הסימנים הראשונים לתנועת "ילדי הפרחים" נצפו בשנים שבין 1896 ל-1908, שבמהלכן קמה תנועת נוערגרמנית כתגובה נגד גל המועדונים החברתיים והתרבותיים במדינה. התנועה נקראה ואנדרפוגל (הציפור הנודדת) והושפעה מעבודותיהם של פרידריך ניטשה, גתה והרמן הסה, ומשכה אחריה אלפי צעירים גרמנים שדחו את מגמת העיור המהירה והשתוקקו לחיים פגניים, רוחניים, בחזרה לטבע כפי שחיו אבותיהם. רבים מהגרמנים היגרו לארצות הברית והביאו איתם את ערכי התנועה.
כמו ואנדרפוגל, תנועת "ילדי הפרחים" בארצות הברית החלה כתנועת נוער אשר הייתה מורכבת בעיקרה מילדי הבייבי בום. דור זה היה הדור הראשון בעולם המערבי אשר השפע היה מבחינתו דבר ברור מאליו, ובשל היעדר ההכרה בצורך הישרדות יומיומי פנו רבים מהם לבקש משמעות חדשה לחיי היומיום שתהיה מנותקת מהדפוסים הקודמים של שגשוג כלכלי, לאומיות ומיצוב חברתי, וכתחליפים לכך הם פנו לחפש תכנים בנהנתנות, מיסטיקה, אחדות המין האנושי, שיבה לטבע, לפשטות, ולאומנות.
בשנות השישים של המאה העשרים ארצות הברית הייתה שקועה עמוק בבוץ הווייטנאמי. המלחמה, שגבתה קורבנות רבים ונראתה מיותרת ולא מוצדקת, עוררה התנגדות רבה בקרב העם האמריקאי, ובמיוחד בקרב הצעירים. כחלק מהתרבות החלו להופיע זמרי רוק שגידלו שיער ארוך, עישנו מריחואנה והתנסו בסם הפסיכדלי LSD. הם משכו אחריהם המוני צעירים, אשר העריצו הן את המוזיקה המהפכנית (ר' ערך רוק'נרול) והן את העקרונות המהפכניים, וכך, הקהל של הרוק הפך לתנועה חברתית אידאולוגית בשם "ילדי הפרחים". הם כונו כך בשל סלידתם מהרס הטבע על ידי בני האדם.
תנועת "ילדי הפרחים" אמנם החלה כתנועת מחאה על מלחמה אחת מסוימת (מלחמת וייטנאם), אך היא התפתחה לתנועה אידאולוגית, אשר הציגה תפיסת עולם חדשה, בכל תחומי החיים. ילדי הפרחים קראו לבני האדם לנטוש את דרך המלחמה, הזורעת רק הרס בעולם, ולהחליפה בתרבות של מוזיקה וסמים. הם טענו שהמריחואנה, המשרה תחושת אופוריה, אושר ושלווה, עוזרת להם לראות כמה העולם יפה וכמה המלחמה מיותרת, ואף מעוררת בהם רגשות של שמחה ואהבה.
ההיפים היו צעירים וצעירות מכל הדתות ומכל הגזעים בארצות הברית. הם נתנו הזדמנויות שוות לכולם להגיע ל"קומונות", שם חיו והתארגנו, כחלק מתפישתם לשוויון ואחווה. רוב ההיפים היו צעירים שהרגישו שהוריהם מנסים לחנכם אך לא מבינים אותם, על כן הם בחרו למרוד בהוריהם ולהתנתק מהם ומדרכם המיושנת, לדעתם.
קיץ של אהבה" (Summer Of Love) היה השם שניתן לקיץ הפציפיסטי ביותר, קיץ של שלום, הקיץ של שנת 1967. הוא מנסה לתאר את האווירה שאפפה את הצעירים בסן פרנסיסקו. היה הקיץ שבו חגגו ה"היפים" או "ילדי הפרחים" את החופש, האהבה החופשית, ההתקרבות אל הטבע ואת הקנאביס וה-LSD. בקיץ הזה הם זעקו לעולם ולאמריקה השמרנית מסרים של שלום, שוויון ואהבה, תוך שהם מבלים באחד הפסטיבלים החשובים בתולדות מוזיקת הרוק - פסטיבל מונטריי.
אבל השנה הזו התחילה בינואר 67, כשבגולדן גייט פארק, פארק ענק בסן פרנסיסקו, קליפורניה, התקיים האירוע שהחל בסוף צהרי ה-14 בינואר ונמשך עד וכל הלילה. באותו אירוע רצו המארגנים לקדם שלום, סובלנות, אושר ואהבה בעולם. 30 אלף המשתתפים שהגיעו לכינוס היו הראשונים שיצרו את מה שיהיה ל"שבט" המיתולוגי של "ילדי הפרחים". הם דיברו על שלום ופסיכדליה, בצד אחווה ואהבה. באביב התחילו לזרום צעירים מכל רחבי ארצות הברית לסן פרנסיסקו והעיר הפכה למרכז הרוחני והאידאולוגי של "ילדי הפרחים". אזור הייט אשבורי שבעיר, הפך למוקד הפעילות של קיץ האהבה.
פעילותם של ילדי הפרחים הגיעה לשיאה בשנת 1969. בשנה זו נערך בוויט לייק שבארצות הברית, פסטיבל מוזיקה ואהבה של "ילדי הפרחים" בכיכוב רבים מכוכבי הפופ והרוק של ארצות הברית שהיו נגד המלחמה.
פסטיבל וודסטוק היה בהגדרתו הפגנת מחאה נגד מלחמת וייטנאם, אך לא כל השירים היו על המלחמה. במשך הפסטיבל, שנמשך שלושה ימים, המוזיקאים וחלק ניכר ממאות אלפי בני הנוער שהגיעו לצפות בהופעה, עישנו מריחואנה. בזמן ההפסקות בין השירים, נערכו אף טקסים שלמים של נטילת סמים, בעיקר LSD. רבים אחרים בילו את ההפסקות בין השירים בשחייה בעירום באגם ליד ההופעה, לעיני מצלמות הטלוויזיה.
תנועת ילדי הפרחים החלה להיעלם בהדרגה בשנות השבעים, ככל שחברי התנועה התבגרו. אף על פי כן, רעיונותיה לא נעלמו לחלוטין. תפישת העולם של ילדי הפרחים היא תפישה אוניברסלית, המתייחסת לכל תחומי החיים: חברה, תרבות, פוליטיקה, כלכלה, ואף יחס לטבע ולבעלי החיים. בכל התחומים האלה, העיקרון המנחה הוא אהבה כלפי כל יצורי העולם.
כיום
בעוד שהיפים רבים גילו מחויבות ארוכת שנים לסגנון חיים זה, יש הטוענים כי ההיפים "התמסחרו" בשנות השמונים והפכו לחלק מתרבות הצריכה המטריאליסטית. אף על פי שהתנועה איננה גלויה כבעבר, תרבות ילדי הפרחים מעולם לא מתה, ועדיין נוכחת בדמותם של מיעוטים שוליים. ברבות מארצות המערב יש המאמצים "ערכים היפיים": קרי פציפיזם, טבעונות, סובלנות ופלורליזם.
.jpg)
