המונח "דגל הגאווה" מפנה לכאן. לערך העוסק בדגל הנועד לייצוג נטיות ומגדרים, ראו דגל גאווה.
דגל הגאווה
דגל הגאווה (המכונה לעיתים "דגל הקשת" או "דגל החופש") הוא סמלן של לסביות, הומואים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים וקווירים (להט"בק) אשר צבעיו ידועים בשם שיקוף מגוונה והספקטרום של כלל נטיות ומגדרי האנושות. שימוש בדגל הקשת שימש כסמל לגאווה בקרב הומוסקסואלים לראשונה במצעד הגאווה בסן פרנסיסקו בשנת 1978, והפך לסמל המזוהה ביותר עם הקהילה ברחבי העולם. העיצוב שפותח במקור על ידי האמן גילברט בייקר, עבר מספר שינויים מאז הופעת הבכורה שלו בשנת 1978, בהם נכללו תחילה הסרת צבעים ושחזורם על בסיס זמינות של בדים.[1][2] לדגל הקשת הראשון של בייקר נכללו שמונה צבעים אשר כלל טורקיז וורוד אם כי הגרסה הנפוצה ביותר ששונתה ב-1979 עד היום מורכבת משישה פסים בצבעי אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול. הדגל מתנוסס בדרך כלל אופקית, כשהפס האדום בראשו, בדומה לצבעי קשת בענן טבעית.
בשנת 1974 פגש גילברט בייקר את הארווי מילק, מנהיג הומוסקסואל משפיע, שלימים קרא לבייקר שיעצב סמל גאווה רשמי לקהילה הגאה.[3] דגלי הגאווה ההומוסקסואלים המקוריים התנוססו בציוני מצעד יום החירות הגאה בסן פרנסיסקו ב-25 ביוני 1978.[4] לפני אותו אירוע, המשולש הוורוד שימש כסמל קהילת הלהט"ב, אף על פי שייצג פרק אפל בהיסטוריה של ההומוסקסואליות בעוד המשטר הנאצי השתמש במשולש הוורוד עבור זיהוי והתעללות בגברים שנחשבו כהומוסקסואלים במחנות הריכוז. במקום להסתמך על כלי הדיכוי הנאצי, הקהילה החלה לחפש סמל מעורר השראה חדש.
חבר קרוב של בייקר, יוצר הקולנוע העצמאי ארתור ג'יי ברסן ג'וניור, לחץ עליו ליצור סמל חדש עבור "שחר של תודעה וחופש הומוסקסואלים חדש".[5] על פי פרופיל שפורסם בכתב העת Bay Bay Reporter בשנת 1985, בייקר "בחר במוטיב הקשת בענן בגלל הקשרה עם תנועת ההיפים של שנות השישים" אך ציין כי "השימוש בעיצוב התרחש כל הדרך חזרה למצרים העתיקה".[6] ישנם הטוענים כי בייקר קיבל השראה משירה של ג'ודי גרלנד "Over the Rainbow" ליצירת הדגל בעוד כי גרלנד היוותה את האייקונים הראשונים של אנשי להט"ב בהיסטוריה.[7][8] בנוסף, בייקר ככל הנראה הושפע מ-"דגל המרוצים" אשר כלל חמישה פסים אופקיים בצבעי אדום, לבן, חום, צהוב ושחור שהיה פופולרי בקרב תנועת השלום וההיפים העולמיים של שנות השישים.[9][10][11][12] דגלי הקשת הראשונים שנוצרו היו על ידי ועדת הגאווה הצעירה אשר הופקה על ידי צוות שכלל את האמנית לין סגרבלום.[13]
סגרבלום הייתה ידועה אז בשם הכינוי "פארי ארגייל קשת". לדבריה, היא יצרה את תהליך הצביעה המקורי לדגל.[14] שלושים מתנדבים נוספים ציירו בעבודת יד ותפרו את שני הדגלים הראשונים איתם צעדו אנשי להט"ב במצעד הגאווה של סן פרנסיסקו ב-26 ביוני 1978.[15] שני הדגלים המקוריים שנוצרו למצעד היו ידועים כאבודים במשך למעלה מ-40 שנה עד שנמצא מחדש שריד של אחד מתוכם בין רכושיו של בייקר באפריל 2021.[16] לעיצוב הדגל המקורי היו כשמונה פסים, עם משמעות ספציפית המוקצית לכל אחד,[17][18][19]
ב-27 בנובמבר 1978 נרצח הארווי מילק, בהיותו חבר עיריית סן פרנסיסקו אשר הובילו למהומות ליל וייט. מילק היה ההומוסקסואל הגלוי הראשון שנבחר לכהן כחבר במועצת העיר ואחד מנבחרי הציבור הראשונים בארצות הברית שהיו אנשי להט"ב מחוץ לארון לו קדמו שתי נשים לסביות במישיגן ומסצ'וסטס.[20] בעקבות רציחתו של מילק נוצר ביקוש גדול מאוד לדגל הקשת כהצגות סולידריות עם הקהילה הגאה האמריקאית ושימושו בהפגנות. בתגובה, חברת "Paramount Flag", יצרנית דגלים מקומית, החלה לייצר ולמכור גרסה של הדגל בת שבעה פסים: אדום, כתום, צהוב, ירוק, טורקיז, כחול וסגול שיוצרה מבדים בצבעים שהיו במלאי בעוד שצבע האינדיגו הוחלף בכחול והפס הוורוד הושמט לאחר שבד בצבעו לא היה זמין. במקביל, הגביר בייקר את הייצור לדגל שלו והשמיט אף הוא את הפס הוורוד. החברה, שבסיסה בסן פרנסיסקו החלה גם היא במכירת עודפי מלאי של דגלי הארגון "Rainbow Girls" מחנות הקמעונאות שלה בפינה הדרומית-מערבית של פולק ופוסט, שבה היה גילברט בייקר שכיר.[21]
ב-1979 שונה שוב עיצוב הדגל. הפס המרכזי מהשבעה הוסתר על ידי עמוד התאורה כשהדגלים נתלו במאונך על העמודים ברחוב מרקט בסן פרנסיסקו. הפתרון הפשוט ביותר לבעיה היה שינוי של הדגל כך שיהיה בו מספר זוגי של צבעים, ולכן הושמט פס הטורקיז מהדגל. התוצאה הייתה הדגל בגרסתו הנוכחית ובה פסים באדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול וסגול.[21]
2000-1980
בשנת 1989, דגל הקשת הגיע לתשומת לב ארצית נוספת בארצות הברית לאחר שג'ון סטאוט תבע את בעל דירתו וזכה כאשר ניסו לאסור עליו להציג את הדגל ממרפסת הדירה שלו במערב הוליווד, קליפורניה.[22]
בשנת 2000 שינתה אוניברסיטת הוואי במנואה את שמה של קבוצות הספורט שלה מ-"לוחמי הקשת" (Rainbow Warriors) ל-"לוחמים" (Warriors) ועיצבה מחדש את לוגו הקבוצה שלה כדי להשמיט ממנה אזכור לדגל. בתחילה, אמר מנהל האתלטיקה יו יושידה כי השינוי היה עבור הרחקת התוכנית הספורטיבית של בית הספר מהומוסקסואליות. כאשר המעשה החל לעורר ביקורת שליליות במדינה, אמר יושידה כי השינוי היה "אך ורק כדי למנוע בלבול במותג".[23] לאחר מכן האוניברסיטה אפשרה לכל קבוצה לבחור את שמה, מה שהוביל לשמות "לוחמי קשת", "לוחמים", "קשתות" ו-"קשת וואהיין". החלטה זו התהפכה בפברואר 2013, כאשר המנהל האתלטי הנוכחי בן ג'יי אילץ את כל קבוצות האתלטיקה של הגברים לקבל את הכינוי "לוחמים" ואת כל קבוצות הנשים "לוחמי הקשת", ושוב במאי 2013 כאשר כל הקבוצות הורשו להיקרא שוב "לוחמי הקשת" ללא קשר למגדרם.[24]
דגל הקשת חגג 25 שנים להיווסדו בשנת 2003. במהלך חגיגות הגאווה של הומואים ביוני אותה שנה, גילברט בייקר החזיר את דגל הקשת לגרסתו המקורית עם שמונה פסים ודגל באחרים לעשות זאת. מאוחר יותר הוא חשף את גרסתו האחרונה עם תשעה פסים לרגל יום השנה ה-39 לדגל הקשת הראשון.[25] על פי דיווחים, בתגובה לבחירתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הידוע כמתנגד לזכויות להט"ב,[26][26] הוסיף בייקר פס תשיעי בצבע לבנדר (מעל הפס הוורוד המקורי) עבור ייצוג גיוונה של הקהילה הגאה האמריקאית.[27][28] עם זאת, אנשי להט"ב רבים המשיכו להשתמש בגרסה הידועה יותר של שישה הפסים.
בסתיו 2004 הורתה עיריית לונדון לכמה עסקים בבעלות הומוסקסואלים להוריד את דגלי הגאווה שתלו מחוץ לבית העסק, שכן תליית דגל דרשה תכנון ואישור.[29] כאשר חנות אחת פנתה וביקשה אישור מתאים בקשתה נדחתה על ידי ועדת המשנה לתכנון עירוני (19 במאי 2005), דחייה שגונתה על ידי ראש עיריית לונדון, קן ליווינגסטון. בנובמבר 2005 הודיעה העירייה על היפוך המדיניות וקבעה שרוב החנויות והבארים יורשו להניף את דגל הקשת ללא צורך באישור תכנון.[30]
גרסת אמוג'י של הדגל, "🏳️🌈", הוצעה רשמית ביולי 2016,[33] ושוחררה בחודש נובמבר של אותה שנה.[34]
לאחר שנחשבו אבודים במשך למעלה מ-40 שנה, נתגלה שריד של אחד משני הדגלים המקוריים שנוצרו למצעד הגאווה בסן פרנסיסקו 1978 בין רכושיו של גילברט בייקר באפריל 2021.[16][4] לאחר מכן נתרם לחברת היסטוריית קהילת הלהט"ב, "GLBT Historical Society".
צבעי הקשת כסמל לגאווה בקרב אנשי להט"ב
צבעי דגל הקשת משמשים באופן שגרתי כהצגה של זהות להט"ב וסולידריות עם הקהילה הגאה. צבעי הקשת הפכו למוכרים כל כך כסמל לגאווה וזהות אנשי להט"ב שהם החליפו למעשה את רוב סמלי הלהט"ב האחרים לאורך ההיסטוריה, כולל האות היוונית למדא והמשולש הורוד. תכשיטי קשת נפוצים הם "שרשרת הגאווה" או "טבעות החופש", המורכבות משש טבעות, אחת מכל צבע, על שרשרת.[35][36] גרסאות אחרות נעות בין מחזיקי מפתחות לנרות.
רבגוניות וסובלנות - הפסים בצבעיהקשת המרכיבים את הדגל, מסמלים רבגוניות ושוויון. היופי ביכולתם של אנשים שונים אחד מהשני, לחיות יחד, זה לצד זה, בצורה הרמונית.
גאווה - תחושת הערך שחשים אנשים בעלי נטיות מיניות או זהות מגדרית שונות, למרות יחסה העוין לעיתים של החברה, ולנוכח ביטויים של הומופוביה וקשיים נוספים.
צבעי הקשת - צבעי הדגל תואמים לצבעים של הקשת הנראית בשמיים. על פי הסיפור התנ"כי, ניתנה הקשת הראשונה בשמיים לנח אחרי המבול, כאות לברית האלוהים שלא ישמיד שוב את האנושות בעבור השחתת הצדק והמוסר.
נעשה שימוש בגרסאות מגוונת של דגל הקשת לאורך השנים. חלק מהנפוצות יותר כללו את האות היוונית למדא בלבן באמצע הדגל ומשולש ורוד או משולש שחור בפינה השמאלית העליונה לצד הוספת צבעים אחרים, כגון פס שחור המסמל את חברי הקהילה שאבדו למחלת האיידס. צבעי הקשת של הדגל שימשו לעיתים קרובות גם בשינויים הומוסקסואליים בדגלים לאומיים ואזורים.
בשנים הראשונות של מגפת האיידס שנות ה-80, פעילים עיצבו דגל "ניצחון על איידס", המורכב מדגל הקשת הסטנדרטי של שישה פסים עם פס שחור על החלק התחתון. לאונרד מטלוביץ', הגוסס בעצמו ממחלה הקשורה לאיידס, הציע שעם גילוי תרופה לאיידס יוסרו הפסים השחורים מהדגלים.[15]
קהילות להט"ב במדינות שונות אימצו את דגל הקשת כדגל מדינתם. דגל הגאווה הדרום אפריקאי אשר כלל הכלאה של דגל הקשת והדגל הלאומי של דרום אפריקה הושק בקייפטאון בשנת 2010. מעצב הדגל יוג'ין ברוקמן הצהיר באומרו כי "אני באמת מאמין שאנחנו, קהילת הלהט"ב, הכנסנו את הסינוור לקשת והאומה. הדגל הזה הוא הסמל בדיוק עבור זה".[38]
במרץ 2017 יצר גילברט בייקר גרסה של תשעה פסים לדגלו המקורי משנת 1977, עם פסי לבנדר, ורוד, טורקיז ואינדיגו יחד עם אדום, כתום, צהוב, ירוק וסגול בעוד לדברי בייקר, פס הלבנדר סימל גיוון.[39]
ביוני 2017 אימצה העיר פילדלפיה גרסה חדשה של הדגל שתוכנן על ידי חברת השיווק "Tierney" המוסיפה פסים שחורים וחומים לראש הדגל הסטנדרטי של שישה צבעים, עבור הדגשת תשומת לב לנושאים של אנשים צבעוניים בתוך הקהילה.[40][41][42]
ב-12 בפברואר 2018, במהלך קרנבל הרחוב של סאו פאולו, השתתפו אלפי אנשים במצעד "Love Fest,"[43] שחגג את השונות האנושית, המיניות והשוויון. במהלכו, נחשפה גרסה של הדגל, שיצר סטיבן רומאן, מייסד הפסטיבל, שהציג לדגל שמונה הפסים המקורי פס לבן באמצע, המייצג את כל הצבעים: גיוון אנושי מבחינת דת, מגדר, נטיות מיניות, אתניות ושלום ואיחוד בין כלל האוכלוסייה.[44]
ביוני 2018 פרסם המעצב דניאל קוואסר עיצוב מחדש המשלב אלמנטים הן מדגל פילדלפיה והן מדגל הטרנסג'נריות עבור הבאת התמקדות בהכלה ובהתקדמות בתוך הקהילה. עיצוב הדגל הפך מיד לוויראלי ברחבי העולם מה שגרם לסיקור עולמי בכלי חדשות.[45][46][47] תוך שמירה על עיצוב דגל הקשת הנפוץ של שישה פסים כבסיס, וריאציית התקדמות חברתית מוסיפה שברון לאורכו הכוללת פסים בצבע שחור, חום, תכלת, ורוד ולבן עבור הבאת הקהילות (אנשי צבע שוליים, טרנסג'נדרים, אנשים החיים עם מחלות ה-HIV/איידס והקורבנות אשר איבדו את חייהם במאבק עם המחלה) לדברי קוואסאר, בחזית, "החץ מצביע ימינה כדי להציג תנועה קדימה, בעודו לאורך הקצה השמאלי המראה כי עדיין יש לאן להתקדם".[48]
בשנת 2018, הצועדים בצעדת השוויון בצ'נסטוחובה בפולין נשאו גרסה של דגל פולין משולב עם דגל הקשת. לאחר מכן קבוצות לאומניות דיווחו לרשויות על הצועדים בגין "חילול סמלים לאומיים פולניים". עם זאת, הרשויות קבעו מאוחר יותר כי הצועדים לא ביצעו מעשי פשע.
בשנת 2021, ולנטינו וצ'צ'טי, חבר ארגון הצדקהללא מטרת הרווח, "Intersex Equality Rights UK" עיצב מחדש את גרסת דגל הגאווה המתקדם של דניאל קוואסאר משנת 2018 כך שיכלול בתוכנו את אנשי אינטרסקס.[49] עיצוב זה הוסיף משולש צהוב ובו עיגול סגול בתוכנו. "Intersex Equality Rights UK" פרסם את הדגל החדש בחשבונתיו באינסטגרם וטוויטר.[50][51]
לרגל יום השנה ה-25 למהומות סטונוול בשנת 1994, הוזמן יוצר הדגל בייקר על ידי ארגון הצדקה האחיות להתפנקות תמידית (SPI) (Sisters of Perpetual Indulgence) ליצור את דגל הקשת הגדול בעולם. הדגל באורך קילומטר, שכונה "הרם את הקשת",[52] לקח חודשים של תכנון וצוותי מתנדבים לתאם כל היבט. הדגל השתמש בששת הצבעים הבסיסיים ונמדד ברוחב 30 רגל (9.1 מ'). לאחר הצעדה ניתנו קטעי דגל ברוחב (0.30 מ') לנותני חסות בודדים לאחר סיום האירוע. חלקים גדולים נוספים מהדגל נשלחו עם פעילים ושימשו אותם במצעדי גאווה ובצעדות למען זכויות להט"ב ברחבי העולם. ספר השיאים של גינס אישר אותו כדגל הגדול בעולם.[53] קטע אחד גדול נלקח מאוחר יותר למצעד הגאווה בשאנגחאי, סין, המכונה "Shanghai Pride" בשנת 2014 על ידי צוות של הארגון אשר תועד בסרט Stilettos for Shanghai.[54]
בשנת 2003 הוזמן בייקר שוב לייצר דגל ענק לציון 25 שנה לדגל עצמו. הפרויקט, שכונה "25 Rainbow Sea to Sea", הכיל שוב את עבודתו של בייקר עם צוותי מתנדבים, אך דגל זה השתמש בשמונת הצבעים המקוריים ונמדד באורך של קילומטר וחצי על פני קי וסט, פלורידה, מהאוקיינוס האטלנטי ועד מפרץ מקסיקו.[55][56] הדגל שוב נחלק לאחר מכן וקטעים מתוכנו נשלחו ליותר מ-100 ערים ברחבי העולם.[57]
דגלים רחבים נוספים
דגל הקשת הגדול ביותר בחצי הכדור הדרומי הוא פס בעל שישה פסים שהונף לראשונה לציון מצעד הגאווה ה שרביעיל מפרץ נלסון מנדלה (NMB) בשנת 2014 הנערך בעיר מחוז מזרח דרום אפריקה, פורט אליזבת.[58] גודלו נמדד כ-12 על 8 מטרים, והונף על עמוד הדגל הגבוה ביותר במדינה, שגובהו 60 מטרים,[58] הנמצא בשמורת דונקין, ברובע העסקים המרכזי של פורט אליזבת.[59] ציון הדגל המיוצר היווה סמל של בני נוער להט"בים להרגיש רשאים גם אם אינם חווים יכולת פנימית, לצאת מהארון. על ההחלטה להניף את הדגל, אמר דובר העירייה, "אירוע "NMB" מוסיף רשמית את קולו לפסיקה, ראשית, להכיר בקהילת הלהט"ב, ובעיקר, לשמור על זכויותיה".[60] דובר העירייה ידועה כמי שמשתתף באופן קבוע באירועי "NMB" כמו גם ב-21 במרץ, המוגדר כיום זכויות האדם בדרום אפריקה, והיום הבינלאומי למניעת אפליה גזעית, אשר שניהם מנציחים את טבח שארפוויל ב-1960.
ב-1 ביוני 2018 הונף במהלך ציון מצעד הגאווה בוונציה, קליפורניה, דגל הגאווה המעופף הגדול בעולם לכבוד השקת אירועי, "United We Pride" בגודל 131 מ"ר.[61] לאחר הופעת הבכורה שלו, הוטס בסוף החודש לסן פרנסיסקו לרגל "SF Pride" ולמלאות 40 שנה לאימוץ דגל הקשת.[62] לאחר מכן נשלח הדגל לציון "United We Pride" בפריז, לונדון, ברלין, ונקובר, סידני, מיאמי וטוקיו, והסתיים בציון אירועי הגאווה העולמיים של "WorldPride" בניו יורק בשנת 2019 לציון 50 שנה מאז מהומות סטונוול.[63][64]
ביוני 2019, לצד ציון יום השנה ה-50 של מהומות סטונוול, מדרגות בפארק ארבע החירויות על שם רוזוולט הפכו לדגל הגאווה רחב העולות לגובה של 3.7 מ' על 30.5 מ' אשר עוצבו בין התאריכים 14–30 ביוני.[65] ביוני 2021 נפרס דגל הגאווה הגדול במזרח התיכון בכניסה לעיר הדרומית באר שבע, ישראל, באורך של כ-30 מטרים.[66][67]
^N. Y. ) Lesbian & Gay Community Services Center (New York, National Museum & Archive of Lesbian and Gay History (U.S.), Philip Lief Group, The gay almanac, New York : Berkley Books, 1996, ISBN 978-0-425-15300-0
.jpg)
