הלן קלר נולדה בטסקמביה שבאלבמה לקפטן ארתור ה. קלר ולקת'רין (קייט) אדמס קלר. היו לה שני אחים צעירים, מילדרד קמפבל ופיליפ ברוקס קלר, ושני אחים-למחצה מנישואיו הקודמים של אביה, ג'יימס ויליאם סימפסון קלר.
כשהייתה בת 19 חודשים נדבקה במחלה שאותה הרופאים הגדירו כ"גודש חמור בקיבה ובמוח", שהייתה כנראה מחלת שנית או דלקת קרום המוח. קלר הבריאה, אך המחלה הותירה אותה חירשת ועיוורת. התנהגותה נעשתה לבלתי נסבלת. כשהסובבים אותה נכשלו בהבנת רצונה, הייתה נכנסת להתקפי זעם: היא הייתה משתרעת על הרצפה, בועטת, מכה וצורחת. הלן נעשתה גם מאוד מפונקת, מכיוון שהוריה שריחמו עליה נתנו לה לעשות כאוות נפשה תמיד.
בשנת 1887 יצרו הוריה קשר עם אלכסנדר גרהם בל, שעבד עם ילדים חירשים. הוא יעץ להם לפנות למכון פרקינס לעיוורים בבוסטון, מסצ'וסטס. מכון פרקינס שלח אל קלר את אן סאליבן כמורה כדי שזו תנסה למצוא דרך לנפשה של קלר. זו הייתה תחילתן של 49 שנות עבודה משותפת. סאליבן הייתה בת 21, לקויית ראייה וחסרת ניסיון הוראה. הלן מתארת יום זה כיום המשמעותי בחייה ”הגדול בימי חיי, הוא היום בו הגיעה אלי מורתי, אן מנספילד סאליבן, אני מלאה השתוממות בזכרי את הניגוד העצום שבין שתי הנפשות אשר נקשרו זו בזו ביום ההוא”.[1]
סאליבן הסתירה את עובדת מוגבלותה הפיזית מסובביה ולא אפשרה להם לפגוע בהלן.[2] סאליבן תבעה וקיבלה רשות מאביה של קלר לבודד את הילדה משאר המשפחה בבקתה. משימתה הראשונה הייתה לחנך את הילדה המפונקת למשמעת. סאליבן תקשרה עם קלר בעזרת מחוות במגע גופני (כמו הזזת ידה של קלר מחפץ שאסור לגעת בו) ובמישוש הפנים לגילוי הבעות הפנים. סאליבן ניסתה ללמד את קלר את שמותיהם של חפצים שונים כשהיא מאפשרת לקלר למשש את ידיה בזמן שהיא מאייתת את שמות החפצים בשפת הסימנים. היא החלה במילה "בובה", עבור הבובה שנתנה לקלר, אך במשך זמן רב ראתה קלר בסימנים אלה משחק בלבד משום שלא נחשפה לשפה כלשהי מאז גיל 19 חודשים. כמו כן, קלר התקשתה להבין את הסימנים משום שלא הבינה שלכל עצם יש שם משלו. כשניסתה סאליבן ללמד את קלר את המילה "ספל", קלר הייתה כה מותשת, שהיא שברה את הספל שהחזיקה. הפריצה הגדולה של קלר בתקשורת עם סביבתה באה כשהבינה שתנועות מסוימות שמורתה עשתה בכף ידה סימלו את המושג "מים".[3] לאחר מכן התישה את מורתה בתביעותיה לקבל את שמותיהם של כל העצמים המוכרים האחרים בעולם.
סאליבן הצליחה להעניק לקלר כלים לחשיבה וללמד אותה לכתוב בכתב רגיל. בין השנים 1888–1890, היא למדה כתב ברייל בבית הספר פרקינס (Perkins), שהוא בית ספר טיפולי לעיוורים הממוקם בבוסטון, מסצ'וסטס. אלכסנדר גרהם בל, ניסה להניא את אן סאליבן לאפשר להלן לימודי שפות. למעט השפה האנגלית שלטענתו, היא שפת הלימוד היחידה שיש ללמד חרשים. לאור הצלחתה של סאליבן עם הלן קלר, בל רצה שסאליבן תלמד חרשים נוספים בבית הספר פרקינס.[4] סאליבן לא הייתה מוכנה להיפרד מהלן ודחתה את הצעתו בתוקף. בגיל שלוש עשרה הלן ידעה לקרוא ברייל בשפות רבות: אנגלית, גרמנית, צרפתית, יוונית ולטינית. לאחר מכן, למדה קלר לדבר בסיועה של גברת פולר, מנהלת בית ספר לילדים חרשים אילמים בבוסטון, בעזרת שיטת טדומה (Tadoma): נגיעה בשפתיהם של אחרים בזמן שדברו והרגשת התנודות.
כשקלר הייתה בת 24 היא סיימה בהצטיינות את לימודיה בקולג' רדקליף, שם תרגמה בשבילה סאליבן כל מילה בכף ידה.
ב-1 ביוני1968 מתה קלר בשנתה, 26 ימים לפני יום הולדתה ה-88.
פעילות ציבורית
בעזרת כוח הרצון העצום שלה הפכה הלן לנואמת בעלת שם עולמי ולסופרת. בשנת 1903 הלן פרסמה אוטוביוגרפיה, "סיפור חיי" (Story of my life). הספר הפך לרב מכר ותורגם לשפות רבות. יתר ספריה שפורסמו לא זכו לאותה ההצלחה ונמכרו במספר עותקים מצומצם. קלר הרגישה שהתעניינות בה הייתה בעיקר סביב מחלתה והתמודדותה, בעוד שהיא עברה הלאה ורצתה לקדם נושאים אחרים שעניינו אותה. קלר הפכה את המאבק למען המוגבלים באברי החישה למשימת חייה.
בשנת 1920 נמנתה על מייסדי האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, וחמש שנים לאחר מכן הופיעה בפני כנס של ארגון ה-Lions וסיפקה חשיפה חשובה לפעולותיהם למען הקהילה, שנמשכות עד היום. בשנת 1960 יצא לאור ספרה "Light in my Darkness" (אנ') שבו תמכה בתורתו של התאולוג המיסטי השוודי, בן המאה ה-18, עמנואל סוודנבורג.
קלר החלה לעבוד בארגון האמריקאי לעיוורים בשנת 1924, בו הייתה פעילה במשך ארבעים וארבע שנים, עד מותה.[7]
^Cleve, V &, Vickrey,J, Beyond the Miracle Worker: The Remarkable Life of Anne Sullivan Macy and Her Extraordinary Friendship with Helen Keller, The Journal of American History
^Helen Keller's Moment, The Attic, "עמדתי שקטה, מלוא תשומת ליבי נתונה לתנועות אצבעותיה, ומסתורין השפה נגלה לי. ידעתי שמ-י-ם כוונו לדבר הנפלא והקריר שזרם על ידי". (באנגלית)
^Nielsen, & Kim E, THE GROWN-UP HELEN KELLER: "Good Will Ambassador to the World, Alabama Heritage
^Clark, Brett & Foster J, Helen Keller and the touch of nature: an introduction to Keller's The World I Live in (Selections) / Exerpts from The World I Live in, Organization & Environment
^. הורטון ר', סימונס ו', נשים ששינו את העולם, מטר, 2009
