משמאל דב שיאון, מימין דב וויט, באיטליה, 1944משמאל לימין: אסי דיין, אהרונה לבית מלכין, יעל דיין ואל"ם דב שיאון (במדים) ביום חתונתם, בבית דיין בצהלה, 23 ביולי 1967תעודת קצין בחיל המודיעין של דב שיאון, 1948.
ב-1976 מונה לעמוד בראש צוות ההקמה של המכללה לביטחון לאומי, לאחר שזו נסגרה ב-1967 והוחלט להקים אותה מחדש[5]. לסגן מפקד המכללה
במרץ 1979 פרש מצה"ל והתמנה למנהל מרכז המחקר והתכנון במשרד החוץ[6], אולם מיד התבקש לחזור לצה"ל ומונה כנציג ישראל בוועדה המשותפת ליישום הסכם השלום בין ישראל למצרים[7]. שיאון שימש בתפקיד עד 1984[8]. בתחילת 1985 מונה למפקד יחידת הקישור לכוחות זרים של צה"ל, שהוקמה באותה עת, והשתתף בשיחות עם מצרים לפתרון המחלוקת לגבי טאבה[9]. השתחרר ב-1986 ומונה לעמוד בראש צוות ההקמה של מכללה להכשרת דיפלומטים במשרד החוץ[10].
שיאון היה נשוי ליעל דיין, שאותה הכיר בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים כששירתה באוגדת שרון. חתונתם נערכה ב-23 ביולי 1967, כחודש לאחר תום המלחמה בבית אביה משה דיין, ובאותו אירוע נישאו גם אהרונה ואסי דיין. את החופה ערך הרב הצבאי הראשישלמה גורן, בין אורחי החתונה היו דוד בן-גוריון, אריאל שרון ועזר ויצמן[12]. נולדו להם בן ובת.
המלחמה נגד הלגיון הערבי בתש"ח - מחקר
שיאון כתב בשנות ה-50 את ה"תיאור היסודי והמפורט ביותר של המלחמה נגד הלגיון הערבי במלחמת העצמאות"[13]. "במחקרו זה שהופקד בארכיון צה"ל ומעולם לא פורסם"[13] נקט שיאון עמדה נחרצת ולפיה בניגוד לפחד של ההגנה כי הלגיון מתכוון להתקדם אל ירושלים ואף עלול לתקוף את ירושלים המערבית ואת ישראל עצמה ובכך לסגת מהבטחתו של עבדאללה, מלך ירדן לגולדה מאיר בפגישתם הראשונה, פחד שהניע את מתקפות ההגנה בירושלים באמצע מאי 1948[14], הרי עבדאללה וגלאב פאשא, מפקד הלגיון, ולו בשל נחיתותו המספרית של הלגיון, לא תכננו את כיבושה של העיר כשם שלא תכננו כל מלחמה יזומה כנגד ישראל וכל מגמתם בפלישה לארץ ישראל הייתה לתפוס את השטחים במרכז הארץ שהוקצו לערבים בהתאם לתוכנית החלוקה[13].
-146059.jpg)
