קוואסר סיים תואר ראשון באמנויות (BFA) בעיצוב תקשורת מ-Pacific Northwest College of Art. במהלך לימודיו לתואר היה מעורב בקהילת הדראג המקומית. קריירת העיצוב שלו כללה אנימציות וגרפיקה לסיבובי ההופעות העולמיים של המרוץ לדראג של רו פול, כמו גם עבודה עם זוכה Drag Raceג'ינקס מונסון.
בשנת 2018, קוואסר עיצב מחדש את דגל הגאווה הקיים כך שיכלול גם את הדגל הטרנסג'נדרי. הוא הוסיף גם פסים שחורים וחומים המייצגים קהילות צבעוניות להטב"קיות "כמו גם את אלה שחיים עם איידס, אלה שכבר אינם חיים, ואת הסטיגמה סביבם".[1][2][3]
הצבעים הנוספים נוספו בצורת שברון לאורך מוט הדגל כדי לייצג תנועה קדימה.[1] הם החלו בקמפיין מימון המונים כדי לממן את ההפקה הראשונה של הדגלים.[3] הדגל מתנוסס בערים בינלאומיות רבות מעל מבנים רשמיים, כולל ניו יורק, לונדון, בוסטון וסידני.[4]
קבלה
דגל הגאווה המקורי עוצב על ידי גילברט בייקר, שסירב להציב מגבלות זכויות יוצרים על השימוש בו ושימוש חוזר בו. לעומת זאת, הדגל של קוואסר קיים ברישיון Creative Commons, אשר אינו מתיר שימוש מסחרי; דבר זה זכה לביקורת משום שאינו תואם את כוונתו המקורית של בייקר בעיצוב הראשון של הדגל. קוואסר הצהיר בפומבי שארגונים קטנים יכולים להשתמש בדגל באופן מסחרי והרישיון נבחר כדי להטיל מגבלות על תאגידים גדולים.[5]
קוואסר ציין כי:
"נקודת המפנה מבחינתי הייתה כשהתחלתי לראות שמשתמשים בזה [בדגל] בצורה שלא הסכמתי איתה באופן אישי. חברות חטפו את זה, הכינו מזה דברים ומכרו את זה ללא ייחוס אלי. זה היה שיווק מבוסס קפיטליזם ורוד בלבד... אם אתה מתכוון להרוויח כסף ממשהו שיצרתי בתוך הקהילה שלי, זה רק הוגן שתחזיר לא רק לי כאמן, אלא גם לקהילה עצמה."[5]
ביקורת על הדגל נמתחה גם על ידי אנשים של צבע בקהילת הלהטב"ק, שחשו שהדגל, למרות כוונתו הכוללת, נוצר ללא התייעצות קהילתית.[6]
