עם מותו של אגריפה בשנת 12 לפנה"ס אוגוסטוס הכריח את טיבריוס להתגרש מוויפסניה ולשאת לאישה את בתו יוליה אלמנתו של אגריפה. בניגוד למנהג הרומאי אחרי גירושיו של הוריו דרוסוס נשאר לחיות עם אמו, ככל הנראה מכיוון שאוגוסטוס רצה להרחיק אותו מהחצר הקיסרית מכיוון שחשש שהוא יהווה תחרות לשני נכדיו ובניו המאומצים גאיוס ולוקיוס שאותם הועיד כיורשיו.
דרוסוס הפך לבן משפחת היוליים בשנת 4 עם אימוצו של אביו על ידי אוגוסטוס באותה שנה הוא נשא לאישה את דודניתו ליווילה, שהייתה גם אחותו של אחיו המאומץ גרמניקוס, לזוג נולדו שלושה ילדים יוליה והתאומים טיבריוס וגרמניקוס.
דרוסוס היה ידוע כאדם בעל אופי אלים וברוטאלי, אחרי שכמה פעמים הכה מספר חברים ממעמד הפרשים הוא זכה לכינוי האירוני קסטור על שם אחד מהאלים הפטרונים של מעמד הפרשים, כמו כן חרבות חדות זכו לכינוי דרוסיאן על שמו.
הקריירה הציבורית של דרוסוס התחילה בשנת 11 לספירה כשמונה כקוואיסטור, בשנת 14 לספירה כשטיבריוס ירש את אוגוסטוס כקיסר הוא נשלח לדכא את מרד הלגיונות שחנו בפאנוניה, הוא הופיע בפני החיילים המורדים וקרא להם לסיים את המרד תוך שהוא מבטיח להם שיביא את דרישותיהם לטיפולו של אביו והסנאט הרומי אולם החיילים שקצה נפשם בסחבת בטיפול בעניינים דחו את בקשתו של דרוסוס. למזלו של דרוסוס באותו לילה התרחש ליקוי לבנה, מכיוון שרוב החיילים המורדים ראו את הדבר כאות מבשר רעות גרם הדבר להרגעת המרד, דרוסוס ניצל את הרגיעה כדי להחזיר את המשמעת ללגיונות ולהוציא להורג את מנהיגי המרד. בשנה שלאחר מכן דרוסוס כיהן לראשונה כקונסול.
דרוסוס הפך ליורש המיועד של אביו עם מותו של אחיו המאומץ גרמניקוס בשנת 19 לספירה. מעמדו התחזק שכיהן כקונסול של שנת 21 לספירה יחד עם אביו טיבריוס ושנה לאחר מכן קיבל את הסמכות הטריבונית, משרה שהייתה שמורה באופן בלעדי לקיסר וליורשיו המיועדים. מעמדו הביא אותו למאבק עם מפקד המשמר הפרטוריאניסיאנוס שטיבריוס העביר לו רבות מסמכויותיו בשעה שפרש מרומא לאי קאפרי.
דרוסוס נפטר בשנת 23 לספירה, תחילה סברו שמותו נגרם מנסיבות טבעיות אולם בשנת 31 לספירה עם נפילתו של סיאנוס אשתו לשעבר גילתה במכתב לטיבריוס שלווילה, שפותתה על ידי סיאנוס, הייתה אחראית למותו של דרוסוס, אולם יש היסטוריונים שמפקפקים בגרסה זו ורואים בה תעמולה ותו לא.
_01.jpg)
