וַאנדֶרְפוֹגֶל (בגרמנית: Wandervogel; "ציפור נודדת") הייתה תנועת נועררומנטית-לאומיתגרמנית. התנועה קמה בשנת 1896. הוואנדרפוגל הייתה בין תנועות הנוער הראשונות בעולם.
עד מלחמת העולם הראשונה
התנועה דגלה ברעיונות רומנטיים כמו חזרה לטבע, קבוצת השווים והחברות האינטימית של חבורת הנעורים, סגידה למנהיג (המדריך), מרידה בחברת המבוגרים, דגלו בטוהר מידות ושאיפה לשלימות. במסגרת היציאה לטבע, דגלה התנועה בנטוריזם (נודיזם), ונהגו לשחות בעירום במסגרת טיוליהם. טיולים ומסעות היו חלק מרכזי בפעילות התנועה ואחת מתרומותיה הייתה הקמת רשת אכסניות נוער. חברי התנועה שמעו הרצאות על "הרוח הגרמנית" ובפרט הדגישו את ההבדל בין הגרמניות של ימי הביניים שכונתה "גֵּמַיְינְשַׁאפְט" (המונח בעברית: "חֶבְרָה קְהִלָּתִית") - חברה לא-קפיטליסטית שבה כל חבר עובד למען הכלל והנגידו אותה מול ה"גֵּזֶלְשַׁאפְט" (המונח בעברית: "חֶבְרָה הֶסְדֵּרִית"), החברה שלאחר המהפכה הצרפתית, שהעלתה על נס את האינדיבידואליזם, את הקפיטליזם ואת הדמוקרטיה, שנחשבו לערכים "לא גרמניים"[1].
הוואנדרפוגל כמו שאר תנועות הנוער הלאומיות לא קיבלו לשורותיהן יהודים (כי לטענתם אי אפשר לערב לאום בלאום אחר) ולכן קמו תנועות נוער יהודיות כמו השומר הצעיר, בלאו וייס, הבונים ואחרות. חברי התנועה נהגו לברך זה את זה במילה "הייל!".
בן הזמן תיאר אותם במילים:
הצעירים הנודדים חלקו השקפות פוליטיות מסויימות שנעו מפטריוטיזם רגשני ועד תחושות של חוסר אמון כלפי יהודים וכלפי נערות, וכך, עם דגליהם ושיריהם הם צעדו לשדות הקטל בחפירות צרפת.
— אוטו פרידריך, לפני המבול, ברלין 1933-1918, ירושלים: הוצאת כרמל, 2010 עמ' 209
לאחר מלחמת העולם הראשונה
כבר ב-1913 הוקמה תנועת הבוגרים "הנוער הגרמני החופשי", שאיגדה את בוגרי התנועה, רובם סטודנטים, הם עסקו בעיקר בחינוך ובהקמת אכסניות נוער. כבר בתקופה זו האנס בליהר שהיה בין החברים הראשונים של התנועה החל לפרסם מחקרים עליה.
תנועת הנוער הושפעה במיוחד מן הפלגים הימניים, שכונו "בינדה", הפכה ללאומנית ופוליטית יותר והוגדר בה סולם פיקוד נוקשה. בין מנהיגי התנועה הרוחניים נמנו שטפן גאורגה, ג'ון הרגרייב והכומר מרטין פלקל שהאמין ב"רייך הקדוש, הנשגב של החיזיון הגרמני, הנמצא בכל מקום ובשום מקום". בין הקבוצות הייתה קבוצה שעבדה בחוות חקלאיות בגבול פולין על מנת למנוע העסקת עובדים זרים פולנים, אחד מחברי קבוצה זו היה היינריך הימלר. קבוצות אחרות הדגישו אימון צבאי ומצעדים.
