הגישה הביקורתית למשפט היא זרם המאפיין את הביקורת המשפטית החל משנות ה-70 של המאה ה-20. היא מכונה גם ביקורת רדיקלית. זרם זה רואה במשפט חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה, בחזקת חוק הוא פוליטיקה. גישה זו של המשפט מהווה למעשה חלופה לגישת המשפט הליברלי, זרם זה בעל השלכות על מגוון תחומים: שפה, תקשורת, משפט ועוד. הגישה הביקורתית מניחה ביסודה שהמציאות איננה כפי שאנו צופים בה במבט ראשוני - כלומר אין היא שחור או לבן - אלא נקלטת מלכתחילה כהבניה תרבותית. הגישה הביקורתית למשפט מבקרת גישות פרשנות שונות ובמקביל מרוממת תפישה כיצד יש לפרש את המשפט. על-פי גישה זו כללי הפרשנות אינם מובילים לפתרון אחד, מכיוון שלכל מקרה ניתן להציג כללי פרשנות שונים, ובשל כך יש חוסר תועלת בכללי הפרשנות של השופטים.
על-פי גישה זו, המשפט נועד לתת פתרונות לבעיות הווה ובהיעדר אפשרות לכוון את הפרשן, עליו ליתן את הפירוש הסביר. לפי גישה זו על הפרשן לבחור את הפרשנות הראויה בעיניו. על דרך זו כתבה השופטת שושנה נתניהו: "נקודת המוצא לפרשנות, לא נקודת הסיום... עדיין יש לבחון את מטרתה של ההוראה ואת תכליתה ולבחור בין האפשרויות השונות שיש להן נקודת אחיזה בלשון ההוראה את הפירוש שיביא להגשמת מטרתה". וכן השופט אהרן ברק הוסיף: בדרך כלל יש למצוא נקודת אחיזה ארכימדית למטרה בלשון החוק, אך באותה המידה אין השופט רשאי להסתפק בבדיקה הלשונית, שכן החוק אינו אך טקסט בלשני גרידא. החוק הוא יצירה נורמטיבית, הבאה להגשים תכלית חברתית, והוא ביטוי למדיניות. על הפרשן לחשוף, מבין קשת האפשרויות הלשוניות, אותה משמעות אשר תגשים את מטרת החוק."
בבסיס הגישה הביקורתית למשפט עומדת ההנחה שהעולם המשפטי הוא מעשה ידי אדם ובבסיסו ערכים, אמונות ואינטרסים. התפיסה הביקורתית גורסת שיש לחשוף את ההנחות הללו ולבארן מתוך מגמה להביא לשינוי הסדר החברתי, הכלכלי והמשפטי. לדוגמה: שלטון החוק, מתאר כביכול מוסד אבסטרקטי נייטרלי. הגישה הביקורתית אומרת שזהו שלטון בני אדם שאינו נפרד מן הפוליטיקה, התרבות, הערכים וההעדפות הן של המחוקקים והן של השופטים. הגישה הביקורתית יוצאת נגד הצגת המשפט כנייטרלי, כאובייקטיבי או כפורמלי. אחד הביטויים של הגישה הביקורתית למשפט הוא התאוריה הביקורתית של גזע, לפיה חוקים רבים בארצות הברית נחקקו ממניעים גזעניים והתבססו על עליונות לבנה, וגם כיום נדרשים עדיין תיקונים משפטיים רבים על מנת לתקן את עוולות העבר.
הנחות יסוד של הגישה הביקורתית למשפט
- המשפט אינו נייטרלי אלא משמש את מוקדי הכוח והממסד, ומטרתו לשמור על יציבות המשטר הקיים. זוהי תפיסה מרקסיסטית-מעמדית במידה מסוימת. מוקדי כוח נחשבים כל מי שיש לו כוח המשתקף ברבדים שונים מלבד כסף, כגון: לבנים מול שחורים, נשים מול גברים, עשירים מול עניים.
- המשפט מנציח את פערי הכוח ומשרת את אלה הנמצאים בעמדות הכוח. מטרת הביקורת היא לחשוף מה באמת עומד מאחורי המשפט המתיימר להיות נייטרלי.
- המשפט יוצר קיבעון מחשבתי ומשתק חשיבה ופעולה יצירתית. המשפט מונע למעשה שינויים שאינם משרתים את הממסד.
- המשפט כבעל תכונה מכוננת – כיוצר מציאות ותפיסת "עצמי" באמצעות השיח המשפטי. האם המשפט מתאר את המציאות ומסביר מה קורה בלבד, או שמא יוצר את המציאות ואת המחשבות אצל הציבור וכן יוצר את ההבנה לגבי מה שהם רשאים ולא רשאים לצפות לו.
מאמרים מרכזיים
- רוברט ו. גורדון, “Law and Ideology” בתוך Lloyd’s Introduction to Jurisprudence (6th ed. 1994) 950-959
- רוברט ו. גורדון, “New Developments in Legal Theory” בתוך Lloyd’s Introduction to Jurisprudence (6th ed. 1994) 959-966
- דנקן קנדי, “The Structure of Blackstone’s Commentaries” בתוך Lloyd’s Introduction to Jurisprudence (6th ed. 1994) 967-972
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
