דגל צלב נורדילבן על רקע אדום, הנמתח עד לקצות הדגל; החלק האנכי של הצלב מוזח לכיוון העמוד
גרסאות נוספות
דגל צבאי ומדיני, דגל הצי המדיני
דגל הצי הצבאי
הדנברוו מונף
דגלה הלאומי של דנמרק ידוע יותר בשם דנבּרוֹוּ (Dannebrog) שמשמעותו "הבד הדני". עיצובו: צלב נורדי לבן על רקע אדום. הקו האנכי של הצלב אינו עובר באמצע הקו האופקי אלא מוזח לכיוון התורן. עיצוב דגל לאומי שנושא צלב נורדי אומץ מאוחר יותר על ידי שאר המדינות הנורדיות: שוודיה, נורווגיה, פינלנד ואיסלנד, וכן על ידי טריטוריות נוספות, ביניהן: שתי הטריטוריות האוטונומיות בסקנדינביה - איי פארו ואולנד; איי שטלנד ואיי אורקני הסקוטיים.
ההבדלים בין הדגלים מתבטאים בצבעים השונים של הצלב והרקע.
במהלך האיחוד הדני-נורווגי שימש הדנברוו גם כדגלה הלאומי של נורווגיה והמצב נמשך (בתיקונים קלים) עד שנורווגיה אימצה את דגלה הנוכחי בשנת 1821.
הדנברוו הוא הדגל העתיק ביותר בעולם אשר נמצא בשימוש רציף עד היום. הוא משמש מאז המאה ה-14. לפני אימוץ הדנברוו הניפו הכוחות הצבאיים הדניים את נס העורב.
"הדגל מן השמיים" (מקורו האגדי של הדגל)
האגדה בדבר מקורו של הדנברוו אהודה בקרב הדנים, אף על פי שהיא נחשבת למיתוס. האגדה מספרת כי במהלך הקרב על לידניס (Lyndanisse), אשר נודע גם כקרב וָאלדֶמָר ( "Volmerslaget") ליד לידניס (היא טאלין האסטונית של ימינו) ב-15 ביוני1219, בשלב קריטי ביותר בקרב, דגל ירד מן השמיים והביא לניצחונם של הדנים במלחמה.
אין שום תיעוד היסטורי התומך באגדה זו. התיעוד הקדום ביותר, מתוארך ליותר משלושה עשורים לאחר המערכה, והתיעוד הראשון קושר את הופעת הדגל לקרב קטן אף יותר אך עדיין על אדמת אסטוניה; קרב פלין (Viljandi) בשנת 1208. מאחר שאין סימוכין היסטוריים להופעתו של הדגל בקרב פלין גם כן, יש קושי להבין מדוע מקום קטן ובלתי ידוע יחליף קרב גדול מן המערכה האסטונית של המלך ואלדמר השני.
האגדה מקורה בשני מקורות כתובים מתחילתה של המאה ה-16.
המקור הראשון הוא ספרו של כריסטיארן פדרסן "Donske Krønike", שהיה המשך לספרו של סקסו גרמטיקוס (Saxo Grammaticus) "מעשי הדנים" (Gesta Danorum) אשר נכתב בין השנים 1520–1523. למקור זה אין קשר למערכה האסטונית של המלך ואלדמר השני, אלא למערכה ברוסיה. הוא מציין גם כן כי הדגל, אשר נפל מן השמיים במהלך המערכה הרוסית של המלך ואלדמר השני, הוא אותו הדגל אשר המלך אריק מפומרניה לקח איתו כאשר הודח מן המלוכה ועזב את המדינה בשנת 1440.
המקור השני הוא כתביו של נזיר פרנציסקני בשם פטרוס אולי (פטר אולסן) (Peter Olsen / Peturs Olai) מרוסקילד (Roskilde) משנת 1527. המקור מתעד קרב משנת 1208 ליד מקום הנקרא "פלין", (Felin), במהלך המערכה האסטונית של המלך ואלדמר השני. ידם של הדנים הייתה על התחתונה כאשר דגל עשוי עור טלה, עליו משורטט צלב לבן, נפל מן השמיים והוביל את הדנים לניצחון מזהיר. במקור אחר פרי עטו של פטרוס אשר נקרא "שנים עשר הפלאים של דנמרק" (Danmarks Tolv Herligheder), הפלא התשיעי הוא סיפורו של הדגל, הכתוב בדיוק, מילה במילה, למעט ציון השנה לשנת 1219.
כמה היסטוריונים סבורים כי פטרוס התייחס למקור מן המחצית הראשונה של המאה ה-15, עובדה אשר הופכת אותו למקור הקדום ביותר לסיפורו של הדגל.
המשכה של האגדה
על פי המסורת, הדגל המקורי מקרב לינדניס היה בשימוש במערכה קצרה בשנת 1500 כאשר המלך הדני הנס ניסה לכבוש את העיר דיטצארסטשן (Dithmarschen) (עיר במערב הולשטיין אשר בצפון גרמניה כיום בשטח מדינת שלזוויג-הולשטיין). הדגל אבד במהלך הפסד מחפיר בקרב המינגשטדט (Hemmingstedt) ב-17 בפברואר 1500. בשנת 1559, המלך פרדריק השני הצליח להצילו במהלך קרב המינגשטדט נוסף. בהסכם הכניעה הוזכר כי כל הדגלים הדנים אשר נתפסו בשנת 1500 יוחזרו לדנמרק.
הדגל הדני על חזית גרסתו של כריסטיארן פדרסן לספר "מעשי הדנים", 1514. (לגרסה מוגדלת ומלאה לחצו כאן).
אגדה זו מוזכרת בשני מקורות, ספרו של הנס סבנינג (Hans Svaning) "ההיסטוריה של המלך ג'ון" משנת 1558–1559 וספרו של יוהאן רנטצאו (Johan Rantzau) "ההיסטוריה על ההפסד במלחמת דיטצארסטשן" משנת 1569. שני המקורות טוענים כי זהו הדגל המקורי, מכך, שני הכותבים מכירים ובקיאים באגדה על הדגל שנפל מן השמיים. בשנת 1576, בנו של רנטצאו, הנריק, כתב גם כן על המלחמה ההיא ועל האמונה בדגל. הוא מציין כי הדגל היה במצב גרוע כאשר הוחזר.
מקורות מן העיר דיטצארסטשן, מציינים בקצרה לאחר הקרב ב-1500 על קיומם של דגלים, הכוללים גם את הנס מלכותי הדני, אך הם אינם מזכירים את הדנברוו או את הדגל המקורי. מתקבל על הדעת כי ניסו המלכותי של המלך, יחד עם נס הקרב של הצבא אבדו שניהם בקרב, כיוון ואת הקרב הנהיג המלך בעצמו. השאלה העיקרית היא האם הוא נשא את הדגל המקורי.
במכתב מה-22 בפברואר1550, אשר מוען לאולף סטיגסון (Oluf Stigsøn), המלך ג'ון מתאר את הקרב, אך אינו מתאר את אובדנו של דגל חשוב מסוים. למעשה, המכתב מותיר תחושה כי ההפסד בקרב היה בסך הכל "ניסיון חסר מזל".
סימן נוסף לעובדה כי מדובר בדגלים כפולים הוא כתבי נילס המינגסון (Niels Hemmingsøn) משנת 1570 המתייחסים לקרב עקוב מדם בין הדנים לשוודים קרוב לעיר השוודית אופסלה בשנת 1520. הוא כותב כי "דגלם הראשי של הדנים" (Danmarckis Hoffuitbanner) כמעט ונתפס על ידי השוודים. תפיסתו נכשלה רק לאחר מאמצים משולבים של נושא הדגל מוגנס גילדנסטירן (Mogens Gyldenstierns) אשר ספג פצעים מרובים, ובחור צעיר אשר הגיע לחלצו. בחור צעיר זה היה פטר סקראם (Peter Skram) - גיבור דני אגדי. "דגל ראשי" זה כנראה לא היה "נס הממלכה (Regisbanner) הוא הדנברוו.
אולם זהו אינו סיומו של הסיפור. כומר והיסטוריון בן העיר דיטצארסטשן, ניאוקורוס (Neocorus) כתב בשנת 1598 כי הדגל אשר נתפס בשנת 1550, הובא לכנסייה בעיר וורדן (Wöhrden) ונתלה שם במשך 59 השנים הבאות, עד אשר הוחזר לדנים כחלק מהסכם שלום בשנת 1559. הנריק רנטצאו מציין בכתביו משנת 1576 כי הדגל הובא לעיר שלזוויג והושם בקתדרלה טרם החזרתו.
אולריק פטרסן (Ulrik Petersen) (1656–1735), היסטוריון משלדוויג, כתב בסוף המאה ה-17 כי הדגל נתלה בקתדרלת שלזוויג עד שנת 1660 עד אשר התפורר לגמרי, וכך הביא לסיומו את הסיפור בן ארבע מאות השנים.
מבחינה היסטורית לא ניתן להוכיח אם אכן המקורות הללו מדברים כולם על אותו הדגל או האם הדגל משנת 1208 או 1219 אכן היה קיים ונראה שרבות מן האגדות נכתבו האחת על השנייה.
תאוריות נוספות בדבר מקורות הדגל
תאוריה שנייה - דגל האפיפיור
בשנת 1873, הציג כספר פלודן-מולר (Casper Paludan-Müller), היסטוריון דני, בסיפרו "Sagnet om den himmelfaldne Danebrogsfane" את התאוריה כי הדגל נשלח על ידי האפיפיור למלך הדני על מנת שישמש אותו במסעות הצלב באזור המדינות הבלטיות, כנראה כי למלכים ולורדים אחרים הוענק דגל דומה.
הסבר זה יכול היה להיות הגיוני, אך תיעוד למקרה כזה חייב היה להיות, ועל מנת לתמוך בתאוריה זו היסטוריונים דנים היו מציינים תיעוד שכזה, כיוון שהענקת דגל למלך על ידי האפיפיור נחשבת לכבוד גדול, אך למרות מספר רב של מכתבים מהכס הקדוש הנוגעים למסעות צלב, אף אחד מהם אינו מציין הענקת דגל למלך דנמרק. מצד שני, מכתב שכזה יכול היה להיאבד בנבכי ההיסטוריה.
תאוריה שלישית - דגל הארכיבישוף
גרסה דומה הוצעה על ידי יוהאן סטוקל (Johan Støkel) מגלה ארצות, הרפתקן ורב חובל דני בתחילת המאה ה-20. על פי התאוריה שלו, הדגל לא היה דגלו האפיפיורי של מלך דנמרק כי אם דגלו של שליח הכנסייה לצפון, או ליתר דיוק דגלו של הארכיבישוףאנדראס סונסון (Andreas Suersøn) אשר, ללא ידיעתו של המלך, הביא עמו למסע הצלב הבלטי במטרה לגרום לצבא ללחום תחת סמל נוצרי (במקום סמלי המלך) וכך להגביר את כוחה של הכנסייה.
לא הגיוני כי ארכיבישוף נאמן וכן יעשה כדבר הזה מאחורי גבו של המלך. בנוסף לא הגיוני כי האפיפיור ישלח דגל שכזה למטרה שכזה, בהתחשב בעובדה כי כבר היה לצבע הדני מספר סמלים נוצריים בדמות סמלי מסדר האבירים ההוספיטלרים (דנ: Johanitterne).
תאוריה רביעית - מסדר ההוספיטלרים
ציורו של פאולו אוסלוהנסיכה והדרקון1470, עיצובה של הגלימה של האביר דומה לדנברוו
התאוריה אשר הוצגה על ידי ההיסטוריון הדני אדולף דיטלב ג'ורגנסן (Adolf Ditlev Jørgensen) בספרו Danebroges Oprindelse משנת 1875, גורסת כי הדגל הדני היה דגלם של האבירים ההוספיטלרים. הוא מציין כי המסדר אשר הגיע לדנמרק בשלהי המאה ה-12 ובמרוצת המאות הבאות התפשט לערים ראשיות כאודנסה (Odense), ויבורג (Viborg), ריבה (Ribe) ומפקדתם אשר שכנה בסלגלסה (Slagelse), כך שעד מסעות הצלב הבלטיות, הדגל היה סמל ידוע בדנמרק.
בנוסף הוא טוען כי הבישוףתאודריך (Theodrich) אשר כבר יזם את הקמתו של מסדר האבירים הנוצרי "אחי החרב של ליבוניה" (לטביה של ימינו), היה רעיון להקמתו של מסדר נוסף באסטוניה והיה הממריץ העיקרי במשלחת מטעם הבישוף אלברט מבוקסהובדן (Albert of Buxhoeveden) למלך ואלדמר השני בשנת 1218 אשר הצית את השתתפותם של הדנים במסעות הצלב.
בכתבי הנסיך הנרי מליבוניה מריגה, המתוארכים לאותם השנים, רשום כי הבישוף תאודריך נהרג בקרב בשנת 1219, אשר האויבים הסתערו על אוהלו המחשבה כי זהו אוהלו של המלך. אדולף דיטלב ג'ורגנסן מסביר כי הבישוף תאודריך הוא זה אשר נשא את הדגל, והדגל היה נטוע מחוץ לאוהלו; ומכיוון והדגל היה סמל ידוע בלבוניה ומשויך למסדר ההוספיטלרים, האויבים חשבו כי זהו סמלו של המלך ובטעות הסתערו על אוהלו של הבישוף. ג'ורגנסן טוען כי האגדה על הדגל מן השמיים מקורה בבלבול בקרב זה.
אדולף דיטלב ג'ורגנסן אינו מסביר כיצר הצלב המלטזי הלבן על רקע אדום (סמלם של ההוספיטלרים) מצא את דרכו אל הדגל הדני בשנת 1219, בהתחשב בעובדה כי באותה תקופה היה זה צלב לבן על רקע שחור. אבירי המסדר היו נזירים אשר לבשו שחורות, הגרסה הלבנה-אדומה נכנסה לשימוש שנים לאחר מכן.
תאוריה חמישית - דגל הארכיבישוף #2
היסטוריון הכנסייה הדני ל. פ. פבריציוס (L.P. Fabricius) מציג תאוריה נוספת המוסברת במחקריו משנת 1934 תחת הכותרת: ",Sagnet om Dannebrog og de ældste Forbindelser med Estland" שם יחס את המקור בשנת 1208 בקרב פלין ולא בקרב לינדניס משנת 1219, בהתייחס למקורות קדומים יותר הזמינים על הסיפור.
הוא טוען בתאוריה זו שכנראה היה זה דגלו של הארכיבישוףאנדראס סונסון או הארכיבישוף אבסלון (Absalon) אשר לחם רבות לניצורן של המדינות הבלטיות. תחת השפעתו והנהגתו מספר מסעות צלב קטנים נערכו באסטוניה ועל כן הדגל כבר היה מוכר שם, הוא חזר גם כן על הסיפור על נטיעתו של הדגל בחזית אוהלו של תיאודריך, אשר האויבים תקפוהו בטעות משום שחשבו כי זהו אוהלו של המלך.
כל התאוריות הללו מתרכזים בשני קרבות באסטוניה, קרב פלין (1208), או קרב לינדניס (1219) וכך מנסים להסביר את המקור בהתבסס על סיפורים ואגדות אשר סופרו 300 שנים לאחר המאורע.
תאוריה שישית - צלב בשמיים
תאוריה שונה לגמרי תוארה בקצרה בידי פבריציוס והורחבה בידי הלגה ברוהן (Helga Bruhn) בספרה דנברוו משנת 1949. היא טוענת כי לא הקרב ולא הדגל הם מרכזה של האגדה אלא הצלב בשמיים. אגדות דומות על צלב בשמיים ברגעים קריטיים ניתן למצוא בכל רחבי אירופה.
ברוהן מציינת קרב (אשר הוזכר גם על ידי פבריציוס) אשר התרחש ב-10 בספטמבר1217, בין אבירים נוצרים לבין לוחמים מורים בחצי האי האיברי, סמוך לטירת אלקסר (Alcazar), שם נאמר כי צלב זהב על רקע לבן הופיע בשמיים והביא ניצחון לנוצרים. כמו גם סיפור שוודי כמעט זהה מהמאה ה-18 על צלב צהוב על רקע כחול אשר הופיע בשנת 1157 במהלך קרב שוודי על אדמת פינלנד, שכנראה הייתה גרסה מאוחרת לאגדה על הדגל הדני. גם על צלב גאורגיוס הקדוש המופיע על דגל אנגליה נטען בעבר כי הופיע בשמיים במהלך קרב חשוב במקרה זה בירושלים במהלך מסעות הצלב.
הדמיון בין כל האגדות הללו ברור. בספרד היו אלה צבעי האפיפיור אשר הופיעו בשמיים, בפינלנד - הצבעים השוודיים, באסטוניה - הצבעים הדניים ובירושלים האנגליים. בעיקרון, אותה האגדה בשינוי הצבע.
מאחר שהמלך ואלדמר השני נישא לנסיכה הפורטוגליתברנגריה (Berengaria) הגיוני כי האגדה, אם לא הדגל עצמו, היה אגדה ספרדית אשר בתורה הושפעה מאגדה עתיקה אף יותר.
הספרות הדנית במאות ה-13 וה-14 אינה מזכירה את הדגל הלאומי. אם לדגל היו שורשים כדגל דתי, דגל שמימי, דגל צבאי או כל מקור אחר, הספרות הדנית אינה מסייעת באיתורו של המקור עד תחילתה של המאה ה-15.
למרות זאת, מספר מטבעות, חותמות וסמלים שרדו, הן מקומיים והן מחוץ לדנמרק מן המאות ה-13 עד ה-15, ואף מוקדם יותר, המראים דגלים הדומים לדנברוו. במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, סמלים אלו היו בשימוש היסטוריונים דנים רבים, בעלי רגש לאומי חזק, אשר ניסו לתארך את מקורו של הדגל לשנת 1219. אך אם מישהו יבחן את השרידים הזרים לקיומו של הדגל מן המאות ה-13 עד ה-15, הוא יגלה כי מנקודת מבט חוץ-דנית, סימלה הלאומי של דנמרק לא היה דגל אדום-לבן, כי אם שלט האצולה המלכותי של דנמרק - שלושה אריות כחולים על מגן זהב. סמל זה בשימוש עד ימינו אנו.
מקום נוסף וברור לחיפוש אחר מסמכים הוא בעיר האסטונית טאלין, אתרו של הקרב ההיסטורי. בטאלין ניתן לראות שלטי אצולה דומים לשלט האצולה הדני על מספר בניינים בעיר וניתן לעקוב אחריהם עד המאה ה-15 כשלט האצולה של "Die Grosse Gilde" מעין תאגיד מסחרי אשר השפיע רבות על התפתחותה של העיר. הסמל נעשה סמלה של העיר. ניסיונות לעקוב אחר הסמל מאסטוניה בחזרה לדנמרק הם מאמצי שווא.
סמלה הלאומי של אסטוניה, שלושה אריות כחולים על רקע זהב, כמעט זהה לשלט האצולה של דנמרק. את מקורו ניתן לקשור למלך ואלדמר השני והשלטון הדני באסטוניה 1219–1346.
קישורים מוכחים ראשוניים
צידו האחורי של ספר המגינים הדני, 1340–1370, המציג לראשונה את צבעי הדנברוו לצד סמל מלך דנמרק.
המקור הראשון שניתן להוכיח לקשר בין הדגל האדום עם הצלב הלבן למלך דני ולממלכה עצמה, נמצא בספר המגינים הדני (Gelre Wapenboek) אשר נכתב בין השנים 1340–1370 (מקורות אחרים טוענים 1378-1386) על ידי גלדר קלאס הינן (Geldre Vlaes Heinen). הספר מתאר יותר מ-1,700 שלטי אבירים, מכל אירופה, בצבעים. הספר נמצא כיום בספריה המלכותית של בריסל ("Bibliothèque royale Albert Ier")
בצידו האחורי של עמוד 55, אנו רואים את שלט האצולה הדני מוקף בקסדה מקורננת. מאחורי הקרן השמאלית מצויר רומח עם דגל המציג צלב לבן על רקע אדום. משמאל למגן מופיע הכיתוב "die coninc van denmarke"
(מלך דנמרק). זהו המקום הידוע הראשון המציין באופן וודאי את צבעי ה'דנברוו. הצלמית הזאת צוירה על מנת לאשש טענה קודמת לקיומו של הצלב בשלט האצולה של ואלדמר אטרדאג (Valdemar Atterdag) משנת 1356 ולאמת כי זהו דגלה של דנמרק. כמו כן הציור זהה כמעט לגמרי לציור בספר שלטי אצולה ישן המתוארך למאה ה-15 מהארכיון הלאומי של שוודיה (Riksarkivet).
אנו מכירים גם עדויות מתקופתו של המלך אריק מפומרניה המקשרים בין הדנברוו לממלכת דנמרק.
החותם המלכותי שלו כמלך איחוד קאלמאר מציג את שלושת האריות של סמל דנמרק בשדה הימני העליון, בגרסה זו האריות אוחזים בדגל הדנברוו. הצלב אשר מחלק את המגן לארבעה רבעים זוהה גם הוא כצלב דנברוו אך יש החולקים על טענה זו, מאחר שהמגן ייצג את שלוש הממלכות של האיחוד הגיוני יותר שהיה זה הצלב שעל הדגל שהמלך אריק ניסה להכניס לשימוש: צלב אדום על רקע צהוב.
חוקים וגרסאות לדגל
לדנמרק אין חוקים מסודרים הנוגעים לדגל, אך ישנם מספר רב של תקנות ונהלים המפוזרים על מספר רב של מסמכים מתקופתו של המלך כריסטיאן הרביעי עד לימינו.
הדגל הלאומי
צורתו וגודלו של הדגל (Koffardiflaget) לשימוש על ספינות צי הסוחר מוזכר בתקנה מה-11 ביוני1748 אשר מפרטת: "דגל אדום עם צלב לבן ללא קצה מפוצל, עוביו של הצלב הלבן חייב להיות 1/7 מגובהו של הדגל, שני המשטחים הראשונים חייבים להיות ריבועים, ושני השטחים השניים חייבים להיות ביחד של 6/4." היחסים המדויקים הם: 3:1:3 לגובה, ו: 3:1:4.5 לרוחב. ההגדרות הללו הן היחסים המדויקים לדגל הלאומי אשר משמש גם כדגל האזרחי (Stutflaget) וגם כנס הימי האזרחי (Handelsflaget) (עיצובים זהים).
תקנה מעניינת משנת 1758 מחייבת ספינות דנית לציין על דגלם את סמל המלך על מנת להבדין בינן לבין ספינות הצי המלטזי, עקב הדמיון הרב בין דגלם לדגל מסדר סנט ג'ון (הידוע גם בשם מסדר ההוספיטלרים). ככל הידוע תקנה זו מעולם לא בוטלה, אך גם אינה נאכפת.
בהתאם לתקנה מה-11 ביולי1748 צבעי הדגל הם אדום פשוט, אשר נקרא כיום "Dannebrog rød" (אדום דנברוו). המקור היחידי לצביעת בדים בצבע אדום בשנת 1748 היה משורש הצמח פואת הצבעים, אשר ממנו ניתן לייצר צבע אדום בוהק (אותו הצבע אשר שימש לצביעת מעיליהם האדומים של החיילים הבריטים). החברה הפרטית "דנסק סטדנדרט" קטלגה את הצבע במספר 189c על פי קוד הצבעים של פנטון.
במהלך 150 השנים הבאות אף אחד לא ציית לממדים אשר הותוו בתקנה משנת 1748, אפילו לא הממשלה. בשנת 1892 צוין בסדרה של צווים כי אורכם של שני השדות השניים יהיה 6/4. כמה אנשים התעניינו, מדדו ומצאו כי אורך של 6/4 גורם לדגל להראות עמום וכל גרסה נוספת תעשה בלתי חוקית במהרה. הם גם ציינו כי הדגלים אשר היו בשימוש, אורכם נטה לטווח בין 7/4 ל-13/6. ועל כן במאי 1893, פורסמה תקנה לכל מפקדי המשטרה, המנחה אותם שלא להתערב בכל מקרה שאורכו של הדגל חורג מאורך 6/4 אך לא יותר מ-7/4, בהתחשב בעובדה כי זוהי הפרת החוק היחידה.
תקנה זו עודנה בתוקף היום ועל כן הממדים החוקיים של הדגל הלאומי הם בין 3:1:3 לגובה / 3:1:4.5 לאורך ועד 3:1:3 לגובה / 3:1:5.25 לאורך. מצב זה עודנו מבלבל וכך ב-4 במאי1927 פורסמה תקנה נוספת המנחה את ספינות הסוחר הדניות לקיים את התקנה משנת 1748.
דגל המדינה והדגל הימי
הן לדגל המדינה (Splifflag) והן לדגל הימי (Orlogsflag) יש מאפיינים דומים אך מדובר למעשה בשני דגלים נפרדים. הספליטפלאג הוא הדגל הדני, בעל זנב מפוצל, צבעו אדום-דנברוו והוא בשימוש יבשתי. האורלוגספלאג הוא דגל דומה, אך צבעו אדום עמוק יותר והוא בשימוש ימי בלבד.
אורלוגספלאג ללא כל סימון עליו מותר בשימוש הצי המלכותי הדני. אולם ישנם מספר חריגות מותרות, מספר חברות וארגונים אמצו את הדגל במרוצת השנים, בנוסף האורלוגספלאג מתואר ככזה רק אם הוא נקי מכל סימון, אחרת הוא פשוט ספליטפלאג.
התקנה הראשונה אשר דנה בדגל המדינה מתוארכת ל-27 במרץ1630, שם מנחה כריסטיאן הרביעי כי לדפסניונסקיב (Defensionnskibe) הנורווגיות (ספינות סוחר חמושות) מותר להניף את הספליטפלאג רק כאשר הן לוחמות תחת הצי הדני. בשנת 1985 הופצה למספר ערים בשלדוויג פקודה המציינת כי על כל הספינות הדניות להניף את הדגל הדני ובשנת 1690 נאסר על ספינות הסוחר להניף את הספליטפלאג, למעט הספינות אשר הפליגו להודו, אמריקה ולאורך חופי אפריקה. בשנת 1741 הותר לחברת הודו המזרחית הדנית להניף את הספליטפלאג כאשר היא עוברת את קו המשווה, דבר אשר מאשר את קיומה של התקנה משנת 1690.
ברור היה כי היא בלבול כלשהו לגבי צורתו של הדגל כיוון ובשנת 1696 האדמירליות הדנית הציגה למלך הצעה לסטנדרטיזציה של מידות הדגל. באותה השנה יצא צו מלכותי אשר הורה על מידותיו וצורתו של הספליטפלאג, צו זה מכונה Kongeflaget (דגל המלך): "הצלב חייב להיות 1/7 מגובהו של הדגל, שני השדות הראשונים חייבים להיות בצורת ריבוע ובגובה שלוש פעמים עוביו של הצלב. שני השדות הנוספים חייבים להיות מלבניים ואורכם 1.5 אורכם של השדות הריבועיים. אורכם של הזנבות יהיה שווה לאורכו של הדגל"
מידות אלו הן הבסיס למידותיהם של הספליטפלאג ושל האורלגספלאג כיום. על אף שהמידות שונו במקצת. המונח "אורלגספלאג" נטבע לראשונה בשנת 1806 לציון הצי המלכותי הדני.
משנת 1750 בקירוב ועד 1800 מספר ספינות וחברות אשר היו תחת שימושה של הממשלה קיבלו אישור להנפת הספליטפלאג. ומאמצע המאה ה-19 ועד לסופה, ובמיוחד לאחר 1870 ארגונים, מוסדות וחברות פרטיות נוספות קיבלו אישור הנפה של הספליטפלאג.
בהחלטה מלכותית מה-25 באוקטובר1939, עבור הצי המלכותי, הוחלט כי האורלגספלאג הוא למעשה ספליטפלאג בצבע אדום עמוק (Kraprød או Dybrød). כמו לדגל הלאומי, לא נקבע הגוון המדויק אך התקופה המודרנית הוא נקבע על 195u. כמו כן המידות והצורה שונו במקצת ונקבעו כך: ''הצלב חייב להיות 1/7 מגובהו של הדגל, שני השדות הראשונים חייבים להיות בצורת ריבוע ובגובה 3/7 מגובהו של הדגל. שני השדות הנוספים חייבים להיות מלבניים ואורכם 5/4 מאורכם של השדות הריבועיים. אורכם של הזנבות יהיה 6/4 מאורכם של השדות המלבניים. (מידות הדגל התקצרו במלבנים ובזנבות לאור התקנה משנת 1696).
הנס המלכותי
הגרסה הנוכחית של הנס המלכותי הדני נכנסה לשימוש ב-16 בנובמבר1972, כאשר המלכה מרגרטה השנייה אימצה גרסה חדשה לשלט האצולה האישי שלה. הנס המלכותי הוא ספליטפלאג (דגל דנמרק בעל זנב מפוצל) אשר במרכזו שלט האצולה המלכותי הנתון בתוך ריבוע לבן. גודל הריבוע הלבן הוא ביחס של 56:107 לגודלו של הדגל.
.svg)
