נותן מענה חלקי לתקיפות בלתי קונבנציונליות. במרחבים המוגנים קיימת אפשרות להתקין מסנני אוויר במקרה שהשהייה הנדרשת ארוכה או כשהמדובר בתקיפה באמצעים ביולוגיים, כימיים או רדיואקטיביים.

מרחבים מוגנים

מקלט בתל אביב

מיגונית שהוצבה באזור מסחרי של אור יהודה במהלך מלחמת חרבות ברזל

"מרחב מוגן" הוא רעיון דומה למקלט אך משרת יחידות דירות בודדות, קומות בניין או שטחים ציבוריים אחרים. הוא מורכב מחדר בטון מזוין עם גישה מהדירה האישית של הבניין. רעיון המרחב המוגן הועלה בעקבות מלחמת המפרץ, כאשר זמן ההתרעה לטילים התקצר ולכן היה צורך בגישה מהירה למקלט.^[7] מניע נוסף למעבר ממקלטים תת-קרקעיים למרחבים מוגנים מוגבהים יותר הוא החשש מהאפשרות של שימוש בנשק כימי. בעקבות כך, ניתן להבחין בין ממ"ד (מרחב מוגן דירתי) לממ"ק (מרחב מוגן קומתי).

ביצורים

ביישובי עוטף עזה שהופגזו רבות מאז 2001 ישנם ביצורים נוספים. במרץ 2008 הציבה הממשלה 120 תחנות אוטובוס מבוצרות בשדרות, בעקבות הערכה של משרד הביטחון כי מרבית הפציעות וההרוגים הקשורים לרקטות נגרמו מפגיעות רסיסים ברחובות ובשטחים הפתוחים.^[8] החל מינואר 2009, כל בתי הספר בשדרות התבצרו נגד רקטות.^[9] הביצורים מורכבים מחופות מקושתות מעל גגות.^[10]

במרץ 2009 חנכה שדרות מרכז בילוי מתוגבר לילדים שנבנה על ידי קרן קיימת לישראל. מטרת המרכז, שיש בו "פלדה מחוזקת בשווי 1.5 מיליון דולר", היא לספק מקום לבילוי ילדים עמיד בפני רקטות.^[11][12] בשדרות יש גם "מגרש משחקים מוגן טילים", עם מנהרות בטון שנצבעו במיוחד.^[13]

מערכות אזהרה

נהלי חירום בעת אזעקה - שלט בכניסה למכולת ברמת גן, בזמן מלחמת חרבות ברזל 2023

מערכות אזהרה הן חלק מההגנה האזרחית בישראל.

סירנות אזהרה

ערך מורחב – אזעקת מלחמה בישראל

צפירת תקיפה אווירית טיפוסית בחיפה. סירנות שימשו להתקפות אוויריות והתקפות טילים בעבר.

סירנות תקיפה אוויריות (אזעקות) בשימוש מושמעות בדרך כלל כדי להתריע מפני התקפות אוויריות או התקפות טילים על אוכלוסייה אזרחית. רוב הסירנות באזורים עירוניים הן סירנות HLS מדגם F71 מתוצרת גרמניה. בעבר היה שימוש בצפירת הרגעה (זנשמעת בדומה לצפירת זיכרון) על מנת להרגיע וליידע שהכל בסדר. עם זאת, בעימותים האחרונים הופסק השימוש באות זה, מכיוון שהוא נתפס כגורם לבלבול ולבהלה מיותרים.

בעשורים האחרונים ישנו שימוש במערכת צבע אדום שהיא מערכת מכ"ם התרעה המותקנת על ידי צבא ההגנה לישראל. המערכות הראשונות הותקנו באשקלון בין יולי 2005 לאפריל 2006.

הגנה

בכניסות לרוב הקניונים, החנויות, המסעדות ומבני הציבור בישראל יש שומרים, ולרוב גם גלאי מתכות. אמנם אבטחה כזו מרחיקה פצצות ומחבלים מתאבדים, אבל היא גם עלולה ליצור תורות המוניים של אנשים שלעיתים הופכים למטרות.^[14]

טיסות

חברת התעופה הלאומית של ישראל, אל על, נחשבת כחברת התעופה הבטוחה ביותר בעולם, ואף טיסה שיצאה מנמל התעופה בן-גוריון לא נחטפה מעולם. שיטה יוצאת דופן אחת הנהוגה באבטחת נמל התעופה בישראל היא שסוכני אבטחה משוחחים באופן אישי עם כל נוסע, ומחפשים רמזים לכך שהאדם הוא טרוריסט או שמחבלים משתמשים בו מבלי משים.^[15] אמצעים נוספים כוללים דלתות תא הטייס מאובטחות ונוכחות אנשי אבטחה בכל נסיעה.^[16]

היחידה לאבטחת התחבורה הציבורית

היחידה לאבטחת התחבורה הציבורית היא יחידת סמך שפעלה בשיתוף משרד התחבורה ומשטרת ישראל בשנים 1994–2007, ובשנים 2014–2019.

היחידה הוקמה בעקבות גל הפיגועים באוטובוסים ב-1994. בשיאה, היחידה כללה כ-800 מאבטחים, כולם לאחר צבא עם הסמכה קרבית – ובאזורים מסוימים, כולל מרכז העיר ירושלים, השתמשה היחידה גם בחוליות K-9 עם כלבים מרחרח פצצות מאומנים במיוחד. נוכחות היחידה הפכה פומבית יותר בשנות האינתיפאדה השנייה, שבה נהרגו 267 בני אדם ב-41 פיגועי טרור נגד תחבורה ציבורית. היחידה פורקה בתחילה בסוף 2007 בעקבות החלטת ממשלה באוגוסט אותה שנה.^[17]

היחידה חזרה לפעול בשנת 2014 והתרחבה בעקבות גל הטרור הפלסטיני בשנים 2015–2016. בנובמבר 2019 הוחלט על סגירת היחידה עקב מחסור בתקציב.

הגנות מלוחמה כימית

משפחה ישראלית בחדרה האטום, עם מסכות גז, במהלך מלחמת המפרץ ב-1991

במהלך מלחמת המפרץ ב-1991, ישראל חששה שעיראק תתקוף את המדינה בטילים הנושאים נשק כימי ונערכה בהתאם. ארבע מיליון מסכות גז חולקו לאזרחים ברחבי הארץ, כמו גם לתושבי יהודה ושומרון ורצועת עזה, ובבתים הוכנו חדרים אטומים אטומים לכימיקלים.^[18] בפועל לא שוגר נשק כימי על ידי עיראק, אבל עיראק אכן ירתה 39 טילי סקאד קונבנציונליים על ישראל במהלך המלחמה, פגעו בשכונות ברחבי תל אביב ובמקומות אחרים וגרמה לנזק רב לרכוש.^[19] מיד עם נפילת הטיל הראשון הכריזה ישראל על התרעה להגנה אזרחית על נשק כימי. עם התקפות טילים נשמעו אזעקות שהתריעו מתקיפות אוויריות ברחבי הארץ ורשויות ההגנה האזרחית הורו לציבור באמצעות הרדיו לעטות מסכות גז ולהסתגר בחדרים אטומים.^[18]

בתחילת 1998, במהלך הסלמה במשבר הפירוק של עיראק, התעוררה בישראל בהלה תקשורתית של מתקפה כימית עיראקית, ואלפים עמדו בתור במרכזי חלוקת מסכות גז. גורמים רשמיים המעיטו בסכנות אך החלו בהכנות בכל זאת.^[20]

מערכות יירוט טילים

ערכים מורחבים – כיפת ברזל, קלע דוד, חץ (מערכת נגד טילים)

הסכנה ההולכת וגוברת של ירי רקטות וטילים נגד ישראל הביאה לפיתוח מערכות הגנה מתוחכמות להתמודדות עם איום זה. בנוסף למערכת כיפת ברזל, המיועדת ליירוט רקטות קצרות טווח, פותחה גם מערכת קלע דוד על מנת ליירט רקטות לטווח בינוני וארוך, בעוד טיל החץ, המיועד ליירוט טילים בליסטיים, כבר נמצא בשימוש שנים רבות.

"החץ" הוא מערכת הגנה מפני טילים וזהו הטיל הראשון שפותח על ידי ישראל וארצות הברית, שתוכנן ונבנה במיוחד כדי ליירט ולהשמיד טילים בליסטיים ברמה לאומית.

ב-29 ביולי 2004 ביצעו ישראל וארצות הברית טיסת ניסוי משותפת בארצות הברית בה שוגר החץ נגד טיל סקאד אמיתי. המבחן היה מוצלח, כשהחץ הרס את הסקאד בפגיעה ישירה. בדצמבר 2005 נוסתה המערכת בהצלחה שוב בירי נגד סקאד C משוכפל. הצלחת הבדיקה הזו חזרה על עצמה ב-11 בפברואר 2007.^[21]

קלע דוד המכונה לעיתים גם "שרביט קסמים", היא מערכת צבאית של צבא ההגנה לישראל המפותחת במשותף עם חברת רפאל וחברת הביטחון האמריקאית ריית'יאון, שתוכננה במשותף ליירט רקטות לטווח בינוני עד ארוך.

כיפת ברזל היא מערכת ניידת שפותחה על ידי חברת רפאל המיועדת ליירט רקטות קצרות טווח בטווח של פחות מ-70 ק"מ.

רפאל הצהירה כי המערכת מהווה פתרון יעיל לרקטות קצרות טווח (כגון רקטות קסאם) ופגזים בקוטר 155 מ"מ, המסוגלת לפעול הן ביום והן בלילה, בתנאי מזג אוויר שונים, ומסוגלת להתמודד עם מספר איומים בו זמנית. הוכח כי כיפת ברזל הצליחה ליירט כ-80% מהרקטות במהלך מבצע עמוד ענן ב-2012.

ראו גם

• הגנה אזרחית
• המשמר האזרחי
• שיגור רקטות וטילים מלבנון לעבר ישראל
• שיגור רקטות פלסטיניות לעבר ישראל
• פיקוד העורף

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הגנה אזרחית בישראל בוויקישיתוף

הערות שוליים

1. "Kenyan police find Mombasa missiles". BBC News. 2002-12-06.
2. Katz, Yaakov (17 במרץ 2008). "Israel to hold massive emergency drill". The Jerusalem Post.
3. "1951 civil defense law". אורכב מ-המקור ב-2012-07-23. נבדק ב-2009-04-04. English translation, Israel Home Front Command
4. Azoulay, Yuval (16 בספטמבר 2007). "Cabinet okays establishment of authority to handle state emergencies". Haaretz.
5. Greenberg, Hanan (20 במאי 2007). "Peretz declares special Home Front situation". Ynet.
6. Greenberg, Hanan (4 בספטמבר 2007). "Defense minister puts Sderot under emergency status". Ynet.
7. Lichtman, Gail (27 בנובמבר 2008). "Shelter, 'mamad' or sealed room?".
8. Yuval Azoulay, "Gov't places 120 fortified bus stops in rocket-plagued Sderot". themarker.captain.co.il. 5 במרץ 2008.
9. School resumes in Israel despite rocket threat: Some students continue to stay home to avoid Hamas rocket attacks, Associated Press (retrieved from NBC News) 11-01-2009
10. Heather Sharp, Sderot children feel truce relief, BBC News 01-09-2008
11. Ethan Bronner, For Israeli children, a playground shielded from rockets, New York Times 11-03-2009 (retrieved from the International Herald Tribune)
12. Aron Heller, Israeli kids get rocket-proofed indoor playground, Associated Press (retrieved 11-03-2009)
13. Susan Taylor Martin, On Israel-Gaza border, teens learn legacy of hate (אורכב 29.03.2009 בארכיון Wayback Machine), St. Petersburg Times 08-02-2-2009
14. Greg Myre, Palestinian Bomber Kills Himself and 5 Others Near Israel Mall, New York Times 06-12-2005
15. Jeff Jacoby, What Israeli security could teach us, Boston Globe 23-08-2006
16. Barbara Plett, Israeli airline's maximum security, BBC News 05-10-2001
17. Rebecca Anna Stoil, Sign of the times: No more bus security, Jerusalem Post 01-01-2008
18. Joel Brinkley, WAR IN THE GULF: Israel; ISRAELIS REPORT LIMITED DAMAGE, 18-01-1991
19. Mark A. Tessler, A History of the Israeli-Palestinian Conflict, p. 741, Indiana University Press
20. Israel tries to calm nervous public over attack threat, CNN 03-02-1998
21. BBC News Online, Israeli missile test 'successful', 11 February 2007