האזור המטרופוליטני פלורנס–מאסל שולס (באנגלית: Florence–Muscle Shoals metropolitan area; ידוע גם בכינוי The Shoals, "השרטונים", על שם השרטונים הרבים באזור על גדות נהר טנסי; או Quad-Cities, "מרובע הערים") הוא אזור בצפון-מערב אלבמה, ארצות הברית, המורכב מארבע ערים סמוכות: פלורנס (Florence), מאסל שולס (Muscle Shoals), שפילד (Sheffield) וטסקמביה (Tuscumbia) וכולל שני מחוזות: מחוז לודרדייל ומחוז קולברט. בערי האזור, בפרברים ובחוות החקלאיות הסמוכות, חיים כ-200,000 תושבים, כאשר למעלה מ-400,000 מתושבי הסביבה מגיעים אליו מדי יום לעבודה, לימודים, רפואה ומסחר. נהר הטנסי עובר באזור, כאשר פלורנס, הגדולה מבין הערים, מצפונו ושלוש האחרות (Tri-Cities) על גדתו הדרומית.
העיר, בירת מחוז לודרדייל, נוסדה ב-1826, נכון ל-2017 מוערכת אוכלוסייתה בכ-40,000 נפש.[1] המקום נבחר ותוכנן להתיישבות ב-1818 על ידי מתיישב איטלקי שקרא לה עם שם פירנצה. בעיר נמצא בית החולים המרכזי של האזור, Eliza Coffee Memorial Hospital ואוניברסיטת צפון אלבמה, הוותיקה מבין האוניברסיטאות במדינה.
העיר נוסדה ב-1923 כחלק ממיזם התיישבות ותעשייה של הנרי פורד. נכון ל-2017 מוערכת אוכלוסייתה בכ-14,000 נפש.[1] העיר הוקמה כעיר מתוכננת שתכליתה להעביר תעשייה לאזור, שהתבסס על חקלאות וגידול כותנה. שמות הרחובות נקראו על שם רחובות העיר דטרויט. אולם תוכניתו של פורד להפוך את כל האזור למגלופוליס תעשייתית בסגנון דטרויט נבלמה כיוון שהאדמות באזור השתייכו לרשות עמק טנסי, שסירבה למכור את האדמות לפורד. לחברת פורד היה מפעל במקום, שנסגר ב-1982. העיר ידועה בעיקר בזכות אולפני ההקלטות והצליל הייחודי שהפיקו שתי קבוצות של נגני אולפן קבועים של האולפנים, חטיבת כלי נשיפה (Muscle Shoals Horns) וחטיבת קצב (Muscle Shoals Rhythm Section שנקראו גם The Swampers[2]), אשר השתתפו בהקלטת מאות שירים ויצרו צליל ייחודי ומזוהה בתחומי הקאנטרי, בלוז, פ'אנק, רית'ם אנד בלוז, מוזיקת הנשמה והרוק הדרומי שנקרא Muscle Shoals Sound. ב-2013 ראה אור הסרט התעודיMuscle Shoals המגולל את סיפור האולפנים.[3]
העיר, בירת מחוז קולברט, נוסדה ב-1815, נכון ל-2017 מוערכת אוכלוסייתה בכ-8,400 נפש.[1] הייתה זו ההתיישבות הלבנה הראשונה באזור, מיד לאחר מלחמת 1812 שבעקבותיה עזבו את המקום אנשי הצ'רוקי שהתגוררו בו לפני כן. המתיישבים הגיעו מווירג'יניה ומרילנד. בתחילה נקראה Ococoposa, ב-1821 שונה שמה ל-Big Spring ושנה לאחר מכן שונה לטסקמביה, על שם הצ'יף של שבט הצ'יקאסו. בעיר מספר אטרקציות תיירותיות, בהן האזור ההיסטורי, המשמר כמה מהמבנים העתיקים ביותר באלבמה; בית ילדותה של הלן קלר (Ivy Green) הכולל מוזיאון ומרכז חינוכי והיכל התהילה למוזיקה של אלבמה (Alabama Music Hall of Fame).
אחת ממסילות הרכבת הוותיקות בארצות הברית והעתיקה ביותר האלבמה, Tuscumbia Railway נסללה ב-1830 בין טסקמביה לשפילד. ב-1832 נסללה מסילת Tuscumbia, Courtland and Decatur Railroad אשר שימשה לשיווק תוצרת הכותנה מהאזור ומשתמשת עד היום כציר מרכזי המחבר את האזור לצומת התחבורתי בדיקייטר.[4]
הקהילה היהודית
היהודים הראשונים התיישבו באופן קבוע באזור בערך באמצע המאה ה-19, ובכמויות משמעותיות בתקופת השיקום שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית בפלורנס, בשפילד ובטסקמביה. באותה תקופה הקהילה הייתה עדיין מצומצמת מאוד, וההלוויה היהודית הראשונה ב-1871 נערכה על ידי כומרבפטיסטי שהשיג סידור יהודי.[5]
היהודי החשוב ביותר בהיסטוריה המקומית היה ככל הנראה הבנקאי אלפרד הוגר מוזס (אנ') מהעיר מונטגומרי שקנה קרקעות באזור, הקים את "חברת שפילד לקרקע, ברזל ופחם" (Sheffield Land, Iron, and Coal Company) ביחד עם אחיו מרדכי מוזס (שהיה גם ראש עיריית מונטגומרי), ייסד את שפילד ב-1885 והיה ראש העיר הראשון שלה בשנותיה הראשונות.[5]
הקהילה גדלה וב-1900 היו באזור כ-15 חנויות בבעלות יהודים. באותן שנים היהודים, בעיקר בפלורנס, החלו להתאגד כדי ליצור קהילה מסודרת. הם החלו לקיים תפילות ביחד, ב-1889 "חברת שפילד" תרמה קרקע להקמת בית קברות יהודי, וכעבור כמה שנים הוקם בפלורנס בית ספר יהודי קטן בעזרת רב מהאנטסוויל. בתחילת המאה ה-20 כבר היו בפלורנס רבנים במשרה חלקית וב-1908 הוקם בה "בית הכנסת בני ישראל". שנה קודם לכן נאמד מספר היהודים באזור ב-110.[5]
הצמיחה הכלכלית של האזור לאחר מלחמת העולם השנייה הביאה לגידול באוכלוסייה וביחד לגידול בקרב היהודים. ב-1954 נבנה בית כנסת חדש וכמות החברים הרשמית הגיעה לשיא של כ-60 חברים ב-1962. לאחר מכן כמות היהודים צנחה בהדרגה והקהילה עזבה את האיחוד הרפורמי כי חשבה שאינו תורם לקהילות קטנות, אך היא עדיין קיימת ופעילה נכון ל-2017 ומשרתת אותה רבה שבסיסה בנאשוויל שבטנסי.[5]
